תגית: השקעות

ביום הפסקת האש ראיתי הזמנה לבוא לתרום דם. כיוון שיש לי סוג דם O אני מהמבוקשים לתרומה. לא לעתים קרובות יוצא לאדם לשכב על גבו באמצע היום ולהרהר. על מיטת מד"א חשבתי על ראשי הפרקים למאמר זה

מקצועיות

במהלך 2024-2025 הפציצה ארצות הברית מספר פעמים בתימן את החות'ים בתגובה על הפרעתם לתנועת הספינות. במהלך תקיפות אלו שהיו בסדרי גודל פשוטות יותר ממהלכי חיל האויר במלחמה, איבדו האמריקאים שני מטוסי קרב F18: אחד בתאונה ואחד נורה מאש ידידותית מאחת מספינות הקרב. עוד לפני שמדברים על הצלחות המבצע ועל הביצוע המדוייק. העובדה שאף מטוס לא סבל מתקלה משביתה במהלך אלפי הקילומטרים אל המטרות וחזרה למרות שחלק מהמטוסים בני למעלה מארבעים שנים(מטוסי תדלוק למשל) היא מופת של מקצועיות ודיוק בתחזוקה ובהטסה. זה מתחיל בטבח שמכין אוכל שיאפשר לטייסים לשהות למעלה מחמש שעות סגורים בתא טייס קטן וצפוף מבלי להיות במצוקה גופנית, ממשיך בצוותי הקרקע, ונגמר בצוות האוויר. עזבו רגע את כל עניין ההטסה וחישבו מה הייתם עושים אם הייתם צריכים לנהוג במכונית 5 שעות רצוף בלי יכולת לעצור אפילו ברמזור, בלי רדיו או כל מוסיקה אחרת, בלי מישהו לשוחח איתו, בלי טלפון. רמה אחרת של ריכוז ומקצועיות. כמובן שגם ההישג המבצעי בסוף הוא דבר מופלא שעליו עוד ייכתבו וודאי ספרים וסרטים.

בכוונה כתבתי על הטבח וכל אנשי הצוות ממנו ולמעלה כי פעמים רבות בעבודה או בחיים, למשל לפני הרצאה כלשהי, אנו נוטים לחשוב שמשהו הוא פחות חשוב ממשהו אחר וזה יכול להיות ה"הכל בגלל מסמר קטן" שישבית הכל. לשם דוגמה, בזמן הטיסה להפצצת הכור בעירק בשנת 1981, פתח אחד הטייסים פחית שתיה עם משקה תוסס כלשהו. טלטולי המטוס לפני כן גרמו לכך שבעת פתיחת הפחית, השפריץ המיץ על פני כל תא הטייס ועל השמשה. זה כמעט גרם לאותו טייס לבטל את המשימה ולחזור. מניח שגם כאן היו כמעטים כאלו ואחרים עליהם נדע בשנים הבאות אבל בגדול הדברים עבדו היטב.

תכנון קדימה והכנות

דובר על כך שישראל הכינה מהלכים אלו משך לפחות 20 שנים. כלומר למעשה דורות של חיילים וקצינים ישבו ובקפדנות תיעדו את כל המתקנים של אירן, את השינויים, את מקומות הסוללות נגד מטוסים שנחשבו מהטובות בעולם. את מקומם של בסיסי הצבא, מתקני הגרעין, מקומות ההתכנסות, המגורים והבילוי של אנשי המפתח בהם כדאי לפגוע ועוד ועוד. אני זוכר איך לפני כמה שנים היה מהלך דיפלומטי כושל לנסות למנוע מהרוסים למכור לאירן סוללות הגנה אוירית S-300. הרוסים מכרו וחיל האויר התגבר עליהן.

אין כמעט שבוע בו אני לא שומע ממישהו שהוא רוצה הצלחה כלכלית אבל שאין לו סבלנות לחכות עכשיו איזה 20-30 שנה עד שזה יקרה. אז כן, יש אנשים עם כישורים מאד מיוחדים שבונים חברת הזנק או סתם זוכים בלוטו ובאמת ההצלחה הגיעה להם מהר. לכל האנשים הרגילים, המפתח הכי חשוב להצלחה הוא היכולת לעבוד בשקדנות לאורך זמן. כשאנו כותב לעבוד בשקדנות איני מתכוון לעבודה הרגילה שלכם. זו שמבוצעת מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים. העבודה הזו עושה רק חצי הדרך. החצי הקל של הדרך. עבודה זו יוצרת זרם הכנסות קבוע. לכולם יש זרם הכנסות כזה או אחר. זרם הכנסות מעל סף לא גבוה במיוחד אינו זה שיפריד בין המצליחים כלכלית לאחרים. מה שיפריד בין המצליחים לאחרים הוא קביעת מטרה, תכנון המהלכים שצריך לעשות כדי להגיע למטרה זו ועשיית מהלכים אלו. אם נניח ניקח שני זוגות בני 30 עם הכנסה משותפת של 25,000 לכל אחד מהם. זוג אחד הלך לאחר החתונה לשוחח עם אשת המקצוע, הגדיר מטרה כלכלית, שמע מה צריך לעשות ועשה את הדברים. הזוג השני "זרם". כעבור 20 שנים, בגיל 50 יהיה בסבירות גבוהה פער גדול איתנותם הכלכלית. בשביעות הרצון שלהם מחייהם. פעמים רבות מהלחץ שהם חווים ועוד ועוד. היפה הוא שדווקא הזוג שבילה יותר כדי "לצאת מהלחץ". הוא זה שידווח על לחץ גדול יותר לעומת אלו שצברו הון ונכסים לצד בילויים צנועים יותר.

הצוות

כל פצצה שהגיעה לכתובתה וכל מטוס שחזר הביתה בשלום הם פרי עבודה ושיתוף פעולה של עשרות אנשים כאמור. הקיפו עצמכם בצוות של אנשים שאינם מעגלים פינות. אנשים שאתם יכולים לפעול איתם בהרמוניה לפחות כמו טייס קרב עם טייס מטוס תדלוק או טייס קרב עם נווטת קרב. אף פעם לא הייתי על מטוס קרב אבל את רוב חיי הצבאיים העברתי בצוות טנק. צוות של 4 אנשים שאת רובם אינך בוחר(למעט בני, התותחן שלי משך 3 שנות סדיר+25 שנות מילואים שבלעדיו לא הסכמתי להכנס לאף טנק. בצירוף מקרים משונה, שנינו קנינו בית באותה שכונה מבלי לדעת זאת ולמרות שאף אחד מאיתנו לא גדל בסביבה. בהזדמנות זאת מזל טוב לבני שהכרתי כשהיה בן 18 והשבוע בכורתו, שקד, מתחתנת).

