(Cet article a été mis à jour le 22 juillet)

Ces derniers temps, j'ai participé à de nombreuses discussions dans divers contextes sur le thème de l'assurance. Il ne s'agit pas seulement des assurances directement liées au crédit immobilier, mais de l'assurance en général.

En fait, mes lecteurs de longue date savent que toutes les dépenses familiales fixes sont directement liées à l'hypothèque. Le montant de la mensualité a une incidence très importante sur le montant total des paiements à la banque. Dans ma présentation, je montre que le coût total s'élève à des centaines de milliers de shekels À la suite d'une réduction de mille shekels du montant mensuel :

En d'autres termes, chaque shekel qui viendra s'ajouter à nos dépenses mensuelles fixes pour être affecté au remboursement de notre prêt immobilier nous coûtera finalement très cher et aura un impact considérable sur le bien-être de notre famille.

Pourquoi n'aimons-nous pas nous occuper des assurances ?

Cet article a pour but d'aborder l'une des dépenses familiales que l'on a tendance à éviter d'évoquer – Les assurances. Je me suis demandé pourquoi nous n'aimons pas nous occuper des assurances :

1. L'assurance implique, d'une part, la garantie de sommes importantes en cas de sinistre et, d'autre part, une dépense mensuelle relativement modeste.

2. Les assurances sont liées à nos plus grandes craintes : un enfant blessé, un enfant malade, un handicap, la mort, la maladie. Nous ne pouvons pas empêcher ces événements, mais nous avons l'habitude de " faire quelque chose " pour parer à ces risques. Ce " quelque chose ", nous le percevons (avec l'encouragement des agents d'assurance, bien sûr) comme la souscription d'une assurance.

3. Tout comme pour les prêts immobiliers, nous ne sommes pas des experts en assurance, mais nous comptons sur les " professionnels " (banques, compagnies d’assurance, agents d’assurance) pour jouer le rôle de l’adulte responsable et nous conseiller sur la marche à suivre. Bien sûr, ces recommandations sont motivées par des intérêts particuliers. Les conseillers en prêts immobiliers, tout comme les agents d'assurance, ne doivent pas être considérés comme des conseillers, mais comme des vendeurs. Ce changement de terminologie, que j'ai proposé à maintes reprises sur ce site, aide à mieux comprendre la place de chacun dans l'équation et permet de mieux appréhender ce qu'est le " conseil ".

Eh bien, qu'est-ce que j'ai contre les assurances ? En fait, rien. Je pense que certaines assurances sont indispensables. Je ne suis pas contre les assurances, je suis contre la surassurance. Par exemple On pense souvent que plus on a d'argent, plus il vaut mieux souscrire à des assurances. En réalité, c'est tout le contraire : Plus vous êtes riche, moins il est judicieux de souscrire d'assurances. 

Comment fonctionnent les compagnies d'assurance ?

La compagnie d'assurance fonctionne selon un principe simple : elle évalue le risque qu'un événement particulier, appelé « événement assuré », se produise. Après avoir calculé ce risque, elle estime le montant moyen qu'elle devra verser à titre d'indemnisation si un tel événement venait à se produire.

Prenons l'exemple d'une assurance accidents pour enfants. Cette assurance prévoit un remboursement de 5 000 NIS en cas de fracture du bras. La compagnie d'assurance a calculé que le risque qu'un enfant se casse la main à la suite d'un accident personnel est de un sur dix mille. Autrement dit, chaque mois, sur dix mille enfants assurés, un se cassera la main. Le coût de l'assurance pour la compagnie d'assurance est donc le suivant :

 1/10 000 * 5 000 = 0,5 shekel. L'assurance accidents corporels comprend différentes garanties (brûlures, fractures, décès, etc.). Pour chacune de ces garanties, la compagnie d'assurance effectue un calcul similaire et aboutit finalement, à titre d'exemple, à un coût moyen de 20 shekels.

Comme toute entreprise commerciale, une compagnie d'assurance n'existe pas pour faire des œuvres de bienfaisance, mais pour réaliser le maximum de profits possible. C'est pourquoi, au coût du sinistre calculé précédemment (20 shekels), la compagnie d'assurance ajoute un montant supplémentaire destiné à couvrir l'ensemble de ses frais (commission de l'agent d'assurance, salaires de ses employés, frais de fonctionnement des bureaux) etBénéfice à ses actionnaires.

Vous trouverez ici des exemples de coûts salariaux pris en charge par les compagnies d'assurance :

Exemples de rémunérations des dirigeants de compagnies d'assurance :

• Directeur général de Migdal, compagnie d'assurance – Au cours de ses huit années de service, il a perçu 44 millions de shekels. À son départ, il a reçu environ 8,5 millions de shekels en contrepartie d'une " clause de non-concurrence ".
• Harel versera une rémunération annuelle de 10 millions de shekels à ses deux PDG
• Informations complémentaires

Il est important de garder à l'esprit que, dans toute compagnie d'assurance, outre le directeur général, il y a également un président, un vice-président, des directeurs généraux adjoints et, enfin, des milliers d'employés, tous rémunérés grâce aux cotisations d'assurance.

Les compagnies d'assurance opèrent sur un marché concurrentiel et fixent le montant de l'indemnisation pour chaque sinistre ainsi que le prix de l'assurance en fonction de la concurrence sur le marché. Elles font appel à divers experts en comportement pour vendre leurs produits et jouer habilement sur nos peurs.

Par exemple, Assurance mariage de Harel Il joue sur la crainte des mariés de perdre les sommes considérables qu'ils ont investies dans l'organisation de leur mariage. En examinant le tableau des indemnités et des remboursements de cette assurance, on constate un fait fascinant :

L'annulation d'un mariage en raison d'un embouteillage, de la maladie du conjoint ou d'une mobilisation en temps de guerre donnera droit aux futurs mariés à une indemnité de 100 000 NIS. En revanche, l'annulation d'un mariage en raison de sa mort Le décès de l'un des conjoints donnera droit au conjoint survivant à une somme de 25 000 NIS.

