Tag: Financial education

לפני כמה ימים הסתקרנתי מה עומד מאחורי מודעת פייסבוק כלשהי. זה לא שחשבתי שגיל שוויד באמת עשה הסבה מאבטחת מידע להמלצה על מניות אלא שבאמת הסתקרנתי מה כן קרה. מאותו רגע נכנסתי למאורת ארנב של תרמיות או יותר נכון ניסיונות תרמית שהאלגוריתם בטובו הפיל עלי בזו אחר זו לאחר שזיהה אותי כקורבן פוטנציאלי.הונאות רשת והונאות בכלל הן נושא מרתק בעיני. שילוב של טכנולוגיה ופסיכולוגיה. מאז שאני זוכר עצמי אני מתעניין במניפולציות שעושים עלינו כדי לגרום לנו לבצע משהו שלאו דוקא לטובתינו.

אנו רק בתחילת מהפיכת ה- AI שכמו כל דבר טוב מביאה איתה גם דברים רעים. במאמר זה אני רוצה לדבר על כמה דרכים בהם ינסו להוציא את כספיכם ואיך אפשר להתגונן מכך. לא יהיו כאן סיפורים על נסיך ניגרי. לצערי אנו הרבה מעבר לשלב הזה. הציצו בסרטון שהכנתי מתוך שלל הניסיונות וראו איך חמי פרס, גיא רולניק, יוסי ורדי, גיל שוויד, אמיר ירון, נגיד בנק ישראל ועוד רבים וטובים ניסו להכניס אותי לקבוצה בה הם ימליצו על מניות. מדגיש שלאנשים שבשמם פורסמו הדברים אין כל קשר אליהם ויחד עם מי שהתפתה למודעות אלו הם קורבן שלהן. שימו לב שהטקסט במודעות שונה מעט בכל מודעה ומתאים לאיש בשמו כביכול היא פורסמה.

סוגי תרמיות

על אף אהמטרה של כל תרמית היא להעביר את הכסף שלנו למישהו אחר. אני חושב שיהיה הגון לחלק את התרמיות לכאלו המבוססות על גניבת דעת לעומת גניבה ממשית.

גניבת דעת

גניבת דעת היא למשל להציע לי להיות "מיוצג" על ידי צוות של סטיסטיקאים שימלא עבורי את הלוטו ויגדיל את סיכויי זכייתי. ברור שאי אפשר להגדיל את סיכויי הזכיה בלוטו מעבר להגדלת כמות רכישת הכרטיסים. אין מספרים "חזקים". למרות זאת חברות המציעות בדיוק את זה מתקיימות. רוצים כמה דקות של אסקפיזם? הסרטון הזה יכול לספקן:

גם פרסומת ה"אראלה מתקשרת" היא סוג של גניבת דעת המשתמשת בהטייה מחשבתית הגורמת לנו לחשוב שאם קל לנו לזכור אירוע שקרה(מישהו זר זכה בלוטו) זה אומר שהסיכוי שלנו שאירוע כזה יקרה לנו גבוה יותר. הטיה זו משמשת על הצד החיובי(אם יש להימורים צד חיובי) כשמדברים על "מאות זוכים בשנה" או על הצד השלילי כשסוכן הביטוח מספר איך רק בשבוע שעבר מישהו גילה שהוא חולה ואיזה מזל שהיה לו ביטוח. אני לא ממליץ לוותר על ביטוחים המתאימים לכם אבל לשאלה אם למישהו אחר היה אירוע ביטוח יש אפס קשר לשאלה אם אתם צריכים Insurance זה.

סוג נפוץ של גניבת דעת הוא קורס ניתוח טכני לחיזוי עליה או ירידה של מניות. על פי שיטה זו שפותחה ביפן במאה ה- 18(1700-1800), אפשר לזהות את המחיר העתידי של אורז אם מזהים ששינויי המחירים לאורך תקופה מזכירים צורה של נר יפני. זה לא שהשיטה אינה מאפשרת לעתים חיזוי של מחיר מניה. כל שיטה כולל קריאה בקפה, אסטרולוגיה וכל שיטה אחרת יאפשרו לעתים חיזוי של עליה או ירידה עתידיים של מניה. שיטה אינה נמדדת בכך שלעתים היא מצליחה לבצע חיזוי נכון. כשיש שתי אפשרויות: עליה או ירידה, גם הטלת מטבע תאפשר לעתים קרובות חיזוי או מדוייק יותר ניחוש המגמה. ניתוח טכני לא הראתה בשום מחקר עדיפות על אסטרולוגיה כדרך לקבוע מחיר עתידי של נכס כלשהו. קל גם להסביר מדוע שיטה זו או שיטות דומות אינן יכולות לבצע חיזוי מועיל כזה עבור משקיע כמוני וכמוך. נניח שמישהו היה מגלה שיטה לזהות מגמות בצורה טובה. אם הוא שומר לעצמו מידע זה ייתכן ויעשה חיל והונו יגדל משמעותית. כל הכבוד. אבל אם מסתמכים על שיטה שפרטיה ידועים לכולם וכשאנו יודעים שרוב המסחר במניות מבוצע באופן אוטומטי על ידי מחשבים הרי ברור שאם מחשב יזהה מגמה, הוא יבצע את הפעולה תוך מאית שניה והרבה לפני שאנו נסיים להקיש שם וסיסמה כדי להיכנס ולבצע הרכישה. אנו נקבל את המחיר לאחר השינוי שהראה ה"נר" שלנו.