במלחמה ראינו את חשיבות הצוות לא רק ברמת צה"ל אלא גם במעגלים רחבים בהרבה. אפשר לדבר על המובן מאליו – סיוע של ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות נוספות להגן על מדינת ישראל. זה לא מקרה שמאות כטב"מים יצאו לדרכם ובודדים הגיעו. אבל עוד שנים לפני המלחמה טיפחה המדינה את הצוות שלה. מדינת ישראל קטנה מידי בשביל לעשות אימונים של 5,000(הלוך חזור מאירן) של מטוסי קרב, מטוסי תדלוק, מטוסי לוחמה אלקטרונית ופיקוח אוירי. חיל האויר נעזר ביוון וביצע את אימוניו על הקו יוון-קפריסין-ישראל. חלק גדול מהניצחון טמון באיכות הצוות. בצד הישראלי ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות באירופה. בצד האירני תימן, עירק וסוריה שיצאה ממנו במהלך ההכנות למלחמה. אפשר לומר שכל אחת מחברות הצוות בצד הישראלי עשתה זאת משיקולים אישיים. מעולה. עבודת צוות צריכה להיות מועילה לכולם. יוון, קפריסין, ירדן, סעודיה, כולן היו מדינות עם רמת עויינות לא מבוטלת לישראל בעבר. ככל שישראל התחזקה, היא הפכה למושכת יותר והכניסה לצוות שלה הפכה למשתלמת יותר.

אותו דבר בפיתוח עסק או השקעות. זה בלתי יעיל עד בלתי אפשרי לעשות הכל לבד. כדאי לחפש איפה עוד אנשים יכולים להרוויח מכך שאתם מרוויחים. בחלק גדול מהמקרים ההוצאה על אותם אנשים לא תגרום לכם להרוויח פחות כפי שאומר האינסטינקט(אני משלם ל-X על שירות שיכולתי לעשות לבד אז אני מרוויח פחות) אלא להיפך, בזכות התשלום לאותו אדם תקבל תועלות נוספות ושניכם תרוויחו יותר. מאמר זה הוא תוצר של ידע שלי אבל גם של עשרות אנשים אחרים מהם רכשתי ידע לאורך השנים במסגרות שונות בארץ ובחו"ל.

מדע

בסופו של דבר המלחמה הייתה ניצחון מדהים של מדע על. האירנים ירו מאות טילים רובם הגדול לא הגיע ליעדו. הנזקים העצומים של אלו שכן הגיעו רק ממחישים עוד יותר מה היה קורה אם לא היה לנו מדע על. לשם דוגמה טיל חץ 3 פוגע פגיעה ישירה(בלי חומר נפץ) מחוץ לאטמוספירה בטיל שטס במהירות של עד 9,000 קמ"ש(7 פעמים מהירות הקול). לשם כך טס החץ במהירות 11,000 קמ"ש(9 פעמים מהירות הקול). ההחלטה לפגוע בטילים מחוץ לאטמוספירה נוצרה בגלל החשש מטילים עם ראש נפץ גרעיני. הנזקים בישראל מירי הטילים האירני קשים מאד אבל עכשיו כשכולנו יודעים שכל טיל כזה יכול לחסל כמעט שכונה שלמה א בניין רב קומות, חישבו מה היה קורה אם כל כ- 600 הטילים של האירנים היו פוגעים בישראל. זה לא קרה לא רק בגלל מערכת ההגנה שלנו אלא גם בגלל כמות לא מבוטלת של טילי סרק(נפלו בדרך, בים או במקומות לא מאוכלסים). המדע נוכח בכל היבט של המלחמה. גם הפצצות והטילים ששימשו להתקפות באירן היו רוויות במדע ואיפשרו פגיעה במטרות עם סיכון מזערי למפעילים.

משאבים

כל טיל חץ שתואר מעלה עולה 3 מיליון דולר. המלחמה עלתה לישראל כמיליארד שקלים ליום. דברים בלתי צפויים תמיד קורים. מדינה או משפחה הבונות לעצמן איתנות פיננסית יכולות להתמודד טוב יותר עם הפתעות. אני כנראה לא מחדש לך שום דבר בעניין זה. למרות זאת פעמים רבות אני נתקל במשפחות שניהולן הכלכלי אינו כולל הכנה לאירועים כולל אירועים צפויים לגמרי כמו בת מצווה לילדה(עליה ידעו 12 שנים מראש). לא משנה כלל כמה אתם מרוויחים. אם חלק מההכנסה אינו מופנה באופן קבוע להשקעה נושאת תשואה, אתם עלה נידף ברוח האי וודאות. אין לי ספק שחלק משמעותי מהפערים בין מאות כתב"מים ומאות טילים אירנים שלא פוגעים בכלום נעוץ גם בגרף שלמטה. הגרף מראה את השינוי בתוצר לנפש משנת 1979 אז לקח חומייני את השלטון ועד שנת 2023. בשתי המדינות גדלה האוכלוסיה פי 2.5 בערך אך בישראל לצד הגידול בכמות התושבים גדל גם בתוצר עבור כל תושב יותר מפי 10. באותו זמן, אירן, אחת המדינות העשירות ביותר במשאבי טבע(גז ונפט) בעולם כמעט לא יצרה שום גידול ברמת החיים של תושביה בקרוב לחמישים שנים אלו. כשיש הרבה פחות, ואת מה שיש משקיעים בטילים ופיתוח צבאות טרור בכל רחבי המזרח התיכון התושבים עצמם חווים חיים קשים. מעגל זה הוא מעגל הרסני כי כשהחיים קשים אז דווקא אלו שיכולים לשנות את המצב – האנשים עם ההון האנושי(משכילים) עוזבים למדינות בהן יכולו לחיות חיים טובים יותר וכך המעגל הולך ומחמיר את המצב. אין כל ספק שחלק גדול מהפערים שראינו נובע מעושר גדול בהרבה של מדינת ישראל. זה גם תמרור אזהרה בוהק. אם שוויץ תעשה שטויות כלכליות אז רמת החיים של אזרחיה תרד. אם ישראל תעשה שטויות כלכליות ותתמרץ דוקא חוסר יצרנות, הוא לא תוכל לקיים את ההגנה הדרושה נגד אוייביה שכמותית גדולים ממנה בהרבה.

הקמת הרפובליקה האיסלמית של אירן בשנת 1979 כללה שתי סיסמאות שהיו אמורות לשפר את חייהם של תושבי אירן שסבלו מדיקטטורה דכאנית וממצב כלכלי שכבר אז היה לא מתאים להיקף משאביה של המדינה: "האיסלם הוא הפתרון" ו"מוות לאמריקה, מוות לישראל".

בעת הקמת מדינת ישראל נפתחה מגילת העצמאות עם סקירה היסטורית ובשלב הגדרת המדינה הובאה הפיסקה "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."

בין שתי ההצהרות יש הבדלים רבים אבל שמתי לב להבדל אחד ברור. אירן מסתכלת רק החוצה כפתרון לבעייתה. מוות ל… מצד אחד והקצנת האמונה הדתית מצד שני בתקווה שאללה יסייע. ישראל מנגד מסתכלת רק פנימה עם משפטים שהם ממש הוראות הפעלה לתושביה תהיו שקדנים ותפתחו את ארציכם.