Après avoir lu la première partie de l'article, nous ne devrions pas être surpris C'est absurde qu'un embouteillage donne droit à une indemnisation quatre fois plus élevée qu'un décès. En bref : la compagnie d'assurance a probablement estimé que le décès était plus fréquent que l'annulation pour l'une ou l'autre des autres raisons et, afin de proposer une prime d'assurance acceptable pour les clients, elle a réduit l'indemnisation dans le cas où la fréquence est la plus élevée.

Que faut-il assurer, au juste ?

À mon avis, on devrait souscrire une assurance pour couvrir ce que la famille ne serait pas en mesure de prendre en charge. Par exemple : l'hébergement d'un proche dans un établissement de soins coûte environ 10 000 shekels par mois. La plupart des familles ne pourront pas faire face à cette dépense, c'est pourquoi une assurance dépendance est judicieuse. Pour une famille qui peut assumer ce coût, l'assurance est superflue. Retenez la règle suivante : Plus vous êtes résilients, moins vous avez besoin d'assurances. 

Autres exemples :

Assurance automobile tous risques

Je conduis une voiture qui coûte environ 50 000 NIS. Je sais que si ma voiture venait à être volée ou détruite, je pourrais financer l'achat d'une nouvelle voiture grâce à un prêt dont les mensualités seraient à ma portée. Je ne souscris pas d'assurance tous risques pour ma voiture. En revanche, je souscris bien une assurance pour les dommages causés à des tiers – car si je percute une Mercedes qui vaut 200 000 NIS, j'aurai du mal à payer les dommages-intérêts.

Assurance habitation

C'est le même principe que précédemment : je sais que si le contenu de mon appartement venait à être endommagé, je pourrais financer son remplacement. En revanche, j'aurais du mal à financer la reconstruction de l'appartement lui-même. C'est pourquoi je souscris une assurance habitation, mais pas d'assurance pour le contenu de l'appartement.

Assurance maladie

Je ne souscris pas d'assurance maladie. En tant qu'investisseur immobilier Je possède plusieurs appartements. L'un d'entre eux est libre de toute hypothèque et me sert de substitut à une assurance maladie. Si, Dieu nous en préserve, un membre de ma famille devait avoir besoin de soins coûteux à l'étranger, je vendrais cet appartement pour financer ces soins.

Tout comme l'assurance dépendance décrite ci-dessus, l'assurance maladie est individuelle et non familiale. Il y a un risque extrêmement faible que deux membres d'une même famille en aient besoin en même temps, mais comme nous ne savons pas à l'avance qui aura besoin des prestations d'assurance, nous sommes contraints d'assurer tout le monde.

De la même manière, nous souscrivons une assurance dépendance en plus de notre assurance maladie, même si, si nous venions à être en situation de dépendance, nous n'aurions très probablement pas besoin de subir des opérations à l'étranger ni de prendre des médicaments coûteux. Comme nous ne savons pas quelle situation se présentera (maladie nécessitant des médicaments non pris en charge par la sécurité sociale ou situation de dépendance), nous sommes contraints de nous assurer contre ces deux éventualités.

Assurance accidents personnels

En réalité, cet article a été rédigé à la suite de discussions que j'ai eues avec plusieurs amis au sujet de l'assurance accidents. Cette assurance est, à mon avis, la plus intéressante à aborder ; c'est pourquoi je lui consacre un chapitre spécial.

En ce qui concerne les assurances mentionnées ci-dessus, j'ai établi des règles claires qui, je pense, permettront à chacun de décider s'il souhaite souscrire ou non à chacune de ces assurances. L'assurance accidents personnels, à mon avis Il n'est recommandé à personne de faire cela C'est pourquoi cette partie sera plus détaillée afin que je puisse étayer ce point de vue. Je commencerai par préciser que ma famille et moi-même faisons partie de la communauté de Enseignement à domicile En d'autres termes, il s'agit de parents qui ont décidé de ne pas envoyer leurs enfants à l'école, mais de prendre en charge leur éducation et de les scolariser à domicile. Comme nos enfants ne vont pas à l'école, ils ne sont pas couverts par l'assurance accidents individuels qui s'applique à tous les enfants en Israël ; la question s'est donc posée de savoir s'il fallait les assurer à titre individuel. 

Avant de répondre à cette question, je voudrais, en bon juif, poser une autre question :

Qu'y a-t-il de plus à l'ONU : des pays dont le nom commence par la lettre Y ou des pays dont le nom commence par la lettre K ? La plupart des Israéliens répondraient qu'il y a plus de pays commençant par la lettre Y. C'est évident : en une seconde, je trouve des pays commençant par la lettre Y : Israël (le nôtre), la Jordanie (juste à côté de chez nous), la Grèce (berceau de la civilisation occidentale, vacances annuelles), le Japon (Toyota), la Yougoslavie (Petrović, basket). Des pays commençant par la lettre K ? Le Canada …………

En réalité, il y a bien sûr davantage de pays dans la catégorie K. Les pays que nous avons pris comme exemples pour la catégorie Y sont tout Les pays de la lettre Y (à l'exception de la Yougoslavie, qui s'est désintégrée il y a plus d'une décennie et est devenue, justement, un pays de la lettre K – la Croatie).

En revanche, la lettre ' K » regroupe 18 pays : Cuba, le Canada, le Kazakhstan, le Kirghizistan, les deux Corées, les deux Congo, Chypre, le Qatar, le Cambodge, etc.

Une autre question : tout le monde sait bien que les chances de gagner au loto sont faibles. Pourquoi le loto investit-il autant d'argent dans la publicité : ' Araleh a appelé Moti… », « Araleh a appelé Yonit… », etc. ?

