על החירות

את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

בשיר על חירותי של ג'ורג' מוסטקי(מילים ולחן). תרגום יורם טהרלב, ישנו בית המתאר את החירות שבין השאר נוכל להשיג באמצעות ויתור על "תפנוקים ונועם". זה נראה מוזר. אנו כבני תרבות השפע תופסים דוקא את התפנוקים והנועם כביטוי של "חירות" או חופש כלכלי. היכולת לצרוך היא החופש. פעמים רבות אני שומע מאנשים את השאלה מה צריך לעשות כדי לא לדאוג כל פעם לפני שצריך לרכוש משהו? השאלה אינה של אנשים עם הכנסה נמוכה. רוב המגיעים אלי עם הכנסה מעל הממוצע. התשובה היא כמובן באופן כללי להרגיש פחות פעמים ש"צריך" לרכוש משהו. ככל שתרגישו פחות פעמים שאתם "צריכים" משהו ויותר פעמים שאתם רוצים משהו, כך בסופו של דבר תהיו הרבה יותר חופשיים. מול הבנה אינטואיטיבית זו ישנם כוחות רבי עוצמה ומשאבים כדי לשכנע אותנו בדיוק בהיפך הגמור ובכך לשעבדינו גם בלי שוטים ונוגסי עבדים. כתב גלובס עידן ארץ(המלצת מעקב) הפנה את תשומת ליבי לפרסומת של בנק דיסקונט שכדאי להתעכב עליה:

זו פרסומת שכדאי לנתח את כל מרכיביה. ככל שאנו מודעים למניפולציות רגשיות ואחרות שעושים עלינו פרסומאים כדי שנקבל החלטות רכישה שלא יקדמו אותנו אלא את מי שמשלם למפרסם כך נתחזק, נקבל החלטות טובות יותר ונהיה ברמת חורין/חופש גבוהה יותר.

המניפולציה הראשונה היא כמובן שימוש במלחמה ובכך שרבים עם תחושת הזדהות רבה כל כך עם חיילים בסדיר ובמילואים. מי שראה סרטוני טיק טוק של חיילים "משוגעים" מבין על מה אני מדבר. אם לא, זה גם לא נורא, אנו פה בשביל כלכלה.

לפרסומת שלושה חלקים ובכל חלק מישהו אחר מקבל החלטה "משוגעת". בחלק הראשון בעל עסק לוקח הלוואה כדי לפתוח עסק. את זה בהחלט ניתן להצדיק. לא ראיתי את התכנית העסקית. אין לי מה לומר לחיוב או לשלילה על חלק זה שתופס גם את הנתח הקטן ביותר בפרסומת. למעשה המצב היחיד(למעט נניח אירוע רפואי) בו כדאי לקחת הלוואה זה כדי להשקיע את הכסף במשהו שבסבירות גבוהה יניב יותר מעלות ההלוואה.

מייד אחר כך אנו רואים שתי משפחות שממש מחרבות את חייהן הכלכליים. כדי לא להאריך יותר מידי בדברים נניח שגם המתחתנים ואגם אנשי הבת מצווה מתכוונים להוציא 60,000 שקלים שאין להם ובגלל זה נזקקים להלוואה. נניח שההלוואה ניתנת להם בריבית לא גבוהה של פריים + 2% כלומר נכון לאפריל 2024, 8% לשנה. משפחות אלו לוקחות הלוואה ארוכה כי הן יכולות לשלם מעט בכל חודש. אחרת מטבע הדברים היו יכולות לחסוך כדי לצאת לטיולים או לערוך חתונה יקרה. דיסקונט בטובו מאפשר לקחת הלוואה זו ל- 18 שנים. התשלום החודשי יהיה כ- 525 שקלים. התשלום הכולל יהיה כ- 113,000 שקלים. כמעט כפול מההלוואה שנלקחה. תאמרו אולי, חיים פעם אחת. אנו יכולים לתת לילדה חוויה. אנו יכולים לתת לזוג הצעיר חתונה רבת רושם וכו'. בואו נתקדם עם בחינת החלופות. אותם הורים שבחרו לשלם על ההלוואה 525 שקלים לחודש משך 18 שנים. אני עוד לא מדבר על השאלה מה הם יעשו עם הילדה הבאה? אבל עבור הילדה הזו שאת חופשת בת המצווה שלה יסיימו לשלם ההורים כשהיא תהיה בת 30. מה לדעתכם היא תעדיף בגיל 30, רבע מיליון כדי לקנות יחד עם בן זוגה דירה או להסתכל באלבום בתמונות מיורודיסני? האמת אין לי מושג מה היא תעדיף. העניין שהוא שרוב האנשים כלל לא יודעים את המשמעות המלאה. נניח שההורים היו אומרים לעצמם, עד היום לא חסכנו מספיק בשביל הטיול. אנו לא "משוגעים" ולכן לא ניקח הלוואה יקרה אלא נעשה טיול צנוע. עתה, כשאנו עכשיו מבינים את המשמעות של מה שכמעט עשינו, אנו נתחיל היום לחסוך את אותם 525 שקלים שהתכוונו לשלם על ההלוואה. לא רק שנחסוך אלא שניקח 20 דקות כדי לקרוא את המאמר של רימון ולצפות בוידאו על ההשקעה הראשונה שלכם בבורסה כדי לצבור גם תשואה על החיסכון. עם תשואה צנועה של נניח 7%, השקעה כזו תניב ב- 18 שנים 226,000 שקלים. קרוב לרבע מיליון. רוצים לראות איך חישבתי את כל המספרם לעיל? הקליקו כאן (או האמינו לי) אם משהו לא ברור בקובץ האקסל, בחישוב וכו', אין מה להתכב על זה. מה שחשוב הוא העיקרון.