האירנים מעבירים את האחריות לאללה ולכך שמדינה אחרת תושמד והישראלים קובעים שרק הם אחראים לגורלם. לשיטה האירנית שתי מגבלות: אמריקה וישראל מסרבות למות ומה רוצה או עושה אללה אף אחד לא באמת יודע(לדעתי הוא ציוני, לא במקרה יש מתאם בין הצלחתה של מדינה באיזור לבין המתינות שלה כלפי ישראל). אני חושב שיש כאן גם נקודה שעלינו לזכור תמיד לגבינו: כשלוקחים אחריות מצליחים יותר מאשר אם מגלגלים אחריות ובמיוחד אם מגלגלים אותה לשמיים. יש כאן גם תמרור אזהרה. יותר ויותר ישראלים מתאהבים ברעיון גלגלול האחריות אל "דיפ-סטייט", "בג"צ", "טייקונים", "מונופולים" וכו'. כל אחד שמצליח לשכנע שמישהו אחר אחראי לאי הצלחתו, ממשיך להתאמץ להצליח מצד אחד ולא מוחלף על ידי המשוכנעים מצד שני ובכך ממשיכה התדרדרות. אל תסכימו לקבל תשובות מסוג זה מאף פוליטיקאי, בוס, חבר וכו'.

התאוששות מכשלונות

צה"ל בכלל וחיל המודיעין והאויר בפרט חטפו בשבעה לאוקטובר 2023 את המכה הקשה הגדולה ביותר שארגון כלשהו יכול לחטוף. מראות של הרס, סבל בל ישואר והכל במשמרת שלהם. היכולת להתאושש ולהצליח לחשוב ולתכנן מכת נגד מקורית ומתוחכמת, כזו שלא נראתה באף מלחמה בעולם עד עתה היא יכולת מדהימה. בהקשר זה ראוי לדעתי לברך גם את ראש אגף מודיעין לשעבר אהרון חליבה, את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ואת מפקד חיל האויר תומר בר יחד עם שאר אלופי המטכ"ל וראש הממשלה ושר הביטחון. הכישלון בשבעה לאוקטובר רובץ על כולם וגם להצלחה הנוכחית שותפים כולם. כתבתי בעבר על תרמית ההמלצה על מניות. לצערי לא כולם קראו מאמר זה וכעת אני מתחיל לראות אנשים שכותבים ברשתות על הפסדים שהם ספגו כתוצאה מתרמית זו. חלק מהפוסטים מסתיימים במשפט החוזר "איך מתאוששים מדבר כזה?". אני מבין היטב שאם מישהו הפסיד 150,000/70,000/20,000 שהיו כל כספו באותו רגע אז זה כאב גדול המבטא את כל השנים שלקח לאסוף סכום כזה אבל בסופו של דבר, היכולת להתאושש היא הדבר החשוב. תמיד תיכשלו במשהו(אלא אם לא תעשו כלום ואז הכישלון ודאי). להיכשל זה לא נורא. להיכשל בלי יכולת לעלות משם מעלה זה הדבר הנורא. לימדו מצה"ל איך אפשר לקבל את המכה הגדולה ביותר שאפשר לדמיין או אם להיות מדויק יותר, מכה שלא יכולת לדמיין עד אוקטובר 2023 ואז להתאושש ממנה ולהפוך את הקערה על חיזבאללה, סוריה, אירן וחמאס. זיכרו איך רק לפני שנתיים חששנו לטפל באוהל של חיזבאללה שהוקם בחרמון.

לצד כל זאת יש לזכור שכל אחד שונה. זמן ההתאוששות שונה. ההתמודדות שונה. אין מה להלקות עצמינו אם אנו מגיבים אחרת ממישהו אחר. אנו צריכים לעשות את הטוב שלנו. זה היה משונה לראות איך מכריזים על הפסקת אש, חזרה לשגרה(אם יש דבר כזה בישראל) ואז מצופה מכולם להמשיך בעבודה כרגיל. לרבים לקח יותר מיום אחד כדי לחזור ל- 100%. הכל טוב. אין כל טעם להשוות לאחרים אלא רק להכי טוב שלנו.

עשיה

ההחלטה לפעול היא החלטה מאד קשה. הרבה יותר נוח להתכונן לפעולה ואז להמשיך להתכונן ולהמשיך להתכונן. איני נכנס לשאלה אם היה נכון לתקוף בזמן זה. אין לי מושג. פרשנים יודעי כל יש מספיק בתקשורת הרגילה. אבל עצם העשייה של משהו פורץ דרך הוא המעניין בעיני. בדרך כלל ממשלות ישראל מאופיינות בדיוק בדרך הפעולה ההפוכה: אם זה עובד למה לתקן?(ואז הדבר מחליד/נרקב עוד ועוד ועוד בהדרגה ורק כשהוא באמת נשבר ויש קטסטרופה מבצעים תיקון שעולה בסדרי גודל יותר מאשר אילו היו מבצעים תחזוקה שוטפת). אנשים אינם נוטים לדחות טיפול שורש למרות עלותו הגבוהה. פשוט כשצריך טיפול שורש ולא מבצעים אותו סובלים מכאבים איומים. לעומת זאת טיפול שיננית בפחות מעשירית מחיר אנשים נוטים לדחות עוד ועוד מבלי להבין שדחיית האחד מקרבת את השני.

אני פוגש המון אנשים ש"לומדים איך להשקיע" משך שנים. בשנים אלו גם אם היו משקיעים ומגיעים לתוצאה שהיא 50% מהתוצאה המיטבית, עדיין היו מרוויחים המון כסף לעומת אי הביצוע.

התעלמות מרעשי רקע

בזמן כתיבת מאמר זה עברתי אינספור להסחות דעת כאלו ואחרות. בדיקת מיילים. בדיקה רשתות. ווצאפ וכו'. אני יודע שזה פוגע קשות ביעילות ומנסה לצמצם זאת. למשל על ידי תוסף במחשב שחוסם אתרים מסיחי דעת למשך X שעות בכל פעם. עכשיו חישבו על נווטת המילואים שטסה 5 שעות רצוף בריכוז מלא אל אירן וחזרה. אין פייסבוק. אין שיחה עם או על הילדים. אין ווטצאפ. 5 שעות של דריכות וריכוז מלא. לעתים פעמיים ביום כלומר 10 שעות של ריכוז מלא. אני משוכנע שמי שמצליח להיות מרוכז לזמן ארוך זו תכונה שגוברת על מנת משכל או הרבה תכונות אחרות מבחינת התקדמות.

אני ממליץ מאד על תוסף כרום StayFocos או תוכנת Freedom(לוגו של פרפר). בשבילי היכולת להישאר על דבר אחר לאורך זמן הוא אתגר גדול ותוכנות אלו הן סיוע גדול.