La réponse à ces deux questions réside dans le fonctionnement de notre cerveau : celui-ci confond la facilité de rappel avec la fréquence (Autres exemples). Autrement dit, si j'ai facilement des exemples en tête (en tant qu'Israéliens, il nous est facile de penser à un pays dont le nom commence par la lettre ' y »), c'est probablement parce que ces exemples sont plus fréquents. De la même manière, si j’entends parler d’un tel qui a gagné au loto et d’une telle qui a gagné au loto, je risque de penser qu’il est facile de gagner au loto. En réalité, ce n’est pas nécessairement le cas.

Revenons à l'assurance accidents personnels : chaque fois que je dis que je n'ai pas souscrit d'assurance accidents personnels, on me parle d'un ami d'un ami, voire de l'enfant d'une de mes connaissances, qui s'est cassé la main et pour lequel la famille a reçu 2 500 shekels. Ma réponse est la suivante :

1. Le fait qu'un de vos proches ait vécu cette expérience n'augmente ni ne diminue vos chances que cela vous arrive aussi. Pensez aux pays du ' Y ». Même s'il est facile de s'en souvenir, leur fréquence n'augmente pas pour autant.
2. 2 500 shekels ne constituent en aucun cas une somme pouvant être considérée comme un " traumatisme financier " contre lequel il faille s'assurer. C'est agréable de recevoir de l'argent, mais ce n'est pas agréable de voir la main de son enfant dans le plâtre. Mais Il n'y a pas de compensation entre les deux. Souscrire une assurance et " se réjouir " quand on reçoit 2 500 shekels pour une fracture, c'est comme parier contre l'équipe de football que l'on soutient : si l'équipe gagne, on se réjouit de la victoire ; si elle perd, on se réjouit de l'argent ? Je ne pense pas que cela vaille la peine de payer la prime pour ce genre de pari/assurance. On peut aussi aborder la question sous un autre angle. Imaginons que je vous dise que la probabilité (le risque) qu’un enfant se casse la main est de 1 sur 10 000. Achèteriez-vous chez moi, pour 30 shekels par mois, un billet de loterie qui, avec une probabilité de 1 sur 10 000, vous rapporterait 2 500 shekels ? Si je vous disais que le fils de ma voisine a gagné 2 500 shekels, votre réponse changerait-elle ?
3. Veuillez consulter le tableau des indemnités d'assurance accidents corporels, tel qu'il figure sur le site web de la compagnie Harel (des tableaux similaires sont disponibles chez toutes les compagnies d'assurance) :

 Source : Harel Insurance 

Ce tableau présente une caractéristique similaire à celle du tableau des assurances mariage présenté ci-dessus : Il n'y a aucun lien entre le montant du préjudice et celui de l'indemnisation.

Attention, pour des fractures et des brûlures, vous recevrez en théorie 10 000 shekels, alors qu'en réalité, le préjudice financier est négligeable (une journée aux urgences ou au centre de soins de la caisse d'assurance maladie, quelques feutres pour dessiner sur le plâtre et l'enfant peut retourner à la crèche et à l'école, plus un ou deux jours pour les contrôles). En revanche, dans le cas d’un enfant dépendant (comme indiqué, le coût de prise en charge s’élève à environ 10 000 Au cours du mois), vous donnera droit à un remboursement à usage unique de 10 000 NIS. En d'autres termes, il s'agit ici d'une " assurance " qui fonctionne à l'inverse de ce qui serait souhaitable : pour un événement financier mineur que l'on peut facilement assumer de notre poche, l'assurance nous verse une indemnité équivalente à celle versée en cas de traumatisme financier majeur dont il nous serait difficile de nous remettre. Ce n'est pas une assurance, c'est un pari. Nous avons bonne conscience, car nous avons en quelque sorte veillé à la santé de nos enfants grâce à cette assurance (quoi de plus important que cela ?), mais en réalité, nous n'avons en rien réduit le risque qu'un accident se produise, et tout ce que nous avons fait, c'est créer une situation dans laquelle, si par malheur un enfant venait à se blesser, nous serions en quelque sorte moins tristes, car nous recevrions une indemnité.

Pourquoi est-ce que j'écris " un paiement quelconque " alors qu'auparavant j'avais noté " en théorie " le montant de 10 000 shekels que la compagnie d'assurance promet en cas de bris ? Eh bien, si vous achetez " non pas une assurance, mais un pari ", vous ne devez pas être surpris si l'offre est rédigée par des commerciaux rusés avec des " petits caractères " spécialement conçus pour vous. Faites bien attention. Il y a un tableau clair en haut de la page qui détaille les indemnités pour chaque formule (vous voulez savoir quel est le montant du paiement ? Cherchez…). Au bas du tableau, il est écrit : "Les conditions complètes et contraignantes sont celles qui figurent dans la police d'assurance." La plupart des gens partent du principe que si le tableau indique qu'une fracture donne droit à 10 000 shekels, les " conditions générales " ne contrediront pas cette information. Votre serviteur, qui est du genre maniaque, a ouvert la police d'assurance et a consulté le " tableau B ", celui qui contient les ' conditions générales " :

En d'autres termes, il est vrai que nous avons promis 10 000 shekels pour une fracture, mais en réalité, c'était un mensonge. Pour une fracture rare au niveau des vertèbres ou du bassin, vous recevrez 10 000 shekels ; pour une fracture courante, comme celle de la main, du pied, du crâne, etc., vous ne recevrez qu'un tiers, voire moins, de ce que nous avions promis sur notre page d'accueil. Vous pouvez deviner que même pour une brûlure, vous ne recevrez pas ce qui est promis sur la page d'accueil, mais qu'il existe un autre tableau avec des réductions pour les brûlures, et il en va de même pour les autres blessures.  Conseil : Chaque fois que l'on lit une phrase du genre " En cas de contradiction entre ce qui est écrit ici et ce qui est écrit ailleurs, c'est ce qui est écrit ailleurs qui prévaut ", prenez la peine de vérifier ce qui est écrit dans cet " ailleurs » mystérieux.