בשלב הזה פעמים רבות אנשים אומרים לי, אבל אתה מדבר על צבירת כסף עתידית בעוד שאת החוויות של טיול בת המצווה לא נוכל להעניק בעתיד. יש לי עבורכם כמה תשובות לעניין זה:

1. עיזבו את המשפחה הדמיונית שבראתי עבורכם. בין הקוראות יש רבות שאין להן כלל ילדים או אפילו בן זוג עדיין. העקרונות עומדים בעינם.
2. אותה משפחה שיצאה לטיול צנוע לבת המצווה והחלה להשקיע, תוכל להעניק טיול לפני גיוס. בכל מקה משפחה זו תהיה לאורך כל חייה במצב טוב בהרבה. כעבור שנתיים היא כבר צברה 13,500 שקלים. זה אומר שאם יילך לה הממיר הקטליטי במכונית היא לא תתרגש. זה אומר שאם יצטרכו ליישר שיניים לבן, זה לא סוף העולם. ב- 6 שנים ייצברו כמעט 50,000 שקלים. כעת עוד הרבה דברים לא יגרמו למשפחה לזעזוע כלכלי נוראי.

ב- 2017 פורסם מחקר אמריקאי בו הראו ששליש מהאמריקאים טענו שלא יוכלו לגייס 2,000$ בתוך חודש. בישראל עשו בדיקה דומה ב- 2023 עם 8,000 שקלים והגיעו לתוצאות דומות.

כשאתם נענים להצעה לקחת הלוואה לטובת משהו שאינו מביא חזרה תשואה אתם מקטינים את האיתנות הפיננסית שלכם. גם אם עשיתם חישוב שתוכלו להחזיר כל חודש את עלות ההלוואה ואפילו אם לקחתם בחשבון את הסיכון להתייקרות התשלום החודשי להלוואה אתם עדיין חושפים את עצמכם לסיכון גדול יותר שבמקרה של הפתעה כלשהי, תתקשו להתמודד. מכיוון שהפתעות מגיעות מידי פעם בצורה של קלקול במכונית, קלקול בבית, צורך בטיפול כלשהו לילדים, פיטורין או המון דברים לא נעימים אחרים, מי שבנה מערכת משפחתית בה יתקשה להתמודד עם תקלות בלתי צפויות אלו גוזר על עצמו פחד קבוע מהפתעות. פחד קבוע הוא שיעבוד עצום. במחקר אחר הראו ב- 2013 שחששות ולחץ כלכלי מורידים נקודות IQ. בלי מחקר אוכל לקבוע שגם הבריאות נפגעת במצב כזה ובסבירות גבוהה גם היחסים במשפחה.

עבד מקבל מאדונו אוכל, בגדים ומקום לישון. עבד לא מקבל את האפשרות להתקדם מבחינה כלכלית. לכם, אם השכר הוא מעל סף די נמוך, יש אפשרות להתקדם מבחינה כלכלית, ראו שאתם מנצלים פריווילגיה זו ומגדילים את החירות הכלכלית שלכם עוד ועוד בכל חודש או שנה שעוברים.

