Tag: יוקר מחיה

We recently purchased a new refrigerator. When I placed the order, I also requested the removal of the old refrigerator. When the movers arrived, they looked at the old refrigerator and decided it was larger than the new one, and therefore they were entitled to an additional charge. This was completely absurd. Part of the reason for replacing the refrigerator was our desire to get a larger one than the old one. There wasn't even one dimension: height, width, or depth, that the new refrigerator wasn't larger than the old one. I knew this because I had measured countless times to ensure it would fit in the kitchen niche. So, I did not pay the extra charge, and because of the unpleasant incident, I also refrained from tipping. A blessing in disguise. The discussion about the refrigerator dimensions led me to examine the specification stickers of the old and new refrigerators:

On the right is the new 632-liter Samsung refrigerator. On the left is a 500-liter Crystal Industries (Amcor brand) refrigerator. The Samsung refrigerator is about 20% larger (shout-out to the movers), but take note of each refrigerator’s power consumption. The larger Samsung consumes 150W, while the Crystal consumes 300W. It is both smaller and requires more electricity. The ratio of capacity to power consumption is about 0.6 watts per liter for the Crystal and about 0.24 watts per liter for the Samsung. In other words, relative to size, the Samsung refrigerator consumes less than half the electricity of the Crystal refrigerator. In monetary terms, this translates to savings of about 300–400 shekels per year (depending on how long the refrigerator door is open).

How does all this relate to the stock market?

The two refrigerators show us two types of efficiency that have occurred since 2008, when the older refrigerator was purchased:

Technological optimization

As time goes by, technology improves and things work more efficiently. In the field of refrigerators, for example, they have learned to build compressors that can change their speed (inverters) instead of the previous generation that only knew how to turn on or off. Improved materials engineering has enabled better insulation. New refrigerants allow reaching the same temperature with less energy, and more. In the field of refrigerators, we have seen an improvement of about double. In other fields, the improvements are incomparably larger. When I was a child, for my father to correspond with his brother who lived in the U.S., he had to send a letter, and it was both relatively expensive and took about a week to arrive. Long-distance phone calls were limited to people much wealthier than us. Today, an email reaches the U.S. instantly at zero cost, and a phone call, whether on a regular phone or via WhatsApp, costs almost nothing, even if you make a video call. We could continue with these examples and more.

Business Efficiency

The old refrigerator was manufactured in Israel. There may have been an economic justification for this in the past. I doubt it. If the refrigerators manufactured in Israel had better technology and cost-effectiveness than refrigerators from other parts of the world, Israel would be exporting refrigerators. The fact that only Israeli citizens bought refrigerators made in Israel shows that these refrigerators likely didn't have a competitive advantage (a combination of quality and price). Assuming I was rational in 2008 as well, I assume that Amcor refrigerators made in Afula were superior. This likely happened due to tariffs or the prevention of imports in various ways, as was customary in the past. The discussion about preventing imports or giving local manufacturers an advantage through tariffs that make imports more difficult is a long one. Intuitively, people hear about, for example, 300 workers in a refrigerator factory in Afula who would lose their jobs if Samsung refrigerators from Thailand replaced Amcor refrigerators from Afula. In practice, the result of preventing imports is usually that all citizens live at a lower standard of living than they could have (they receive inferior products in terms of quality/price), and the less obvious result is that even the workers we supposedly wanted to protect live at a lower standard of living – when you produce a product that has no right to exist without protection, you usually receive lower wages on the one hand and still pay a higher price for that same product (or other protected products). Of course, there may be certain individuals for whom the shock of layoffs would be difficult to handle, but the goal of economic management is to maximize general welfare. Not the welfare of one individual or another, whether they are a tycoon or a laborer. Historically, we can see that many things we greatly feared, such as widespread unemployment due to the free import of footwear and clothing, and consequently the closure of small factories that provided a lot of low-wage work in the periphery, did not lead to unemployment in Israel. We were left with very low unemployment, but with a much greater welfare for all citizens.