Selon les rumeurs (le site ne mentionne bien sûr pas les tarifs), l'assurance accidents individuels pour un enfant coûte environ 30 shekels par mois. Une famille avec trois enfants paiera environ 90 shekels par mois, soit environ 1 000 shekels par an. En d'autres termes, si l'on prend comme exemple l'indemnisation pour une fracture de la main, si celle-ci survient dans la famille à une fréquence inférieure à une fois tous les trois ans, l'assurance n'est pas rentable et, en cas de fracture, l'assurance ne vous rembourse au total qu'une petite partie de ce que vous lui avez déjà versé.

Risque de non-paiement par la compagnie d'assurance

L'assurance est censée " clôturer " (au sens propre) nos risques, c'est-à-dire les limiter. Plutôt que de courir le risque de perdre un appartement d'une valeur de 1,5 million de shekels, nous sommes prêts à payer 1 500 shekels par an (à titre d'exemple) ou 60 × 1 500 = 90 000 shekels au cours de notre vie. La certitude de perdre 90 000 shekels nous convient mieux que l'incertitude et le risque de perdre 1,5 million de shekels.

Règlement des sinistres

Un risque que beaucoup ne prennent pas en compte est celui que les compagnies d'assurance, qui ont prélevé les cotisations chaque mois avec la précision d'une horloge suisse, tentent par tous les moyens, y compris les plus créatifs, d'éviter de verser les indemnités le jour où survient un sinistre. On peut parfois en apprendre beaucoup en examinant les noms des responsables qui sont censés vous rencontrer à différentes étapes.

Si vous avez besoin de toucher votre indemnité d'assurance, vous ne tomberez ni sur un " chargé de service " ni sur un " assistant " d'aucune sorte. Chez la compagnie d'assurance, on appelle la personne chargée des demandes d'indemnisation des assurés "Chargé(e) du traitement des réclamations" C'est-à-dire ce qui est censé résoudre pour la compagnie d'assurance le problème épineux de l'argent qu'elle doit verser. ».

Ils ont le droit de vous tromper, mais vous n'avez pas le droit de les tromper

Malheureusement, la législation israélienne est très favorable aux compagnies d'assurance. À l'exception d'une infime pénalité d'intérêt en cas de non-paiement de sommes qui ne faisaient l'objet d'aucun litige, la compagnie d'assurance n'est en aucun cas sanctionnée pour le non-versement des indemnités d'assurance, même s'il a été prouvé devant le tribunal que ses représentants ont escroqué l'assuré et menti à la justice. En d'autres termes, pour chaque contrat d'assurance, la compagnie peut prétendre qu'il existe un " litige ", traîner l'assuré devant les tribunaux pendant plusieurs années (durant lesquelles il ne peut, par exemple, financer des soins médicaux ou des soins de longue durée) et, si l'assuré a la chance de rester en vie et de réussir à payer un avocat malgré sa détresse, il obtiendra du tribunal ce qu'il aurait dû recevoir dès le départ.

D'un autre côté, un assuré pris en flagrant délit de fraude sur une petite partie du montant, par exemple si toute sa maison a brûlé mais qu'il a déclaré qu'il y avait un téléviseur de trop, perdra l'intégralité des fonds d'assurance y compris ceux auxquels il a droit en vertu de la loi. Contrairement au droit israélien, le droit américain, par exemple, permet de fixer des dommages-intérêts punitifs dont l'objectif n'est pas nécessairement d'indemniser le plaignant, mais de sanctionner l'entreprise pour sa conduite ; leur montant peut donc être suffisamment élevé pour rendre un comportement répréhensible non rentable. Par exemple, un plaignant américain qui a poursuivi BMW pour ne pas lui avoir révélé que la voiture neuve qu’il avait achetée avait subi des retouches de peinture avant sa vente a obtenu des dommages-intérêts pour le préjudice subi d’un montant de 4000$ et des dommages-intérêts punitifs (dont l’objectif, comme indiqué, est de dissuader l’entreprise de réitérer son acte) d’un montant de $2 000 000 (deux millions de dollars).

Le délai de prescription pour les demandes d'indemnisation est de trois ans (et non de sept)

Attention ! Il arrive parfois que le non-paiement des indemnités d'assurance soit effectué de manière légale, mais douteuse. Beaucoup savent que le délai de prescription en matière pénale est de sept ans. Peu savent qu'il existe une règle particulière pour les demandes d'indemnisation qui stipule Un délai de prescription réduit à trois ans seulement. Le délai de prescription commence à courir à compter de la survenance de l'événement assuré. Imaginez une famille dont l'enfant est décédé dans des circonstances donnant droit à une indemnisation. La première année, les parents sont sous le choc, mais ils contactent néanmoins la compagnie d'assurance et rencontrent le les gestionnaires de sinistres qui exigent tel ou tel document. Le document est envoyé, deux mois passent, les parents se souviennent qu’ils n’ont pas reçu de réponse, ils recontactent les services et on leur demande un document supplémentaire. Et ainsi de suite… Trois ans et un jour se sont écoulés ? Les parents ne recevront pas d’argent. J’ai également écrit à ce sujet Dans le cadre d'une assurance-vie professionnelle en remplacement d'une assurance hypothécaire.

Ne pas vérifier la déclaration de l'assuré

Une dernière pratique visant à éviter les paiements consiste à ne pas vérifier la déclaration de l'assuré au moment de la souscription, mais seulement lorsque le besoin de payer se fait sentir. Par exemple, un assuré est tenu de remplir une déclaration de santé lors de la souscription. La compagnie d'assurance obtient de lui l'autorisation d'accéder à son dossier médical, mais n'y a pas recours à ce stade. Si la compagnie d'assurance est amenée à verser des indemnités, elle ouvrira le dossier médical de l'assuré et recherchera des contradictions entre sa déclaration et ce dossier. L'assuré a oublié qu'à l'âge de deux ans, il avait été hospitalisé pendant deux jours ? Dommage… Il aurait justement pu obtenir tous les médicaments hors panier pris en charge par la compagnie d'assurance.

