תגית: השקעות

לפני כמה שבועות הודיע וורן באפט שבגיל 94 הוא מפנה מקומו בראש חברת ההשקעות שלו, ברקשייר האתווי. זמן טוב לדבר על דרכו, מה אנו יכולים ללמוד ממנה ומה לא.

באפט הוא סמל של אדם המשקיע במניות והגיע להיות אחד האנשים העשירים בעולם. החברה שבבעלותו שווה כטריליון(1000 מיליארד) דולר, או אם תרצו – בערך פעמיים התוצר של מדינת ישראל כלומר סך השירותים והמוצרים שמייצרים אזרחי המדינה בשנה.

מה לא כדאי ללמוד מבאפט

אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי שאפשר להצליח להתעשר מבחירת המניות ה"נכונות", היו לי כבר איזה 39 שקלים. 😊. לרוב האנשים לא כדאי לנסות להעריך מהן המניות באמצעותן יוכלו לעשות "מכה". בסיבות לכך דנתי בעבר. אבל, כשאני אומר זאת לאנשים אני מקבל המון פעמים את התשובה, אבל הנה באפט הצליח ככה מאד. כדאי לזכור בהקשר זה כמה דברים

אם אתם יודעים שמו של מישהו ממקום נידח בארה"ב שהצליח לעשות משהו

סימן שנדיר מאד שאנשים יצליחו לעשות את אותו דבר. מיליוני אנשים בעולם יכולים לרוץ מאה מטר. אם אתם זוכרים את מי שמסוגל לרוץ 100 מטר בפחות מעשר שניות, סיכוי סביר שאתם לא תצליחו לעשות זאת. לפחות לא אם לא תקדישו לכך את כל חייכם. זה מעולה לשחק כדורסל אם אתם נהנים מכך. זה מעולה לשאוף למצויינות. זה מעולה לעודד בתכם לשחק כדורסל. יש בכך המון ערכים חיוביים. אם אתם מעודדים את בנכם לשחק כדורסל כדי שיהיה שווה 3.5 מיליארד דולר כמו מייקל ג'ורדן, זה כנראה לא יצליח. עובדה שיש רק אחד שהיה לו את השילוב של יכולת על המגרש ויכולת עסקית. כשאתם מכירים בשמות את המודל שלכם, כנראה שהוא חריג.

אוקיי אז לא בדיוק לתוצאות של באפט אבל אולי קרוב לכך? הרי גם 10% מהתוצאה שלו יספק אותי

בהמשך אכתוב מה צריך כדי להגיע לעשרה אחוז מהתוצאה של באפט וזה ממש לא קשה על אף העושר האדיר שזה יספק לך. אבל השאלה האם האופן בו פעל באפט היא הדרך הנכונה ביותר כדי להגיע לעושר זה.

תזכורת לדרך הפעולה של באפט: לימוד מתמיד. כנער בן 14(1944) שאל בספרייה את הספר 1,000 דרכים להרוויח 1,000 דולר והחל יזמויות שונות כגון מכירת מסטיקים, קוקה קולה, עיתונים. הכרות עם חוקי המס. בהיותו בן 14 הגיש דו"ח ראשון למס ההכנסה וקיזז מהכנסותיו הוצאות תיקון אופניים ששימשו למכירה מדלת לדלת. מאוחר יותר עשה תואר ראשון במנהל עסקים, תואר שני בכלכלה והמשיך ללימודים נוספים.

כשהוא החליט להשקיע בחברה זה לא היה בגלל שהוא "מאמין בטכנולוגיה"/"מאמין בדרך"/"אוהב את ההנהלה"/"מאמין בשוק" ומשפטים שונים שאני שומע מאנשים לגבי בחירותיהם בחברה כזו או אחרת. באפט לעומת השקיע ימים רבים לפני כל השקעה בלימוד מעמיק של הדו"חות הכספיים(מאזן, רווח והפסד ותזרים מזומנים) רוב החברות שנבחנו לא זכו להשקעתו והבודדות בהן השקיע היו כאלו שהוא סבר שיש משהו שמשקיעים אחרים לא שמו לב אליו ולכן המחיר הוא מחיר טוב.

