Tag: Investments

סקירת AI של המאמר(אלון, עכשיו אין תירוצים 🙂 )

באחד מימי הסתיו רצתי סביב שדה הכותנה שנקטפה והשדה החל להיחרש:

מצד ימין החלק שכבר נקטף והשיחים נעקרו ובחלק השמאלי כבר בוצע החריש כשלב ראשון בהכנת השדה לזריעת השנה הבאה. ברקע, למי שמתעניין, הרי הגלעד שנמצאים בירדן.

כשהייתי ילד הכותנה הייתה הגידול החקלאי המשמעותי ביותר באזורינו והיה אתגר משמעותי לסיים לקטוף אותה ולחרוש אחריה עוד לפני בוא הגשם שמזיק מאד לכותנה שעוד לא נקטפה וגם מקשה על החריש שלאחר הקטיף. בשל כך חרשו בעונת הסתיו בשלוש משמרות, שבעה ימים בשבוע. עד היום אני זוכר את הפעמים שביום שישי בלילה, לאחר הארוחה החגיגית, כילד צעיר, הייתי הולך עם אבא שלי לחרוש. זו לא הייתה העבודה הקבועה של אבי אלא תגבור, סוג של "מילואים" עקב הלחץ העונתי. עד היום אני זוכר את החוויה של ישיבה על ברכיו של אבי, מחזיק בהגה, מתאמץ לשמור על קו ישר בכלי עם מאות כוחות סוס. אח"כ קפה שחור מטרמוס וכעבור עוד קצת זמן, הירדמות מכווץ בפינת הקבינה של הטרקטור עד הזריחה בה הגיע מישהו אחר להמשיך.

היום כותנה היא רק עוד גידול מתוך מגוון גדול בהרבה של גידולים ומצד שני גם הכלים יעילים הרבה יותר ולכן הלחץ לגמור הקטיף והחריש לפני הגשם כבר לא גורם לעבודה סביב השעון.

אבא עוסק ועסק כל חייו בבניה.

פעם כשדיברתי איתו על עבודתי בבנק ענה שהוא חייב לראות משהו מתקדם מתחילת יום העבודה ועד סופו. הוא לא היה מחזיק מעמד במקום בו לא רואים את השינוי: השדה משנה את הגוון לאחר החריש, הבית מוסיף עוד שורות בלוקים וכדומה.

הצורך לראות את ההתקדמות הוא לדעתי מהמכשולים הגדולים להתקדמות הכלכלית

לאורך מיליוני שנות ההתפתחות שלנו למדנו לסמוך בעיקר על החושים שלנו. "טוב מראה עיניים", "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים" וכו'. רק שחלק מאד גדול מההתפתחות בתחומים רבים, איננו יכולים לראות או לחוש. לפעמים אפשר להחליף את תחושת ה"ראיה" בתחליפים. למשל, איני יכול לראות את השינוי שעובר על הגוף שלי כתוצאה מריצה. אני מחליף תחושה זו במדידת הריצה עצמה ובהבנה שאם ב- 2020 יכולתי לרוץ 100 מטרים והיום 10 קילומטרים ואני יודע שריצה זה טוב אז ככל הנראה עשיתי לגוף שלי משהו טוב. כפועל יוצא מכך, אנשים מעלים לאט לאט את המינון. לאחר 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון שלם, איש ברזל והלאה… הגוף ככל הנראה לא צריך את העלייה במינון כדי להיות במיטבו אולי אפילו ההיפך אבל לשמר כל הזמן "רק" עשרה ק"מ פעם ביומיים נניח זה משעמם וזה נוגד את רעיון ההתקדמות. גם בתחומים אחרים, העובדה שאיננו רואים את השפעת המעשים שלנו היא לרועץ. מראם שרמן, בעל ההסכת המומלץ ג'יקונומי שמעתי את הדוגמה הבאה: תארו לכם שהייתם רואים את הנוירונים נוצרים במח של הבת הפעוטה שלכם בזמן שאתם עושים איתה פעילות כלשהי. נניח מקריאים סיפור, מטיילים, מנדנדים נדנדה, שרים יחד, שואלים איך עושה כלב? וכו' הראש היה שקוף והייתם רואים על המוח את ההשפעה של כל פעולה לטוב ולרע. האם במצב כזה הייתם מקדישים יותר זמן לילדים? הייתם מעדיפים לשוחח איתם במכונית או לתת להם מסך כלשהו? האם היה אותו מספר מעשנים בעולם אם אפשר היה לראות מיד את השפעת הסיגריה הנוכחית על הגוף?

זו בדיוק הבעיה למשל עם רעיון ההשקעה לטווח ארוך. נניח שיש לי חצי מיליון שקלים ואני צריך להחליט אם להשקיעם בבורסה או בנדל"ן. אני לא נכנס לשאלה איזה מבין האפיקים עדיף. יש לכל אחד יתרונות וחסרונות. אבל, אני טוען שרבים בוחרים בבורסה תחת האמירה "אני לא רוצה לחכות עכשיו 20 שנה עד שדירה תניב לי משהו". דירה מניבה "משהו" מהיום הראשון לרכישתה בשני אופנים:

1. שכר הדירה שמקבלים מקטין את החוב לבנק. ההון שלנו הוא סך כל הנכסים פחות סך כל ההתחייבויות. אם שילמנו חלק מהמשכנתה, ההתחייבות ירדה – ההון עלה.
2. על פני השנים סיכוי גבוה שהדירה תעלה את ערכה ב- X אחוזים לשנה On average. כל אחד קובע את X כרצונו. לדעתי 3% לשנה(בניגוד ל- 10% בעשור האחרון), זה ממוצע סביר.

מנגד, אם שמתי את הכסף בבורסה אני יכול בכל יום לראות את השינוי בערכו. היכולת לראות בעיניים(כאילו יש דרך אחרת לראות) דבר אחד לעומת הדבר השני שאנו מבינים(לאחר קריאת מאמר זה) אך לא רואים היא דבר שגורם לרבים לבחור בחלופה א' לעומת חלופה ב'. אני לא אומר שחלופה א' עדיפה על ב', אבל את ההחלטה בין החלופות כדאי לבצע על חישוב ולא על סיפור שאנו מספרים בהתייחס לנטיה האבולוציונית בת מליוני שנים המעדיפה ראיה על הבנה.

על אותו עיקרון של רצון לקרב אלינו את הדברים כך שנוכל כמעט לחוש או לפחות להיות במצב הקרוב ככל האפשר לחישה, אנשים שואלים שוב ושוב על משיכת כספי הפנסיה כדי "להשקיע בעצמי". לו השקעה עצמית והשקעה על ידי מנהל ההשקעות של קרן הפנסיה היו זהות מבחינת התפעול אז היה בסיס להנחה שאולי את יודעת להשקיע טוב ממנהלי הקרן(בסבירות גבוהה מאד זה לא נכון וגם אם את משקיעה טוב ממנהלי הקרן אז קרוב לוודאי שלא טוב יותר מסתם מדד מניות מפוזר). במצב הרגיל, משיכת כספי הפנסיה גוזרת על השקעתך שני דברים:

1. להתחיל עם כ- 30% פחות כי זה המס שישולם בעת המשיכה על הכספים הצבורים.
2. לשלם מס של 25%, מס רווחי הון, על כל רווח שההשקעה העצמית תניב.