Une énigme pour les plus avancés. Un homme a souscrit une assurance habitation et a déclaré un patrimoine d'une valeur de 50 000 NIS. Son domicile a été cambriolé et la compagnie d'assurance a découvert que la valeur des biens qui s'y trouvaient s'élevait à 100 000 NIS et non à 50 000 NIS comme l'avait déclaré l'assuré. Quel sera le montant de l'indemnisation que recevra l'assuré ? Ceux qui ont pensé à 25 000 NIS recevront un t-shirt et un disque.

Si vous souhaitez en savoir plus sur les manigances des compagnies d'assurance (une personne atteinte de la maladie de Parkinson qui ne peut pas boire d'eau dans un verre mais qui n'est pas considérée comme dépendante car elle se renverse simplement de l'eau dessus, un homme atteint d'une tumeur au cerveau mais qui ne touche pas d'indemnités car il n'a pas fourni les résultats d'examens que les hôpitaux ont cessé de réaliser il y a de nombreuses années, etc.), n'hésitez pas à consulter Dans l'excellente rubrique de l'avocat Haim Klir sur YNET.

En résumé

• Il ne faut souscrire une assurance que pour couvrir les risques financiers dont nous ne pourrions pas nous remettre par nos propres moyens. Plus nous sommes riches, moins il y a de risques dont nous ne pourrions pas nous remettre, et donc moins nous avons besoin d'assurances. 
• Tous les adultes de la maison doivent savoir quelles assurances ont été souscrites pour la famille. Les tout Les documents d'assurance doivent être conservés en un seul endroit et de manière ordonnée. Il se peut que la personne chargée de gérer la demande d'indemnisation ne soit pas celle qui a souscrit l'assurance au départ. Il est conseillé de numériser les documents d'assurance et de les enregistrer en ligne (DROPBOX, etc.). N'oubliez pas que l'assurance est censée couvrir, par exemple, un incendie à domicile. La situation sera plus compliquée si les documents sont brûlés ou mouillés par les pompiers. 
• Il convient de prendre avec précaution les recommandations de ceux dont la rémunération dépend du fait qu'ils vous conseillent de consommer davantage un produit donné.
• Lorsque le montant de l'indemnisation ne dépend pas de l'importance du préjudice, il y a de fortes chances qu'il ne s'agisse pas d'une assurance, mais d'un " billet de loterie ", et il vaut mieux s'en abstenir. 

היה לי העונג להתארח בתכנית הבוקר של מיכל צפיר בערוץ 10. בראיון שוחחנו על שתי טעויות של אנשים המתכוננים להליך רכישת דירה. כמובן שאת הטעות המרכזית של התייעצות עם מי שהאינטרס שלו שונה משלנו לא ציינתי כי אני די בטוח שקוראיי כבר מבינים שבבנק יש מוכר משכנתה ולא יועץ משכנתה. אבל השלב הבא בהתלבטויות שלנו הוא בדרך התייעצות עם מי שהתרגלנו להתייעץ מרגע שלמדנו לדבר – ההורים שלנו. הם זמינים, בעלי ניסיון ובטוח שהם בעדינו.

למה לא להתייעץ עם ההורים על משכנתה?

אז מדוע לא כדאי לנו להתייעץ עם ההורים? בראיון הסברתי למיכל כי ההורים במידה רבה יותר מידי בעדנו.

אנו מספרים להם כי ראינו דירה נפלאה ליד גינה בה נוכל לשחק עם הילדים העתידיים (הנכדים העתידיים) עם חמישה כיווני אוויר (לפחות) וכו'. ההורים שלנו רואים אותנו זורחים על הישג מציאת הדירה. מה הסיכוי שירצו לבאס אותנו ולהגיד משהו כמו "תוכלו להראות לנו את התכנית שלכם לתשלום המשכנתה עוד 6 שנים במידה וההחזר יעלה"?

זה לא יקרה. ההורים מעורבים מידי רגשית. בנוסף, להורים אין בדרך כלל את האמצעים הטכנולוגיים ולא בהכרח גם את המידע המלא לגבי ההכנסות וההוצאות שלנו ועוד נתונים רבים אחרים.

גם הורים שהמקצוע שלהם הוא כלכלה לא עוסקים בשוטף בתחזית לגבי שינויים עתידיים בריביות ולא בהכרח יש להם תחת היד את הכלי הטכנולוגי שיאפשר לתרגם תחזיות אלו למספרים.

מה יש להורים שלנו בדרך כלל? מערכת של אמונות ותפיסות חיים שגובשו במהלך חייהם. כלומר, אם הם בני 70 ועמדו על דעתם בגיל 22 נניח אז אפשר לומר שחלק גדול מתפיסותיהם את החיים התגבשו לפני כחמישים שנים כאשר המערכת הכלכלית כולה הייתה שונה במובנים רבים. שאלו את ההורים איך מתמודדים עם מחירים שעולים ב- 50% בחודש אחד? (שנות השמונים) תשובה: קונים הרבה קופסאות שימורים ביום קבלת המשכורת. המצב אף חמור מכך, כי גם ההורים שלנו ירשו הרבה מתפיסותיהם הכלכליות מהוריהם. עתה אנו מדברים כבר על כלכלת תחילת המאה שעברה במרוקו, פולין או כל מדינה אחרת ממנה הגיעו הסבים.

גם להתייעץ עם חברים על המשכנתה זה בעייתי

מקור נוסף לאיסוף מידע הוא חברים. בעיה! אנו בדרך כלל מוקפים באנשים המתאימים לנו. כלומר, פעמים רבות דומים לנו. אז אנו מתייעצים עם חברים שתפיסותיהם מלכתחילה דומות לשלנו ואז חושבים אוקיי, אם "כולם" חושבים ככה זה בטח נכון.