יתירה מכך באפט קבע פעמים רבות שלא ישקיע בשום דבר בו אינו מבין ולכן התרחק מהשקעה בחברות טכנולוגיה. חריגה לעניין זה היא אפל אך אפשר להתווכח אם זו חברת מוצרים או חברת טכנולוגיה.

רוצים להשקיע כמו באפט? לימדו לקרוא דו"חות כספיים וחפשו מציאות בשוק ההון. למרות שהשכלתי דומה לשלו אך הפוכה(תואר בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים) ופעם למדתי לנתח דו"חות כספיים, אין סיכוי שאעשה זאת. זה מאד משעמם ולדעתי לא ניצול טוב של זמני. מה שברור הוא שאם את רוצה לבחור מניות באופן עצמאי אז הדבר הגרוע ביותר שתוכלי לעשות זה לקנות כל מיני קורסים עם הבטחות לשיטות ייחודיות או קבוצות המלצות שהן פעמים רבות פשוט תרמית. נפוצים למשל קורסים ל"ניתוח טכני" של מחירי מניות מתוך הנחה שאפשר לזהות תבנית כלשהי באמצעותה לחזות מה יקרה בעתיד. לא משנה כמה מחקרים יפורסמו ויראו שניתוח טכני אכן עובד לפעמים אך לא בתדירות גבוהה מאסטרולוגיה למשל, אנשים עדיין יקנו קורסים אלו. יש לנו נטיה טבעית לחשוב שהפער בין הצלחה לבין כישלון הוא פגם שנמצא אצלינו: חוסר ידע, חוסר כישרון, חסר משהו…לפעמים זה לא המצב. לפעמים לא ניתן לחזות משהו. יש שאלות ללא פתרון.

חישבו על מטוטלת. פעם, כשהייתי בתיכון יכולת לחשב בדיוק היכן תהיה המטוטלת בכל נקודת זמן אם ידעתי את אורך הזרוע, משקל המשקולת והזוית בה שוחררה. כולה שלושה פרמטרים. יכולת למשל לדעת בוודאות מלאה שהמטוטלת ששוחררה בזוית 45 מעלות, לא תגיע שוב לאותה זוית כשהיא חוזרת:

אם מוסיפים כולה פרמטר נוסף: ציר באמצע הזרוע, המטוטלת הופכת למטוטלת תוהו(מטוטלת כאוס/מטוטלת בלגן?) בלתי ניתנת לחיזוי כלל:

נעזוב רגע את השאלה אם ניתן לחזות כיוון של מניה ונחשוב על ההבדל בין באפט לבינכם. כשבאפט משקיע במניה מתרחשים שני דברים שלא קורים כשאתם משקיעים בה:

1. תחזית המגשימה את עצמה, אפקט חיקוי. כשמשקיעים רבים שומעים שהמשקיע הגדול בעולם משקיע בחברה כלשהי, הם רוצים להצטרף לחגיגה וכך נוצרת תחזית המגשימה את עצמה. זה לא יקרה כשאתם תבחרו להשקיע בחברה כלשהי.
2. יכולת למנות בעלי תפקידים בחברה. מי שמשקיע כסף רב בחברה יכול למנות אנשים מטעמו לדירקטוריון החברה. כך, כמשקיע הוא לא רק "סומך על ההנהלה" אלא הוא יכול ממש להשפיע על החלטות ההנהלה, מה שאתם לא יכולים לעשות.

בהקשר לזיהוי או יותר נכון חיפוש תבניות, הביטו רגע בתמונה הזו:

בהנחה שהרחפן הוא הדבר הראשון שראיתם בתמונה, מה הדבר השני? עבורי, קפצה מייד לעין דמות האישה משמאל למטה. אני אפילו לא יודע אם זו דמות אמיתית או שבמקרה סידור הבניינים יצר תחושה שיש שם דמות. כשביקשתי מ- AI לנתח התמונה הוא התעקש שאין שום דמות ואני מבלבל את המח :). שילוב של הנטיה לתבניות והמחשבה שאם רק היה לי יותר ידע/כישרון/שקדנות הייתי מצליח לקנות מניה של חברה כמו זו:

זה יכול להצליח, אתם עשויים לרכוש מניה כזו. אתם יכולים גם לזכות בלוטו. הצלחה כזו אינה מראה שיש לכם ידע מיוחד אלא מראה שבסבירות מסויימת גם הכלב שלכם יוכל לבחור מניה מנצחת.

