מה למדתי על ספסל הרכבת הקלה בגוש דן

ביום שישי בשבוע שעבר נסעתי ברכבת הקלה, ביום הראשון להפעלתה. הבנות שלי לומדות בתיכון בתל אביב ובמשך שנתיים נסעו כל יום באוטובוס שעה וחצי לכל כיוון. ברכבת הזמן יהיה מעט פחות מחצי זמן זה(מדדתי). במאמר זה אחלוק אתכם כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי נסיעה או מדוייק יותר במהלך השנה האחרונה עד הפעלת הרכבת.

מעדיפים לקרוא במקום לצפות? דלגו על הסרטון

השלכות כלכליות של הפעלת הרכבת

להפעלת הרכבת השלכות כלכליות אדירות שעוד מוקדם לדעתי מלאומדן. יהיו שינויים במחירי דירות ומשרדים בסביבות תחנות הרכבת. יהיה מצב בו אם עד היום תחבורה ציבורית הייתה פתרון שמאפשר להגיע אולי באותו זמן או לאט יותר לעבודה לעומת מכונית פרטית, כעת לאלפי אנשים יהיה פיתרון שיאפשר להגיע לעבודה במהירות רבה בהרבה ובמחיר נמוך בהרבה. לאורך השנים ישראל מתקדמת בצעדי ענק מבחינה כלכלית. אחד הדברים שעוצר אותנו מהתקדמות מהירה אף יותר הוא פריון העבודה הנמוך של העובד הישראלי. פריון העבודה הוא התפוקה שמשיגה עובדת ממוצעת עבור שעת עבודתה. לא השכר אלא התפוקה למעסיק או התפוקה הממוצעת של כל העובדות בכל המשק. העובדים בישראל אינם יעילים ולכן כדי להשיג תפוקה סבירה צריכים לעבוד המון שעות. בחינת התפוקה מתייחסת רק לזמן מהרגע שהחלה העבודה, שעבר כרטיס עובד בשעון הנוכחות. בפועל, אם לוקח לעובד כשעה להגיע מבת ים למגדלי עזריאלי ובסוף היום לחזור אז:

א. לאחר שעה בשדה הקרב המכונה כביש הוא מגיע כבר חצי תשוש למשרד. חצי-שעה-שעה ראשונות מוקדשות להאוששות. בסוף היום הוא מנסה לדחות את הקץ ולהגיע שוב לכביש מאוחר ככל האפשר. הוא נמצא במשרד הרבה שעות אבל כאמור עם תפוקה(פריון) נמוכים ביחס למקבילו במערב. ברור שיש שורה של גורמים נוספים לכך מלבד תחבורה גרועה אבל אנו כעת בדיון תחבורתי.

ב. המכונית של אותו עובד שהייתה שעתיים על הכביש פחות או יותר בעמידה סובלת מבלאי מואץ, העובד נמצא שעתיים בסביבה של זיהום אויר מוגבר או סתם בישיבה רצופה ומזיקה ובסך הכל גם הגוף סופג בלאי מואץ(קופסת בית, קופסת רכב, קופסת מעלית, קיוביקל, וחוזר חלילה על הישיבה מול קופסת טלויזיה בתשישות נפשית וגופנית. גם הבלאי של העובד וגם הבלאי של המכונית פוגמים קשות באיכות החיים וביכולת הכלכלית של אותו עובד.

אותו אדם, במידה ויילך נניח 300 מטרים אל תחנת הרכבת, יגיע בנוחות ובזמן ידוע מראש, לעומת אי הוודאות של הכביש הרגיל, בשלווה ואז יילך עוד נניח 200 מטרים הרוויח גם הגעה רעננה יותר לעבודה, גם הליכה קצרה. התוצאה תהיה לדעתי עבודה יעילה בהרבה. עבודה יעילה, מקדמת את הכלכלה ובכך משפרת משמעותית לא רק את חייהם של תושבי גוש דן אלא גם את חייהם של שאר תושבי ישראל עקב המס הגבוה ביותר שתפיק עבודה מוצלחת יותר זו.

