יש הרבה דברים טובים בבית ספר. הוא מאפשר מפגש ומגע עם תחומי ידע רבים מהם יוכל הבוגר לבחור בסופו של יום מה מעניין אותו. ברם, כישורים הדרושים להצלחה, הגשמה עצמית והגעה לפוטנציאל הכלכלי של כל אחד חסרים בבית הספר והאוניברסיטה. זו האחריות שלכם, ההורים ובמאמר זה אתן שלושה כלים לעשות זאת.

בסוף המאמר יש גם סרטון וידאו אשר לפחות את הסוף שלו אני ממליץ לראות. אותי הוא ריגש (שוב).

שני ילדים אמורים לראות את רופא המשפחה. אחד ממשפחה אמידה והשני ממשפחה עניה. האמידים נוסעים במכונית לרופא. הבן מודאג ושואל את אמו משהו והאם אומרת לו "שאלה מעולה, כשנגיע לרופא תשאל אותו את זה". גם לבן העני יש שאלה ואימו אומרת לו "ששש… אל תעשה בושות".

הבן של האמידים מבין שהוא ראוי לדבר ושעוד כמה דקות יוכל להתייעץ עם מומחה (הרופא) כדי ללמוד משהו חדש וכמובן שבבוא היום יוכל אולי להחליף את הרופא. העני מבין שעדיף לו לסתום את הפה כי מה שהוא אומר עלול לגרום לבושות.

שתי האימהות רוצות רק טוב עבור הילדים שלהן אך האם העניה גורמת לכך שהבן שלה יישמר את מצבה גם עבור עצמו.

לדעתי הנושאים המשמעותיים ביותר להצלחה בחיים אינם נלמדים בבית ספר. במאמר זה אציג את הדברים שכדאי לכם לעשות כדי לסייע לילדים שלכם להצליח.

יכולת עמידה מול קהל והבעת רעיון

לדעתי אחת היכולות החשובות, אם לא החשובה ביותר, היא היכולת לדבר מול קהל. בזמנו סיינפלד ציטט מחקר שקבע כי הפחד הגדול ביותר של אדם הוא הפחד לדבר מול קהל. סיינפלד צחק על זה ואמר שבלויה אנשים פוחדים יותר להספיד מאשר להיות מוספדים.

כהורים אני חושב שעלינו לפעול כל הזמן כדי לפתח את יכולת הדיבור מול קהל של הילדים שלנו. אנו יכולים לעשות זאת, כמו כמעט כל דבר אחר על ידי אימון.

עוד לפני שהילד יודע לקרוא אפשר לתת לו לעשות קטע של קריאה מודרכת בסדר פסח או בהתכנסויות משפחתיות אחרות. מאוחר יותר כשהילד יכול לקרוא אנו יכולים לייצר לו מעמדים בהם הוא ידבר מול קהל. חוויה של דיבור מול קהל אוהד כמו בני המשפחה היא זו שתייצר את הביטחון בכך שזה בסדר. ביטחון מביא לביצועים טובים יותר אשר מייצרים ביטחון רב יותר וחוזר חלילה.

אם לילד יש תחביב כלשהו המאפשר עמידה על במה כגון נגינה, ריקוד וכו', אנו נייצר באופן מלאכותי הופעה מול משפחה וחברים אף אם אין הופעה רשמית. בסרטון הוידאו שלמטה תוכלו לראות דוגמאות לדברים שעשינו עם הבנות שלנו בהקשרים אלו. בחודשים האחרונים הבנות הביעו רצון להשתתף בהפגנות על נושאים אקולוגיים שונים. הנטיה הראשונית היא כמובן לשלול זאת. מה אני צריך לנסוע יחד איתן להפגנה בכנסת או בתל אביב? מצד שני אלו בדיוק הדברים המעצימים, המאפשרים דיבור לפעמים אפילו במגאפון וכשדבר מוביל לדבר פתאום הבת (בת 13) מדברת בערוץ 12 והשמיים לא נופלים אלא להפך.

אני זוכר שכשעבדתי כמפתח בהייטק היינו אומרים מידי פעם ללקוחות – אנו בהנדסה. דברים כאלו יש לסגור עם המכירות. בלב חשבנו שאנו לא עוסקים בזוטות כמו מכירות אלא בדברים החשובים – בפיתוח המוצרים. הנוכלים מהמכירות כבר ישתיקו את הלקוח. זוהי כמובן שטות גמורה. מהנדס שאינו יודע להביע רעיון ולשכנע – למכור אותו לחבריו לצוות לא יתקדם. הוא יישאר במעמד זוטר תוך מרירות על זה שחברו שכותב אולי קוד פחות טוב, קודם מהר יותר להיות ראש צוות.