רוצים להשקיע כמו באפט? נתחו מניות בצורה רצינית ולא באמצעות קסמים כאלו ואחרים מקורסים קצרים ולאחר הרכישה החזיקו במניה לנצח כדברי באפט. בקיצור היו משעממים.

רוצים להשקיע כמו רימון ולא כמו באפט או אפילו טוב יותר, כמו שבאפט המליץ לכל מי שאינו הוא להשקיע, קיראו מאמר זה – השקעה ראשונה שלכם בבורסה.

הזמן הוא חברכם הטוב ביותר, נצלו אותו

הדבר הכי גדול שעשה באפט הוא התחלה מוקדמת וחיים ארוכים. בגיל 11 קנה באפט את המניה הראשונה שלו. עד אז בזבז זמנו כדבריו. היום, 80 שנים לאחר מכן הוא מחזיק הון עצום. אבל, בואו נראה מה היה קורה למישהו שמשקיע 80 שנים בלי להיות משקיע מקצועי אלא על ידי כל בחירה של כמות מניות מקרית. 100,000 שקלים ועוד 500 שקלים לחודש במשך 80 שנים יניבו בקצה הדרך 217 מיליון שקלים. לא היו לכם 100,000 או 500 לחודש? 10,000 שקלים במקום חופשה אחת לחו"ל ואפס הפקדות לאחר מכן יניבו "רק" 13 מיליון כעבור 80 שנים. כל הסכומים לאחר השפעות אינפלציה. לא רוצים להמתין 80 שנים אלא "רק" 20? יהיו לכם מיליון שקלים. אם התחלתם בגיל בר מצווה אז מיליון בגיל 33 זה סכום נאה במיוחד אם פגשת בת זוג שעשתה את אותו דבר כילדה. הקליקו כאן כדי להכנס לגליון החישוב איתו הגעתי למספרים שכאן. את התאים בירוק אתם יכולים לשנות כדי להתאים למספרים שלכם.

היו צנועים ומשעממים

רוב בני האדם תחת לחץ כלכלי וחברתי מתמיד. האימה של הגעה למקום העבודה לאחר חופשה ולספר שהיית רחמנא ליצלן בסחנה במקום ביער השחור. הקושי לומר שהגעת לעבודה באוטובוס ולא במכונית יקרה. אכלת במסעדה ולא העלית לאינסטגרם כאילו לא בילית עם אשתך.

באפט מצידו למרות היותו מולטי מיליארדר גר באותו בית אותו קנה עם אשתו כשהיו זוג צעיר. אין בו גינוני עושר או הפגנת עושר.

אם תצליחו מגיל צעיר להכניס יותר ממה שאתם מוציאים ואת הפער להכניס להשקעה נושאת תשואה, יהיה לכם עושר מעבר לדמיונכם. בדקו אותי באמצעות המחשבון ששמתי מעלה. כשאני עושה את החישובים האלו במסגרת ייעוצים אנשים פעמים רבות מאד מופתעים.

גם בהשקעות הישארו כאמור משעממים. זה פחות סקסי לספר שהשקעת במניית בנק הפועלים ממניית טסלה אבל יש סיכוי גבוה שדוקא מניות כאלו יהיו עקביות בתשואתן. זכרו את הטיית השורדים. כשאנשים חושבים שיצליחו לבחור את המניות המצליחות הם נזכרים איך רצו אולי להשקיע באפל, אנבידיה, גוגל ולא עשו זאת. הם פחות זוכרים את המיליונים שהשקיעו בנוקיה, יאהוו, ליהמן ברדרס, אריקסון, מייספייס ועוד המון חברות שנראו כבלתי מנוצחות בשעתן ואת חלקן אולי כבר אינכם זוכרים.

מה עוד לא ללמוד מבאפט?

