ארכיון צריכה

פעמים רבות שמעתי מאנשים איתם דיברתי על התנהלות כלכלית את המשפט "לא מתאימה לי הסגפנות הזו" או "אני לא מוכן להתכלב". ובכן, אם לא מתאימה לך "סגפנות" אתה תצטרך להיות הרבה יותר סגפן. למעשה אני ממש לא בעד סגפנות.

אבל אם תשים בצד כשאתה צעיר נניח 2000 שקלים (או כל סכום אחר) בהשקעה נושאת תשואה (למאמר קודם בנושא השקעה בשוק ההון) אז בבגרות יהיו לך כמה מיליונים יותר.

את מידת ההנאה מהכסף יש למדוד לא כרגע – אלא על פני כל החיים. ומי שישקיע היום יהיו לו בעתיד מיליונים (בלי הגזמה בעתיד).

אפשר לראות את זה פה בדוגמה:

יש כאן שני מסלולים. מישהי ש"ח הפיקדה 500 ש"ח כל חודש, ל-20 שנה. בשנייה מישהי (אחרת) הפקידה 2,000 ל-30 שנה.

בהתחלה אפשר לראות שמי שהתחילה מוקדם – יש לה הרבה פחות כסף. 231,020 ש"ח. זה לעומת 2,009,030 ש"ח שיש למאחרת.

אבל המקדימה עוד צעירה. יש לה עוד זמן. אז היא נותנת לכסף שלה להמשיך לשכב ולצבור תשואה.

לצפיה בגליון המלא הקליקו כאן

אנו רואים כי המאחרים להתחיל להשקיע השקיעו בסופו של דבר 300,000 שקלים יותר וקיבלו כ- 3.5 מיליון שקלים פחות.

ברור שלא כל אחד יכול לשים בצד 2000 שקלים בחודש. אבל גם אם נשים בצד רק 500 שקלים יהיו לנו בעתיד הרבה יותר אם נתחיל מוקדם:

אלו שיתחילו מוקדם יפקידו בסך הכל 60,000 שקלים פחות ויהיו להם קרוב ל- 900,000 שקלים יותר:

כמה טענות ששמעתי בחיים נגד השקעה קבועה:

עכשיו אני צעיר וההכנסה נמוכה

כשארוויח יותר אשקיע – מקווה שהראיתי מדוע לחכות זה רעיון גרוע. אני רוצה להוסיף ולומר שאמנם צעירים פעמים רבות מרוויחים פחות אך גם אין להם הוצאות גידול ילדים ולכן דוקא השקעה כצעירים לעתים קלה יותר.

איחרתי את המועד

האח הגדול והמזיק של הסעיף הראשון. "הבנתי שלהשקיע כצעיר זה מיטבי. אני כבר לא צעיר אז איחרתי". שגיאה גדולה וכפולה. ראשית אם אתה בן 60 אתה צעיר. רבע מהגברים שהגיעו לגיל 60 יגיעו לגיל 90. לא כדאי לעזות זאת בצורה נעימה יותר? קל וחומר אם אתה בן 30-40-50 וכו'.

לא לימדו אותי להשקיע

מעבר לגיל 18, אין לאף אחד פרט לך אחריות לדברים שאתה יודע. מוזר בעיני לפגוש אנשים בני 50 שאומרים לי שבגיל 16 בית הספר לא לימד אותם. לא לימדו? לימדי או למד לבד. שם שוב קישור להדרכה שלי איך להשקיע באופן בו אני משקיע.

סיכום

פשוט התחילו לשים בצד סכום כלשהו בצורה קבועה. אל תתעסקו עם השאלה כמה עמלות, כמה תשואה וכו'. לכל זה יהיה זמן לאחר שיתפתח הרגל ההשקעה הקבועה. כל עוד אינכם מסוגלים לרוץ 2 ק"מ אין טעם להתלבט באיזה מסלול מרתון יש את הנוף היפה ביותר.