בהקשר זה אני שמח להזכיר לקוחת עבר שלי, מיטל נתיב. מיטל, כלכלנית מוכשרת נפגשה אתי לשיחה על התקדמות כלכלית והתפתחות. לאחר מכן החלה מיטל בפעולות של השקעה למען קידום האיתנות הפיננסית של משפחתה והפצת הידע למען ההתקדמות של משפחות אחרות. מבחינתי זו בדיוק הגשמת החזון – מעבר לאיקס אנשים שאני מסוגל לפגוש או לכתוב להם, לגרום לכך שעוד אנשים ייחשפו למידע כלכלי מועיל באמצעעות "שליחים" שיעבירו את הדברים הלאה.

בסרטוני הוידאו הראשונים של מיטל אפשר לקבל מידע מועיל ביותר אך בלי לראותה. אמרתי לה, תפסי אומץ ועמדי בעצמך מול המצלמה. אני בטוח שכל מי שיסתכל כעת על הסרטונים ייראה את ההשפעה העצומה של סרטונים בהם רואים מי מדברת לעומת כאלו שרק יודעים מדברת. אני ממליץ בחום להכנס לערוץ היוטיוב של מיטל ולצרוך את התכנים שיש שם.

לקיחת סיכונים

כאשר אנו רואים את הילדים שלנו עושים מעשה שיכול לגרום לפגיעה גופנית או סתם למבוכה כמו מזיגת תירוש לכוסית זכוכית כשהם צעירים או טיפוס על עץ הנטיה הטבעית שלנו הינה לגונן עליהם ולמנוע פעולה זו. זוהי לדעתי שגיאה קשה. אם לא נאפשר לבת שלנו למזוג תירוש או מיץ כי "את עלולה לשפוך, תני לעזור לך" אנו פוגעים בביטחון העצמי שלה. אם אנו מונעים טיפוס על עץ כי "זה מסוכן" אנו משדרים שלקיחת סיכונים זה דבר ממנו יש להימנע.

הימנעות מוגזמת וחששות בלתי מבוססים הינם הדבר המזיק ביותר מבחינה כלכלית. מכירים את אלו שאומרים "איני משקיע בבורסה כי אבא שלי הפסיד שם המון כסף" (בשנת 1984), הם יצליחו פחות מבחינה כלכלית מאלו שישקיעו בבורסה לעתים יפסידו אבל רוב הזמן ירוויחו. המצב חמור יותר אצל אלו שנכנסים למקום כמו בנק, משרד עורכי דין וכו' בגיל 30. בגיל 40 הם כבר מיצו אבל בגלל חששות שונים הם נשארים במקום שלא טוב להם בה וכל תקוותם היא שיד נעלמה תעשה להם fast forward אל הזיקנה – הפנסיה.

שיח פתוח על כסף וכלכלה

משום מה יש לנו סוג של טאבו בשיח על כסף. אני זוכר כמה הובכתי כשהבת שלי שאלה אותי "אבא אנו עשירים"? בעצם אין שום סיבה להיות מובך.

קודם כל שאלה כמו זו מאפשרת לדון מהי בכלל משמעות ההגדרה "עשיר"? אחר כך אפשר לדון על מצבנו ולגבש עמדה בשאלה האם אנו עשירים ביחד. אף פעם לא התחמקתי משאלות כגון "כמה אתה מרויח" ששאלו הבנות או כשהעלו נושא לדיון כמו "לדעתי רופא שיניים לא אמור לגבות כסף כי הוא מרפא אנשים" ושאלות דומות.

כל ניסיון להראות שכסף זה דבר שלא מדברים עליו או להגדיר כסף באמצעות ריח שיש לו או שאין לו, רק ירחיק את הכסף מהילדים שלכם. אמירות כמו מרבה נכסים מרבה דאגות הינן גם מטופשות -למיליונר יש עולי יותר דברים להקדיש להם תשומת לב אבל ממש אין לו יותר דאגות משומר בחניון שאין לו כסף לטיפול שורש ושבחניון ליד כבר יש חיוב אוטומטי, ללא שומר.

גם משפט כמו נותנים לך תיקח, רוצים ממך תברח שאולי שמעת בטירונות הוא בדיוק ההיפך ממה שצריך כדי להצליח. מכירים עוד משפטים הרסניים? מוזמנים בחום לכתוב בתגובות.

ומה עם בית הספר?

אז בבית ספר לומדים שיש להיות בשקט. אם כבר העזת לדבר ואמרת דבר שטות אתה צפוי ללהג מחבריך לכתה ולעתים גם מהמורה. אם לקחת סיכון וענית תשובה שאינה התשובה הנכונה אתה תקבל איקס אדום ושיח על יזמות וכסף אני בטוח שתוכל לקבל מהמורים שלך. בעצם כשאני חושב על זה, למדתי 12 שנים, הייתי 3 שנים בצבא, למדתי עוד 5 שנים. אחרי 20 שנות עיצוב במערכות החינוך והביטחון הגעתי לחברת הייטק ושלחו אותי לסדנת חשיבה מחוץ לקופסה. אבוד לכם (ולי).