על דרך ההלצה אמר פעם באפט שהוא שם לב שילדים בני 6 רק לעתים מאד רחוקות מתים. מאז הוא אוכל כמו ילד בן 6: המבורגר גדול של מקדונלד וחמש פחיות קולה ליום. ספורט הוא לא עושה כי לדבריו זה "כלא".

לעתים יש סטיות מהנורמה בכל דבר. כשאנו רוצים בריאות טובה, שימו לב שאני מדבר על בריאות טובה ולא על חיים ארוכים. חיים ארוכים זהו סף נמוך לטעמי. ובכן, כשאנו רוצים בריאות טובה יש יותר סיכוי להשיגה אם נאכל בריא ונעשה ספורט מאשר ההיפך. היום לשמחתי אין סביבי אף מעשן. בעבר היה תמיד את המעשן שסבא של חברו גמר שתי קופסאות ליום והגיע לגיל 100. אולי, אבל גם לאותו סבא היה נעים יותר להגיע לגיל 100 בלי להשתעל כמה דקות כל בוקר. וגם אם לא שתעל אלא רץ מרתון תוך כדי עישון, עדיין יש יותר סיכוי להיות בריא, חזק וזקן ללא עישון, קולה והמבורגר יומי.

ביום שישי בשבוע שעבר נסעתי ברכבת הקלה, ביום הראשון להפעלתה. הבנות שלי לומדות בתיכון בתל אביב ובמשך שנתיים נסעו כל יום באוטובוס שעה וחצי לכל כיוון. ברכבת הזמן יהיה מעט פחות מחצי זמן זה(מדדתי). במאמר זה אחלוק אתכם כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי נסיעה או מדוייק יותר במהלך השנה האחרונה עד הפעלת הרכבת.

מעדיפים לקרוא במקום לצפות? דלגו על הסרטון

השלכות כלכליות של הפעלת הרכבת

להפעלת הרכבת השלכות כלכליות אדירות שעוד מוקדם לדעתי מלאומדן. יהיו שינויים במחירי דירות ומשרדים בסביבות תחנות הרכבת. יהיה מצב בו אם עד היום תחבורה ציבורית הייתה פתרון שמאפשר להגיע אולי באותו זמן או לאט יותר לעבודה לעומת מכונית פרטית, כעת לאלפי אנשים יהיה פיתרון שיאפשר להגיע לעבודה במהירות רבה בהרבה ובמחיר נמוך בהרבה. לאורך השנים ישראל מתקדמת בצעדי ענק מבחינה כלכלית. אחד הדברים שעוצר אותנו מהתקדמות מהירה אף יותר הוא פריון העבודה הנמוך של העובד הישראלי. פריון העבודה הוא התפוקה שמשיגה עובדת ממוצעת עבור שעת עבודתה. לא השכר אלא התפוקה למעסיק או התפוקה הממוצעת של כל העובדות בכל המשק. העובדים בישראל אינם יעילים ולכן כדי להשיג תפוקה סבירה צריכים לעבוד המון שעות. בחינת התפוקה מתייחסת רק לזמן מהרגע שהחלה העבודה, שעבר כרטיס עובד בשעון הנוכחות. בפועל, אם לוקח לעובד כשעה להגיע מבת ים למגדלי עזריאלי ובסוף היום לחזור אז:

א. לאחר שעה בשדה הקרב המכונה כביש הוא מגיע כבר חצי תשוש למשרד. חצי-שעה-שעה ראשונות מוקדשות להאוששות. בסוף היום הוא מנסה לדחות את הקץ ולהגיע שוב לכביש מאוחר ככל האפשר. הוא נמצא במשרד הרבה שעות אבל כאמור עם תפוקה(פריון) נמוכים ביחס למקבילו במערב. ברור שיש שורה של גורמים נוספים לכך מלבד תחבורה גרועה אבל אנו כעת בדיון תחבורתי.

ב. המכונית של אותו עובד שהייתה שעתיים על הכביש פחות או יותר בעמידה סובלת מבלאי מואץ, העובד נמצא שעתיים בסביבה של זיהום אויר מוגבר או סתם בישיבה רצופה ומזיקה ובסך הכל גם הגוף סופג בלאי מואץ(קופסת בית, קופסת רכב, קופסת מעלית, קיוביקל, וחוזר חלילה על הישיבה מול קופסת טלויזיה בתשישות נפשית וגופנית. גם הבלאי של העובד וגם הבלאי של המכונית פוגמים קשות באיכות החיים וביכולת הכלכלית של אותו עובד.