לקוחה שלחה לי הודעה עם שאלה- האם הגיע הזמן להחליף מכונית? כדי שכולם יוכלו לראות את השאלה והתשובה העברתי אותה לכאן. אני מזמין כל אחד ואחת אחרים לשאול שאלות כלכליות מעניינות ואענה. המיקרופון ל- ע' היקרה:

רימון היקר רצינו להתייעץ איתך בסוגיה מסויימת ממש חשובה ואיך לא גם כלכלית שהיינו שמחים לדעת מה דעתך ואיך נכון לטפל בה. רכב.
אנחנו כרגע נוסעים ברכב שקניתי לי כשהייתי סטודנטית (קיה פיקנטו 2011 עם כרגע כמעט 170k בקילומטרז). מתחילות יחסית תקלות. כל טסט יוצא אלפי שקלים בשנה. הרכב מאוד צפוף, וכרגע זה הרכב המשפחתי היחיד. מדי פעם לבעלי יש רכב מהעבודה (גם, עתיק ומתפרק) אבל זוהי איננה פונקציה באמת.
השאיפה לקנות הרבה נכסים כמובן עדיין קיימת. עשיתי רשימה של יעד שנתי להכנסה ואת מועדן של קרנות ההשתלמות שיהיו נזילות – והגעתי לסכום של 225k ב- 2021. על פניו, גם זליגה בחסכונות של 25,000 תאפשר קנייה של בית קטן בפריפריה- כמו זה שקנינו ביולי האחרון בעזרתך.
לנסוע ברכב מעבר לסטייל או לדברים שטחיים זה ממש בטיחות. על סמך כמעט-תאונות שהיו לנו, ועל זה שיושב מאחורה צוציק בן כמעט שנתיים שאנחנו באמת מפחדים.
מה עושים? מגדילים הכנסות? מוותרים על החלום על רכב מרווח ובטיחותי או שזונחים את הדירה השנייה בתוך חמש שנים מהיום למרות שזה נראה יחסית ריאלי?
אציין שכחלק מתמהיל המשכנתה אנחנו גם מתכננים למכור את הבית בעוד חמש שנים. שווי השוק כרגע הוא סדר גודל של 530k והדירה נקנתה ב475k.

תשובה

ע' היקרה תודה רבה על השאלה. אחד המפתחות החשובים ביותר להתקדמות כלכלית הינה היכולת להשתמש בהכנסות שלנו לצורך השקעות ולא צריכה שוטפת. רבים מתבלבלים בין הדברים וחושבים שגם רכב או דירת מגורים הם סוג של "השקעה". ובכן קל להפריד בין שני הדברים.

השקעה: משהו שיוצר עבורך זרם של הכנסות.
צריכה: משהו שיוצר זרם של הוצאות או התחייבויות. יוצא מכך שרכב יכול להיחשב כהשקעה רק אם אנו חברת השכרה למשל ונוכל לקבל ממנו זרם של הכנסות.

רוברט קיואסקי (אבא עשיר-אבא עני) אומר כי ההבדל בין עשירים ועניים אינו בכמות הכסף שיש להם בחשבון אלא בהתייחסות שלהם לנניח 50,000 שקלים שהם יקבלו. העני יחשוב מה "לשדרג" ומה לרכוש ואילו העשיר יחשוב במה להשקיע.

עד כאן דברים כללים ועכשיו למכתבך בו הדגשתי דברים שנראו לי חשובים לעניין השאלה על החלפת מכונית. ראשית. שמתי בכוונה תמונה של המכונית המשפחתית שלנו (עם שתי בנות – 12.5,11). את הרכב הזה רכשנו לפני כ- 7 שנים והוא עבר אצלינו כ- 250,000 ק"מ. המספר שלו אשר מתאים לשירות הצבאי שלי בחטיבה 188, גדוד 74 אינה הסיבה שעדיין לא נפרדנו ממנו.

בהתחלה מכונית זו הייתה המכונית השניה לצד סיטרואן C5 (באותה תקופה עבדתי עם יבואן סיטרואן-פיז'ו, דוד לובינסקי). את ה- C5 שהינו מה שקרוי רכב מנהלים, או משפחתית גדולה במיוחד קנינו לאחר שמדדתי את הרוחב של כל מיני מכוניות ורכב זה היה היחיד שיכול היה להכיל 3 בוסטרים לתינוקות על מושב אחד. תוכניות לחוד ומציאות לחוד, אנו בסוף עם שתי בנות לאחר שהבנו כי הגדלה נוספת של המשפחה תחייב עזרה רפואית שלא רצינו לקבל. עם יציאת ה- C5 לפנסיה עמדתנו בדילמה דומה לשלכם והחלטנו להמשיך עם ה- 107 שהינו רכב דומה מאד לפיקנטו שלכם.