אז אין ברירה, כמו בהרבה דברים אחרים, אף אחד לא יעשה זאת במקומכם. קחו אחריות. זו ההזדמנות שלכם לגרום לכך שהילדים שלכם לא יגידו עוד 30 שנים, אם היו מלמדים אותי ….

מעבר לעניין הכלכלי, אני ממליץ מאד להקשיב לפרקי הפודקאסט מיינדסט של שלומי הסטר. בהקשר של הורות וניהול משפחה מצאתי עניין רב מאד בראיון עם דר' אייל דורון.

עוד על חינוך פיננסי לילדים אפשר לקרוא במאמר קודם שלי בנושא חינוך פיננסי לילדים

ומה עוד להנחיל לילדים שלנו כדי שיצליחו בחיים?

יקי טבקה הוא איש יקר שבדרך כלל אני פוגש אחת לשנה אבל לכמה ימים. יקי עושה דברים כמו רשת נוירונים ומכוניות שנוסעות לבד. איש מענין. בקורונה "ניפגשנו" וירטואלית. שוחחנו על הדברים שכדאי לנו לתת או להנחית לילדים שלנו כדי שיצליחו בעולם שמשתנה כל כך מהר. מוזמנים להקשיב כאן:

רוצים לשמוע באפליקציה אחרת וכו'? כל האפשרויות בקישור שכאן:

אני חושב שלמרות איכות ההקלטה הגרועה שווה להקשיב ליקי.

מתחילת המאה העשרים ועד לשנות השמונים היו חברות הטבק המשקיעות הגדולות ביותר במחקרים על מחלת הסרטן. מחקרים אלו הניבו ממצאים חשובים בנושא חומרים רעילים והתנהגויות הגורמות לסרטן. למען הסר ספק, אלו לא היו מחקרים מוטים או משובים אלא מחקרי אמת אשר זיהו חומרים רבים הגורמים לסרטן. אמצעי התקשורת פרסמו בהרחבה את תוצאות מחקרים אלו והזהירו את הציבור מפני חומרים כאלו ואחרים הגורמים לסרטן, חשיפה לשמש הגורמת לסרטן ועוד. רק לנושא אחד לא השקיעו בחברות הטבק תקציב למחקר – האם יש קשר בין סיגריות לסרטן. למעשה בוצע כאן דבר מחוכם. במקום לומר – חקרנו ואין קשר בין סיגריות לסרטן, אמירה שהייתה נתקלת בספקנות בגלל האינטרס הברור של חברות הטבק, חברות אלו הקימו ותיקצבו מכוני מחקר אשר זיהו המון גורמים אחרים לסרטן. כך הושגה מטרה כפולה. הציבור חשב ש"הכל מסרטן" ו-"כל שבוע יוצא מחקר חדש אז מה זה משנה" וכך התעלם מקולות שטענו שסיגריות מסרטנות. בזירה המשפטית אשר התפתחה מאוחר יותר יכלו חברות הטבק לטעון שיש חומרים רבים המסרטנים ו"לא ניתן לקבוע קשר דוקא בין סיגריות לסרטן". זהו טיעון שמנע הגבלות עישון משך שנים רבות.

חברות הטבק למעשה חינכו את הציבור שנים על גבי שנים להאמין שאין קשר ברור בין המוצר שלהן לשלל מחלות שונות ושיש אי וודאות גדולה לגבי הגורמים למשל לסרטן ראות או למחלות לב.

לפעולה  של לקיחת העובדות וסידורן באופן שיבלבל ולמעשה ימחק את הידע הקיים קרא פרופסור רוברט פרוקטור, היסטוריון מאוניברסיטת סטנפורד  אגנוטולוגיה (Agnotology). לוגיה ביוונית עתיקה הינה "לימוד נושא". כך למשל כשלומדים על הנפש (פסיכה ביוונית) זה נקרא פסיכו-לוגיה. אגנוסיס ביוונית משמעו "שאינו יודע". פרופ' פרוקטור זיהה את פעולות חברות הסיגריות כהפצת בורות – מחיקת ידע – לאנוטולוגיה. חיפשתי מילה עברית מתאימה לפועל של הפיכת "יודע" ל"שאינו יודע" ולא מצאתי. לא נותרה לי ברירה אלא להתחפש לאליעזר בן יהודה ולהמציא מילה כזו. חשבתי על שתי חלופות:

• הדטה – הפיכת אדם להדיוט בתחום מסוים (לא לבלבל עם הדתה שאינה קשורה כלל למאמר זה).
• הברה – הפיכת אדם לבור (חסר השכלה) בתחום מסוים.