חיבור שתי מגבלות אלו עם העובדה שלכתחילה אנו כנראה לא משקיעים טובים מהממוצע(המחשבה שכן או הטיית המקצוענות היא נושא למאמר אחר), מביא להבנה שאמנם נוכל לראות כל הזמן את הכסף, כמעט לחוש בו, אבל בסופו של דבר יהיה לו הרבה פחות ממנו.

בחזרה למראה עיניים – מחשבון רווחי השקעות שפיתחתי

כדי להמחיש בכל זאת את האופן בו הון נצבר ולא משנה באיזה אפיק הוא מושקע, בניתי מחשבון תשואת השקעה. אם מדובר על השקעה בשוק ההון אז ייתכן ומדובר על סכום חד פעמי כלשהו והפקדה חודשית נוספת. אם מדובר על השקעה בנדל"ן אז ככל הנראה מדובר רק על השקעה חד פעמית(ברכישה) ואז צמיחה לפי הערכת עליית ערך פלוס כאמור ירידת החוב. את שני המקרים אפשר לבצע באמצעות מחשבון ריבית דריבית להשקעה שפיתחתי. בכוונה השתדלתי שהמחשבון יכלול גם חוויה גראפית וגם מספרית. לכניסה אל המחשבון הקליקו כאן

שימו לב שככל שמספר השנים גדול יותר כך משתנה לטובתינו היחס בין כמות הכסף שהפקדנו לבין כמות הכסף שהרווחנו.

ביום הפסקת האש ראיתי הזמנה לבוא לתרום דם. כיוון שיש לי סוג דם O אני מהמבוקשים לתרומה. לא לעתים קרובות יוצא לאדם לשכב על גבו באמצע היום ולהרהר. על מיטת מד"א חשבתי על ראשי הפרקים למאמר זה

מקצועיות

במהלך 2024-2025 הפציצה ארצות הברית מספר פעמים בתימן את החות'ים בתגובה על הפרעתם לתנועת הספינות. במהלך תקיפות אלו שהיו בסדרי גודל פשוטות יותר ממהלכי חיל האויר במלחמה, איבדו האמריקאים שני מטוסי קרב F18: אחד בתאונה ואחד נורה מאש ידידותית מאחת מספינות הקרב. עוד לפני שמדברים על הצלחות המבצע ועל הביצוע המדוייק. העובדה שאף מטוס לא סבל מתקלה משביתה במהלך אלפי הקילומטרים אל המטרות וחזרה למרות שחלק מהמטוסים בני למעלה מארבעים שנים(מטוסי תדלוק למשל) היא מופת של מקצועיות ודיוק בתחזוקה ובהטסה. זה מתחיל בטבח שמכין אוכל שיאפשר לטייסים לשהות למעלה מחמש שעות סגורים בתא טייס קטן וצפוף מבלי להיות במצוקה גופנית, ממשיך בצוותי הקרקע, ונגמר בצוות האוויר. עזבו רגע את כל עניין ההטסה וחישבו מה הייתם עושים אם הייתם צריכים לנהוג במכונית 5 שעות רצוף בלי יכולת לעצור אפילו ברמזור, בלי רדיו או כל מוסיקה אחרת, בלי מישהו לשוחח איתו, בלי טלפון. רמה אחרת של ריכוז ומקצועיות. כמובן שגם ההישג המבצעי בסוף הוא דבר מופלא שעליו עוד ייכתבו וודאי ספרים וסרטים.

בכוונה כתבתי על הטבח וכל אנשי הצוות ממנו ולמעלה כי פעמים רבות בעבודה או בחיים, למשל לפני הרצאה כלשהי, אנו נוטים לחשוב שמשהו הוא פחות חשוב ממשהו אחר וזה יכול להיות ה"הכל בגלל מסמר קטן" שישבית הכל. לשם דוגמה, בזמן הטיסה להפצצת הכור בעירק בשנת 1981, פתח אחד הטייסים פחית שתיה עם משקה תוסס כלשהו. טלטולי המטוס לפני כן גרמו לכך שבעת פתיחת הפחית, השפריץ המיץ על פני כל תא הטייס ועל השמשה. זה כמעט גרם לאותו טייס לבטל את המשימה ולחזור. מניח שגם כאן היו כמעטים כאלו ואחרים עליהם נדע בשנים הבאות אבל בגדול הדברים עבדו היטב.

תכנון קדימה והכנות

דובר על כך שישראל הכינה מהלכים אלו משך לפחות 20 שנים. כלומר למעשה דורות של חיילים וקצינים ישבו ובקפדנות תיעדו את כל המתקנים של אירן, את השינויים, את מקומות הסוללות נגד מטוסים שנחשבו מהטובות בעולם. את מקומם של בסיסי הצבא, מתקני הגרעין, מקומות ההתכנסות, המגורים והבילוי של אנשי המפתח בהם כדאי לפגוע ועוד ועוד. אני זוכר איך לפני כמה שנים היה מהלך דיפלומטי כושל לנסות למנוע מהרוסים למכור לאירן סוללות הגנה אוירית S-300. הרוסים מכרו וחיל האויר התגבר עליהן.

אין כמעט שבוע בו אני לא שומע ממישהו שהוא רוצה הצלחה כלכלית אבל שאין לו סבלנות לחכות עכשיו איזה 20-30 שנה עד שזה יקרה. אז כן, יש אנשים עם כישורים מאד מיוחדים שבונים חברת הזנק או סתם זוכים בלוטו ובאמת ההצלחה הגיעה להם מהר. לכל האנשים הרגילים, המפתח הכי חשוב להצלחה הוא היכולת לעבוד בשקדנות לאורך זמן. כשאנו כותב לעבוד בשקדנות איני מתכוון לעבודה הרגילה שלכם. זו שמבוצעת מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים. העבודה הזו עושה רק חצי הדרך. החצי הקל של הדרך. עבודה זו יוצרת זרם הכנסות קבוע. לכולם יש זרם הכנסות כזה או אחר. זרם הכנסות מעל סף לא גבוה במיוחד אינו זה שיפריד בין המצליחים כלכלית לאחרים. מה שיפריד בין המצליחים לאחרים הוא קביעת מטרה, תכנון המהלכים שצריך לעשות כדי להגיע למטרה זו ועשיית מהלכים אלו. אם נניח ניקח שני זוגות בני 30 עם הכנסה משותפת של 25,000 לכל אחד מהם. זוג אחד הלך לאחר החתונה לשוחח עם אשת המקצוע, הגדיר מטרה כלכלית, שמע מה צריך לעשות ועשה את הדברים. הזוג השני "זרם". כעבור 20 שנים, בגיל 50 יהיה בסבירות גבוהה פער גדול איתנותם הכלכלית. בשביעות הרצון שלהם מחייהם. פעמים רבות מהלחץ שהם חווים ועוד ועוד. היפה הוא שדווקא הזוג שבילה יותר כדי "לצאת מהלחץ". הוא זה שידווח על לחץ גדול יותר לעומת אלו שצברו הון ונכסים לצד בילויים צנועים יותר.