אנו לא יודעים הכל וכנראה גם אחרים לא

לפני מבצע הביפרים בלבנון היינו בתחושה שמלחמה עם אירן וחיזבאללה תגרום למאות או אלפי הרוגים בישראל. מסתבר שלא רק שאנו לא ידענו כלום, גם הפרשנים שאמורים כביכול להביא לנו מידע נוסף לא ידעו כלום. המלחמה יוצרת מצב בו מצד אחד "לא נעים" לרשתות הטלויזיה לחזור לשגרה מלאה ומצד שני יש הרבה זמן שידור למלא. התוצאה היא המון אנשים שמדברים בלי להביא שום דבר בר משמעות. אני חושב שיש כאן שני לקחים:

אל תהיו פסקניים בדעתכם. אני משתדל להשתמש כמה שיותר במילה הנשכחת "לדעתי" ולהקשיב לציווח חז"ל: "למד לשונך לומר איני יודע". שמעתי אתמול את נשיא לשכת רואי החשבון קובע ש"לא רק שצריך להוריד את הריבית אלא שיש להורידה בבת אחת בחצי אחוז". נזכרתי בתחילת הקריירה שלי כשעבדתי בתור יועץ בנושא מחסני נתונים וניתוח נתונים, אנשים בגיל של הוריי היו פונים אלי, "אתה עובד במחשבים? יש לי בעיה במדפסת…". כן, היה במשרד מדפסת וכשהיה בה בעיה היינו קוראים לטכנאי. אין בלימודי ראיית חשבון ואפילו לא בלימודי כלכלה תואר ראשון(כפי שעשיתי) או אפילו תואר שני שום דבר שבעקבותיו אדם יכול לקבוע בפסקנות מה צריך לעשות עם הריבית. אין לי ספק שאם היו מביאים לאולפן זוכה פרס נובל בכלכלה עם התמחות בדיוק בתחום זה ושואלים אותו מה לעשות עם הריבית הוא היה עונה: איני יודע. אין לי את מלא הנתונים על כלכלת ישראל. הבעיה היא שמישהו, גם אם זכה בנובל בכלכלה אומר שאינו יודע משהו, זה לא עובר טוב בטלויזיה ולכן תמיד יעדיפו להביא מישהו שאין לו מושג אבל מדבר בביטחון עצמי רב. זה במידה מסויימת מחזיר אותנו לסעיף ה"מקצוענות". יש כאן פרדוקס. אנשי מקצוע יהיו פחות פסקניים כי הם יודעים שאינם יודעים. דווקא אנשים בלי מושג, יהיו אלו שמדברים בביטחון עצמי רב. היזהרו מהם.

הסעיף הקודם דיבר על צמצום רעשי רקע. פרשנים מסוג "יש להוריד את הריבית לפחות בחצי אחוז" הם בדיוק אלו שכדאי לצמצם בחיים שלנו. לא כל אזרח במדינה צריך להחזיק בדעה על סוגיית הריבית. עדיף שכל אזרח במדינה יכין עצמו גם למצב בו הריבית עולה וגם למצב בו הריבית יורדת. העיסוק המתמשך במה מישהו אחר(בנק ישראל) צריך לעשות, הוא פעמים רבות על חשבון ההכנות שלנו לכל מצב או אם קרה משהו מנוגד למה שחשבנו, נותן לנו פתח תהסרת אחריות: "זה לא אני זה בנק ישראל".

כאנקדוטה אספר שסביב צאת ספרי, משכנתה יעילה לאור בשנת 2017 הוזמנתי כמה פעמים כפרשן לתכניות רדיו וטלויזיה כאלו ואחרות. ראו למשל הופעתי בתכנית כלכלי בלילה:

בתכנית טענתי שלא ניתן לדעת מה יקרה לריבית בעתיד(תעלה או תרד). שני חברי הפאנל , עו"ד דנה סנדלר סמנכ"לית פיתוח עסקי(שיווק) בהראל פיננסים והשני ד"ר(מערכות מידע) אלכס קומן. למי הייתם מקשיבים? לזה שאומר שאינו יודע אבל מוסיף שיקולים שכדאי לכם לקחת כשאתם מקבלים החלטה או לאלו שאומרים "ללא צל של ספק…" יקרה X ולכן עשו עכשיו Y?

מה קרה בפועל? הריבית הקבועה ל- 25 שנים במועד שידור התכנית הייתה 5.19%. מאותו רגע הריבית לא הפסיקה לרדת עד נובמבר 2023, תחילת מלחמת חרבות ברזל. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה הריבית ירדה שוב והיום היא סביב 5% לאחר עליה חדה בשלוש השנים האחרונות. כלומר בעת ששני המומחים טענו ש"ללא צל של ספק" הריבית תעלה עוד, למעשה ב- 99 החודשים מאז שידור התכנית ועד כתיבת מאמר זה ביולי 2025 הריבית הייתה גבוהה מ- 5.19 בשישה חודשים בלבד, סביב תחילת מלחמת חרבות ברזל. מה עוד קרה? אני לא הוזמנתי שוב מעולם לתכנית ואלכס קורמן ממשיך להגיע עד היום לפרשן דברים שונים. זה הגיוני מצד הטלויזיה – מביאים את מי שמביא רייטינג. "ללא צל של ספק" עדיף על "איני יודע". אבל, כדאי להכיר בכך ולקחת בעירבון מוגבל מאד את הפרשנים בעלי הביטחון העצמי. אישית איני רואה ולו תכנית אחת עם אולפני אנשים מדברים אלו.

הסתכלו על מחיר המניה של שתי חברות אלו שכתבה עליהן הייתה השבוע בגלובס:

באיזו חברה תעדיפו להשקיע? בזו שירדה בחדות מאז ההנפקה אבל בשנה האחרונה הניבה 143% תשואה או בזו שמאז ההנפקה עולה כל הזמן? אנשים מנסים לענות על שאלות במידע חסר עם השלמה של פרטים שונים מדמיונם. למשל ההנחה שאם הייתה ירידה במחיר אז מדובר כעת בהזדמנות. הנחתם היא שיש מחיר כלשהו שהוא המחיר ה"נכון" ואם הייתה ירידה, בשלב כלשהו תהיה עליה לאותו מחיר נכון. לגבי זו שעולה בקביעות יניחו אותם אנשים שהיא "בשיא של כל הזמנים" ושאיחרנו את הרכבת. ברור ששתי ההנחות הינן חסרות בסיס לחלוטין. התשובה היחידה הנכונה לשאלה זו היא אין לי מושג. אין בגרפים אלו שום מידע שיכול ללמד האם בעתיד חברות אלו יעלו את ערכן עוד או שלא. אם עשיתם עם עצמיכם את החסר של הפסקת הצפיה בפרשנים מקצועיים, אל תשמידו הצלחה זו על ידי הפיכת עצמיכם לפרשנים בטוחים בעצמם.

עם התחזקות הדיבורים על החזרה נוספת של חטופים אני מייחל לראותם איתנו בקרוב יחד עם כל החיילים בריאים ושלמים.

לפני כמה שבועות הודיע וורן באפט שבגיל 94 הוא מפנה מקומו בראש חברת ההשקעות שלו, ברקשייר האתווי. זמן טוב לדבר על דרכו, מה אנו יכולים ללמוד ממנה ומה לא.