המון כסף ומעט מידע

אנו מופצצים דרך אמצעי התקשורת בעצות כלכליות כאלו ואחרות. טכניות לשדרוג ושיפור כלכלי קיימות בטלויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה. העצות בדרך כלל דומות:

• עשו רשימת קניות
• אל תגיעו רעבים לסופר
• שימו טיימר לדוד החשמל.
• מלאו את הקומקום החשמלי רק לפי הכמות שרוצים לשתות
• נהלו משא ומתן על מחיר הכבלים/סלולר.
• ועוד עצות דומות.

כל העצות האלו הינן עצות טובות וכולן עוסקות בכסף הקטן. משפחות שעברו ייעוץ משכנתה חוסכות לעתים קרובות מעל 300,000 שקלים ב- 20 שנים. נוסיף לזה התייעלות של חשבון העו"ש מבחינת עלויותיו ונגיע לעוד כמה עשרות אלפי שקלים. לשם דוגמה נניח חיסכון של 350,000 שקלים ב- 20 שנים כלומר כ- 1,400 שקלים לחודש (!)

מקוצר היריעה לא אעסוק במאמר זה גם בביטוחים ובפנסיה אך הסכום בהחלט יכול להכפיל את עצמו אם נכניס גם אותם לדיון.

מדוע אף אחד לא מדבר על הכסף הגדול?

1. התקשורת עוסקת במה שהציבור רוצה שהיא תעסוק. יותר "סקסי" או מעניין לראות משפחה שחוסכת 250 שקלים בחודש מזה שהקטינה את רכישת הפיצוחים לשבת לעומת משפחה שתחסוך מאות אלפי שקלים על פני 20 שנים בעקבות משא ומתן עם מנהל סניף בנק (שבאופן טבעי בכלל לא יצרה להשתתף בתכנית כזו) על גובה הריבית בחשבון העו"ש או על מיחזור משכנתה.
2. התקשורת חיה מפרסומות. הגופים הגדולים (בנקים, חברות ביטוח ואחרים) הם הממנים את התקשורת ובעקיפין קובעים את סדר היום שלה.

בנק ישראל הודיע כי זיהה בעיה בחינוך הכלכלי של אזרחי ישראל. גם על פי סקרים, ישראל מדשדשת בתחתית טבלת ה- OECD של ידע כלכלי המצוי אצל אזרחיה. בנק ישראל זיהה והחליט לעשות. השנה בנק ישראל ישתף פעולה עם משרד החינוך ומסגרת שיתוף פעולה זה ייכנסו בנקאים או אנשי חינוך שהוכשרו על ידי בנקאים לכיתות ט' בביתי הספר כדי ללמד על כלכלה.

לכאורה דבר נהדר. זמן רב, אני טוען שיש בעיית ידע של אזרחי ישראל וכעת משרד החינוך מטפל בבעיה. נפלא.

לצערי לא כל כך. לא אוהב לבאס אבל עדיף לא לדעת כלום ולדעת שאינך יודע מאשר לחשוב שאתה יודע. קיבלתי ממקור עלום את "תכנית הלימודים" שיעבירו הבנקאים לילדי כיתות ט'. ראשית יש לשאול מדוע למרות שמחקרים רבים דוגמת זה שתואר בספרה של בת' קובלינר אשר הייתה יועצת נשיא ארה"ב לאחר המשבר הכלכלי וקבעה בספרה Get financial life  כי המשבר נבע מחוסר ידע של מבוגרים וכי השכלה פיננסית יש להתחיל בגיל 3, יחלו תלמידי ישראל לקבל מושגים כלכליים רק בגיל 16?

בשביל לענות על שאלה זו צריך להיזכר באחד העקרונות הכלכליים של מילטון פרידמן, אחד הכלכלנים הנודעים בעולם אשר השתמש בביטוי אין ארוחות חינם ככותרת לספרו ב- 1975. אז, אם בנקאים "מתנדבים" לסייע לתלמידים בגיל 15, אפשר ללכת לאתר האינטרנט של איגוד הבנקים וללמוד ממנו מה קורה בגיל 14-15:

כלומר, לא מאהבת הילדים או השכלתם מגיעים הבנקאים דוקא בגיל זה, אלא כאשר הילדים מגיעים לגיל שאפשר להתחיל (כותרת דף זה באתר איגוד הבנקאים), קופצים הבנקאים לביקור ומסבירים על "כלכלה". מייד נראה מה הם מלמדים.

אז על מה ידברו עם הילדים שלנו?