הצוות

כל פצצה שהגיעה לכתובתה וכל מטוס שחזר הביתה בשלום הם פרי עבודה ושיתוף פעולה של עשרות אנשים כאמור. הקיפו עצמכם בצוות של אנשים שאינם מעגלים פינות. אנשים שאתם יכולים לפעול איתם בהרמוניה לפחות כמו טייס קרב עם טייס מטוס תדלוק או טייס קרב עם נווטת קרב. אף פעם לא הייתי על מטוס קרב אבל את רוב חיי הצבאיים העברתי בצוות טנק. צוות של 4 אנשים שאת רובם אינך בוחר(למעט בני, התותחן שלי משך 3 שנות סדיר+25 שנות מילואים שבלעדיו לא הסכמתי להכנס לאף טנק. בצירוף מקרים משונה, שנינו קנינו בית באותה שכונה מבלי לדעת זאת ולמרות שאף אחד מאיתנו לא גדל בסביבה. בהזדמנות זאת מזל טוב לבני שהכרתי כשהיה בן 18 והשבוע בכורתו, שקד, מתחתנת).

במלחמה ראינו את חשיבות הצוות לא רק ברמת צה"ל אלא גם במעגלים רחבים בהרבה. אפשר לדבר על המובן מאליו – סיוע של ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות נוספות להגן על מדינת ישראל. זה לא מקרה שמאות כטב"מים יצאו לדרכם ובודדים הגיעו. אבל עוד שנים לפני המלחמה טיפחה המדינה את הצוות שלה. מדינת ישראל קטנה מידי בשביל לעשות אימונים של 5,000(הלוך חזור מאירן) של מטוסי קרב, מטוסי תדלוק, מטוסי לוחמה אלקטרונית ופיקוח אוירי. חיל האויר נעזר ביוון וביצע את אימוניו על הקו יוון-קפריסין-ישראל. חלק גדול מהניצחון טמון באיכות הצוות. בצד הישראלי ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות באירופה. בצד האירני תימן, עירק וסוריה שיצאה ממנו במהלך ההכנות למלחמה. אפשר לומר שכל אחת מחברות הצוות בצד הישראלי עשתה זאת משיקולים אישיים. מעולה. עבודת צוות צריכה להיות מועילה לכולם. יוון, קפריסין, ירדן, סעודיה, כולן היו מדינות עם רמת עויינות לא מבוטלת לישראל בעבר. ככל שישראל התחזקה, היא הפכה למושכת יותר והכניסה לצוות שלה הפכה למשתלמת יותר.

אותו דבר בפיתוח עסק או השקעות. זה בלתי יעיל עד בלתי אפשרי לעשות הכל לבד. כדאי לחפש איפה עוד אנשים יכולים להרוויח מכך שאתם מרוויחים. בחלק גדול מהמקרים ההוצאה על אותם אנשים לא תגרום לכם להרוויח פחות כפי שאומר האינסטינקט(אני משלם ל-X על שירות שיכולתי לעשות לבד אז אני מרוויח פחות) אלא להיפך, בזכות התשלום לאותו אדם תקבל תועלות נוספות ושניכם תרוויחו יותר. מאמר זה הוא תוצר של ידע שלי אבל גם של עשרות אנשים אחרים מהם רכשתי ידע לאורך השנים במסגרות שונות בארץ ובחו"ל.

מדע

בסופו של דבר המלחמה הייתה ניצחון מדהים של מדע על. האירנים ירו מאות טילים רובם הגדול לא הגיע ליעדו. הנזקים העצומים של אלו שכן הגיעו רק ממחישים עוד יותר מה היה קורה אם לא היה לנו מדע על. לשם דוגמה טיל חץ 3 פוגע פגיעה ישירה(בלי חומר נפץ) מחוץ לאטמוספירה בטיל שטס במהירות של עד 9,000 קמ"ש(7 פעמים מהירות הקול). לשם כך טס החץ במהירות 11,000 קמ"ש(9 פעמים מהירות הקול). ההחלטה לפגוע בטילים מחוץ לאטמוספירה נוצרה בגלל החשש מטילים עם ראש נפץ גרעיני. הנזקים בישראל מירי הטילים האירני קשים מאד אבל עכשיו כשכולנו יודעים שכל טיל כזה יכול לחסל כמעט שכונה שלמה א בניין רב קומות, חישבו מה היה קורה אם כל כ- 600 הטילים של האירנים היו פוגעים בישראל. זה לא קרה לא רק בגלל מערכת ההגנה שלנו אלא גם בגלל כמות לא מבוטלת של טילי סרק(נפלו בדרך, בים או במקומות לא מאוכלסים). המדע נוכח בכל היבט של המלחמה. גם הפצצות והטילים ששימשו להתקפות באירן היו רוויות במדע ואיפשרו פגיעה במטרות עם סיכון מזערי למפעילים.

משאבים

כל טיל חץ שתואר מעלה עולה 3 מיליון דולר. המלחמה עלתה לישראל כמיליארד שקלים ליום. דברים בלתי צפויים תמיד קורים. מדינה או משפחה הבונות לעצמן איתנות פיננסית יכולות להתמודד טוב יותר עם הפתעות. אני כנראה לא מחדש לך שום דבר בעניין זה. למרות זאת פעמים רבות אני נתקל במשפחות שניהולן הכלכלי אינו כולל הכנה לאירועים כולל אירועים צפויים לגמרי כמו בת מצווה לילדה(עליה ידעו 12 שנים מראש). לא משנה כלל כמה אתם מרוויחים. אם חלק מההכנסה אינו מופנה באופן קבוע להשקעה נושאת תשואה, אתם עלה נידף ברוח האי וודאות. אין לי ספק שחלק משמעותי מהפערים בין מאות כתב"מים ומאות טילים אירנים שלא פוגעים בכלום נעוץ גם בגרף שלמטה. הגרף מראה את השינוי בתוצר לנפש משנת 1979 אז לקח חומייני את השלטון ועד שנת 2023. בשתי המדינות גדלה האוכלוסיה פי 2.5 בערך אך בישראל לצד הגידול בכמות התושבים גדל גם בתוצר עבור כל תושב יותר מפי 10. באותו זמן, אירן, אחת המדינות העשירות ביותר במשאבי טבע(גז ונפט) בעולם כמעט לא יצרה שום גידול ברמת החיים של תושביה בקרוב לחמישים שנים אלו. כשיש הרבה פחות, ואת מה שיש משקיעים בטילים ופיתוח צבאות טרור בכל רחבי המזרח התיכון התושבים עצמם חווים חיים קשים. מעגל זה הוא מעגל הרסני כי כשהחיים קשים אז דווקא אלו שיכולים לשנות את המצב – האנשים עם ההון האנושי(משכילים) עוזבים למדינות בהן יכולו לחיות חיים טובים יותר וכך המעגל הולך ומחמיר את המצב. אין כל ספק שחלק גדול מהפערים שראינו נובע מעושר גדול בהרבה של מדינת ישראל. זה גם תמרור אזהרה בוהק. אם שוויץ תעשה שטויות כלכליות אז רמת החיים של אזרחיה תרד. אם ישראל תעשה שטויות כלכליות ותתמרץ דוקא חוסר יצרנות, הוא לא תוכל לקיים את ההגנה הדרושה נגד אוייביה שכמותית גדולים ממנה בהרבה.

הקמת הרפובליקה האיסלמית של אירן בשנת 1979 כללה שתי סיסמאות שהיו אמורות לשפר את חייהם של תושבי אירן שסבלו מדיקטטורה דכאנית וממצב כלכלי שכבר אז היה לא מתאים להיקף משאביה של המדינה: "האיסלם הוא הפתרון" ו"מוות לאמריקה, מוות לישראל".

בעת הקמת מדינת ישראל נפתחה מגילת העצמאות עם סקירה היסטורית ובשלב הגדרת המדינה הובאה הפיסקה "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."