באפט הוא סמל של אדם המשקיע במניות והגיע להיות אחד האנשים העשירים בעולם. החברה שבבעלותו שווה כטריליון(1000 מיליארד) דולר, או אם תרצו – בערך פעמיים התוצר של מדינת ישראל כלומר סך השירותים והמוצרים שמייצרים אזרחי המדינה בשנה.

מה לא כדאי ללמוד מבאפט

אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי שאפשר להצליח להתעשר מבחירת המניות ה"נכונות", היו לי כבר איזה 39 שקלים. 😊. לרוב האנשים לא כדאי לנסות להעריך מהן המניות באמצעותן יוכלו לעשות "מכה". בסיבות לכך דנתי בעבר. אבל, כשאני אומר זאת לאנשים אני מקבל המון פעמים את התשובה, אבל הנה באפט הצליח ככה מאד. כדאי לזכור בהקשר זה כמה דברים

אם אתם יודעים שמו של מישהו ממקום נידח בארה"ב שהצליח לעשות משהו

סימן שנדיר מאד שאנשים יצליחו לעשות את אותו דבר. מיליוני אנשים בעולם יכולים לרוץ מאה מטר. אם אתם זוכרים את מי שמסוגל לרוץ 100 מטר בפחות מעשר שניות, סיכוי סביר שאתם לא תצליחו לעשות זאת. לפחות לא אם לא תקדישו לכך את כל חייכם. זה מעולה לשחק כדורסל אם אתם נהנים מכך. זה מעולה לשאוף למצויינות. זה מעולה לעודד בתכם לשחק כדורסל. יש בכך המון ערכים חיוביים. אם אתם מעודדים את בנכם לשחק כדורסל כדי שיהיה שווה 3.5 מיליארד דולר כמו מייקל ג'ורדן, זה כנראה לא יצליח. עובדה שיש רק אחד שהיה לו את השילוב של יכולת על המגרש ויכולת עסקית. כשאתם מכירים בשמות את המודל שלכם, כנראה שהוא חריג.

אוקיי אז לא בדיוק לתוצאות של באפט אבל אולי קרוב לכך? הרי גם 10% מהתוצאה שלו יספק אותי

בהמשך אכתוב מה צריך כדי להגיע לעשרה אחוז מהתוצאה של באפט וזה ממש לא קשה על אף העושר האדיר שזה יספק לך. אבל השאלה האם האופן בו פעל באפט היא הדרך הנכונה ביותר כדי להגיע לעושר זה.

תזכורת לדרך הפעולה של באפט: לימוד מתמיד. כנער בן 14(1944) שאל בספרייה את הספר 1,000 דרכים להרוויח 1,000 דולר והחל יזמויות שונות כגון מכירת מסטיקים, קוקה קולה, עיתונים. הכרות עם חוקי המס. בהיותו בן 14 הגיש דו"ח ראשון למס ההכנסה וקיזז מהכנסותיו הוצאות תיקון אופניים ששימשו למכירה מדלת לדלת. מאוחר יותר עשה תואר ראשון במנהל עסקים, תואר שני בכלכלה והמשיך ללימודים נוספים.

כשהוא החליט להשקיע בחברה זה לא היה בגלל שהוא "מאמין בטכנולוגיה"/"מאמין בדרך"/"אוהב את ההנהלה"/"מאמין בשוק" ומשפטים שונים שאני שומע מאנשים לגבי בחירותיהם בחברה כזו או אחרת. באפט לעומת השקיע ימים רבים לפני כל השקעה בלימוד מעמיק של הדו"חות הכספיים(מאזן, רווח והפסד ותזרים מזומנים) רוב החברות שנבחנו לא זכו להשקעתו והבודדות בהן השקיע היו כאלו שהוא סבר שיש משהו שמשקיעים אחרים לא שמו לב אליו ולכן המחיר הוא מחיר טוב.

יתירה מכך באפט קבע פעמים רבות שלא ישקיע בשום דבר בו אינו מבין ולכן התרחק מהשקעה בחברות טכנולוגיה. חריגה לעניין זה היא אפל אך אפשר להתווכח אם זו חברת מוצרים או חברת טכנולוגיה.

רוצים להשקיע כמו באפט? לימדו לקרוא דו"חות כספיים וחפשו מציאות בשוק ההון. למרות שהשכלתי דומה לשלו אך הפוכה(תואר בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים) ופעם למדתי לנתח דו"חות כספיים, אין סיכוי שאעשה זאת. זה מאד משעמם ולדעתי לא ניצול טוב של זמני. מה שברור הוא שאם את רוצה לבחור מניות באופן עצמאי אז הדבר הגרוע ביותר שתוכלי לעשות זה לקנות כל מיני קורסים עם הבטחות לשיטות ייחודיות או קבוצות המלצות שהן פעמים רבות פשוט תרמית. נפוצים למשל קורסים ל"ניתוח טכני" של מחירי מניות מתוך הנחה שאפשר לזהות תבנית כלשהי באמצעותה לחזות מה יקרה בעתיד. לא משנה כמה מחקרים יפורסמו ויראו שניתוח טכני אכן עובד לפעמים אך לא בתדירות גבוהה מאסטרולוגיה למשל, אנשים עדיין יקנו קורסים אלו. יש לנו נטיה טבעית לחשוב שהפער בין הצלחה לבין כישלון הוא פגם שנמצא אצלינו: חוסר ידע, חוסר כישרון, חסר משהו…לפעמים זה לא המצב. לפעמים לא ניתן לחזות משהו. יש שאלות ללא פתרון.

חישבו על מטוטלת. פעם, כשהייתי בתיכון יכולת לחשב בדיוק היכן תהיה המטוטלת בכל נקודת זמן אם ידעתי את אורך הזרוע, משקל המשקולת והזוית בה שוחררה. כולה שלושה פרמטרים. יכולת למשל לדעת בוודאות מלאה שהמטוטלת ששוחררה בזוית 45 מעלות, לא תגיע שוב לאותה זוית כשהיא חוזרת:

אם מוסיפים כולה פרמטר נוסף: ציר באמצע הזרוע, המטוטלת הופכת למטוטלת תוהו(מטוטלת כאוס/מטוטלת בלגן?) בלתי ניתנת לחיזוי כלל:

נעזוב רגע את השאלה אם ניתן לחזות כיוון של מניה ונחשוב על ההבדל בין באפט לבינכם. כשבאפט משקיע במניה מתרחשים שני דברים שלא קורים כשאתם משקיעים בה:

1. תחזית המגשימה את עצמה, אפקט חיקוי. כשמשקיעים רבים שומעים שהמשקיע הגדול בעולם משקיע בחברה כלשהי, הם רוצים להצטרף לחגיגה וכך נוצרת תחזית המגשימה את עצמה. זה לא יקרה כשאתם תבחרו להשקיע בחברה כלשהי.
2. יכולת למנות בעלי תפקידים בחברה. מי שמשקיע כסף רב בחברה יכול למנות אנשים מטעמו לדירקטוריון החברה. כך, כמשקיע הוא לא רק "סומך על ההנהלה" אלא הוא יכול ממש להשפיע על החלטות ההנהלה, מה שאתם לא יכולים לעשות.