"ההכשה הפיננסית" של הילדים תכלול שני מפגשים של שעה וחצי כל אחד. במפגש הראשון:

פירוט הקצאת זמן לנושאים השונים:

אז חלומות ויעדים זה חשוב. ניהול תקציב זה נפלא. ואז מגיעים לחלק בשבילו נסעו הבנקאים לכיתה. בדיוק מחצית מהמפגש מוקצית לנושאים שאין להם דבר וחצי דבר עם הצלחה כלכלית. כל המבוגרים שבאים אלי לייעוץ כלכלי יודעים לכתוב שיק, לגהץ כרטיס אשראי או להוריד אפליקציה. למרות זאת לאחר הייעוץ רבים מהם אומרים, חבל שלא לימדו אותי את זה כשהייתי ילד. חמור מכך, כשמשפחות במצוקה כלכלית מגיעות לייעוץ איך לצאת מהמצוקה, אחת ההמלצות המקובלות הינה להפסיק להשתמש בכרטיסי אשראי. מחקרים רבים הראו כי שימוש בכסף וירטואלי כמו כרטיס פלסטיק, Paypal  וכדומה גורמים לנו להוציא כסף רב יותר מאשר מזומן. יש לזה הסברים פסיכולוגיים שלא ניכנס אליהם כעת. אבל, האם נכון לקחת ילדים ולהציע להם לשלם דווקא באמצעי תשלום שהוכחו כגורמים לצריכה מוגברת כגון אפליקציה וכרטיסי חיוב? התשובה כמובן חיובית, אם אתה בנק שמתקיים בזכות ריבית המינוס של לקוחותיך.

הנושא השני שילמדו בני הנוער לאחר שלמדו כי כדאי לשלם בכרטיסי אשראי (אשר כמובן ניתנים רק למי שפותח חשבון בנק) הוא (הפתעה הפתעה), כיצד לפתוח חשבון בנק.

כאמור, זה מוזר, כל המבוגרים פתחו חשבון בנק ולמדו להשתמש בכרטיס אשראי ובכל זאת הם חושבים שאין להם השכלה פיננסית. מה לא בסדר עם מבוגרים אלו?

אחרי שלמדנו להשתמש באמצעי תשלום שגורמים להוציא יותר כסף אך מחייבים לפתוח חשבון בנק, זו הרי מטרת ההדרכה, נעבור למפגש השני.

עוד פעם אמצעי תשלום ושירותי הבנק? נו טוב, אתם זוכרים, אין ארוחות חינם. ואם את הדבר הזה ילמדו הילדים למרות שאינו בתכנית הלימודים, דיינו. נראה לי שחלוקת הזמנים במפגש זה לא תפתיע אף אחד כולל העובדה שמחצית המפגש מוקדשת לתכנים שכבר נדונו במפגש הקודם, נחשו אילו תכנים.

לדעתי מדובר באחד המקרים הבודדים שבו הוספת מידע רק גורעת ממצבו הכלכלי של הלומד. אני ממליץ לכם לתת פתק מחלה לילד ביום הלימודים שבו יציגו את ההדרכות האלו, במהלך נובמבר (כדי שההדרכות יספיקו לתת את התשואה הנדרשת לפני תום השנה, יש יעדים לעמוד בהם). במקום ההדרכות האלו תוכלו לתת לילדים לצפות בהרצאה זו יחד אתכם ולשוחח עליה. זה יהיה יעיל הרבה יותר:

במאמר מוסגר עלי לומר כי רבים חושבים שבנקאים הינם ברי סמכא בנושאים כלכליים. כדי לדעת באמת מה יודע בעל תפקיד מסוים אפשר לבדוק את מודעת הדרושים לאותו תפקיד. למשל מנהל סניף בבנק לאומי אינו נדרש לכל השכלה כלכלית רשמית:

אז האם היית נותן לאיש מכירות מצוין ללמד את הילד שלך איך לחסוך כסף?

ובנוסף לכל זה, את מי היית רוצה מול הילד שלך?

בנקאים בישראל עובדים בארגונים בלתי יעילים, חסרי חדשנות המשלמים שכר מופרך הנובע מחוסר תחרות עליה משלמים הלקוחות ביוקר. את כל זה לא אני אמרתי אלא המפקחת על הבנקים דר' חדווה בר.   את התחרות המועטה שהייתה בין הבנקים הם ביטלו באמצעות הסדרים בלתי חוקיים. בהנחה שמי שעומד מול הילדים אמור להיות מודל לחיקוי. את מי כדאי להביא ללמד איך להתקדם מבחינה כלכלית, את הבנקאים אשר עברו פעם אחת בחייהם ראיון עבודה והפכו לשכירים מוגני קביעות למשך כל חייהם או יזמים דוגמת פרופ' שעשוע (מפתח המערכת של מובילאיי), גיל שוויד (צ'קפוינט) ואחרים? אז נכון, קרוב לוודאי שגיל שוויד לא יעבור בין הכיתות של בתי הספר בזמן הקרוב. אבל אולי הוא יוכל לסייע לייצר תכנית לימודים מעט יותר מתאימה לשנות האלפיים מאשר כיצד כותבים שיק או מדוע כדאי (למי?) להשתמש בכרטיס אשראי. מי היית רוצה בתור מודל לילד שלך? 