בין שתי ההצהרות יש הבדלים רבים אבל שמתי לב להבדל אחד ברור. אירן מסתכלת רק החוצה כפתרון לבעייתה. מוות ל… מצד אחד והקצנת האמונה הדתית מצד שני בתקווה שאללה יסייע. ישראל מנגד מסתכלת רק פנימה עם משפטים שהם ממש הוראות הפעלה לתושביה תהיו שקדנים ותפתחו את ארציכם.

האירנים מעבירים את האחריות לאללה ולכך שמדינה אחרת תושמד והישראלים קובעים שרק הם אחראים לגורלם. לשיטה האירנית שתי מגבלות: אמריקה וישראל מסרבות למות ומה רוצה או עושה אללה אף אחד לא באמת יודע(לדעתי הוא ציוני, לא במקרה יש מתאם בין הצלחתה של מדינה באיזור לבין המתינות שלה כלפי ישראל). אני חושב שיש כאן גם נקודה שעלינו לזכור תמיד לגבינו: כשלוקחים אחריות מצליחים יותר מאשר אם מגלגלים אחריות ובמיוחד אם מגלגלים אותה לשמיים. יש כאן גם תמרור אזהרה. יותר ויותר ישראלים מתאהבים ברעיון גלגלול האחריות אל "דיפ-סטייט", "בג"צ", "טייקונים", "מונופולים" וכו'. כל אחד שמצליח לשכנע שמישהו אחר אחראי לאי הצלחתו, ממשיך להתאמץ להצליח מצד אחד ולא מוחלף על ידי המשוכנעים מצד שני ובכך ממשיכה התדרדרות. אל תסכימו לקבל תשובות מסוג זה מאף פוליטיקאי, בוס, חבר וכו'.

התאוששות מכשלונות

צה"ל בכלל וחיל המודיעין והאויר בפרט חטפו בשבעה לאוקטובר 2023 את המכה הקשה הגדולה ביותר שארגון כלשהו יכול לחטוף. מראות של הרס, סבל בל ישואר והכל במשמרת שלהם. היכולת להתאושש ולהצליח לחשוב ולתכנן מכת נגד מקורית ומתוחכמת, כזו שלא נראתה באף מלחמה בעולם עד עתה היא יכולת מדהימה. בהקשר זה ראוי לדעתי לברך גם את ראש אגף מודיעין לשעבר אהרון חליבה, את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ואת מפקד חיל האויר תומר בר יחד עם שאר אלופי המטכ"ל וראש הממשלה ושר הביטחון. הכישלון בשבעה לאוקטובר רובץ על כולם וגם להצלחה הנוכחית שותפים כולם. כתבתי בעבר על תרמית ההמלצה על מניות. לצערי לא כולם קראו מאמר זה וכעת אני מתחיל לראות אנשים שכותבים ברשתות על הפסדים שהם ספגו כתוצאה מתרמית זו. חלק מהפוסטים מסתיימים במשפט החוזר "איך מתאוששים מדבר כזה?". אני מבין היטב שאם מישהו הפסיד 150,000/70,000/20,000 שהיו כל כספו באותו רגע אז זה כאב גדול המבטא את כל השנים שלקח לאסוף סכום כזה אבל בסופו של דבר, היכולת להתאושש היא הדבר החשוב. תמיד תיכשלו במשהו(אלא אם לא תעשו כלום ואז הכישלון ודאי). להיכשל זה לא נורא. להיכשל בלי יכולת לעלות משם מעלה זה הדבר הנורא. לימדו מצה"ל איך אפשר לקבל את המכה הגדולה ביותר שאפשר לדמיין או אם להיות מדויק יותר, מכה שלא יכולת לדמיין עד אוקטובר 2023 ואז להתאושש ממנה ולהפוך את הקערה על חיזבאללה, סוריה, אירן וחמאס. זיכרו איך רק לפני שנתיים חששנו לטפל באוהל של חיזבאללה שהוקם בחרמון.

לצד כל זאת יש לזכור שכל אחד שונה. זמן ההתאוששות שונה. ההתמודדות שונה. אין מה להלקות עצמינו אם אנו מגיבים אחרת ממישהו אחר. אנו צריכים לעשות את הטוב שלנו. זה היה משונה לראות איך מכריזים על הפסקת אש, חזרה לשגרה(אם יש דבר כזה בישראל) ואז מצופה מכולם להמשיך בעבודה כרגיל. לרבים לקח יותר מיום אחד כדי לחזור ל- 100%. הכל טוב. אין כל טעם להשוות לאחרים אלא רק להכי טוב שלנו.

עשיה

ההחלטה לפעול היא החלטה מאד קשה. הרבה יותר נוח להתכונן לפעולה ואז להמשיך להתכונן ולהמשיך להתכונן. איני נכנס לשאלה אם היה נכון לתקוף בזמן זה. אין לי מושג. פרשנים יודעי כל יש מספיק בתקשורת הרגילה. אבל עצם העשייה של משהו פורץ דרך הוא המעניין בעיני. בדרך כלל ממשלות ישראל מאופיינות בדיוק בדרך הפעולה ההפוכה: אם זה עובד למה לתקן?(ואז הדבר מחליד/נרקב עוד ועוד ועוד בהדרגה ורק כשהוא באמת נשבר ויש קטסטרופה מבצעים תיקון שעולה בסדרי גודל יותר מאשר אילו היו מבצעים תחזוקה שוטפת). אנשים אינם נוטים לדחות טיפול שורש למרות עלותו הגבוהה. פשוט כשצריך טיפול שורש ולא מבצעים אותו סובלים מכאבים איומים. לעומת זאת טיפול שיננית בפחות מעשירית מחיר אנשים נוטים לדחות עוד ועוד מבלי להבין שדחיית האחד מקרבת את השני.

אני פוגש המון אנשים ש"לומדים איך להשקיע" משך שנים. בשנים אלו גם אם היו משקיעים ומגיעים לתוצאה שהיא 50% מהתוצאה המיטבית, עדיין היו מרוויחים המון כסף לעומת אי הביצוע.

התעלמות מרעשי רקע

בזמן כתיבת מאמר זה עברתי אינספור להסחות דעת כאלו ואחרות. בדיקת מיילים. בדיקה רשתות. ווצאפ וכו'. אני יודע שזה פוגע קשות ביעילות ומנסה לצמצם זאת. למשל על ידי תוסף במחשב שחוסם אתרים מסיחי דעת למשך X שעות בכל פעם. עכשיו חישבו על נווטת המילואים שטסה 5 שעות רצוף בריכוז מלא אל אירן וחזרה. אין פייסבוק. אין שיחה עם או על הילדים. אין ווטצאפ. 5 שעות של דריכות וריכוז מלא. לעתים פעמיים ביום כלומר 10 שעות של ריכוז מלא. אני משוכנע שמי שמצליח להיות מרוכז לזמן ארוך זו תכונה שגוברת על מנת משכל או הרבה תכונות אחרות מבחינת התקדמות.

אני ממליץ מאד על תוסף כרום StayFocos או תוכנת Freedom(לוגו של פרפר). בשבילי היכולת להישאר על דבר אחר לאורך זמן הוא אתגר גדול ותוכנות אלו הן סיוע גדול.