אלו עם הכוס המלאה, אלו עם הריקה ואלו שלא רואים כוס בכלל

כבר כמה שבועות אני עוקב אחרי הסיקור התקשורתי המכין את הציבור להפעלת הרכבת. כפי שכתבתי מעלה הרכבת לדעתי היא אחד הדברים המשמעותיים שקרו פה בתקופה האחרונה בכלל ובתחום התחבורה שקשור מאד לכלל איכות חיינו בפרט. שלוש דוגמאות:

ברור שהיה עדיף שהרכבת תתחיל לנסוע בשנות השבעים. ברור שהיה עדיף שהרכבת המנדטורית שנסעה על רחוב אלנבי ממתחם התחנה ביפו לכיוון צפון העיר או הרכבת שנסעה על רחוב הרכבת בתל אביב ימשיכו לפעול. אין כל טעם לחשוב על זה היום אלא יש לחשוב רק על הלקחים שאפשר ללמוד ועל הדברים שאפשר לעשות. אנשים מעבירים חיים שלמים במחשבה על הדירה שאילו רק היו קונים אותה בעבר במחיר X היו היום במקום אחר לגמרי. אילו רק לא היו עושים א', היו במקום אחר לגמרי וכו'. אין בזה כל טעם. ראו את הכותרות שלמעלה. האם הן מביעות חגיגיות? ממלאות אתכם מוטיבציה לעשיה נוספת? או אולי חגיגיות חמוצה ומדכאת? אין לי טענות נגד מי שמנסח את הכותרות. בסופו של דבר הוא מספק לציבור את מה שהציבור רוצה – עגמומיות מדכאת שמשאירה אותו להמשיך לקרוא במקום נניח לעזוב את העיתון וללכת לנסוע בקלות מפתח תקווה לחומוס בשוק הפשפשים בלי לחפש חניה

נניח שבניתי בית והבניה לקחה יותר זמן מהתכנון. האם כדאי לי ביום סיום הבניה ושנים אחר כך לחשוב על האיחור בקבלת הבית? להאשים את הקבלן? את עצמי? את האדריכל? או לחילופין פשוט לכתוב במחברת מה אני יכול ללמוד ולשפר לפעם הבאה ולהמשיך הלאה. איזו מדרכי הפעולה תגרום לי למוטיבציה גדולה יותר לחזור על פרוייקט זה שוב? איזו דרך פעולה תגדיל את הסיכויים שהפעם הבאה תהיה טובה יותר?

לעתים אנשים סוחבים את השגיאות לא רק שלהם כמשהו מדכא פעילות אלא שגיאות של הדורות הקודמים. אינספור פעמים שמעתי מאנשים שאינם משקיעים בבורסה כי לפני כמה עשרות שנים אבא שלהם הפסיד שם המון כסף. מה? אתם מוותרים על תשואה של 6% לאחר מס כי מתישהו בהיסטוריה אבא שלכם הפסיד כסף? לפני שלמדתם מאבא שלכם מה לא לעשות שאלתם אותו למשל כמה ספרים הוא קרא לפני שהתחיל להשקיע? ממי הוא קיבל עצות לפני שהתחיל להשקיע? אם הוא לא קרא אף ספר ואת העצות קיבל מחבר למילואים שגם הוא לא קרא שום ספר אז אולי הלקח אינו הינזרות מוחלטת אלא פשוט קריאה של ספר ולאחר מכן השקעה מתונה וקבועה? 100,000 שקלים בריבית של 6% יהפכו כעבור 40 שנים למעל מיליון שקלים. אם נניח אותו אב השקיע 100,000 והפסיד 30,000 ובגלל זה הוא לא השקיע וגם אתם לא השקעתם אז ההפסד אינו 30,000 שקלים אלא מעל מיליון שקלים.