במאמר הבא, מהי תכנית הלימודים המיטבית לדעתי?

אבא שלי לימד אותי לעולם לא לומר מה לדעתי No כדאי לעשות מבלי לציין מה Yes כדאי לעשות. במאמר הבא אעשה בדיוק את זה ואציין את תכנית הלימודים הפיננסית שלדעתי חשוב שכל ילד יעבור עוד הרבה לפני כיתה ט' בפעם הראשונה ולאחר מכן פעם פעמיים נוספות לפחות כדי שהמסר ייקלט היטב אצל הילד ודרכו גם אצל הוריו, כך אני מקווה.

3/12/2016

The National Insurance and Treasury's savings plan for every child

Part 1 – My Opinion on the Plan

Anyone not interested in this section is welcome to skip ahead. Part B contains recommendations for choosing child savings plans.

Slowly but surely, the country is deciding that we, its citizens, are not competent to make decisions in various areas and that it needs to decide for us. So first of all, many of us are probably not competent to make decisions, including simple ones. Try to imagine for a moment what percentage of drivers would use seatbelts if it weren't mandatory by law. To get an idea, I remember a conversation I once had with the VP of Marketing of one of the car importers. He told me that they brought a new model with a promotion where you could get free magnesium wheels or computerized traction control. Not even one customer chose the traction control. This life-saving safety feature is now a requirement in every new vehicle.

So let's assume that in life-or-death decisions that don't cost the state money (enforcing seatbelt laws can be funded by those who drive without them despite the law and pay fines), it makes sense for the state to decide for us. Now, the state is expanding its reach and deciding that we must save for our children. The state is doing this in a clever way that is supposed to make us think that we weren't forced to save, but rather that we received a gift from the generosity of National Insurance, which is saving for us. This is, of course, nonsense. If citizens were told, "From today, you must deposit 50 shekels a month for each child into savings," there would be an outcry. Who are you to decide that we must save, and even dictate where we are allowed to save? So National Insurance, as an arm of the government, did something clever: first, they collect these funds, and then, seemingly separate from the collection, they deposit them into children's savings accounts.

This savings plan has an additional cunning element. Child benefits are a politically charged issue that has historically caused great anger among the secular middle class, characterized by high National Insurance payments and few children, towards the Haredi public, characterized by low National Insurance payments and many children.

In the past, Netanyahu, as Finance Minister, significantly reduced child benefits. Now, instead of increasing the benefits back, they made a savings plan for every child, which in practice is equivalent to increasing the benefits.

A large portion of parents with children pay a mortgage. Efficient Mortgage Books I described parents who want to save money for their children's wedding over 20 years. I won't repeat all the calculations, but in general, the saving alternative alongside the mortgage yielded about 100,000 shekels less than if they had deposited 500 shekels more per month into the mortgage, shortened its term, and then deposited the full mortgage payment for the children over just two years.

according to Central Bureau of Statistics There are about three million children in Israel. A deposit of 50 shekels per month for each child would cost 50 * 3,000,000 * 12 = 1.8 billion shekels annually, before management expenses for the entire system. If the state thinks its citizens are so economically ignorant that it needs to take responsibility for their children's savings, it would do well to take those 1.8 billion shekels and improve the ability of its children and adults to better understand the economic world so they don't need "gifts.".

If the state is already giving a gift to children, it would make sense to direct its use towards needs that fulfilling them is in the state's interest. For example, funding the acquisition of a profession. It seems strange to me that when the state gives a similar sum as a token of thanks to its warriors (a demobilized soldier deposit for a combat soldier who completed three years is NIS 28,414 as of 2016), it allows them to use it for only six defined purposes, for example: studies, vocational training, housing, and starting a business, while the sum it gives to everyone, regardless of their contribution, it does not limit in terms of purpose.

After I said everything I think about the Finance Minister's gift distribution to citizens, which is currently a failure according to the benchmark he himself set – "If apartment prices don't drop, I won't run again" – it's time for action.

Part B – What is required of us parents

Now comes the part where we can take responsibility and decide where to direct the money. As parents, we have the option to make four decisions regarding this savings:

a. Should I save in a bank or in a provident fund

If we choose a provident fund, we must choose an investment track.

C. If we chose a provident fund, we must choose a fund.

D. Should we increase by 1.99? Or more accurately, by 50 shekels?

Provident fund or bank

Unquestionably, a provident fund:

• The interest rate at the bank is approaching zero.
• It is possible to change investment tracks in a provident fund.
• Yes, you can change your provident fund during the years.

Investment track

Pension funds offer the option to choose between four investment tracks:

• According to Jewish law
• B. According to Islamic law
• C. High risk
• d. Low risk

I will not address the first two tracks as I do not understand them. The last two tracks (high risk / low risk) are misleadingly named. Just as one can say high risk, one can also say high chance of profit.