אותו אדם, במידה ויילך נניח 300 מטרים אל תחנת הרכבת, יגיע בנוחות ובזמן ידוע מראש, לעומת אי הוודאות של הכביש הרגיל, בשלווה ואז יילך עוד נניח 200 מטרים הרוויח גם הגעה רעננה יותר לעבודה, גם הליכה קצרה. התוצאה תהיה לדעתי עבודה יעילה בהרבה. עבודה יעילה, מקדמת את הכלכלה ובכך משפרת משמעותית לא רק את חייהם של תושבי גוש דן אלא גם את חייהם של שאר תושבי ישראל עקב המס הגבוה ביותר שתפיק עבודה מוצלחת יותר זו.

אלו עם הכוס המלאה, אלו עם הריקה ואלו שלא רואים כוס בכלל

כבר כמה שבועות אני עוקב אחרי הסיקור התקשורתי המכין את הציבור להפעלת הרכבת. כפי שכתבתי מעלה הרכבת לדעתי היא אחד הדברים המשמעותיים שקרו פה בתקופה האחרונה בכלל ובתחום התחבורה שקשור מאד לכלל איכות חיינו בפרט. שלוש דוגמאות:

ברור שהיה עדיף שהרכבת תתחיל לנסוע בשנות השבעים. ברור שהיה עדיף שהרכבת המנדטורית שנסעה על רחוב אלנבי ממתחם התחנה ביפו לכיוון צפון העיר או הרכבת שנסעה על רחוב הרכבת בתל אביב ימשיכו לפעול. אין כל טעם לחשוב על זה היום אלא יש לחשוב רק על הלקחים שאפשר ללמוד ועל הדברים שאפשר לעשות. אנשים מעבירים חיים שלמים במחשבה על הדירה שאילו רק היו קונים אותה בעבר במחיר X היו היום במקום אחר לגמרי. אילו רק לא היו עושים א', היו במקום אחר לגמרי וכו'. אין בזה כל טעם. ראו את הכותרות שלמעלה. האם הן מביעות חגיגיות? ממלאות אתכם מוטיבציה לעשיה נוספת? או אולי חגיגיות חמוצה ומדכאת? אין לי טענות נגד מי שמנסח את הכותרות. בסופו של דבר הוא מספק לציבור את מה שהציבור רוצה – עגמומיות מדכאת שמשאירה אותו להמשיך לקרוא במקום נניח לעזוב את העיתון וללכת לנסוע בקלות מפתח תקווה לחומוס בשוק הפשפשים בלי לחפש חניה

נניח שבניתי בית והבניה לקחה יותר זמן מהתכנון. האם כדאי לי ביום סיום הבניה ושנים אחר כך לחשוב על האיחור בקבלת הבית? להאשים את הקבלן? את עצמי? את האדריכל? או לחילופין פשוט לכתוב במחברת מה אני יכול ללמוד ולשפר לפעם הבאה ולהמשיך הלאה. איזו מדרכי הפעולה תגרום לי למוטיבציה גדולה יותר לחזור על פרוייקט זה שוב? איזו דרך פעולה תגדיל את הסיכויים שהפעם הבאה תהיה טובה יותר?

לעתים אנשים סוחבים את השגיאות לא רק שלהם כמשהו מדכא פעילות אלא שגיאות של הדורות הקודמים. אינספור פעמים שמעתי מאנשים שאינם משקיעים בבורסה כי לפני כמה עשרות שנים אבא שלהם הפסיד שם המון כסף. מה? אתם מוותרים על תשואה של 6% לאחר מס כי מתישהו בהיסטוריה אבא שלכם הפסיד כסף? לפני שלמדתם מאבא שלכם מה לא לעשות שאלתם אותו למשל כמה ספרים הוא קרא לפני שהתחיל להשקיע? ממי הוא קיבל עצות לפני שהתחיל להשקיע? אם הוא לא קרא אף ספר ואת העצות קיבל מחבר למילואים שגם הוא לא קרא שום ספר אז אולי הלקח אינו הינזרות מוחלטת אלא פשוט קריאה של ספר ולאחר מכן השקעה מתונה וקבועה? 100,000 שקלים בריבית של 6% יהפכו כעבור 40 שנים למעל מיליון שקלים. אם נניח אותו אב השקיע 100,000 והפסיד 30,000 ובגלל זה הוא לא השקיע וגם אתם לא השקעתם אז ההפסד אינו 30,000 שקלים אלא מעל מיליון שקלים.

