תוחלת – אחת המילים החשובות לקבלת החלטות כלכליות

בעקבות פוסט בו מישהו מספר שאחותו רשמה על שמו דירה כדי להימנע ממס רכישה ובעקבות כך הוא אינו יכול להשתתף במחיר למשתכן. האחות מוכנה לתת פיצוי על הנזק שגרמה לאחיה אך עולה השאלה מה סכום הפיצוי הראוי. בסרטון שלמטה הצעתי את דעתי על הפיצוי המתאים:

קיבלתי לסרטון שתי תגובות מעניינות מאד. זה זמן טוב להזכיר שאני קורא את כל התגובות והביקורות הטובות והפחות והן עוזרות לי פעמיים:

1. נותנות לי מוטיבציה לסרטונים נוספים ועוזרות לי לכוון את התכנים לדברים שמעניינים אתכם. גם ביקורות פחות טובות זה מעולה בהקשר זה.
2. עוזרות לאלגוריתם להבין שהסרטונים בעלי ערך וכך הם מופצים לרבים אחרים והתגובה/לייק/שיתוף שלכם מסייעים לי להגשים את חזון שיפור הרווחה הכלכלית הכללית.

אז תודה.

התייחסת להגרלה בודדת

מישהו כתב לי שהחישוב שעשיתי נכון עבוד הגרלה בודדת. כיוון שהאיש יכול להירשם להרבה הגרלות הסיכוי שלו לזכות עולה משמעותית ולכן אם נניח היה נרשם לעשר הגרלות במקום לאחת אז הפיצוי צריך להיות פי עשר.

/

מה לגבי ביטוח?

האינטואיציה של חיבור התוחלת לביטוח היא נכונה. ביטוחים עובדים בדיוק על חישובי תוחלת. לשמחתינו אנו אפילו לא צריכים לחשב את התוחלת של אירוע הביטוח כדי לדעת אם כדאי לנו לעשות את הביטוח. החברות העשירות עם מאגרי המידע הגדולים בעולם לעניין סיכונים כבר חישבו עבורינו את תוחת אירוע סיעודי לילד לשם הדוגמה. לחברות אלו קוראים חברות ביטוח. הן "יודעות" את הסיכון שצעיר בן 22 יהפוך לסיעודי ומה העלות של החזקת חולה סיעודי. התשלום לחברה נגבה בסכום אחד אבל הוא מורכב משני סכומים: תוחלת הסיכון(כאמור, סבירות האירוע*עלות האירוע) + הרווח שחברת הביטוח רוצה להשיג ממכירת הביטוח לאחר ששילמה על הוצאות נוספות כגון הוצאות שיווק ושכר לעובדי החברה. מילולית המונח פרמיה הוא רק התוספת תשלום על הסיכון עצמו. בפועל, אנו משתמשים במונח פרמיה לכל התשלום כי החברה לא חושפת בפנינו איזה אחוז מהתשלום הוא עבור הסיכון בפועל, איזה לכיסוי ההוצאות שלה, רווח ותשלום לסוכן שמכר לנו את הביטוח.

אם היו לנו מיליון ילדים(כמו שיש נניח למשרד החינוך באחריותו) אז לא היה כדאי לנו לבצע את הביטוח גם אם היו מחליטים שהמדינה צריכה לספק ביטוח סיעודי לילדים. היה עדיף לנו לחסוך את הכסף ולהשתמש בחיסכון זה כל פעם שחס וחלילה אחד ממיליון ילדים אלו נקלע למצב סיעודי. כשיש לנו מספר קטן של ילדים מצד אחד ואנו יודעים שעלות האירוע היא עלות גדולה. נניח שתוחלת(אותה מילה שימוש שונה) החיים של אדם במצב סיעודי היא כחמש שנים והעלות היא כ- 10,000 שקלים לחודש. לפיכך אפשר לקבוע שהסיכון של ילד סיעודי הוא 5(שנים)*12(חודשים)*10,000(שקלים) = 600,000. לשואלת יש 3 ילדים כלומר היא משלמת 33 שקלים לחודש. כ- 400 לשנה כשהמחיר עולה כל שנה. החישוב המתאים כאן אינו חישוב תוחלת שכאמור תמיד תראה שעדיף לחסוך על לבטח. מה שצריך לבדוק הוא מה יקרה אם באמת יקרה האירוע? נניח שיש לי מקורות(כמו כספים בדירה להשקעה/קרן השתלמות/יכולת לגייס הלוואה ולשלמה וכו') כדי לעמוד בקרואת האירוע. אם זה המצב אין סיבה לבטח. אם קרות האירוע ירסק אותי כלכלית אז לא מעניין אותי שבממוצע זה לא אמור היה לקרות. לכן, בניגוד לאינטואיציה של חלק מהאנשים ככל שעשירים יותר כך צריך פחות ביטוחים ולא יותר ביטוחים. כמובן שעניין החמש שנים לעיל יכול מאד להשתנות ותלוי בסיבה שהביאה למצב הסיעודי. אפשר לעשות את אותו חישוב גם לפי 20 שנה או כל מספר אחר אבל חשוב לבדוק לכמה שנים חברת הביטוח מספקת את הביטוח הסיעודי שלה.

עוד על ביטוחים מיותרים יותר ופחות אפשר לקרוא במאמר קודם שכתבתי על הנושא – ביטוחים, האם אתם בטוחים?