אנו לא יודעים הכל וכנראה גם אחרים לא

לפני מבצע הביפרים בלבנון היינו בתחושה שמלחמה עם אירן וחיזבאללה תגרום למאות או אלפי הרוגים בישראל. מסתבר שלא רק שאנו לא ידענו כלום, גם הפרשנים שאמורים כביכול להביא לנו מידע נוסף לא ידעו כלום. המלחמה יוצרת מצב בו מצד אחד "לא נעים" לרשתות הטלויזיה לחזור לשגרה מלאה ומצד שני יש הרבה זמן שידור למלא. התוצאה היא המון אנשים שמדברים בלי להביא שום דבר בר משמעות. אני חושב שיש כאן שני לקחים:

אל תהיו פסקניים בדעתכם. אני משתדל להשתמש כמה שיותר במילה הנשכחת "לדעתי" ולהקשיב לציווח חז"ל: "למד לשונך לומר איני יודע". שמעתי אתמול את נשיא לשכת רואי החשבון קובע ש"לא רק שצריך להוריד את הריבית אלא שיש להורידה בבת אחת בחצי אחוז". נזכרתי בתחילת הקריירה שלי כשעבדתי בתור יועץ בנושא מחסני נתונים וניתוח נתונים, אנשים בגיל של הוריי היו פונים אלי, "אתה עובד במחשבים? יש לי בעיה במדפסת…". כן, היה במשרד מדפסת וכשהיה בה בעיה היינו קוראים לטכנאי. אין בלימודי ראיית חשבון ואפילו לא בלימודי כלכלה תואר ראשון(כפי שעשיתי) או אפילו תואר שני שום דבר שבעקבותיו אדם יכול לקבוע בפסקנות מה צריך לעשות עם הריבית. אין לי ספק שאם היו מביאים לאולפן זוכה פרס נובל בכלכלה עם התמחות בדיוק בתחום זה ושואלים אותו מה לעשות עם הריבית הוא היה עונה: איני יודע. אין לי את מלא הנתונים על כלכלת ישראל. הבעיה היא שמישהו, גם אם זכה בנובל בכלכלה אומר שאינו יודע משהו, זה לא עובר טוב בטלויזיה ולכן תמיד יעדיפו להביא מישהו שאין לו מושג אבל מדבר בביטחון עצמי רב. זה במידה מסויימת מחזיר אותנו לסעיף ה"מקצוענות". יש כאן פרדוקס. אנשי מקצוע יהיו פחות פסקניים כי הם יודעים שאינם יודעים. דווקא אנשים בלי מושג, יהיו אלו שמדברים בביטחון עצמי רב. היזהרו מהם.

הסעיף הקודם דיבר על צמצום רעשי רקע. פרשנים מסוג "יש להוריד את הריבית לפחות בחצי אחוז" הם בדיוק אלו שכדאי לצמצם בחיים שלנו. לא כל אזרח במדינה צריך להחזיק בדעה על סוגיית הריבית. עדיף שכל אזרח במדינה יכין עצמו גם למצב בו הריבית עולה וגם למצב בו הריבית יורדת. העיסוק המתמשך במה מישהו אחר(בנק ישראל) צריך לעשות, הוא פעמים רבות על חשבון ההכנות שלנו לכל מצב או אם קרה משהו מנוגד למה שחשבנו, נותן לנו פתח תהסרת אחריות: "זה לא אני זה בנק ישראל".

כאנקדוטה אספר שסביב צאת ספרי, משכנתה יעילה לאור בשנת 2017 הוזמנתי כמה פעמים כפרשן לתכניות רדיו וטלויזיה כאלו ואחרות. ראו למשל הופעתי בתכנית כלכלי בלילה:

בתכנית טענתי שלא ניתן לדעת מה יקרה לריבית בעתיד(תעלה או תרד). שני חברי הפאנל , עו"ד דנה סנדלר סמנכ"לית פיתוח עסקי(שיווק) בהראל פיננסים והשני ד"ר(מערכות מידע) אלכס קומן. למי הייתם מקשיבים? לזה שאומר שאינו יודע אבל מוסיף שיקולים שכדאי לכם לקחת כשאתם מקבלים החלטה או לאלו שאומרים "ללא צל של ספק…" יקרה X ולכן עשו עכשיו Y?

מה קרה בפועל? הריבית הקבועה ל- 25 שנים במועד שידור התכנית הייתה 5.19%. מאותו רגע הריבית לא הפסיקה לרדת עד נובמבר 2023, תחילת מלחמת חרבות ברזל. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה הריבית ירדה שוב והיום היא סביב 5% לאחר עליה חדה בשלוש השנים האחרונות. כלומר בעת ששני המומחים טענו ש"ללא צל של ספק" הריבית תעלה עוד, למעשה ב- 99 החודשים מאז שידור התכנית ועד כתיבת מאמר זה ביולי 2025 הריבית הייתה גבוהה מ- 5.19 בשישה חודשים בלבד, סביב תחילת מלחמת חרבות ברזל. מה עוד קרה? אני לא הוזמנתי שוב מעולם לתכנית ואלכס קורמן ממשיך להגיע עד היום לפרשן דברים שונים. זה הגיוני מצד הטלויזיה – מביאים את מי שמביא רייטינג. "ללא צל של ספק" עדיף על "איני יודע". אבל, כדאי להכיר בכך ולקחת בעירבון מוגבל מאד את הפרשנים בעלי הביטחון העצמי. אישית איני רואה ולו תכנית אחת עם אולפני אנשים מדברים אלו.

הסתכלו על מחיר המניה של שתי חברות אלו שכתבה עליהן הייתה השבוע בגלובס:

באיזו חברה תעדיפו להשקיע? בזו שירדה בחדות מאז ההנפקה אבל בשנה האחרונה הניבה 143% תשואה או בזו שמאז ההנפקה עולה כל הזמן? אנשים מנסים לענות על שאלות במידע חסר עם השלמה של פרטים שונים מדמיונם. למשל ההנחה שאם הייתה ירידה במחיר אז מדובר כעת בהזדמנות. הנחתם היא שיש מחיר כלשהו שהוא המחיר ה"נכון" ואם הייתה ירידה, בשלב כלשהו תהיה עליה לאותו מחיר נכון. לגבי זו שעולה בקביעות יניחו אותם אנשים שהיא "בשיא של כל הזמנים" ושאיחרנו את הרכבת. ברור ששתי ההנחות הינן חסרות בסיס לחלוטין. התשובה היחידה הנכונה לשאלה זו היא אין לי מושג. אין בגרפים אלו שום מידע שיכול ללמד האם בעתיד חברות אלו יעלו את ערכן עוד או שלא. אם עשיתם עם עצמיכם את החסר של הפסקת הצפיה בפרשנים מקצועיים, אל תשמידו הצלחה זו על ידי הפיכת עצמיכם לפרשנים בטוחים בעצמם.

עם התחזקות הדיבורים על החזרה נוספת של חטופים אני מייחל לראותם איתנו בקרוב יחד עם כל החיילים בריאים ושלמים.

לפני כמה שבועות הודיע וורן באפט שבגיל 94 הוא מפנה מקומו בראש חברת ההשקעות שלו, ברקשייר האתווי. זמן טוב לדבר על דרכו, מה אנו יכולים ללמוד ממנה ומה לא.

באפט הוא סמל של אדם המשקיע במניות והגיע להיות אחד האנשים העשירים בעולם. החברה שבבעלותו שווה כטריליון(1000 מיליארד) דולר, או אם תרצו – בערך פעמיים התוצר של מדינת ישראל כלומר סך השירותים והמוצרים שמייצרים אזרחי המדינה בשנה.