הכרת תודה

על בניית הרכבת עבדו אני מניח מאות אנשים משך עשר שנים. לא ראיתי שום איזכור תקשורתי לאנשים אלו. כשהגעתי לתחנה בשעה שש בבוקר כדי לנסוע באחת הנסיעות הראשונות ראיתי קבוצה שנראתה כמו מהנדסים או מהנדסים שמצלמת את הרכבת מודדת ומשגיחה על דברים שונים. ניגשתי לאחד מהם, איש בשם סון. על פי העברית שלו הוא כבר כמה שנים טובות נמצא כאן, רחוק מביתו שבסין. סיפרתי לו על כמה אני מתרגש ואיך הרכבת תשפיע על הבנות שלי שיגיעו מהר יותר מפתח תקווה לבית הספר שלהן בתל־אביב. פניו אורו וראו כמה הוא שמח במילים אלו. בעובדה שלעבודתו יש משמעות. בכל פעם שאני יוצא מהופעה כלשהי או מקניון ויש שומר, אני אומר תודה רבה. אמירת התודה לא רק עושה טוב למי שקיבל את התודה אלא היא עושה מאד טוב גם לנו. כשאנו אומרים תודה זה סימן שקרה לנו משהו טוב בשבילו אנו אומרים תודה. זה עוזר לנו להתרכז בדברים הטובים ובכך להגדיל את השמחה שלנו, את האופטימיות שלנו ואת המוטיבציה לעשות עוד דברים שיביאו לעוד טוב. לא במקרה כמעט בכל ספר של התקדמות אישית וכלכלית מופיעה הערך הכרת תודה כדבר המשפר את המכיר תודה.

לומר תודה למלצר או לשומרת זה אולי קל אבל מה על תודה לשוטר שעצר אותנו על מהירות? גם אם אנו בטוחים(וטועים כנראה) שהעובדה שנסענו מעל המהירות החוקית אינה פוגעת או מסכנת אף אחד, עדיין אותו שוטר עומד בשמש, בעבודה לא נעימה ועם תפקיד לשמור על חיינו. יכול להיות שהבא שהוא יעצור זה נהג שיכור או נהג בלי רישיון שלולא היה נעצר היה פוגע במישהו שיקר לנו. יכול להיות שביום אחר אותו שוטר יהיה זה שיקבל את הקריאה של הבת שלנו המתלוננת שהתקשרה לומר שהיא לבד בבית ומישהו מנסה לפרוץ את הדלת והשוטר יקבע איך ייראו החיים שלה מעתה והלאה… בקיצור, ראו את האנשים שלא תמיד רואים. זה טוב להם וזה מעולה עבורכם.

סיכון לאירוע רע גורם לנו להכנס אל אירוע רע וודאי

יותר משנה לאחר סיום עבודות הבניה נסעה הרכבת יום יום עשרות פעמים הלוך וחזור כשהיא ריקה. הנימוק לכך היה תקלה שגורמת לרכבת בלימת פתע. בהתחלה תדירות הבלימות הייתה רבה יותר ומאוחר יותר היא ירדה עד שלפי התקשורת היא הייתה לעתים די רחוקות אך עדיין התרחשה.