בטיחות

נתחיל מעניין הבטיחות, בניגוד למקובל לחשוב – רכב קטן אינו בהכרח פחות בטיחותי. לפיקנטו שלך יש חמישה כוכבי בטיחות בעוד שאם היית מוציאה כ- 300,000 שקלים על ג'יפ רנגלר חדש, היית מקבלת רכב עם כוכב בטיחות אחד בלבד. כדאי לזכור כי כוכבי בטיחות ניתנים על התנהגות הרכב בעת שהוא מתרסק לתוך קיר. אבל טוב יותר כלל לא להגיע אל תוך הקיר ולמכונית קטנה יש מרחק עצירה נמוך יותר בדרך כלל. יתירה מכך, אם יש לנו סכום כסף נתון, מכונית קטנה עם בקרת החלקה ושלל כריות אוויר ואמצעי הגנה נוספים תהיה לדעתי בטוחה יותר מרכב גדול יותר במחיר זהה אשר מטבע הדברים בו נשלם יותר על מנוע, מרכב וכו' ופחות על אמצעי בטיחות כיוון שבתקציב זהה נקבל רכב ישן יותר.

ציינת שהייתם ב"כמעט תאונה" מספר פעמים. אני מציע לבחון ולנתח אירועים אלו. מה גרם להם? האם זו הייתה בעיית נהג כמו למשל עייפות? אם כן, אז השינוי צריך להיות במקום אחר ודוקא לחץ כלכלי שיוקל עקב השקעה נבונה עשוי לעזור. אני מאוד ממליץ גם על התקנה של מערכת התראה של מובילאיי אשר בניכוי הנחות ברישוי הרכב, עולה בסך הכל 700 שקלים ולטעמי עושה עבודה מעולה בשיפור הרגלי נהיגה.

תיקונים

סיבה טובה להחלפת הרכב יכולה להיות ההוצאה השוטפת הגדולה בתיקונים שלו. במקרה כזה אני ממליץ להחליף לרכב קטן אחר. זכרי שבדרך כלל ברכב קטן כל ההוצאות (ביטוח [שיש לשקול אם בכלל צריך מקיף], טסט, דלק, צמיגים וכו') נמוכות יותר.

צפיפות

ציינת גם שהרכב צפוף. אני מניח שלא כל הזמן הוא צפוף אלא למשל כשנוסעים ליותר מיום אחד וצריך גם מטען. אנו משתמשים לא פעם ולא פעמיים ברכב שכור כאשר דרוש לנו רכב מרווח יותר למשל לפני נסיעה לנופש. השכרת רכב היא פעולה פשוטה ויחסית זולה. הרבה יותר הגיוני לשכור כמה פעמים בשנה רכב גדול יותר מאשר לשלם כל השנה על אחזקת רכב גדול.

אחרי שכל זה נאמר, שימו לב שהשקעות והגדלת ההון שלנו הינם רק אמצעי להגדלת האושר שלנו. אם המכונית הנוכחית מבאסת עד כדי פגיעה באושר הכללי, אז אני מציע למחוק את כל מה שכתבתי מעלה ופשוט להחליפה.

לסיכום

עיזבו את עניין החברים והמשפחה שמסתכלים בעין מוזרה על הרכב. הם יסתכלו עליכם בעין מעריצה בעתיד כשיהיו לכם שלוש דירות להשקעה. אתם שונים מלדעתי 95% מהאנשים בכך שקבעתם לכם יעדים כלכליים לעתיד. הצמדו ליעדים אלו ותגיעו אליהם במהרה.

תוספת לעניין החלפת רכב באופן כללי

השיטה המקובלת להחלפת רכב הינה: נוסעים ונוסעים ברכב הקיים. בנתיים לא חוסכים כסף כי "איך אפשר לחסוך, ישראל נורא יקרה" ואז יום אחד כשהרכב מפתיע אותנו בתקלה יקרה או מעצבנת במיוחד, מחליטים להחליפו. כיוון שלא שמנו כסף בצד אז את ההחלפה ממנים עם הלוואה. מעשה קסמים, לא היו לנו 2000 שקלים לשים בצד כחיסכון אך עכשיו יש לנו פתאום יכולת לשלם 2000 שקלים כהלוואה. אנו עוד מתגאים כי זו הלוואה זולה.

העניין הוא שזו לא הלוואה זולה כלל. גם אם הראו לנו שזו הלוואה ב- 1.25% (פריים מינוס חצי) בלבד לדוגמה זו לא הלוואה זולה.