מה לא כדאי ללמוד מבאפט

אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי שאפשר להצליח להתעשר מבחירת המניות ה"נכונות", היו לי כבר איזה 39 שקלים. 😊. לרוב האנשים לא כדאי לנסות להעריך מהן המניות באמצעותן יוכלו לעשות "מכה". בסיבות לכך דנתי בעבר. אבל, כשאני אומר זאת לאנשים אני מקבל המון פעמים את התשובה, אבל הנה באפט הצליח ככה מאד. כדאי לזכור בהקשר זה כמה דברים

אם אתם יודעים שמו של מישהו ממקום נידח בארה"ב שהצליח לעשות משהו

סימן שנדיר מאד שאנשים יצליחו לעשות את אותו דבר. מיליוני אנשים בעולם יכולים לרוץ מאה מטר. אם אתם זוכרים את מי שמסוגל לרוץ 100 מטר בפחות מעשר שניות, סיכוי סביר שאתם לא תצליחו לעשות זאת. לפחות לא אם לא תקדישו לכך את כל חייכם. זה מעולה לשחק כדורסל אם אתם נהנים מכך. זה מעולה לשאוף למצויינות. זה מעולה לעודד בתכם לשחק כדורסל. יש בכך המון ערכים חיוביים. אם אתם מעודדים את בנכם לשחק כדורסל כדי שיהיה שווה 3.5 מיליארד דולר כמו מייקל ג'ורדן, זה כנראה לא יצליח. עובדה שיש רק אחד שהיה לו את השילוב של יכולת על המגרש ויכולת עסקית. כשאתם מכירים בשמות את המודל שלכם, כנראה שהוא חריג.

אוקיי אז לא בדיוק לתוצאות של באפט אבל אולי קרוב לכך? הרי גם 10% מהתוצאה שלו יספק אותי

בהמשך אכתוב מה צריך כדי להגיע לעשרה אחוז מהתוצאה של באפט וזה ממש לא קשה על אף העושר האדיר שזה יספק לך. אבל השאלה האם האופן בו פעל באפט היא הדרך הנכונה ביותר כדי להגיע לעושר זה.

תזכורת לדרך הפעולה של באפט: לימוד מתמיד. כנער בן 14(1944) שאל בספרייה את הספר 1,000 דרכים להרוויח 1,000 דולר והחל יזמויות שונות כגון מכירת מסטיקים, קוקה קולה, עיתונים. הכרות עם חוקי המס. בהיותו בן 14 הגיש דו"ח ראשון למס ההכנסה וקיזז מהכנסותיו הוצאות תיקון אופניים ששימשו למכירה מדלת לדלת. מאוחר יותר עשה תואר ראשון במנהל עסקים, תואר שני בכלכלה והמשיך ללימודים נוספים.

כשהוא החליט להשקיע בחברה זה לא היה בגלל שהוא "מאמין בטכנולוגיה"/"מאמין בדרך"/"אוהב את ההנהלה"/"מאמין בשוק" ומשפטים שונים שאני שומע מאנשים לגבי בחירותיהם בחברה כזו או אחרת. באפט לעומת השקיע ימים רבים לפני כל השקעה בלימוד מעמיק של הדו"חות הכספיים(מאזן, רווח והפסד ותזרים מזומנים) רוב החברות שנבחנו לא זכו להשקעתו והבודדות בהן השקיע היו כאלו שהוא סבר שיש משהו שמשקיעים אחרים לא שמו לב אליו ולכן המחיר הוא מחיר טוב.

יתירה מכך באפט קבע פעמים רבות שלא ישקיע בשום דבר בו אינו מבין ולכן התרחק מהשקעה בחברות טכנולוגיה. חריגה לעניין זה היא אפל אך אפשר להתווכח אם זו חברת מוצרים או חברת טכנולוגיה.

רוצים להשקיע כמו באפט? לימדו לקרוא דו"חות כספיים וחפשו מציאות בשוק ההון. למרות שהשכלתי דומה לשלו אך הפוכה(תואר בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים) ופעם למדתי לנתח דו"חות כספיים, אין סיכוי שאעשה זאת. זה מאד משעמם ולדעתי לא ניצול טוב של זמני. מה שברור הוא שאם את רוצה לבחור מניות באופן עצמאי אז הדבר הגרוע ביותר שתוכלי לעשות זה לקנות כל מיני קורסים עם הבטחות לשיטות ייחודיות או קבוצות המלצות שהן פעמים רבות פשוט תרמית. נפוצים למשל קורסים ל"ניתוח טכני" של מחירי מניות מתוך הנחה שאפשר לזהות תבנית כלשהי באמצעותה לחזות מה יקרה בעתיד. לא משנה כמה מחקרים יפורסמו ויראו שניתוח טכני אכן עובד לפעמים אך לא בתדירות גבוהה מאסטרולוגיה למשל, אנשים עדיין יקנו קורסים אלו. יש לנו נטיה טבעית לחשוב שהפער בין הצלחה לבין כישלון הוא פגם שנמצא אצלינו: חוסר ידע, חוסר כישרון, חסר משהו…לפעמים זה לא המצב. לפעמים לא ניתן לחזות משהו. יש שאלות ללא פתרון.

חישבו על מטוטלת. פעם, כשהייתי בתיכון יכולת לחשב בדיוק היכן תהיה המטוטלת בכל נקודת זמן אם ידעתי את אורך הזרוע, משקל המשקולת והזוית בה שוחררה. כולה שלושה פרמטרים. יכולת למשל לדעת בוודאות מלאה שהמטוטלת ששוחררה בזוית 45 מעלות, לא תגיע שוב לאותה זוית כשהיא חוזרת:

אם מוסיפים כולה פרמטר נוסף: ציר באמצע הזרוע, המטוטלת הופכת למטוטלת תוהו(מטוטלת כאוס/מטוטלת בלגן?) בלתי ניתנת לחיזוי כלל:

נעזוב רגע את השאלה אם ניתן לחזות כיוון של מניה ונחשוב על ההבדל בין באפט לבינכם. כשבאפט משקיע במניה מתרחשים שני דברים שלא קורים כשאתם משקיעים בה:

1. תחזית המגשימה את עצמה, אפקט חיקוי. כשמשקיעים רבים שומעים שהמשקיע הגדול בעולם משקיע בחברה כלשהי, הם רוצים להצטרף לחגיגה וכך נוצרת תחזית המגשימה את עצמה. זה לא יקרה כשאתם תבחרו להשקיע בחברה כלשהי.
2. יכולת למנות בעלי תפקידים בחברה. מי שמשקיע כסף רב בחברה יכול למנות אנשים מטעמו לדירקטוריון החברה. כך, כמשקיע הוא לא רק "סומך על ההנהלה" אלא הוא יכול ממש להשפיע על החלטות ההנהלה, מה שאתם לא יכולים לעשות.

בהקשר לזיהוי או יותר נכון חיפוש תבניות, הביטו רגע בתמונה הזו:

בהנחה שהרחפן הוא הדבר הראשון שראיתם בתמונה, מה הדבר השני? עבורי, קפצה מייד לעין דמות האישה משמאל למטה. אני אפילו לא יודע אם זו דמות אמיתית או שבמקרה סידור הבניינים יצר תחושה שיש שם דמות. כשביקשתי מ- AI לנתח התמונה הוא התעקש שאין שום דמות ואני מבלבל את המח :). שילוב של הנטיה לתבניות והמחשבה שאם רק היה לי יותר ידע/כישרון/שקדנות הייתי מצליח לקנות מניה של חברה כמו זו:

זה יכול להצליח, אתם עשויים לרכוש מניה כזו. אתם יכולים גם לזכות בלוטו. הצלחה כזו אינה מראה שיש לכם ידע מיוחד אלא מראה שבסבירות מסויימת גם הכלב שלכם יוכל לבחור מניה מנצחת.