מבזק חדשות, לא "כולם" חושבים ככה אלא החברים שלנו חושבים ככה והחברים שלנו מלכתחילה דומים לנו במובנים רבים. אנו מדברים עם הראי (פחות או יותר) ואז מגיעים להסכמה עם דמותינו שבראי כי כולם חושבים ככה. יותר מכך, אם אנו רוצים להקשיב ל"כולם" כדאי לנו לפני כן לבדוק אם "כולם" מרוצים מהתוצאות שאליהן הגיעו עם ההחלטות שלהם. לקוחות שפונים אלי אומרים פעמים רבות, אני רוצה החזר נמוך כי ההחזר תמיד עולה. לא ההחזר לא תמיד עולה. ההחזר "תמיד" עלה אצל "כולם" כי אותם כולם פעלו באופן מסוים שאינו בהכרח האופן הנכון.

להתייעץ עם גוגל ופייסבוק על המשכנתה?

טוב, נשאר לנו גוגל ופייסבוק. שם באמת אפשר לקבל מגוון גדול של דעות נכון? אלגוריתם חסר פניות יביא לנו תשובה נכונה מגוגל או "חוכמת ההמון" תביא תשובה נכונה מפייסבוק. אלו הרי לא חברים ולא משפחה, זוהי "חוכמת ההמון". נכון?

ממש לא נכון. גוגל ופייסבוק שואפים להביא לכם תמיד את המידע הנכון ביותר. העניין הפשוט הוא שרוב האנשים חושבים על הגדרת ה"נכון" באופן שונה לגמרי מפייסבוק וגוגל.

כאשר אנו חושבים על המילה נכון אנו חושבים על אמיתי, על מדוייק, מבוסס וכו'. פייסבוק וגופים אחרים העובדים על ידי אלגוריתמים חושבים על "נכון" באופן הבא – מה ישאיר את המשתמש הכי הרבה זמן בסביבה שלנו ועל ידי זה יחשוף אותו להכי הרבה פרסומות.

חברות מחזיקות במידע אשר מאפשר להן לשער בצורה די טובה מה אנו חושבים על נושא מסוים ואז כשאנו עושים חיפוש על נושא זה נקבל את התוצאות המתאימות ביותר לנו. פעמים רבים היו דיונים בעניין זה עם תאגידים אלו בנושאים טעונים. מארק צוקרברג למשל הגן על זכותם של אנשים לראות פוסטים אשר גורסים כי השואה היא המצאה. לטענתו העובדה כי מי שמפרסם פוסטים אלו "שוגה בתמימות" לא מצדיקה צינזור שלהם.

עכשיו נניח שאני מגלה נטיות ניאו נאציות. אם החדשות שמוסרת לי פייסבוק יהיו על יום השואה הבינלאומי אני אעזוב אותה ואפסיק לראות פרסומות. לעומת זאת אם אמשיך לראות עוד ועוד פוסטים של "שוגים בתמימות" ה"מוכיחים" כי לא הייתה שואה. אשאר יותר זמן מול המסך, אראה יותר פרסומות ובסוף אולי אקנה משהו חסר תועלת אבל גם יהיה לי הרושם כי "כולם חושבים שלא הייתה שואה".

אותו דבר בדיוק מתרחש בחיפוש של גוגל. לפחות בסקשן של החדשות ותחת עסקים מקומיים, גוגל מזה מספר שנים מספקת לכל אחד תוצאות חיפוש שונות על פי מה שהיא חושבת ש"מתאים" לאותו אדם. לא סתם דפדפן כרום מבקש מכם לבצע "התחברות" בעת השימוש בו. כך, יכולה גוגל לתעד את כל האתרים בהם ביקרתם ולדעת איזה סוג תוצאה להביא לכם.

האם למשל כאשר אתם כותבים "בשר" בשורת החיפוש אתם רוצים לראות מתכון לסטייק או שאתם רוצים לקבל מידע לגבי הפגנת הטבעונים הקרובה? האם כשאתם כותבים בולוניה אתם רוצים הוראות נסיעה לעיר בולוניה או למסעדת בולוניה בתל אביב? וכן הלאה. למעשה גם גוגל וגם פייסבוק מהדהדות לנו את מה שחשבנו כבר וכך מצמצמות את יכולתינו לקבל מידע חדש. זה רק בעולם הפוליטי ורע בעולם העסקי כאשר אנו רוצים לקבל החלטה בנושא בו אין לנו ידע.

מה אפשר לעשות?

קודם כל הבנת הבעיה הינה חלק גדול מהפתרון שלה. אחרי שאנו מבינים את מגבלות הרשת, ההורים והחברים, אנו יכולים לשאול אותם בכל זאת אך להיות ערים לכל הליקויים בתשובות שנקבל.

השלב הבא הוא כמובן לחפש מידע במקורות מוסמכים. ספר או עיתון כלכלי בעל שם הם בדרך כלל מקורות טובים. אתם רוצים מקור מידע אשר במידה ויכתוב מידע לא מדויק, יהיה לו מה להפסיד. כלומר אם המידע הגיע מאתר http://mashkanta4all.com (אתר שהמצאתי) ואין מאחוריו שם של אדם שאכפת לו מהמוניטין של עצמו (כי עוד אין לו וכי שמו כלל לא מופיע באתר), כדאי לקחת את המידע בעירבון מוקדם.

לעומת הקצה השני של מישהו שמטפח מוניטין חיובי משך שנים. שימו לב כל הזמן לעניין ניגודי האינטרסים שעלולים להיות עם מי שאתם מקבלים ממנו עצות. כשבוחרים יועץ משכנתה, וודאו כי התשלום שלכם ליועץ אינו תלוי בתשובה שהוא ייתן לשאלה כלשהי כולל שאלה כמו האם כדאי לי לקחת משכנתה? 

מקור נוסף טוב למידע הוא הרצאות. אנשים בדרך כלל מתכוננים היטב לפני הרצאות. זה לא נעים להיות מאותגר מול קהל.