הכרת תודה

על בניית הרכבת עבדו אני מניח מאות אנשים משך עשר שנים. לא ראיתי שום איזכור תקשורתי לאנשים אלו. כשהגעתי לתחנה בשעה שש בבוקר כדי לנסוע באחת הנסיעות הראשונות ראיתי קבוצה שנראתה כמו מהנדסים או מהנדסים שמצלמת את הרכבת מודדת ומשגיחה על דברים שונים. ניגשתי לאחד מהם, איש בשם סון. על פי העברית שלו הוא כבר כמה שנים טובות נמצא כאן, רחוק מביתו שבסין. סיפרתי לו על כמה אני מתרגש ואיך הרכבת תשפיע על הבנות שלי שיגיעו מהר יותר מפתח תקווה לבית הספר שלהן בתל־אביב. פניו אורו וראו כמה הוא שמח במילים אלו. בעובדה שלעבודתו יש משמעות. בכל פעם שאני יוצא מהופעה כלשהי או מקניון ויש שומר, אני אומר תודה רבה. אמירת התודה לא רק עושה טוב למי שקיבל את התודה אלא היא עושה מאד טוב גם לנו. כשאנו אומרים תודה זה סימן שקרה לנו משהו טוב בשבילו אנו אומרים תודה. זה עוזר לנו להתרכז בדברים הטובים ובכך להגדיל את השמחה שלנו, את האופטימיות שלנו ואת המוטיבציה לעשות עוד דברים שיביאו לעוד טוב. לא במקרה כמעט בכל ספר של התקדמות אישית וכלכלית מופיעה הערך הכרת תודה כדבר המשפר את המכיר תודה.

לומר תודה למלצר או לשומרת זה אולי קל אבל מה על תודה לשוטר שעצר אותנו על מהירות? גם אם אנו בטוחים(וטועים כנראה) שהעובדה שנסענו מעל המהירות החוקית אינה פוגעת או מסכנת אף אחד, עדיין אותו שוטר עומד בשמש, בעבודה לא נעימה ועם תפקיד לשמור על חיינו. יכול להיות שהבא שהוא יעצור זה נהג שיכור או נהג בלי רישיון שלולא היה נעצר היה פוגע במישהו שיקר לנו. יכול להיות שביום אחר אותו שוטר יהיה זה שיקבל את הקריאה של הבת שלנו המתלוננת שהתקשרה לומר שהיא לבד בבית ומישהו מנסה לפרוץ את הדלת והשוטר יקבע איך ייראו החיים שלה מעתה והלאה… בקיצור, ראו את האנשים שלא תמיד רואים. זה טוב להם וזה מעולה עבורכם.

סיכון לאירוע רע גורם לנו להכנס אל אירוע רע וודאי

יותר משנה לאחר סיום עבודות הבניה נסעה הרכבת יום יום עשרות פעמים הלוך וחזור כשהיא ריקה. הנימוק לכך היה תקלה שגורמת לרכבת בלימת פתע. בהתחלה תדירות הבלימות הייתה רבה יותר ומאוחר יותר היא ירדה עד שלפי התקשורת היא הייתה לעתים די רחוקות אך עדיין התרחשה.