בהקשר לזיהוי או יותר נכון חיפוש תבניות, הביטו רגע בתמונה הזו:

בהנחה שהרחפן הוא הדבר הראשון שראיתם בתמונה, מה הדבר השני? עבורי, קפצה מייד לעין דמות האישה משמאל למטה. אני אפילו לא יודע אם זו דמות אמיתית או שבמקרה סידור הבניינים יצר תחושה שיש שם דמות. כשביקשתי מ- AI לנתח התמונה הוא התעקש שאין שום דמות ואני מבלבל את המח :). שילוב של הנטיה לתבניות והמחשבה שאם רק היה לי יותר ידע/כישרון/שקדנות הייתי מצליח לקנות מניה של חברה כמו זו:

זה יכול להצליח, אתם עשויים לרכוש מניה כזו. אתם יכולים גם לזכות בלוטו. הצלחה כזו אינה מראה שיש לכם ידע מיוחד אלא מראה שבסבירות מסויימת גם הכלב שלכם יוכל לבחור מניה מנצחת.

רוצים להשקיע כמו באפט? נתחו מניות בצורה רצינית ולא באמצעות קסמים כאלו ואחרים מקורסים קצרים ולאחר הרכישה החזיקו במניה לנצח כדברי באפט. בקיצור היו משעממים.

רוצים להשקיע כמו רימון ולא כמו באפט או אפילו טוב יותר, כמו שבאפט המליץ לכל מי שאינו הוא להשקיע, קיראו מאמר זה – השקעה ראשונה שלכם בבורסה.

הזמן הוא חברכם הטוב ביותר, נצלו אותו

הדבר הכי גדול שעשה באפט הוא התחלה מוקדמת וחיים ארוכים. בגיל 11 קנה באפט את המניה הראשונה שלו. עד אז בזבז זמנו כדבריו. היום, 80 שנים לאחר מכן הוא מחזיק הון עצום. אבל, בואו נראה מה היה קורה למישהו שמשקיע 80 שנים בלי להיות משקיע מקצועי אלא על ידי כל בחירה של כמות מניות מקרית. 100,000 שקלים ועוד 500 שקלים לחודש במשך 80 שנים יניבו בקצה הדרך 217 מיליון שקלים. לא היו לכם 100,000 או 500 לחודש? 10,000 שקלים במקום חופשה אחת לחו"ל ואפס הפקדות לאחר מכן יניבו "רק" 13 מיליון כעבור 80 שנים. כל הסכומים לאחר השפעות אינפלציה. לא רוצים להמתין 80 שנים אלא "רק" 20? יהיו לכם מיליון שקלים. אם התחלתם בגיל בר מצווה אז מיליון בגיל 33 זה סכום נאה במיוחד אם פגשת בת זוג שעשתה את אותו דבר כילדה. הקליקו כאן כדי להכנס לגליון החישוב איתו הגעתי למספרים שכאן. את התאים בירוק אתם יכולים לשנות כדי להתאים למספרים שלכם.

היו צנועים ומשעממים

רוב בני האדם תחת לחץ כלכלי וחברתי מתמיד. האימה של הגעה למקום העבודה לאחר חופשה ולספר שהיית רחמנא ליצלן בסחנה במקום ביער השחור. הקושי לומר שהגעת לעבודה באוטובוס ולא במכונית יקרה. אכלת במסעדה ולא העלית לאינסטגרם כאילו לא בילית עם אשתך.

באפט מצידו למרות היותו מולטי מיליארדר גר באותו בית אותו קנה עם אשתו כשהיו זוג צעיר. אין בו גינוני עושר או הפגנת עושר.

אם תצליחו מגיל צעיר להכניס יותר ממה שאתם מוציאים ואת הפער להכניס להשקעה נושאת תשואה, יהיה לכם עושר מעבר לדמיונכם. בדקו אותי באמצעות המחשבון ששמתי מעלה. כשאני עושה את החישובים האלו במסגרת ייעוצים אנשים פעמים רבות מאד מופתעים.

גם בהשקעות הישארו כאמור משעממים. זה פחות סקסי לספר שהשקעת במניית בנק הפועלים ממניית טסלה אבל יש סיכוי גבוה שדוקא מניות כאלו יהיו עקביות בתשואתן. זכרו את הטיית השורדים. כשאנשים חושבים שיצליחו לבחור את המניות המצליחות הם נזכרים איך רצו אולי להשקיע באפל, אנבידיה, גוגל ולא עשו זאת. הם פחות זוכרים את המיליונים שהשקיעו בנוקיה, יאהוו, ליהמן ברדרס, אריקסון, מייספייס ועוד המון חברות שנראו כבלתי מנוצחות בשעתן ואת חלקן אולי כבר אינכם זוכרים.

מה עוד לא ללמוד מבאפט?

על דרך ההלצה אמר פעם באפט שהוא שם לב שילדים בני 6 רק לעתים מאד רחוקות מתים. מאז הוא אוכל כמו ילד בן 6: המבורגר גדול של מקדונלד וחמש פחיות קולה ליום. ספורט הוא לא עושה כי לדבריו זה "כלא".

לעתים יש סטיות מהנורמה בכל דבר. כשאנו רוצים בריאות טובה, שימו לב שאני מדבר על בריאות טובה ולא על חיים ארוכים. חיים ארוכים זהו סף נמוך לטעמי. ובכן, כשאנו רוצים בריאות טובה יש יותר סיכוי להשיגה אם נאכל בריא ונעשה ספורט מאשר ההיפך. היום לשמחתי אין סביבי אף מעשן. בעבר היה תמיד את המעשן שסבא של חברו גמר שתי קופסאות ליום והגיע לגיל 100. אולי, אבל גם לאותו סבא היה נעים יותר להגיע לגיל 100 בלי להשתעל כמה דקות כל בוקר. וגם אם לא שתעל אלא רץ מרתון תוך כדי עישון, עדיין יש יותר סיכוי להיות בריא, חזק וזקן ללא עישון, קולה והמבורגר יומי.

ביום שישי בשבוע שעבר נסעתי ברכבת הקלה, ביום הראשון להפעלתה. הבנות שלי לומדות בתיכון בתל אביב ובמשך שנתיים נסעו כל יום באוטובוס שעה וחצי לכל כיוון. ברכבת הזמן יהיה מעט פחות מחצי זמן זה(מדדתי). במאמר זה אחלוק אתכם כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי נסיעה או מדוייק יותר במהלך השנה האחרונה עד הפעלת הרכבת.