As an interesting anecdote, refrigeration in the Jezreel Valley actually expanded rather than contracted. Instead of the Amcor factory, which likely had no advantage for Israel in producing home refrigerators compared to Thailand, there is the Ricor company in Kibbutz Ein Harod. This company produces refrigerators in which Israel has a significant advantage: miniature refrigerators that don't cool to minus 10 degrees like a home refrigerator, but to tens of degrees below zero. These refrigerators are used in thermal night vision equipment. They represent the pinnacle of Israeli engineering in miniaturization and efficiency (when a soldier carries your "refrigerator" on their back, it's better if the battery is small). If we assume that the Israeli worker switched from producing home refrigerators in Afula to producing high-tech refrigerators in Ein Harod, it's clear that her contribution to the product increased, and accordingly, general welfare significantly increased (more tax revenue), and she can also be paid a much higher salary. This is, as mentioned, alongside the fact that she herself, her extended family, her neighbors, etc., can buy a cheaper refrigerator for their homes.

Efficiency in general makes everyone earn more and naturally leads to a rise in stock prices on the stock exchange. Stock prices do not rise continuously because there are always additional forces, and therefore it is an average rise over time with local volatility.

Footnote

Articles of this type often include comments like "You have no heart" or "Not everything needs to be measured with a fine-tooth comb," etc. These are recurring criticisms of Economists. In practice, an economist is not coincidentally in the same academic department as social work. They both strive for the exact same goal – improving the welfare of all people in society. The means are different, the goal is the same. I admit that when you see an advertisement like this from the sixties (starring the late Arik Einstein):

If you want some more of this good stuff

It triggers a wave of nostalgia and a desire to return to those good old days when life was supposedly simple, people went to the factory, worked, came home in the evening, and lived a reasonable life.

Reminder: In the sixties, and often in the eighties, there were cars without air conditioning. Many apartments also lacked elevators and air conditioning. People also smoked on buses without air conditioning. The idea of a car for every worker (family) sounded like a joke. Nobody really wants to live like they used to. Anyone willing to live like they used to with "only" today's average salary would achieve financial prosperity beyond their imagination. The idea of preserving domestic production of something usually stems from habit. Most of us don't want Israeli-made cars like in the sixties because we are not used to Israeli-made cars. We also don't aspire to Israeli-made televisions like there were in my parents' home (Silora). Again, it's a matter of habit. It's good for countries to produce the things they are most efficient at. As a wealthy country, we will never be the most efficient at things that require a lot of unsophisticated manual labor. On the other hand, as an educated country, if we preserve this, we can always be leaders in things that require high human capital. The advantage is that human capital is rewarded much more than cheap labor.

As always, you are warmly invited to leave comments in the talkbacks or via email/phone rimon@effm.co.il 0545232799

👍 Selected chapters for free from the book Effective Mortgage – https://mortgage.ravpage.co.il/freechapter
Life-changing economic insights https://mortgage.ravpage.co.il/9things
👍Wealth and Microphone Podcast – http://bit.ly/HonAndMic
👍Join friends on the YouTube channel to watch exclusive content or simply say thank you. https://www.youtube.com/channel/UC0Um-HFfZWvyXLXrt3XtXQA/join
Economic Growth Together Community – https://bit.ly/zomhimcal
👍 Economic Growth WhatsApp Group – Small Group – https://chat.whatsapp.com/GkB7DW610cA36FIU16Ll6X
Property Law: The Rules of the Game https://nadlanrules.co.il/

פעמים רבות מוטחת בכלכלנים הטענה ש/הם חושבים על כסף/שורה תחתונה וכו' ולא על בני אדם. 

טענה נוספת היא שכלכלה זה מדע(אם בכלל) די פשוט ושכל אדם עם שכל ישר מבין אותו(או לחילופין שכלכלה אינה מדע אלא רק הבעות דעה). 

"סערת" אל־על נותנת הזדמנות לדון על כלכלה ותפקידה בחיינו. 

עם פרסום הדו"חות הכספיים הסתבר שאל-על הרוויחה לא מעט כסף מכך שהמשיכה לטוס במלחמה, עת שאר החברות סרבו לטוס לישראל. אל־על גבתה על הטיסות מחיר גבוה יותר ובשל כך גם הרוויחה יותר. 