אני מבין את כל המנהלים והשרים שלא רצו להפעיל את הרכבת כל עוד היא "אינה בטוחה". הרי אם מישהו היה נותן אישור הפעלה בשעה שהרכבת בולמת בצורה לא נשלטת ומישהו היה נניח נופל ונפגע ברכבת זה היה מעורר כעס נוראי על חוסר האחריות. אני מבקש לאתגר גישה זו. נניח שברכבת היו נוסעים 200,000 אנשים שהיו סובלים מפעם לפעם בלימת פתע. עקב אי הפעלתה אותם 200,000 אנשים או לפחות חלק גדול מהם יסעו באוטובוס. אוטובסים בולמים בפתאומיות לעתים מאד קרובות ואנשים נפגעים בתוכם. פגיעה זו נחשבת תאונת דרכים ויכולה לגרום לנזק לא מבוטל. האם אי הפעלת הרכבת גרמה ליותר פגיעות מבלימות פתע או פחות? אני יכול רק לשער שיותר. יותר מכך, אני משוכנע שהפעלת הרכבת תוך אזהרת הנוסעים וקביעת מגבלות כמו מניעת שימוש על ידי ילדים, זקנים, נשים בהריון, נוסעים בעמידה ואוכלוסיות רגישות אחרות הייתה יעילה בהרבה מהסעת הרכבת משך שנה כשהיא ריקה. זה לא נגמר בבלימות פתע. אותם אנשים שנסעו באוטובסים וברכב פרטי משך שנה זו גרמו לזיהום אויר ולתאונות דרכים. כלומר חוסר הרצון האולי מוצדק השר הממונה או הרכבת לא לקחת סיכון של הסעת נוסעים עם פוטנציאל לבלימת פתע גרם לכך שאותם נוסעים סבלו מוודאות של בלימת פתע ונזקים ודאיים אחרים.

דומה הדבר לחשש ממכונית אוטונומית. כשמכונית אוטונומית פוגעת באדם באוסטין טקסס החדשות מגיעות עד פתח תקווה. כשאדם פוגע באדם ברחוב ליד בייתי זה בקושי מגיע לעיתון. אף אחד לא ייקח אחריות לאשר מכוניות אוטונומיות אם הוא חושב שהן יפגעו ב- 200 אנשים בשנה בישראל. אבל.. בלי מכוניות אוטונומיות נהרגים בכל שנה מעל 300 אנשים.

מאמר זה לא נכתב כדי לתת עצות לשרים ומנכ"לים. קטונטי. אבל עבורכם יש לי עצה כי רבים מתנהלים גם ברמה המשפחתית באופנים שתוארו מעלה. למשל אותם אנשים שאומרים לי אני אשקיע רק אם אהיה בטוח שלא אפסיד מההשקעה. אותם אנשים יהפכו לקורבן של אחד משני תרחישים:

1. הם ישאירו את הכסף בעובר ושב(נכון לאוגוסט 2023, למעלה מ- 500 מיליארד שקלים שייכים לאנשים שבחרו בחלופה זו) ובכך יזכו בהפסד ודאי בגלל שחיקת ערך הכסף על ידי האינפלציה במקום סיכון להפסד הנובע מהשקעה כלשהי.
2. הם ישקיעו בהשקעה "ללא סיכון" שהיא ככל הנראה שקרכלשהו או משהו הגובל בתרמית ובכך יגדילו משמעותית את הסיכון שלהם להפסד גדול בהרבה.

אנו מוצפים כל הזמן במידע ובדרך כלל קל לנו להגיע למידע על צד אחד של המשווה ולא למידע על צד אחר של המשוואה. כך למשל קל לנו לדעת מהו התשלום החודשי למשכנתה אבל לא מהו התשלום הכולל. לא פעם כשאנשים אומרים לי שהם רוצים נניח מיליון שקלים עם תשלום מזערי אני עונה, אה, אתם רוצים לשלם בסך הכל לבנק את הסכום המרבי? לפעמים זה מבלבל אנשים ולעתים יש להם סיבות טובות לשלם כמה שפחות. אבל חייבים תמיד להתייחס לשני הצדדים של ההחלטה. מי שחוסך לנוסעים בלימות פתע ברכת דן אותם ליותר בלימות פתע וגם יותר מסוכנות באוטובוס וכמו שמי שחושש מהבורסה דן את הונו לשחיקה ודאית. זה מאתגר. זה דורש לעתים סיוע מקצועי אבל זה מאד חשוב.