My recommendation regarding high-risk, high-return versus low-risk, low-return investments is to opt for the high-risk option with the higher probability of profit for the first two-thirds of the investment period. Assuming a child has 18 years of contributions, it is definitely advisable to choose the high probability of return with a high risk of loss for the first 12 years, and to reduce the level of risk and return for the last six years. Behind this choice of investment tracks—also known as the Chilean model—lies the logic that even if there is a loss of 30% in the early years, there will be enough time to recoup it.

Personally, I would choose the high-risk tracks with a high probability of returns for the entire duration of this savings plan. But as I said, this is a personal decision. For example: In 2008, many study funds lost 50% (!) of their value. Is a loss of 50% from your savings something you could sleep through if it happened? While it’s true that this is a low-probability scenario, anyone who absolutely cannot absorb this kind of loss would be better off choosing a lower-risk track.

From my perspective, I hope that, as often happens in our region, the next government will choose to cancel this saving and simply reduce the national insurance collection from all families in Israel.

Choosing a Pension Fund Savings Plan

Choose the one with the highest historical return and follow to ensure its future performance. For a list of participating mutual funds and their returns, Click here – https://hly.gov.il/ProvidentFunds.html

It can be seen that Altshuler Shaham achieved the maximum return in the last five years, and I will choose them.

Should I increase savings

Here we are already required to invest our own money to increase savings for a child. The discussion on the feasibility of this step is beyond the scope of this article. In fact, if you think that savings should be made for a child, you should not have waited for Social Security and you are already depositing. The fact that we are now being offered to "increase" instead of simply save is meaningless. Do you think you want to save for a child? Why transfer these funds to a government program with its limitations instead of simply opening some savings plan for the child and depositing 50-5000 shekels per month? On the other hand, there are no management fees in the government program. Each parent will do their own calculations.

My recommendation is not to increase savings.

For choosing a provident fund / bank and the option to increase savings Click here – http://bit.ly/IsraelKidsSave

A few more questions

Until when do I have to decide which investment track?

Until March 1, 2017. If you do not decide by then, the funds will be allocated according to the default mechanism:

For a child under 15 years old – a provident fund. For a child over 15 years old – a bank.

Are there management fees?

The management fees for the funds are paid by the state, and therefore, concerning the decision of which entity will manage the funds, we are indifferent to management fees, and only return and risk are important. It should be noted in parenthetically that the entities that will manage these funds will certainly charge management fees. The Treasury has not published what the management fees are that it, or more accurately, the taxpayer, will pay for this program as a whole.

Can I transfer between provident funds?

You can switch between pension funds and between investment tracks within a fund. Those who choose a bank cannot switch banks or switch to a pension fund, but within some of the bank’s investment tracks, it is possible to switch to other tracks.

Is it possible to withdraw the funds before the child turns 18?

Only in the event that the child is in a serious medical condition, as confirmed by a National Insurance physician.

Should the money be left after the child turns 18? 21?

In fact, there is no obligation to withdraw the money. You can leave it as savings in the provident fund. This is a reasonable investment option. At an annual return of 6%, the money will double every 12 years, so 50,000 shekels at age 21 can turn into 100,000 shekels at age 33 and 200,000 shekels at age 45.

The actual selection and reporting process

Done as per this link http://bit.ly/IsraelKidsSave . ID card is required Of the mother For the selection.

Step 1 – Identification

Step 2 – Contact Details

At this stage, you can choose whether to update all children with a uniform investment policy or different funds, different risk levels, etc. for each child. I chose the same fund for all of them, so the next step is unnecessary for me.

Step 4 – The choice

Step 5 – Summary

Step 6 – Confirm Operation

Good luck.

מאמר לכבוד חג הפסח, חג השיחרור משיעבוד ואולי גם מהרגלים ותפיסות מגבילות.

תודה לאל היום אין מעלינו אף נוגש עבדים עם שוט. אבל, עדיין יש מי שרוצה לשמור עלינו למטה עם מנטליות של עבדים ועם יכולת פיתוח אישי נמוכה. כמובן שכאשר אחד נשאר למטה, אחר מרוויח יותר. אז כמובן שאפשר להאשים כרגיל, את הממשלה, החרדים, הבנקים הערבים המתנחלים, השמאלנים וכו'. אפשר להתפלל למשיח התורן בכנסת ואז להתאכזב עוד שנתיים כי הרי משיח יש רק אחד והוא עוד לא הגיע (יש אומרים שגם לא טילפן). ואפשר גם אחרת. כותב שורות אלו מבקש מכל אחת ואחד כבר מספר שנים להגדיל ידע, מודעות ואחריות אישית.

לדעתי זה המפתח היחיד ליכולת צמיחה, התפתחות והרמת ראש.