רוצים להשקיע כמו באפט? נתחו מניות בצורה רצינית ולא באמצעות קסמים כאלו ואחרים מקורסים קצרים ולאחר הרכישה החזיקו במניה לנצח כדברי באפט. בקיצור היו משעממים.

רוצים להשקיע כמו רימון ולא כמו באפט או אפילו טוב יותר, כמו שבאפט המליץ לכל מי שאינו הוא להשקיע, קיראו מאמר זה – השקעה ראשונה שלכם בבורסה.

הזמן הוא חברכם הטוב ביותר, נצלו אותו

הדבר הכי גדול שעשה באפט הוא התחלה מוקדמת וחיים ארוכים. בגיל 11 קנה באפט את המניה הראשונה שלו. עד אז בזבז זמנו כדבריו. היום, 80 שנים לאחר מכן הוא מחזיק הון עצום. אבל, בואו נראה מה היה קורה למישהו שמשקיע 80 שנים בלי להיות משקיע מקצועי אלא על ידי כל בחירה של כמות מניות מקרית. 100,000 שקלים ועוד 500 שקלים לחודש במשך 80 שנים יניבו בקצה הדרך 217 מיליון שקלים. לא היו לכם 100,000 או 500 לחודש? 10,000 שקלים במקום חופשה אחת לחו"ל ואפס הפקדות לאחר מכן יניבו "רק" 13 מיליון כעבור 80 שנים. כל הסכומים לאחר השפעות אינפלציה. לא רוצים להמתין 80 שנים אלא "רק" 20? יהיו לכם מיליון שקלים. אם התחלתם בגיל בר מצווה אז מיליון בגיל 33 זה סכום נאה במיוחד אם פגשת בת זוג שעשתה את אותו דבר כילדה. הקליקו כאן כדי להכנס לגליון החישוב איתו הגעתי למספרים שכאן. את התאים בירוק אתם יכולים לשנות כדי להתאים למספרים שלכם.

היו צנועים ומשעממים

רוב בני האדם תחת לחץ כלכלי וחברתי מתמיד. האימה של הגעה למקום העבודה לאחר חופשה ולספר שהיית רחמנא ליצלן בסחנה במקום ביער השחור. הקושי לומר שהגעת לעבודה באוטובוס ולא במכונית יקרה. אכלת במסעדה ולא העלית לאינסטגרם כאילו לא בילית עם אשתך.

באפט מצידו למרות היותו מולטי מיליארדר גר באותו בית אותו קנה עם אשתו כשהיו זוג צעיר. אין בו גינוני עושר או הפגנת עושר.

אם תצליחו מגיל צעיר להכניס יותר ממה שאתם מוציאים ואת הפער להכניס להשקעה נושאת תשואה, יהיה לכם עושר מעבר לדמיונכם. בדקו אותי באמצעות המחשבון ששמתי מעלה. כשאני עושה את החישובים האלו במסגרת ייעוצים אנשים פעמים רבות מאד מופתעים.

גם בהשקעות הישארו כאמור משעממים. זה פחות סקסי לספר שהשקעת במניית בנק הפועלים ממניית טסלה אבל יש סיכוי גבוה שדוקא מניות כאלו יהיו עקביות בתשואתן. זכרו את הטיית השורדים. כשאנשים חושבים שיצליחו לבחור את המניות המצליחות הם נזכרים איך רצו אולי להשקיע באפל, אנבידיה, גוגל ולא עשו זאת. הם פחות זוכרים את המיליונים שהשקיעו בנוקיה, יאהוו, ליהמן ברדרס, אריקסון, מייספייס ועוד המון חברות שנראו כבלתי מנוצחות בשעתן ואת חלקן אולי כבר אינכם זוכרים.

מה עוד לא ללמוד מבאפט?

על דרך ההלצה אמר פעם באפט שהוא שם לב שילדים בני 6 רק לעתים מאד רחוקות מתים. מאז הוא אוכל כמו ילד בן 6: המבורגר גדול של מקדונלד וחמש פחיות קולה ליום. ספורט הוא לא עושה כי לדבריו זה "כלא".

לעתים יש סטיות מהנורמה בכל דבר. כשאנו רוצים בריאות טובה, שימו לב שאני מדבר על בריאות טובה ולא על חיים ארוכים. חיים ארוכים זהו סף נמוך לטעמי. ובכן, כשאנו רוצים בריאות טובה יש יותר סיכוי להשיגה אם נאכל בריא ונעשה ספורט מאשר ההיפך. היום לשמחתי אין סביבי אף מעשן. בעבר היה תמיד את המעשן שסבא של חברו גמר שתי קופסאות ליום והגיע לגיל 100. אולי, אבל גם לאותו סבא היה נעים יותר להגיע לגיל 100 בלי להשתעל כמה דקות כל בוקר. וגם אם לא שתעל אלא רץ מרתון תוך כדי עישון, עדיין יש יותר סיכוי להיות בריא, חזק וזקן ללא עישון, קולה והמבורגר יומי.

Last Friday, I rode the light rail on its first day of operation. My daughters attend high school in Tel Aviv and for two years they commuted daily by bus for an hour and a half each way. On the train, the travel time will be less than half of that (I measured it). In this article, I will share with you some thoughts that occurred to me while traveling, or more accurately, over the past year leading up to the train's operation.

Prefer to read instead of watch? Skip the video

Economic implications of operating the railway

The operation of the train will have enormous economic consequences that I believe are still too early to estimate. There will be changes in the prices of apartments and offices around the train stations. There will be a situation where if public transportation until today was a solution that allowed one to reach work at perhaps the same time or slower compared to a private car, now thousands of people will have a solution that will allow them to reach work much faster. And at the price Much lower. Over the years, Israel has been making giant strides economically. One of the things holding us back from even faster progress is the low labor productivity of the Israeli worker. Labor productivity is the output achieved by an average worker for their hour of work. It's not about salary, but the output for the employer or the average output of all workers in the entire economy. Workers in Israel are not efficient, and therefore, to achieve reasonable output, they need to work many hours. The assessment of productivity refers only to the time from when work began, when an employee's card was swiped at the time clock. In practice, if it takes an employee about an hour to get from Bat Yam to the Azrieli Towers and then return at the end of the day, then:

a. After an hour on the battlefield known as the road, he arrives at the office already half-exhausted. The first half-hour to hour is dedicated to recovery. At the end of the day, he tries to postpone the inevitable and reach the road again as late as possible. He is in the office for many hours but, as mentioned, with low output (productivity) relative to his Western counterpart. Clearly, there are a series of additional factors for this besides poor transportation, but we are currently discussing transportation.

B. The employee's car, which was on the road for more or less two hours standing still, suffers from accelerated wear and tear. The employee is in an environment with increased air pollution for two hours, or simply sitting continuously and unhealthily. Overall, the body also absorbs accelerated wear and tear (home box, car box, elevator box, cubicle, and so on with sitting in front of a TV box in mental and physical exhaustion). Both the wear and tear on the employee and the wear and tear on the car severely damage the employee's quality of life and economic ability.