חירות כלכלית

חירות כלכלית או חופש כלכלי או שמות שונים אחרים הינם דבר שכל אחד מגדיר באופן שונה. נושא זה ראוי למאמר נפרד אבל בנתיים נגדיר לצורך העניין חירות כלכלית כמצב בו ההוצאות החודשית שלנו ממומנות על ידי נכסים מניבים כך שאנו לא חייבים ללכת לעבודה. רבים מסתכלים על עניין זה כמצב של אחד או אפס. או שהגעתי או שלא הגעתי. זו טעות לדעתי. במקום זאת עדיף להסתכל על ספקטרום. על טווח. לפני שנים עבדתי במקום שחיפש המון זמן עובד כי היה לו יכולת לשלם רק על שלושה ימי עבודה בשבוע. לרוב האנשים הסידור לא מתאים. עבורי זה היה נפלא. עבדתי כמה שנים 3 ימים בשבוע, אח"כ 4 ימים בשבוע ולבסוף עזבתי כשרצו רחמנא ליצלן שאתחיל לעבוד 5 ימים בשבוע. כשעזבתי את הבנק עלתה מאד תחושת החופש שלי כשהתחלתי ללבוש לעבודה טי שירט וסנדלים במקום חולצה מכופתרת ונעליים גם בקיץ. אני עובד קשה היום אבל העובדה שאלף אני אוהב מה שאני עושה(לכתוב מאמר כמו זה נקרא עבודה?), בית איני צריך לעמוד בפקקים בשביל להגיע לעבודה(יחידת דיור בבית) יוצרת לי תחושת חופש גדולה. נסו לראות איך אתם יכולים לשפר את החירות שלכם גם אם מדובר נניח בירידת שכר. זה עשוי להשתלם מאד.

שיעבוד מדומה

בעתיד אכתוב על כך אולי מאמר שלם אבל בתיים הערה על שיעבוד מלא. שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות היא למה "להשתעבד" לבנק עם משכנתה במקום נניח לשים את הכסף בפיקדון, לקבל 4% ועם הכסף הזה לשכור דירה. כך כביכול "לא משתעבדים" לבנק. ראיתי היום מישהו שהגדיר רכישה למגורים כהחלטה רגשית לעומת מגורים בשכירות והשקעת הכסף כהחלטה "כלכלית". לא יהיה כאן דיון על איזו חלופה עדיפה כי אני חושב שדיון זה הוא דיון עקר לחלוטין. אין פתרון עדיף לכולם. לכל אחת ולכל משפחה יש רצונות העדפות ומטרות שונות וההחלטה צריכה להיות כזו שמתאימה הכי טוב למשפחה. לא במקרה פגישות ייעוץ על נושאים כאלו לוקחות לעתים יותר משעתיים עד שלפחות אני מחליט מה עדיף למשפחה כלשהי ולא במקרה בפגישות שונות התשובה שונה.

אני רוצה להתעכב על "להשתעבד לבנק" כמשהו רגשי לעומת כלכלי כמשהו רציונלי. כשמישהו אומר "להשתעבד" אני כבר מבין מה הוא חושב שנכון. המילה להשתעבד היא מילה מאד מאד רגשית. קודם כל אנו לא באמת "משתעבדים" לשלושים שנים או 20 שנים או עשר שנים. בכל יום נתון, אפשר להחליט שמוכרים את הדירה וסוגרים את המשכנתה. זה שלקחנו משכנתה לא אומר שאנו חייבים להחזיק בה. שנית, אלא אם מגורים בקרטון בכיכר המייסדים בפתח תקווה הם חלופה סבירה עבורכם אז יש לי חדשות, כך או כך אתם "משועבדים" להוצאות דיור כאלו ואחרות. מבחינה כלכלית זה לא מאד משנה אם ל"שיעבוד" הזה קוראים משכנתה(שכירות על כסף) או שכר דירה(שכירות על דירה). כלומר, אם אתם באמת רוצים לנהל דיון על איזו חלופה הכי טובה למשפחה שלכם, נהלו את הדיון באמת עם מינימום משקל רגשי שמילים כמו "להשתעבד" בהכרח מעמיסות עליו. אם אתם משווים בין שכר דירה לבין מה שתקבלו מפיקדון אז עשו לעצמכם טובה והשוו לא לפיקדון רגיל שאינו צמוד למדד אלא בדומה לשכר דירה שצמוד למדד, השוו לפיקדון שצמוד למדד ומניב נכון לאפריל 2024 בבנק הפועלים 1.15%(בתוספת הצמדה למדד).

אני מקווה שבזמן שבין סיום חג החירות לחג עצמאות נראה את כולם וכולן בביתם.