גילוי נאות מוקדם: אין לי כל קשר לאל־על מלבד זה שעוד לא זכיתי לקבל החזר על כרטיס נסיעה שבוטל עקב הקורונה ואת הזיכוי הייתי אמור לקבל לפני שנה פלוס. זה לא משנה, אל־על היא רק דוגמה לטובת דיון. אפשר למצוא דוגמאות רבות אחרות מתחום הירקות, התחבורה, הרפואה או בעצם מכל תחום אחר. 

ראו למשל את דבריו של איש תקשורת(לא כלכלית) מוביל:  

או את הכותרת בעיתון(כלכלי):

אינטואיטיבית זה באמת מרגיז. מישהו נשאר לבד בשוק כי החלה מלחמה ואז הוא "מנצל" המצב ומעלה מחירים.

ראשית, האם הכעס צריך להיות מופנה לחברה שהמשיכה לטוס? זה קצת כמו תחילת ישיבה בה שליש מאחרים ולא מגיעים ואז המנהל מתחיל בכעס שמופנה לאלו שמולו, אלו שכן הגיעו. אם כבר רוצים לכעוס על מישהו אז אולי על החברות שהפסיקו לטוס? לא משנה, נחזור לדיון. אנו לא כאן כדי לכעוס על אף אחד(חוץ ממי שלא פרע את חוב הקורונה שלי). 

נניח שיש בניו יורק 1500 אנשים שרוצים להגיע לישראל ורק 500 מקומות על הטיסה. איך נקבע מי יעלה על המטוס?

שיטות מקובלות לעשות זאת: 

1. מי שקנה ראשון. ההרשמה נפתחת. ראשון קונה, ראשון נכנס. 500 בפנים 1000 בחוץ. 
2. הגרלה. 1500 רוצים. 500 יכולים. נעשה הגרלה. 
3. ועדה שתקבע מי באמת צריך לטוס דוקא עכשיו. בנוסף כמובן ועדת ערר לעיון מחדש בהחלטות הועדה הראשונה. 

כמובן שאפשר לשלב בין השיטות. למשל הגרלה רק בין אלו שועדת הזכאות קבעה שהם זכאים וכו'. כל אחת מהשיטות משמשת במקומות שונים. למשל שילוב של זכאות עם הגרלה הוא הבסיס למתן תלוש הנחה של מעל מיליון שקלים בפרוייקט מחיר למשתכן. זכאות על בסיס מקום מגורים מאפשרת הנחה במס הכנסה.

קונה ראשון נמצא בפנים ואחרים בחוץ הוא האופן שבו קונים כרטיס לקולנוע. 

איך שלא נהפוך את הדברים יהיו לנו בסוף 1000 אנשים מאוכזבים. כשכלכלן מסתכל על הבעיה הוא אומר לעצמו. אני יודע שעלי לאכזב 1000 אנשים בשלב הראשון אבל אני מחפש שיטה ש: 
א. לא תתייחס רק לכמות המאוכזבים אלא גם לאיכות האכזבה. יש הבדל בין להתאכזב מלהגיע יום אחד מאוחר יותר הביתה לאחר טיול לבין להגיע יום אחד מאוחר יותר כשבדיוק ביום הזה אשתך הודיעה לך החלו לה צירים מוקדמים. 

ב. תתייחס לכמות המאוכזבים לא רק היום אלא בכלל ולא רק היום אלא גם בפעם הבאה שיהיה אירוע דומה. 

ג. תתייחס לאיכות החיים של האנשים גם בשגרה.