אני מבין את כל המנהלים והשרים שלא רצו להפעיל את הרכבת כל עוד היא "אינה בטוחה". הרי אם מישהו היה נותן אישור הפעלה בשעה שהרכבת בולמת בצורה לא נשלטת ומישהו היה נניח נופל ונפגע ברכבת זה היה מעורר כעס נוראי על חוסר האחריות. אני מבקש לאתגר גישה זו. נניח שברכבת היו נוסעים 200,000 אנשים שהיו סובלים מפעם לפעם בלימת פתע. עקב אי הפעלתה אותם 200,000 אנשים או לפחות חלק גדול מהם יסעו באוטובוס. אוטובסים בולמים בפתאומיות לעתים מאד קרובות ואנשים נפגעים בתוכם. פגיעה זו נחשבת תאונת דרכים ויכולה לגרום לנזק לא מבוטל. האם אי הפעלת הרכבת גרמה ליותר פגיעות מבלימות פתע או פחות? אני יכול רק לשער שיותר. יותר מכך, אני משוכנע שהפעלת הרכבת תוך אזהרת הנוסעים וקביעת מגבלות כמו מניעת שימוש על ידי ילדים, זקנים, נשים בהריון, נוסעים בעמידה ואוכלוסיות רגישות אחרות הייתה יעילה בהרבה מהסעת הרכבת משך שנה כשהיא ריקה. זה לא נגמר בבלימות פתע. אותם אנשים שנסעו באוטובסים וברכב פרטי משך שנה זו גרמו לזיהום אויר ולתאונות דרכים. כלומר חוסר הרצון האולי מוצדק השר הממונה או הרכבת לא לקחת סיכון של הסעת נוסעים עם פוטנציאל לבלימת פתע גרם לכך שאותם נוסעים סבלו מוודאות של בלימת פתע ונזקים ודאיים אחרים.

דומה הדבר לחשש ממכונית אוטונומית. כשמכונית אוטונומית פוגעת באדם באוסטין טקסס החדשות מגיעות עד פתח תקווה. כשאדם פוגע באדם ברחוב ליד בייתי זה בקושי מגיע לעיתון. אף אחד לא ייקח אחריות לאשר מכוניות אוטונומיות אם הוא חושב שהן יפגעו ב- 200 אנשים בשנה בישראל. אבל.. בלי מכוניות אוטונומיות נהרגים בכל שנה מעל 300 אנשים.

מאמר זה לא נכתב כדי לתת עצות לשרים ומנכ"לים. קטונטי. אבל עבורכם יש לי עצה כי רבים מתנהלים גם ברמה המשפחתית באופנים שתוארו מעלה. למשל אותם אנשים שאומרים לי אני אשקיע רק אם אהיה בטוח שלא אפסיד מההשקעה. אותם אנשים יהפכו לקורבן של אחד משני תרחישים:

1. הם ישאירו את הכסף בעובר ושב(נכון לאוגוסט 2023, למעלה מ- 500 מיליארד שקלים שייכים לאנשים שבחרו בחלופה זו) ובכך יזכו בהפסד ודאי בגלל שחיקת ערך הכסף על ידי האינפלציה במקום סיכון להפסד הנובע מהשקעה כלשהי.
2. הם ישקיעו בהשקעה "ללא סיכון" שהיא ככל הנראה שקרכלשהו או משהו הגובל בתרמית ובכך יגדילו משמעותית את הסיכון שלהם להפסד גדול בהרבה.

אנו מוצפים כל הזמן במידע ובדרך כלל קל לנו להגיע למידע על צד אחד של המשווה ולא למידע על צד אחר של המשוואה. כך למשל קל לנו לדעת מהו התשלום החודשי למשכנתה אבל לא מהו התשלום הכולל. לא פעם כשאנשים אומרים לי שהם רוצים נניח מיליון שקלים עם תשלום מזערי אני עונה, אה, אתם רוצים לשלם בסך הכל לבנק את הסכום המרבי? לפעמים זה מבלבל אנשים ולעתים יש להם סיבות טובות לשלם כמה שפחות. אבל חייבים תמיד להתייחס לשני הצדדים של ההחלטה. מי שחוסך לנוסעים בלימות פתע ברכת דן אותם ליותר בלימות פתע וגם יותר מסוכנות באוטובוס וכמו שמי שחושש מהבורסה דן את הונו לשחיקה ודאית. זה מאתגר. זה דורש לעתים סיוע מקצועי אבל זה מאד חשוב.