נניח שמישהו נתקע בך מאחור ברמזור וחברת הביטוח מסרבת לשלם בטענה שהשמאי (מהרשימה שלה) הכניס דברים שלא קשורים לתאונה והמוסך (אליו הפנתה חברת הביטוח) עשה תיקונים מוגזמים. אתה צריך לתבוע את חברת הביטוח. האם היית לוקח עורך דין שמקבל שכרו מחברת הביטוח? האם היית לוקח עורך דין שלא רק שהוא מקבל את שכרו מחברת הביטוח אלא הוא למד במכללה של חברת הביטוח ועשה סטאג' בחברת הביטוח? עצם הרעיון לקחת עורך דין כמו זה שמתואר מעלה נשמע לך מוזר? הזוי? המציאות כמובן מוזרה אף יותר ורובינו חיים איתה בשלום רק מתוך חוסר מודעות. 

ניגוד אינטרסים – ניגוד עניינים הוא מצב בו אתה פועל מול מישהו אשר כביכול מסייע לך אך בפועל האינטרס שלו שונה משלך. כאשר אני נכנס לחנות בגדים ברור כי האינטרס של המוכרת שונה משלי. היא רוצה שתהיה עסקה ולא משנה איזו ואני רוצה חולצה שתגביה אותי לגובה 1.90 ותהפוך את עיני לכחולות. עוד לא נוצרה חולצה כזו אבל כל חולצה שאבדוק תזכה בדרך כלל לאמירה – זה יושב עליך בול. זהו מצב בו קל לנו לזהות את ניגוד האינטרסים ולכן הערות המוכרת נלקחות בעירבון מוגבל. במקרה שלי, יש אסטרטגיות שאני נוקט בחנות בגדים:

• מבקש מאשתי שתרכוש עבורי חולצה.
• הולך לחנות אחת לכמה שנים, מוצא את המידה שלי וקונה ביחד חמש חולצות. עיקרון חשוב בקבלת החלטות – אם יש משחק בו סיכויי ההצלחה (בכלכלית – תוחלת ההצלחה) שלך נמוכים, שחק בו כמה שפחות.

בעולם הפיננסי ניגוד העניינים קשה הרבה יותר לפיצוח ומזיק הרבה יותר מאשר בחנות הבגדים למשל.

שלוש  פרסומות רצות היום על ידי שלושה בנקים שונים(הם קצת אוהבים להעתיק אחד מהשני לא?):

בנק לאומי מנסה לשכנע אותנו שלא צריך כלל בנקאים (או יועצי משכנתה בשפת הבנק) ושבמחצית של משחק כדורגל אפשר לקחת משכנתה.

ללא שום קשר למאמר זה, אם אתם בנקאים, שימו לב מה קורה סביבכם. הבנקים רואים אתכם כנטל כבר מספר שנים ולאט לאט ינסו לצמצם את מספרכם. המלצה שלי – חפשו עבודה אחרת. 

בחזרה למאמר, בנק טפחות מנסה לשכנע אותנו שכל המידע נמצא אצל היועצים שלו וששם כדאי לנו לתכנן את עתידינו. לשם כך הם אף עושים את אחד הדברים הבזויים ביותר שעושים פרסומאים: מגייסים את הנוסטלגיה שלנו (במקרה זה, השיר הנפלא אלה), כדי לייצר רגש של חיבור לפרסומת והיענות טובה יותר למסרי הפרסומת.

אם נתעלם מהמנגינה, מהצילום היפה, מחינו של דביר ומשלל הדמויות הצבעוניות, בפועל, זוהי דוגמה קלאסית לניגוד עניינים. אתם רוצים לשלם כמה שפחות לבנק ואילו הבנקאי מקבל הדרכה מהבנק כיצד לגרום לכם לשלם כמה שיותר. הוא נמדד על המחיר בו הוא מוכר לכם משכנתה ומקבל תוספת לשכר במידה ואתם משלמים יותר.

בנק הפועלים אינו טומן ידו בצלחת וגם הוא מפרסם כעת את יועציו אשר יידעו לפתור כל סוגיה.

חישבו על זה שוב. נניח שהייתם רוצים לתבוע את חברת סמסונג כי המקרר שלהם לא עובד והם לא מכבדים את האחריות. האם הייתם לוקחים עורך דין שסמסונג משלמת את שכרו? מה לגבי עורך דין שסמסונג משלמת את שכרו, קבעה את תכנית ההכשרה שלו כעורך דין ואף משלמת לו תוספת לשכר הבסיס אם יפסיד במשפט מולה? אז מדוע שעורך דין למשפט עם נזק מירבי של נניח 10,000 שקלים (עלות המקרר) אתם לא תיקחו אם הצד השני משלם שכרו אך כשהנזק יכול להיות חצי מיליון שקלים אתם מוכנים לסמוך על עובד בנק שעונה על כל ההגדרות של אותו עורך דין של סמסונג?

איך זה שאתם מוכנים לסמוך על סוכן ביטוח שעונה על רוב ההגדרות של עורך דין סמסונג (השוני היחיד הוא שאת בחינת ההסמכה עושה המדינה ולא חברת הביטוח ושאין למיטב ידיעתי תשלום נוסף על הפסד בתביעות אלא רק על מכירת פוליסות נוספות כולל פוליסות שחד משמעית מזיקות ללקוח).