ומהם כוחות הנגד? מי שיפסיד ממודעות גדולה יותר של הציבור. אם הציבור יודע שהוא יכול להתמקח על דמי ניהול קרנות השתלמות / קרנות פנסיה – המפסידות הן חברות הביטוח. אם הציבור יודע שהוא יכול להרכיב באמצעות יעצים פרטיים משכנתא טובה יותר – המפסידים הם הבנקים.

לשמור על עירנות הציבור מורדמת

אלו אמצעים יש לתאגידים כדי לשמור את עירנות הציבור מורדמת? כמובן אנשי פרסום. קחו למשל את קמפיין בנק מזרחי (עוד נחזור אליו). קמפיין זה משתמש בשני אנשים שנראים לא מתוחכמים: ארקדי דוכין ודביר בונדק. מי לא יאמין להם כאשר הם מציעים לנו "בנק שמח" או "חיסכון ליצ'י / דובדבן / תות" וכו'.

מניפולציה זולה אך יעילה נוספת הינה שימוש בילדים. לא ילדים בפרסומות אלא הילדים שלנו. כל מי ששוחח אי פעם עם סוכן ביטוח, נחשף בודאי למשפט "אתה לא דואג לילדים שלך" בוריאציה כזו או אחרת. יחד עם משפט זה מגיע בדרך כלל גם סיפור על "לקוחה שהבן שלה חלה במחלה קשה והיא כל כך שמחה שהיה לה ביטוח שקרכלשהו".

והנה אנו מגיעים לוידוי שלי. בחודש מרץ מכריח הפיקוח על הבנקים והפיקוח על הביטוח את החברות לשלוח לנו דו"ח. רבים אינם קוריאם דוחו"ת אלו. המילים פנסיה, גמל, חיסכון, Mortgage יכולים להרדים כל אחד. למי יש כח לזה ועוד לפני החג. אבל בדוחו"ת אלו יש אוצרות.

הנה למשל אני פתחתי דו"ח כזה עם חיסכון נשכח שפתחה פעם חמותי עבור בתה היקרה. הקפתי במלבנים סגולים מספר נתונים שכדאי לדעתי להתמקד בהם.

ראשית, שם התכנית – "דירה לילד" – מי יהיה מסוגל עכשיו לשבור תכנית אשר שבירתה עלולה חלילה וחס למנוע דירה מהילד שלו. כאמור, מניפולציה זולה. נראה בהמשך שחיסכון זה ירחיק Very את הדירה מהילד ואת הרווחה מהוריו.

תחילת החיסכון 2011 סיום החיסכון 2029. הריבית השנתית שהבנק נותן על החיסכון המעולה הזה הינה 0.02% לשנה. כדאי להתעכב על מספר זה. האשראי הזול ביותר שאפשר לקבל הוא משכנתא. זהו אשראי זול כי הבנק יודע שאת כספו הוא יקבל בחזרה בכל מקרה. במקרה הגרוע הוא ימכור את דירת החייב. לבנק יש אפס סיכון במשכנתא. הלוואה צמודה ניתנת בריבית של כ- 1.5% בשנה. כלומר הבנק למעשה קונה מאיתנו כסף (אנו מפקידים לחיסכון) ב- 0.02% ומוכר לנו או לאחרים את אותו כסף ב- 1.5% – 1.8%. רווח של 700%.

ומה נפסיד אם נרצה "דירה לילד" ונפקיד בידיו האמונות של הבנק 3450 שקלים (הסכום בצילום שלמעלה) למשך 18 שנים (שיהיה בריא הילד) ? את הרווח כבר חישב עבורינו הבנק: 111 שקלים. באותן שנים שילמנו על סכום זה במשכנתא בעלת ריבית של 1.5% ריבית בגובה 489 שקלים (פי יותר מארבעה). אם במקום משכנתא היינו לוקחים סכום זה מהאוברדראפט בעלות של כ- 9% לשנה, החיסכון "לילד" היה עולה לנו את הסכום המדהים של 3,528 שקלים בתשלומי ריבית על 3450 שקלים למשך 18 שנים.

כלומר אם יש לנו מינוס ומתוכו חסכנו בליצ'י / דובדבן או כל פרי אחר "בשביל הילדים", שיהיו בריאים אז למעשה קיבלנו 111 שקלים עבור תשלום של 3450 שקלים. עסקה מצויינת עבור הבנק.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את כולכם בחג פסח שמח ומעורר מחשבה.

המעביד והמשעבד הראשון במעלה הוא הראש שלנו. שחררו את המחשבות, פתחו את הראש והוציאו מכם את כל החמיצות.

חג שמח !

תמונה שצילמתי לפני שנה לייד שולחן הסדר של הורי. עם חמישה ילדים, גם כאשר מגיעים רק חצי על ילידהם, יש שולחן גדול עוד משהו קטן לכבוד החג.