ארבעה דברים שלמדתי אצל רופאת השיניים שלי

בחודשים באחרונים הסתבר שעלי לעבור תהליך ריפוי בנושא שיניים. בשעות שצברתי על הכביש בדרך למרפאה ועל גבי על כסא הרופאה והרופא חשבתי על כמה דברים שלדעתי יכולים להועיל.

את דר' קרן אהרוני, רופאת השיניים שלי הכרתי לפני כחצי יובל(ואוו) כשהיא הייתה רופאה מתחילה במרפאה של קופת חולים כללית ואני עברתי לתל אביב ונדרשתי בפעם הראשונה לעזרה שלא דרך רופא השיניים של הקיבוץ אצלו הייתי מטופל עד אז. עד היום אני זוכר את ההלם מהרעיון של חומר אילחוש לפני זריקת ההרדמה במקום השיטה שהייתה נהוגה בקיבוץ עוד מהזמן שהייתי ילד: אבא נותן יד ואומר אם כואב תלחץ בכל הכח. שלא לדבר על הרעיון של רופאה שאומרת סליחה אם היא מכאיבה ותודה שבאת בסוף הטיפול. עברו השנים, קרן הפכה לעצמאית ואף מעסיקה רופאה אחרת במרפאתה ואני עדיין איתה כששנינו כבר מזמן לא בתל אביב. בהזדמנות זו, אם מישהו מחפש רופאת שיניים מומלצת ביותר באזור תל מונד שידבר אתי :).

לא הכל גנטיקה

אחד הדבר המאפינים את הקיבוץ הוא שכולם מכירים את כולם. הרופא שטיפל בי טיפל גם באבא שלי. הרופא שטיפל באבא שלי טיפל גם באבא שלו.

כבחור צעיר שמע אבי מהרופא: יש לך גנטיקה גרועה. עליך להתאמץ יותר מאחרים כדי שלא תמצא עצמך בגיל צעיר עם פה נטול שיניים כמו אבא שלך, סבא שלי.

גם אני שמעתי בשנות העשרים את המשפט אם לא תתאמץ יותר אז בגיל 50 כל השיניים שלך יהיו מחוץ לפה.

עברו 30 שנים ולאבי 83, יש פה מלא שיניים וגם אני לא נדרשתי לאף טיפול משמעותי עד עתה(טפו, טפו, חמסה, חמסה, בלי עין הרע וכל שאר ההגנות).

בסופו של דבר אין לנו שליטה על המון דברים. בנושא הבריאותי אין לנו שליטה על גנטיקה. בנושא הכלכלי אין לנו שליטה על כמה עזרה נקבל מההורים שלנו. אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר שאם אנו רוצים עבודה מספקת ומהנה אז פעמים רבות יש לנו שליטה מועטה על ההכנסה השוטפת שלנו. לא באמת כולם יכולים לעבוד בהייטק. אבל… עם הקלפים שחולקו לנו, כל אחד יכול לעשות דבר אחר.

אדם יכול להחליט באיזו רמת חיים שוטפת הוא חי וכמה הוא מעביר להשקעה. אדם יכול להשפיע על בריאות שיניו או גופו לפי ההתנהגות השוטפת שלו. לא בהכרח על ידי צריכה של פתרונות כאלו ואחרים כפי שאנו מפותים לעשות כל הזמן: קנה מברשת שיניים יקרה יותר, משחה יקרה יותר, נוזל שטיפה ועוד ועוד אלא על ידי צמצום. למשל על ידי צמצום סוכר. פעם היה מקובל מאד למשל לשתות קפה עם סוכר. בשנים האחרונות מעטים מאד הלקוחות ששותיםבמשרדי קפה מומתק.

המון מחקרים הראו שבסופו של דבר אנשים דומים למים, זורמים בדרך שבה הכי קל לזרום. אם יש לי רעב קל, אני אקח את מה שהכי זמין לי במטבח. ברוב המקרים הכי זמין משמעו חטיף או דגני בוקר וכו'. דברים בריאים יותר בדרך כלל גדלים בשדה או על העץ ולא נשמרים מחוץ למקרר. זה נראה פער שולי מאד במאמץ לקחת חטיף ולפתוח את השקית שלו לעומת לפתוח את המקרר, להתכופף למגרת הירקות ולהוציא מלפפון. אבל הפער הקטן בין מה שנגיש לעין(עם צבעים מושכי תשומת לב) לעומת מה שבקרר גורם לכך שפעמים רבות אנו והילדים שלנו נבחר את הפחות בריא או בצורה בוטה יותר – היותר מזיק.