 הדגש כאן הוא שכלכלן כאחד שהוכשר במחלקה למדעי החברה של האונב' שואף תמיד להשיא(למקסם) את הרווחה ולא את הרווח. רוצים להשיא רווח? לכו לראיית חשבון במחלקה לניהול :). גם בחיים הפרטיים אני ממליץ לחפש רווחה ולא רווח אך זה למאמר אחר. הכלכלן אומר לעצמו יש לי מצד אחד תועלת: טיסה ישירה מארה"ב לישראל ומצד שני עלות: המחיר שיש לשלם על הטיסה. כביכול הטיסה היא מוצר בעל תועלת אחידה לכולם. בפועל, עבור זה שאשתו החלה צירים הטיסה בעלת תועלת גדולה בהרבה מאשר לזה שבעצם התלבט לכתחילה אם לא להישאר ליום נוסף בניו יורק ואי יכולת לעלות על הטיסה כלל לא משמעותית עבורו. אם נחליט להקצות כרטיסים בהגרלה או באמצעות הראשון זוכה השני בוכה בהחלט ייתכן שלא נקצה את הכרטיסים בצורה יעילה. כולם אמנם שילמו אותו דבר אבל מבחינת האושר-הרווחה, יכולנו לבצע הקצאה אחרת שהייתה מוצלחת הרבה יותר. גם בשיטת הועדה המסדרת כנראה נקצה את הכרטיסים בעיקר לאלו שידעו לדבר הכי טוב וממילא עד שהועדה תקבל החלטות עבור 1500 אנשים המטוס כבר יצא לדרכו. אנו צריכים שיטה שתהיה מהירה ויעילה להקצאה של הכרטיסים. עד עתה לא נמצאה שיטה שתעשה את ההקצאה בצורה יעילה וממקסמת אושר באופן מוצלח יותר משיטת השוק החופשי. עליית מחיר הכרטיס בשעה של מחסור עד שחלק מהאנשים יאמרו לעצמם במחיר כזה, אני מעדיף לשלם על עוד יום במלון. שיטה זו נראית לעתים לא הוגנת. מדוע שעשירים יעלו על טיסה רק בגלל שהם עשירים? למה שחברה תרויח יותר בגלל שיש מלחמה?

מסופר על אחד שהגיעה פיה לביתו ואמרו לו שהיא מוכנה להגשים לו כל משאלה אבל שיידע שהשכן שלו יקבל כפול. האיש לא היסס לשניה וביקש שהפיה תוציא לו עין.

אז כן, לא נעים לשמוע אך יש אנשים שקל ונעים להם יותר בחיים. להיות עשיר, יפה ובריא טוב מעני וחולה. בכל מקרה שיטה זו של עליית מחיר עד שאלו שלא מתאים להם המחיר הגבוה בין אם הם עניים ובין אם הם עשירים היא השיטה שככל הנראה תבטיח למירב האנשים את השאת(מיקסום) ההנאה כי הוא יוכל להחליט אם להתאמץ מאד ולעלות על הטיסה או לוותר עליה ולחסוך את הכסף. חשוב לזכור שבמקרה הנוכחי עליית המחיר הכואבת עליה דיברו רבות היא לכרטיסים מניו יורק. לכל אחד מהנוסעים הייתה אפשרות לבחור בטיסה לא ישירה. למשל לטוס לאתונה במחיר רגיל ורק באתונה לעלות על טיסה ישירה לישראל. גם אם כל הטיסות לישראל התייקרו פי שלוש אז פי שלוש מטיסה ב- 200$ של יוון ישראל זה כואב פחות מ- פי שלוש של 1000$ מניו יורק לישראל. דוגמה לא מייצגת מהרשת:

זו דוגמה נפלאה. אדם אמיד שיכול להרשות לעצמו טיסה במחלקת עסקים לניו־יורק מחליט that he מעדיף לא לטוס כעת אלא במועד מאוחר יותר ובכך פינה מקומו למי שהטיסה חשובה לו יותר. הוא היה יכול גם להחליט שבמקום מחלקת עסקים הוא יטוס מחלקת תיירים או שבמקום טיסה ישירה ייקח טיסה עם חניית ביניים באתונה(או בדובאי או במקומות אחרים) ובחר לא לעשות זאת. אילו היו מחייבים את אל־על לטוס במחיר נמוך, סביר שיכולת הבחירה של אדם זה ואחרים הייתה נשללת. היצע הטיסות היה בהכרח נמוך יותר והשאלה אם יהיה על הטיסה או לא ואפילו אולי באיזו מחלקה יישב הייתה תוצאה של הגרלה/ועדה או כל שיטת החלטה אחרת.