The same person, if they were to walk, say, 300 meters to the train station, would arrive conveniently and at a pre-determined time, as opposed to the uncertainty of the usual road. This would lead, in my opinion, to much more efficient work. Efficient work promotes the economy, thereby significantly improving not only the lives of the residents of the Gush Dan region but also the lives of the rest of the residents of Israel because The Mess The higher you'll produce more successful work.

Those with the full glass, those with the empty one, and those who see no glass at all

For several weeks now, I have been following the media coverage preparing the public for the operation of the train. As I wrote above, the train, in my opinion, is one of the most significant things that have happened here recently in general, and in the field of transportation, which is very much related to our overall quality of life, in particular. Three examples:

It is clear that it would have been preferable for the train to start operating in the seventies. It is clear that it would have been preferable for the British Mandate train that ran on Allenby Street from the station complex in Jaffa towards the north of the city, or the train that ran on Railway Street in Tel Aviv, to continue operating. There is no point in thinking about it today, but rather one should only think about the lessons that can be learned. To learn And on the things that are possible To do. People spend their whole lives thinking about an apartment, imagining that if only they had bought it in the past for X price, they would be in a completely different place today. If only they hadn't done A, they would be in a completely different place, and so on. There's no point in that. Look at the headlines above. Do they express festivity? Do they fill you with motivation for further action? Or perhaps a sour and depressing festivity? I have no claims against whoever phrases the headlines. In the end, they provide the public with what the public wants – depressing gloom that makes them keep reading instead of, say, leaving the newspaper and going easily from Petah Tikva to hummus in the flea market without looking for parking.

Let's assume I built a house And construction took longer than planned. Should I, on the day the construction is completed and years later, think about the delay in receiving the house? Blame the contractor? Myself? The architect? Or alternatively, just write in a notebook what I Can learn and improve for next time and move on. Which course of action will make me more motivated to repeat this project again? Which course of action will increase the chances that next time will be better?

Sometimes people carry the weight of not only their own mistakes—which can be demoralizing—but also the mistakes of previous generations. Countless times I’ve heard people say they don’t invest in the stock market because their father lost a lot of money there decades ago. What? Are you giving up a 6% after-tax return just because at some point in history your father lost money? Before you learned from your father what not to do, did you ask him, for example, how many books he read before he started investing? Who did he get advice from before he started investing? If he didn’t read a single book and got his advice from a friend in the reserves who also hadn’t read any books, then maybe the lesson isn’t total abstinence but simply reading a book and then investing moderately and consistently? 100,000 shekels at an interest rate of 6% will turn into over a million shekels after 40 years. If we assume that same father invested 100,000 and lost 30,000, and because of that he didn’t invest and neither did you, then the loss isn’t 30,000 shekels but Over a million shekels.

Gratitude

Hundreds of people must have worked on building the train for ten years. I haven't seen any media mention of these people. When I arrived at the station at six in the morning to take one of the first journeys, I saw a group that looked like engineers, or technicians, photographing the train, measuring, and supervising various things. I approached one of them, a man named Sun. Judging by his Hebrew, he has been here for quite a few years, far from his home in China. I told him how excited I was and how the train would affect my daughters, who would get to their school in Tel Aviv faster from Petah Tikva. His face lit up, and it was clear how happy he was with these words, seeing that his work has meaning. Every time I leave a performance or a mall and there's a guard, I say "thank you very much." Saying thank you not only does good for the person receiving the thanks, but it also does a lot of good for us. When we say thank you, it's a sign that something good happened to us for which we are saying thank you. It helps us focus on the good things, thereby increasing our joy, our optimism, and our motivation to do more things that will bring more good. It's no coincidence that in almost every book on personal and financial progress, the value of gratitude appears as something that improves sales.

Saying thank you to a waiter or a guard might be easy, but what about thanking a police officer who stopped us for speeding? Even if we are sure (and probably wrong) that the fact that we were driving over the speed limit didn't harm or endanger anyone, that same officer is standing in the sun, doing an unpleasant job, and with a duty to protect our lives. It could be that the next person they stop is a drunk driver or a driver without a license, and if they hadn't been stopped, they might have hurt someone dear to us. It could be that on another day, that same officer will be the one who receives the call from our daughter, who is complaining that she is home alone and someone is trying to break down the door, and the officer will determine what her life will be like from now on... In short, see the people who don't always see. It's good for them and great for you.

The risk of a bad event makes us enter a certain bad event.

More than a year after the construction work was completed, the train traveled dozens of times back and forth every day, empty. The reason given was a malfunction that caused the train to brake suddenly. Initially, the frequency of the braking was higher, and later it decreased until, according to the media, it was quite infrequent at times but still occurred.

I understand all the managers and ministers who didn't want to operate the train as long as it is "unsafe." After all, if someone had given permission to operate it while the train was braking uncontrollably and someone were to fall and get injured on the train, it would have caused terrible anger over the irresponsibility. I want to challenge this approach. Let's assume there were 200,000 people on the train who suffered from occasional sudden braking. Due to its non-operation, those 200,000 people, or at least a large portion of them, would travel by bus. Buses often brake suddenly, and people Casualties Within them. This impact is considered a traffic accident and can cause considerable damage. Did not operating the train cause more injuries than sudden braking or fewer? I can only guess more. Moreover, I am convinced that operating the train while warning passengers and setting limitations such as preventing use by children, the elderly, pregnant women, standing passengers, and other sensitive populations would have been much more effective than transporting the train for a year while it was empty. It didn't end with sudden braking. Those same people who traveled by bus and private car during that year caused air pollution and traffic accidents. That is, the supervisor's or the railway's perhaps justified unwillingness to take the risk of transporting passengers with Potential Sudden braking caused those passengers to suffer certainty Sudden braking and damage Certain Others.

It's similar to the fear of an autonomous car. When an autonomous car hits a person in Austin, Texas, the news reaches as far as Petah Tikva. When a person hits a person on the street near my home, it barely makes the newspaper. No one will take responsibility for autonomous cars if they think they will hit 200 people a year in Israel. But... without autonomous cars, over 300 people are killed every year.

This article was not written to give advice to ministers and CEOs. Far from it. But for you, I do have some advice, as many people also behave at the family level in the ways described above. For example, those people who tell me, "I'll only invest if I'm sure I won't lose money on the investment." These same people will become victims of one of two scenarios:

1. They will leave the money in current accounts (as of August 2023, over 500 billion shekels belonged to people who chose this alternative) and thus they will win In a sure loss Because of the erosion of the value of money by inflation, rather than the risk of loss stemming from some investment.
2. They will invest in a "risk-free" investment that is likely some kind of lie or something bordering on a scam, thereby significantly increasing their risk of a much larger loss.

We’re constantly bombarded with information, and it’s usually easier for us to access information about one side of the equation rather than the other. For example, it’s easy for us to know what the monthly mortgage payment is, but not what the total payment is. Often, when people tell me they want, say, a million shekels with a minimal payment, I reply, “Oh, so you want to pay the bank the maximum amount in total?” Sometimes this confuses people, and sometimes they have good reasons to pay as little as possible. But we must always consider both sides of the decision. Those who skimp on sudden stops are dooming themselves to more sudden stops and greater danger on the bus, just as those who fear the stock market are dooming their wealth to certain erosion. It’s challenging. It sometimes requires professional help, but it’s very important.