מעדיפים לקרוא במקום לצפות? דלגו על הסרטון

השלכות כלכליות של הפעלת הרכבת

להפעלת הרכבת השלכות כלכליות אדירות שעוד מוקדם לדעתי מלאומדן. יהיו שינויים במחירי דירות ומשרדים בסביבות תחנות הרכבת. יהיה מצב בו אם עד היום תחבורה ציבורית הייתה פתרון שמאפשר להגיע אולי באותו זמן או לאט יותר לעבודה לעומת מכונית פרטית, כעת לאלפי אנשים יהיה פיתרון שיאפשר להגיע לעבודה במהירות רבה בהרבה ובמחיר נמוך בהרבה. לאורך השנים ישראל מתקדמת בצעדי ענק מבחינה כלכלית. אחד הדברים שעוצר אותנו מהתקדמות מהירה אף יותר הוא פריון העבודה הנמוך של העובד הישראלי. פריון העבודה הוא התפוקה שמשיגה עובדת ממוצעת עבור שעת עבודתה. לא השכר אלא התפוקה למעסיק או התפוקה הממוצעת של כל העובדות בכל המשק. העובדים בישראל אינם יעילים ולכן כדי להשיג תפוקה סבירה צריכים לעבוד המון שעות. בחינת התפוקה מתייחסת רק לזמן מהרגע שהחלה העבודה, שעבר כרטיס עובד בשעון הנוכחות. בפועל, אם לוקח לעובד כשעה להגיע מבת ים למגדלי עזריאלי ובסוף היום לחזור אז:

א. לאחר שעה בשדה הקרב המכונה כביש הוא מגיע כבר חצי תשוש למשרד. חצי-שעה-שעה ראשונות מוקדשות להאוששות. בסוף היום הוא מנסה לדחות את הקץ ולהגיע שוב לכביש מאוחר ככל האפשר. הוא נמצא במשרד הרבה שעות אבל כאמור עם תפוקה(פריון) נמוכים ביחס למקבילו במערב. ברור שיש שורה של גורמים נוספים לכך מלבד תחבורה גרועה אבל אנו כעת בדיון תחבורתי.

ב. המכונית של אותו עובד שהייתה שעתיים על הכביש פחות או יותר בעמידה סובלת מבלאי מואץ, העובד נמצא שעתיים בסביבה של זיהום אויר מוגבר או סתם בישיבה רצופה ומזיקה ובסך הכל גם הגוף סופג בלאי מואץ(קופסת בית, קופסת רכב, קופסת מעלית, קיוביקל, וחוזר חלילה על הישיבה מול קופסת טלויזיה בתשישות נפשית וגופנית. גם הבלאי של העובד וגם הבלאי של המכונית פוגמים קשות באיכות החיים וביכולת הכלכלית של אותו עובד.

אותו אדם, במידה ויילך נניח 300 מטרים אל תחנת הרכבת, יגיע בנוחות ובזמן ידוע מראש, לעומת אי הוודאות של הכביש הרגיל, בשלווה ואז יילך עוד נניח 200 מטרים הרוויח גם הגעה רעננה יותר לעבודה, גם הליכה קצרה. התוצאה תהיה לדעתי עבודה יעילה בהרבה. עבודה יעילה, מקדמת את הכלכלה ובכך משפרת משמעותית לא רק את חייהם של תושבי גוש דן אלא גם את חייהם של שאר תושבי ישראל עקב המס הגבוה ביותר שתפיק עבודה מוצלחת יותר זו.

אלו עם הכוס המלאה, אלו עם הריקה ואלו שלא רואים כוס בכלל

כבר כמה שבועות אני עוקב אחרי הסיקור התקשורתי המכין את הציבור להפעלת הרכבת. כפי שכתבתי מעלה הרכבת לדעתי היא אחד הדברים המשמעותיים שקרו פה בתקופה האחרונה בכלל ובתחום התחבורה שקשור מאד לכלל איכות חיינו בפרט. שלוש דוגמאות:

ברור שהיה עדיף שהרכבת תתחיל לנסוע בשנות השבעים. ברור שהיה עדיף שהרכבת המנדטורית שנסעה על רחוב אלנבי ממתחם התחנה ביפו לכיוון צפון העיר או הרכבת שנסעה על רחוב הרכבת בתל אביב ימשיכו לפעול. אין כל טעם לחשוב על זה היום אלא יש לחשוב רק על הלקחים שאפשר ללמוד ועל הדברים שאפשר לעשות. אנשים מעבירים חיים שלמים במחשבה על הדירה שאילו רק היו קונים אותה בעבר במחיר X היו היום במקום אחר לגמרי. אילו רק לא היו עושים א', היו במקום אחר לגמרי וכו'. אין בזה כל טעם. ראו את הכותרות שלמעלה. האם הן מביעות חגיגיות? ממלאות אתכם מוטיבציה לעשיה נוספת? או אולי חגיגיות חמוצה ומדכאת? אין לי טענות נגד מי שמנסח את הכותרות. בסופו של דבר הוא מספק לציבור את מה שהציבור רוצה – עגמומיות מדכאת שמשאירה אותו להמשיך לקרוא במקום נניח לעזוב את העיתון וללכת לנסוע בקלות מפתח תקווה לחומוס בשוק הפשפשים בלי לחפש חניה

נניח שבניתי בית והבניה לקחה יותר זמן מהתכנון. האם כדאי לי ביום סיום הבניה ושנים אחר כך לחשוב על האיחור בקבלת הבית? להאשים את הקבלן? את עצמי? את האדריכל? או לחילופין פשוט לכתוב במחברת מה אני יכול ללמוד ולשפר לפעם הבאה ולהמשיך הלאה. איזו מדרכי הפעולה תגרום לי למוטיבציה גדולה יותר לחזור על פרוייקט זה שוב? איזו דרך פעולה תגדיל את הסיכויים שהפעם הבאה תהיה טובה יותר?

לעתים אנשים סוחבים את השגיאות לא רק שלהם כמשהו מדכא פעילות אלא שגיאות של הדורות הקודמים. אינספור פעמים שמעתי מאנשים שאינם משקיעים בבורסה כי לפני כמה עשרות שנים אבא שלהם הפסיד שם המון כסף. מה? אתם מוותרים על תשואה של 6% לאחר מס כי מתישהו בהיסטוריה אבא שלכם הפסיד כסף? לפני שלמדתם מאבא שלכם מה לא לעשות שאלתם אותו למשל כמה ספרים הוא קרא לפני שהתחיל להשקיע? ממי הוא קיבל עצות לפני שהתחיל להשקיע? אם הוא לא קרא אף ספר ואת העצות קיבל מחבר למילואים שגם הוא לא קרא שום ספר אז אולי הלקח אינו הינזרות מוחלטת אלא פשוט קריאה של ספר ולאחר מכן השקעה מתונה וקבועה? 100,000 שקלים בריבית של 6% יהפכו כעבור 40 שנים למעל מיליון שקלים. אם נניח אותו אב השקיע 100,000 והפסיד 30,000 ובגלל זה הוא לא השקיע וגם אתם לא השקעתם אז ההפסד אינו 30,000 שקלים אלא מעל מיליון שקלים.