בבית שלנו אנו מקפידים כל יום להוציא כמה מלפפונים ושאר פירות וירקות ולשים אותם במטבח מחוץ למקרר. כך הופכים את המלפפון המאד בריא לחלופה זמינה יותר מהחטיף המאד מזיק. זה פועל! המהדרין היו נמנעים כליל מרכישת החטיף או הקוקה קולה וכך מתמודדים עם הפיתוי רק אחת לשבוע בעת הקניה ולא כמה פעמים ביום בבית.

לא על הכל אנו יכולים להשפיע

ההתנהלות שלנו יכולה להשפיע על המצב שלנו ושל חשבון הבנק שלנו במידה רבה. למרות שאנו מתנהלים היטב יכולים להיות דברים בלתי צפויים. רק חודש לפני שחשתי כאבים עזים כפי שלא חשתי אף פעם והלכתי לתור חירום הייתי בבדיקה שגרתית וקיבלתי חוות דעת שבריאות הפה שלי מעולם לא הייתה טובה יותר.

חודש אחרי, כך הסבירה הרופאה המח שלי החליט שיש לי שן מיותרת בפה והורה למערכת החיסון לתקוף ולהשמיד אותה. לא עששת ולא בטיח. הגוף שלי יצא להתקפה נגד עצמו. ספיגת שן אם זה מעניין. התוצאה הייתה כאמור כאב איום וטיפול חירום עם ההבחנה – הכאב ייפסק מחר אבל עליך לקבוע תור לטיפול שורש כדי לפתור את הבעיה מה… שורש.

ההבנה שלא על הכל אנו יכולים להשפיע היא הבנה חשובה. אנשים מגיבים להבנה זו בשתי דרכים הפוכות:

1. מלבד עשיית הפעולות הדרושות כדי לצמצם את הדברים הצפויים במידה ולא נבצע את הפעולות הדרושות מבינים שייתכן גם אירוע לא צפוי ומתכוננים גם למשהו פתאומי שלא חשבנו עליו. למשל דואגים לכך שאם יש הוצאה פתאומית של 10,000 שקלים על סדרת טיפולי שיניים נוכל לממן זאת.
2. אומרים לעצמם הכל בלתי צפוי ולכן "חיים פעם אחת" או אכול ושתה כי מחר נמות ולא מתכוננים כלל לשום דבר או כמעט לשום דבר. אנשים אלו לא יעשו ספורט כי "חבר של חבר אכל בריא, עשה ספורט ומת מתאונת דרכים", לא יפקידו לפנסיה כי "מי אמר שאגיע לפנסיה" וכו'.

לא קשה לנחש שלדעתי עדיף להיות בקבוצה הראשונה. זו שעושה פעולות מניעה לדברים בעייתיים ומבינה שיכולים לקרות דברים לא צפויים אך גם לדברים אלו נערכת למשל על ידי ביטוחים מתאימים או שמירת יתרת כסףף קרן חירום, או לפחות יכולת גיוס כסף לצורך בלתי צפוי.

לחברי הקבוצה השניה אציע ראיית עולם מעט שונה. זה נכון שיש אנשים שעושים הכל "כמו שצריך" וזה לא מספיק אבל רוב הסיכויים שאם תעשו מה שצריך מצבכם יהיה טוב יותר. אם תעשו ספורט ותימנעו מאוכל מזיק לא רק תגדילו הסיכויים שלכם להיות במצב טוב בגיל 80 אלא תרגישו טוב יותר עם עצמכם ובעבודתכם בגיל 35.