כאשר יוצא לנו כסף מהכיס לא משנה אם קוראים לו הלוואה או חיסכון. אם אנו מסוגלים לשלם היום על הלוואה אז יכולנו לשלם אתמול על חיסכון. 50,000 שקלים לשש שנים בריבית 1.25% ידרשו תשלום של 860 שקלים בחודש. אם נשים בצד את אותם 860 שקלים בתשואה של 4% יהיו לנו בסוף התקופה 57,000 שקלים כלומר אותו סכום חודשי לאותו זמן איפשר לנו לרכוש אוטו יקר ב- 7,000 שקלים או לשים עודף בצד להשקעות נוספות. רבים מדברים על חינוך פיננסי בבית ספר (או באוניברסיטה) כהדרכה איך לעשות רשימת קניות וכו'. אילו היו מלמדים את כל ילדי ומבוגרי ישראל את פונקציוית ה- PMT, PV באקסל איתן עשיתי את החישוב לעיל, דיינו.

במשך השבוע אני מקבל שאלות רבות בנושא משכנתאות ובנושאים כלכליים אחרים. חלק מהשאלות גורמות לי למחשבות וחלקן אף הופכות למאמרים דוגמת מאמר זה.

הפעם השאלה הייתה:

אנו גרים בדירה שלנו ללא משכנתא. אשתי קונה כל שבוע בגדים במאות שקלים. האם לא עדיף במקום להוציא הון על בגדים שבקושי לובשים, לקחת משכנתא, לשדרג את הדירה ולשלם כל חודש 2,000 שקלים על משכנתא במקום על בגדים?

ראשית, תודה ל- ס' על השאלה המעניינת.

הערה כללית: נימת מאמר זה מעט שוביניסטית מידי ואני מצר על כך. ניסיתי לנסח את המאמר בצורה שוויונית (חולצה לגבר, שמלה לאשה / גאדג'ט לאשה, נעליים לגבר וכו'). זה יצא מגושם ולא מובן מספיק לטעמי. לבסוף עניתי על השאלה כפי שהיא נשאלה. אני רואה זוגות רבים בהם התפקידים מבחינת הסתכלות על הכנסות והוצאות המשפחה הפוכים ויש לי מאמר דומה על להחליף את המכונית או להחזיר משכנתה. אנא קבלו את מילתי שהמאמר משקף מענה לשאלה מסוימת ולא לדעתי האישית על הבדלים בין המינים לכאן או לכאן. בכל מקרה, העקרונות המנוסחים מעלה הם החשובים ולא דוגמה פרטית כזו או אחרת.

לבזבז על קניות או להשקיע?

בין השורות של שאלתך מובלעת הנחה שבגדים זה בזבוז ולעומת זאת מעבר לדירה עם חדר נוסף זה לא בזבוז.

אני לא שותף להנחה זו. לדידי צריכה היא צריכה בין אם מדובר על חדר ובין אם מדובר על שמלה. לצריכה יש מטרה ראשונית של רכישת אמצעי קיום בסיסיים (קמח, מים, עגבניה וחשמל) ולאחר מכן ייצור עונג (חוג יוגה, מנגו, שמלה חדשה, חדר נוסף). אם למישהו זה מזכיר את מסלאו, זה כנראה לא במקרה, מחשבה זו עברה גם במוחי.

אם אתה חושב שיש בעיה עם סדר העדיפויות של הצריכה המשפחתית הפתרון הוא דיאלוג ותכנון מסלול מחדש. כפיה של גורם חיצוני כגון משכנתא אשר יגרום לכך שלא תהיה אפשרות לקנות שמלות בגלל תשלומי המשכנתא נדון מראש לכישלון מוחלט ויביא לדעתי לאחת משתי תוצאות רעות:

אשתך לא תקנה בגדים אך הרצון לקנות בגדים יתורגם לתסכול. אני רואה זוגות אשר מרוויחים היטב אך עושים תכנית חיים כלכלית גרועה וחשים שלמרות הכנסותיהם הגבוהות הם נדרשים לחשב כל שקל של הוצאה. התסכול מוביל למתח, לבריאות פחות טובה ולחיי משפחה פחות טובים.
אשתך תמשיך לקנות בגדים כמו קודם בדיוק. העובדה שיש הוצאה נוספת של 3,000 שקלים על משכנתא לא תשנה כלום. שים לב הבנק לא יעשה את מה ששיחה בינכם לא תעשה. הבנק לא יעצור את הקניות עד שיהיה ממש מאוחר מידי. שים בבקשה לב לשני צילומי המסך שנלקח מתוך אתר האינטרנט של בנק הפועלים בו אני מנהל את חשבון העו"ש שלי:

חושבים שמסגרת אשראי של 90,000 מיצו את מה שהבנק מוכן לתת לי כדי לקבל ממני ריבית? חס ושלום, אם אלחץ על הכפתור האדום… ובכן הבנק בטח לא תכנן זאת כאשר הוא צבע את הכפתור באדום, אך זהו הכפתור שעלול לסמן עבורכם את השואה הגרעינית של כלכלת המשפחה שלכם. לחיצה עליו תביא אתכם אל מסך החורבן הבא:

מצירוף שני המסכים לעיל אפשר ללמוד שבנק הפועלים ייתן לי להיכנס לחובות של 230,000 שקלים עוד לפני הפעם הראשונה שאשוחח עם בנקאי. הכל בקלות וב"רגע", דרך האינטרנט בלבד. אפשר לקנות הרבה בגדים ב- 230,000 שקלים. כלומר, אם למישהו או למישהי היה צורך לקנות בגד כל שבוע, הוספת משכנתא של 3,000 שקלים לדוגמא, לא תבטל צורך זה ופשוט תרע את תזרים המזומנים (הכנסות לעומת הוצאות) המשפחתי ותכניס אותנו לחובות, אותם הבנק לא ימנע אלא להיפך, יעודד אותנו להיכנס לעוד חובות לצורך הגדלת תשלומי הריבית שלנו.

במאמר מוסגר עלי לציין שאני אוהב את ההומור של הבנק: "תוכל לפרוע את ההלוואה החל ממחר בכל רגע שתבחר". כאילו, אם הייתי יכול לפרוע את ההלוואה בכל רגע, כנראה לא הייתי לוקח אותה מלכתחילה. וזה מזכיר לי את השיחה הזאת שבה ניסו למכור לי הלוואה.

מה כן כדאי לעשות

ראינו מדוע לחץ חיצוני אינו ערובה לשינוי סדרי עדיפויות בצריכה או לחלופין שינוי סדרי עדיפויות עקב לחץ חיצוני, יביא לחוסר שביעות רצון, תסכול וחיים פחות מאושרים. ניהול הבית הכלכלי שלנו צריך להיות כמו ניהול של עסק. זה מדהים בעיני לראות אנשים שמנהלים בעבודה תקציבים של מיליונים ובבית חושבים שהשיטה שונה. זה בדיוק אותו דבר. צוות המנהלים (אשתך ואתה) צריך לשבת לפגישת עבודה ולקבל החלטה כמה כסף מופנה לכל סוג של צריכה והשקעה. סוג של "מחטף" בנוסח, נעבור דירה ואז עם המשכנתא, לא תהיה לה ברירה אלא להפסיק לקנות, לא יביא לאושר בבית.

חושבים שלחץ חיצוני הוא בכל זאת דרך טובה? אז במקום ליצור את הלחץ דרך צריכה נוספת אשר תגדיל עוד את ההוצאות שלכם (לדירה גדולה יותר יש גם ארנונה, חשבון חשמל וכו' גדולים יותר), עשו זאת דרך השקעה: צרו הוראת קבע לחיסכון חודשי. שימו לב! חיסכון עושים רק כשיש כסף. להעביר כסף לחיסכון מתוך מינוס בבנק זוהי טעות חמורה ויקרה. מאוהבים ברעיון המשכנתא כסוג של שומר סף כנגד בזבוזים? במקום לקחת משכנתא עבור חדר נוסף בבית, קחו משכנתא כדי לקנות דירה להשקעה. כך, בעוד מספר שנים, לאחר סיום המשכנתא, תהיה לכם הכנסה נוספת. אם למשל אתם מקבלים שכר דירה של 2,000 שקלים זה הרבה יותר טוב מהעלאת שכר של 2,000 שקלים:

זה פטור ממס בניגוד לשכר שעליו תשלמו כ- 30%-50% מס (ביטוח לאומי + מס הכנסה).
סכום זה ייכנס לחשבונכם כל חודש גם בתקופות בהן לא תעבדו. אפשר לראות סכום זה גם כביטוח חלקי כנגד אובדן כושר עבודה או סתם אובדן עבודה.

לסיכום אני לא חושב שיש צריכה טובה וצריכה רעה. ההחלטה על מה מוציאה המשפחה את כספה צריכה להתקבל על ידי שני מנהלי המשפחה ולא על ידי ניסיון כפיה באמצעות אמצעי לחץ חיצוני כגון משכנתא. רוצים לייצר התחייבות חיצונית כדי להקטין צריכה שוטפת? צרו התחייבות להשקעה ולא לצריכה.