ניגוד עניינים זה קשה יותר לזיהוי משני טעמים:

• בתחומים אחרים ליועצים של הבנק יש דוקא אינטרס דומה לשלנו. יועץ ההשקעות למשל רוצה שנרוויח כדי שתיק ההשקעות שלנו יגדל ונשלם יותר עמלות. כלומר יש לנו אינטרס זהה – הגדלת תיק ההשקעות. במאמר מוסגר יש לומר כי גם כאן בגלל שיש עמלה כאחוז מנפח התיק ועמלה על כל פעולה לעתים יש ליועץ ההשקעות תמריץ לייצר הרבה פעולות חסרות ערך עבורנו.
• מצד אחד אנו פחות מיומנים ברכישת משכנתה או ביטוח לעומת רכישת חולצה ומצד שני כאשר הסכום גדול אנשים משקיעים פחות מחשבה עליו. להתנהגות זו שם לב פרופ' פרקינסון. כשההחלטה גדולה ממה שאנו רגילים להחליט, אנו במידה מסוימת "נאטמים" ונותנים למי שנתפס בעינינו כבר סמכא לקבל את ההחלטה ולא משנה בודקים אפילו את הכשרתו, את מניעיו ואת נסיונו (מי באמת שאל פעם בנקאי כלשהו, לא משנה באיזה תפקיד מתי החל למלא תפקיד זה?). הבנק השקיע המון ביצירת תדמית של מקום אמין ויציב (לא סתם יש הרבה שיש בעיצוב הסניפים). משפטים כמו Take it to the bank המביע את את ביטחון הדובר בכך שמה שבא אחרי משפט בה הוא בהכרח נכון / אמיתי הינם חלק מהתרבות המערבית.

לפני כשנתיים התמוטטה קרן השקעות בשם קרן־אור ומשקיעים רבים הפסידו כספם. קורה. ספיח צדדי לפרשה זו הופך אותה למעניינת מאד. הפרזנטור של הקרן היה שלמה מעוז אשר ידוע כאיש תקשורת וכלכלן כוכב. עתה יש התובעים את מעוז בטענה כי העובדה שהוא המליץ על הקרן גרמה להם להשקיע בה. למיטב ידיעתי לא נטען מעולם כי לפרזנטור יש אחריות לגבי המוצר שהוא מפרסם. האם למשל אפשר לתבוע את איש המרלבורו על נזקים של סיגריות? (שלושת הדוגמנים של "איש המרלבורו" ינוחו על משכבם בשלום לאחר שנפטרו מסרטן ריאות). תביעה זו תהיה מעניינת ללא קשר לתוצאה שלה. אם ייקבע השופט כי למעוז יש אחריות זו תהיה סנסציה בעולם הפרסום. ידוענים וסתם אנשים יחשבו עשר פעמים ויותר איזה מוצרים לפרסם. זה יהיה מעולה לדעתי. גם קביעה הפוכה לפיה אין למציג בפרסומת שום אחריות על הדברים שהוא אומר תהיה רבת חשיבות. אמנם חשיבות הצהרתית אך ייתכן והציבור יבין טוב יותר את עולם הפרסום ואת ההסתייגות שיש לקחת כל המלצה מעולם זה.

מה כדאי לעשות כדי להיות בטוחים שלא מקבלים עצות במצב של ניגוד עניינים?

בספרו של חוקר הכלכלה ההתנהגותית פרופ' דן אריאלי אשר היה בצעירותו קורבן של תאונה קשה בה נשרפו חלקי גדולים מגופו ופניו הוא מספר כי כשהיה מאושפז והסתבר כי על מחצית פניו לא יגדלו זיפים, המליץ לו אחד הרופאים לעשות קעקועים של זיפים על הפנים. הוא סירב לכך ולאחר זמן הסתבר לו כי אותו רופא כתב מאמר על השפעתם של קעקועי זיפים על מצבם הנפשי של פצועים. כלומר, ניגוד עניינים יכול להיות גם במקומות הבלתי צפויים וגם מתוך מטרות טובות (אני מניח שהרופא באמת חשב שזה עשוי לשפר את מצבו הנפשי).

אז איך כדאי לפעול כדי לנטרל השפעות חיצוניות על העצות שאנו מקבלים? קודם כל לעשות מאמץ שלא יהיו השפעות כאלו. כדאי לזכור כי כשיש השפעה אז היא לפעמים על התת מודע של היועץ ולכן עלולה להשפיע גם היא הוא חבר ילדות שלכם.

אם אתם הולכים לייעוץ בנושא כלשהו והמייעץ לכם מקבל שכרו מגורם אחר ברור שזו בעיה גדולה והייעוץ אינו ראוי להיקרא ייעוץ כלל. אבל שימו לב, גם אם היועץ מקבל שכרו רק מכם. האם השכר תלוי בתשובה שייתן היועץ? אם אתם הולכים למשל ל"יועץ נדל"ן " (מתווך) ושואלים אותו על כדאיות השקעה בדירה מסויימת כאשר היועץ יקבל שכרו רק במידה ותבוצע עסקה. זהו ייעוץ לא טוב (כאמור, גם אם מדובר בחבר ילדות שלכם) כי שכר היועץ תלוי בכך שיאמר שהעסקה טובה לכם. אם אתם הולכים ליועץ משכנתה ושכרו הינו אחוז מתוך המשכנתה שתקחו, מה לדעתכם תהיה המוטיבציה שלו להציע לכם להקטין משכנתה או להמליץ לא לקחת את המשכנתה כלל כי היא גדולה עליכם?

לכו רק ליועץ ביטוח או יועץ פנסיוני אשר במסגרת הייעוץ לא יימכר שום מוצר. הקפידו כי התשלום יהיה על הזמן של היועץ ובלתי תלוי לחלוטין בתשובת היועץ. אותו דבר בדיוק גם עם יועץ מימון לדיור. שימו לב, לא יועץ משכנתה אלא יועץ מימון. אם אנו מכנים את היועץ שלנו Conseiller en crédit immobilier אנו כבר מכתיבים את הפתרון המבוקש (משכנתה). בעוד שליועץ מימון אמורים להיות כלים נוספים באשפת הפתרונות שלו – הלוואה ממשרד הביטחון למשרתי קבע, הלוואה מקרנות הפנסיה או בכלל אמירה ברורה על כך שלא כדאי לכם לקחת משכנתה או שאתם יכולים לרכוש ללא משכנתה ועוד פתרונות רבים אחרים. יועץ אשר שכרו לא משתנה ולא משנה איזו תשובה ייתן הוא היועץ שאתם צריכים.

—————————-

טמן ידו בצלחת – לא עשה דבר.  "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה" (משלי יט, כד) כלומר, המשיך לאכול ולא משנה מה קורה מסביב.