עשו את מה שצריך לעשות

כשסבלתי מכאבים עזים הלכתי לטיפול חירום אצל הרופאה שבסיומו עשתה תכנית למספר ביקורים עתידיים. כשיצאתי מהטיפול ביקשתי לחשוב לפני שאני קובע את סדרת כל הטיפולים. הגעתי הביתה. הכאב לא חזר שבוע, לא חזר שבועיים וכשהכאב לא חזר כלל אמרתי לעצמי שאולי כלל לא צריך לעשות את התכנית הכוללת. חייב להתוודות שגם לעלות תכננית הטיפול, כ- 10,000 שקלים בדיוק כשאני בלחץ של בניית בית היה חלק בהתלבטות. אז חיכיתי וחיכיתי. לזכותי ייאמר שלאחר שלושה חודשים אמרתי שאמנם הכל נראה לי בסדר אבל מתחת לפני השטח ייתכן ורוחש משהו ולכן חזרתי לרופאה לבדיקה. תשובת הרופאה. כצפוי, השן ממשיכה להיאכל, הנזק מחמיר ואני יודעת שלא כואב לך כלום. אתה יודע איך אני יודעת? כי בשן זו לעולם לא יכאב לך. כרתתי את העצב המגיע אליה. אז במקרה שלי הנזק של ההשתהות היה רק נזק קטן נוסף ועלות של בדיקה נוספת ומיותרת על פי התכנית המקורית. אחרים שהיו ממשיכים לדחות היו כנראה סופגים נזק גדול בהרבה. פעם קראתי שבהשוואה למדינות המפותחות ישראלים מצד אחד מוציאים הרבה יותר על רפואת שיניים ומצד שני מצב שיניהם גרוע מבשאר המדינות. הפער מוסבר בכך שאנשים חוסכים בשיננית ובבדיקות שגרתיות ומגיעים לרופאה רק כשיש מצב חירום ואז העלות גבוהה בהרבה.

הפחד מהאירוע יכול להיות גרוע מהאירוע עצמו

אשתי יודעת להתמודד עם כאב טוב בהרבה ממני. היא יולדת ללא שיכוך כאבים תינוקות שגם הקטנה שבהן הייתה מעל 4 ק"ג. אני לעומת זאת סובל מאד מעקיצת יתוש. כשקבעתי את טיפול השורש זה גרם לי לחששות רבים. לא אומר שזה הדיר שינה מעיני, אני ישן טוב אבל זה בהחלט הטריד. בסופו של דבר הכותרת המרשימה טיפול שורש שבגללה נמנעתי מלקבוע פגישות ייעוץ גם יומיים לאחר הטיפול כדי לוודא שאתאושש היטב לפני פגישה עם לקוחות. בפועל לא היה שום הבדל בחוויה שלי בין טיפול שורש לבין סתימה רגילה. זריקה, קצת מקדחה, קצת יניקה, קצת גערות שהלשון שלי מפריעה(טענה ששמעתי בעבר גם מהמורים, המפקדים, המנהלים שלי וכו') וסיימנו.

לעתים קרובות אנו סובלים מאירוע לא טוב שצפוי בעתיד פעמיים. פעם אחת במחשבות על מה יקרה ופעם שניה כשזה קורה בפועל, אם זה בכלל קורה. אני זוכר שפעם היינו עם כמה חברים בקמפינג של שבוע. הייתה תחזית לחמסין חריג באחד מימי הקמפינג. יומיים לפני החמסין הצפוי אנשים דיברו רק על החמסין שהולך להיות נורא. במקום לסבול מהחום כשהוא מגיע אנשים החלו לסבול יומיים קודם כשמזג האויר היה נפלא.

אלא אם בזמן שאתה דואג לגבי אירוע עתידי אתה עושה פעולות כדי להיערך, אז אין כל טעם בדאגה לפני שמתרחש האירוע. לפעמים הדאגות מוגזמות לגמרי. חישבו על אותו אדם שלקח חודש חופש מהעבודה כדי לטוס לתאילנד. במטוס מתחילות לרוץ לו מחשבות: למה לקחתי חודש? זה זמן רב, הם יסתדרו בלעדי ויפטרו אותי כשאחזור. למה דוקא תאילנד? בטח אקבל שם קלקול קיבה? ובכלל יש שם טיסת פנים באיזו חברת פח שהמטוס שלה עלול להתרסק. אז די ברור שלא אתרסק, אקבל קלקול קיבה וגם אפוטר. אין טעם לסבול מהדאגה בגלל אירועים אלו אחרי שקבעתי התכנית.

היו בריאים, חזקים וחייכנים.