הכרת תודה

על בניית הרכבת עבדו אני מניח מאות אנשים משך עשר שנים. לא ראיתי שום איזכור תקשורתי לאנשים אלו. כשהגעתי לתחנה בשעה שש בבוקר כדי לנסוע באחת הנסיעות הראשונות ראיתי קבוצה שנראתה כמו מהנדסים או מהנדסים שמצלמת את הרכבת מודדת ומשגיחה על דברים שונים. ניגשתי לאחד מהם, איש בשם סון. על פי העברית שלו הוא כבר כמה שנים טובות נמצא כאן, רחוק מביתו שבסין. סיפרתי לו על כמה אני מתרגש ואיך הרכבת תשפיע על הבנות שלי שיגיעו מהר יותר מפתח תקווה לבית הספר שלהן בתל־אביב. פניו אורו וראו כמה הוא שמח במילים אלו. בעובדה שלעבודתו יש משמעות. בכל פעם שאני יוצא מהופעה כלשהי או מקניון ויש שומר, אני אומר תודה רבה. אמירת התודה לא רק עושה טוב למי שקיבל את התודה אלא היא עושה מאד טוב גם לנו. כשאנו אומרים תודה זה סימן שקרה לנו משהו טוב בשבילו אנו אומרים תודה. זה עוזר לנו להתרכז בדברים הטובים ובכך להגדיל את השמחה שלנו, את האופטימיות שלנו ואת המוטיבציה לעשות עוד דברים שיביאו לעוד טוב. לא במקרה כמעט בכל ספר של התקדמות אישית וכלכלית מופיעה הערך הכרת תודה כדבר המשפר את המכיר תודה.

לומר תודה למלצר או לשומרת זה אולי קל אבל מה על תודה לשוטר שעצר אותנו על מהירות? גם אם אנו בטוחים(וטועים כנראה) שהעובדה שנסענו מעל המהירות החוקית אינה פוגעת או מסכנת אף אחד, עדיין אותו שוטר עומד בשמש, בעבודה לא נעימה ועם תפקיד לשמור על חיינו. יכול להיות שהבא שהוא יעצור זה נהג שיכור או נהג בלי רישיון שלולא היה נעצר היה פוגע במישהו שיקר לנו. יכול להיות שביום אחר אותו שוטר יהיה זה שיקבל את הקריאה של הבת שלנו המתלוננת שהתקשרה לומר שהיא לבד בבית ומישהו מנסה לפרוץ את הדלת והשוטר יקבע איך ייראו החיים שלה מעתה והלאה… בקיצור, ראו את האנשים שלא תמיד רואים. זה טוב להם וזה מעולה עבורכם.

סיכון לאירוע רע גורם לנו להכנס אל אירוע רע וודאי

יותר משנה לאחר סיום עבודות הבניה נסעה הרכבת יום יום עשרות פעמים הלוך וחזור כשהיא ריקה. הנימוק לכך היה תקלה שגורמת לרכבת בלימת פתע. בהתחלה תדירות הבלימות הייתה רבה יותר ומאוחר יותר היא ירדה עד שלפי התקשורת היא הייתה לעתים די רחוקות אך עדיין התרחשה.

אני מבין את כל המנהלים והשרים שלא רצו להפעיל את הרכבת כל עוד היא "אינה בטוחה". הרי אם מישהו היה נותן אישור הפעלה בשעה שהרכבת בולמת בצורה לא נשלטת ומישהו היה נניח נופל ונפגע ברכבת זה היה מעורר כעס נוראי על חוסר האחריות. אני מבקש לאתגר גישה זו. נניח שברכבת היו נוסעים 200,000 אנשים שהיו סובלים מפעם לפעם בלימת פתע. עקב אי הפעלתה אותם 200,000 אנשים או לפחות חלק גדול מהם יסעו באוטובוס. אוטובסים בולמים בפתאומיות לעתים מאד קרובות ואנשים נפגעים בתוכם. פגיעה זו נחשבת תאונת דרכים ויכולה לגרום לנזק לא מבוטל. האם אי הפעלת הרכבת גרמה ליותר פגיעות מבלימות פתע או פחות? אני יכול רק לשער שיותר. יותר מכך, אני משוכנע שהפעלת הרכבת תוך אזהרת הנוסעים וקביעת מגבלות כמו מניעת שימוש על ידי ילדים, זקנים, נשים בהריון, נוסעים בעמידה ואוכלוסיות רגישות אחרות הייתה יעילה בהרבה מהסעת הרכבת משך שנה כשהיא ריקה. זה לא נגמר בבלימות פתע. אותם אנשים שנסעו באוטובסים וברכב פרטי משך שנה זו גרמו לזיהום אויר ולתאונות דרכים. כלומר חוסר הרצון האולי מוצדק השר הממונה או הרכבת לא לקחת סיכון של הסעת נוסעים עם פוטנציאל לבלימת פתע גרם לכך שאותם נוסעים סבלו מוודאות של בלימת פתע ונזקים ודאיים אחרים.

דומה הדבר לחשש ממכונית אוטונומית. כשמכונית אוטונומית פוגעת באדם באוסטין טקסס החדשות מגיעות עד פתח תקווה. כשאדם פוגע באדם ברחוב ליד בייתי זה בקושי מגיע לעיתון. אף אחד לא ייקח אחריות לאשר מכוניות אוטונומיות אם הוא חושב שהן יפגעו ב- 200 אנשים בשנה בישראל. אבל.. בלי מכוניות אוטונומיות נהרגים בכל שנה מעל 300 אנשים.

מאמר זה לא נכתב כדי לתת עצות לשרים ומנכ"לים. קטונטי. אבל עבורכם יש לי עצה כי רבים מתנהלים גם ברמה המשפחתית באופנים שתוארו מעלה. למשל אותם אנשים שאומרים לי אני אשקיע רק אם אהיה בטוח שלא אפסיד מההשקעה. אותם אנשים יהפכו לקורבן של אחד משני תרחישים:

1. הם ישאירו את הכסף בעובר ושב(נכון לאוגוסט 2023, למעלה מ- 500 מיליארד שקלים שייכים לאנשים שבחרו בחלופה זו) ובכך יזכו בהפסד ודאי בגלל שחיקת ערך הכסף על ידי האינפלציה במקום סיכון להפסד הנובע מהשקעה כלשהי.
2. הם ישקיעו בהשקעה "ללא סיכון" שהיא ככל הנראה שקרכלשהו או משהו הגובל בתרמית ובכך יגדילו משמעותית את הסיכון שלהם להפסד גדול בהרבה.

אנו מוצפים כל הזמן במידע ובדרך כלל קל לנו להגיע למידע על צד אחד של המשווה ולא למידע על צד אחר של המשוואה. כך למשל קל לנו לדעת מהו התשלום החודשי למשכנתה אבל לא מהו התשלום הכולל. לא פעם כשאנשים אומרים לי שהם רוצים נניח מיליון שקלים עם תשלום מזערי אני עונה, אה, אתם רוצים לשלם בסך הכל לבנק את הסכום המרבי? לפעמים זה מבלבל אנשים ולעתים יש להם סיבות טובות לשלם כמה שפחות. אבל חייבים תמיד להתייחס לשני הצדדים של ההחלטה. מי שחוסך לנוסעים בלימות פתע ברכת דן אותם ליותר בלימות פתע וגם יותר מסוכנות באוטובוס וכמו שמי שחושש מהבורסה דן את הונו לשחיקה ודאית. זה מאתגר. זה דורש לעתים סיוע מקצועי אבל זה מאד חשוב.