אפשר להסתכל על זה גם הפוך. ננניח שהיו מחוקקים פיקוח על מחירי טיסה כך שהחברות לא יוכלו להעלותם. כלל לא בטוח שיותר אנשים היו מצליחים להגיע מארה"ב לישראל. למעשה די בטוח שפחות אנשים היו מצליחים בכך ורמת הרווחה הייתה יורדת:

1. כשהמחיר עולה יש לחברות תעופה נוספות תמריץ לחזור ולטוס. לחברה שמוכנה לטוס במחיר הקודם, יש תמריץ להסיט טיסות מקווים אחרים אל הקו שהפך רווחי יותר ואולי אפילו להגדיל היצע הטיסות למשל על ידי שכירת מטוסים.
2. לחילופין, אם מגבילים המחיר החברה עשויה להפסיק לטוס בקו זה ולהעביר פעילותה לקווים רווחיים יותר. תאמרו, אז נחייב אותה לטוס. בסדר, אז בהיותה מחוייבת, היא תיתן את המינימום מבחינת שירות ומבחינת תדירות.
3. שינויי קווים וטיסות וביטולי קווי טיסה זה דבר שאני משער שכל החברות היו מעדיפות להימנע ממנו. חברה שבוחרת לטוס לישראל לוקחת על עצמה סיכון בתקופה זו. כל חברה מצפה לפיצוי מסוים על הסיכון. אם בנוסף לסיכון המצב הבטחוני מדיני(חרמות) יתווסף גם סיכון של רגולציה המתערבת בקביעת מחיר "נכון" לכרטיס, יהיו פחות חברות. אנו כבר יודעים שהמחיר שחשבנו בעבר שהוא המחיר ה"נכון" לטיסה הסתבר כמחיר גבוה בהרבה מהמחיר אותו גובות חברות הלואו קוסט. כתבתי בעבר על שר הכלכלה שכשמחיר מסיכות הקורונה טיפס לעשרים שקלים למסיכה קבע שהוא יטיל פיקוח ויגביל המחיר למחיר "נכון" של 3 שקלים. למזלינו אותו שר לא מימש הבטחתו ותוך זמן קצר המחיר הגבוה דחף עוד יבואנים להביא מסיכות והמחיר ירד לכשלושים אגורות למסיכה – עשירית מהמחיר ה"נכון".

בכל הפעמים בהן מישהו מנסה לקבוע מחיר "נכון"/"הוגן" או כל שם אחר הוא יוצר אחד משלושה דברים:

1. מחסור. במצב זה לא משנה מה המחיר, רבים לא מצליחים לקנות את המוצר. פעמים רבות נוצר שוק שחור.
2. מחיר גבוה ממחיר השוק שהיה נקבע לבסוף: החברות משכנעות את הפקיד הקובע מהו המחיר הנכון והמחיר לא משתנה יחד עם תנאי השוק.
3. חוסר יעילות: כשקובעים מראש מהו הרווח "המתאים" לחברה, מעודדים אותה לחוסר יעילות. חברה תמיד יכולה להרוויח פחות למשל על ידי העלאת משכורות או התעלמות מאבטלה סמויה.

אנו שותפים

ראינו מעלה שיש שתי אפשרויות לחלק את המקומות ובכל מקרה נאכזב נניח שני שליש מהרוצים לטוס. בשיטת ההגרלה או המזמין ראשון שליש קנו שליש נשארו. בשיטת המחיר הגבוה החלק הראשון זהה שליש עלו, שני שליש נשארו. אבל… הבדל קטן, חלק מההכנסות הנוספות שהרוויחה החברה מחולק לשני השלישים שנשארו ולשאר אזרחי המדינה דרך מס גבוה יותר.יש הטוענים גם שבמקרה של אל־על זה לא הוגן כי אל־על קיבלה חילוץ בקורונה. כמובן שאת הדוגמאות שלמעלה אפשר לשנות לכל חברה שתרצו כולל ארקיע שלא קיבלה סיוע. אבל כמי שהסיוע יצא בחלקו הקטן מכיסו, בכל זאת אני משלם מסים, אני אמור דווקא לשמוח שאל־על מרוויחה המון בשעה שאני מוותר על טיסה וכך מחזירה את מה שקיבלה במהירות גדולה יותר.

מזמינכם לכתוב דעתכם מטה. לימים שקטים וטובים. רימון: 054-5232799 rimon@effm.co.il

אני מבקש להקדיש מאמר זה לזיכרו של רב סרן נאיל פיק פוארסה מהיישוב מע'אר שבגליל. נאיר, מפקד פלוגה בן 43, נהרג בגבול הצפון והשאיר אישה וילד. החלל ה- 11 מהעדה הדרוזית בחרבות ברזל.

—–