כבני אדם אנו רוצים להאמין שיש לדברים סדר ושאם רק נלמד מספיק ונקבל מספיק מידע, נזהה סדר זה ונוכל להשתמש בו לצרכינו. בעבר הדת מילאה מקום זה. אמנם לא הבנו כמעט כלום אבל, הגדירו לנו מה צריך לעשות כדי שיהיה בסדר. ברור המקרים זה לא עבד(תוחלת החיים הייתה סביב 40 שנים) אבל תמיד חשבנו שאם ננסה קצת יותר, בסוף זה יעבוד. היום אנו יודעים על העולם הרבה יותר אבל עדיין קשה לאנשים לקבל את זה שיש דברים רבים כמו כלכלה שבה יש כל כך הרבה משתנים, שאין כל אפשרות ולא משנה כמה נתונים ואיזה כח מיחשוב וכח אינטלקטואלי נשקיע, עדיין לא נדע מה יקרה למניה X בעוד 3 ימים.

אני יודע שכשאני כותב אי אפשר לדעת זהו מסר מבאס. מצטער על כך. לא במקרה מסר זה הרבה פחות נפוץ בתקשורת לעומת מסרים מסוג "מה חוזה לשוק זה שחזה את הנפילה בשנת X". גם אני יכול לחזורת כל שבוע שבשנת 2026 ואח"כ 2027 ואח"כ 2028 תהיה נפילה בבורסה, מלחמה, מגיפה או כל דבר אחר. כל עוד לא מדובר בדבר מופרך לחלוטין, יש סיכוי שיום אחד אצדק ואהיה זה ש"חזה את…". אל תהיו אלו שמקשיבים לשטויות כאלו. חפשו את האנשים שאומרים לעתים קרובות "איני יודע" הם בדרך כלל אנשים שעדיף לסמוך עליהם. "למד לשונך לומר איני יודע", תלמוד בבלי, ברכות. ובתוספת שלי, אל תקשיבי למי שלעולם לא אומר איני יודע.

עוד סוג של גניבת דעת שנתקלתי בו פעמים רבות זה טלפונים או פרסומות באינטרנט המתחילים במשפט "בעקבות הרפורמה של האוצר" או "כדאי מהר לפני הרפורמה של האוצר"…פרסומות ונסיונות מחירה אלו הם בעיקר בתחום הביטוח ואם תנסו לברר על איזו רפורמה מדובר או מתי התרחשה בפועל אתם תגלו שגם הנציג אינו יודע. זה משפט סתמי בדרך כלל כדי להצדיק השיחה או לתת דחיפות מזויפת לפרסומת.

גניבות "רכות"

סדרת הפרסומות בפייסבוק שצילום שלהן שמתי למעלה היא סוג של ניסיון גניבה שאכנה אותו רך. מפתים אותנו להכנס לקבוצת ווטצאפ כלשהי בה כביכול ימליצו על מניות, בפועל ככל הנראה יהיה קישור רעיל כזה או אחר או דרישה שעוד רגע נקבל המלצה אבל לפני זה התקינו אפליקציה שעולה רק 10$ וכו'. זו לטעמי גניבה רכה כי קל באמצעות מודעות אותה אני מנסה לעורר במאמר זה לחמוק ממנה. לעתים התרמית מתחילה בפניה כביכול תמימה דרך המסנג'יר או ווטצאפ ומתקיימת שיחה שלאט לאט יותר ויותר קשה להבחין שהיא מבוצעת עם בוט. בנתיים עברית משובשת יכולה לסייע לנו להבחין בבוט. זה ישתנה. אבל היכולת להבחין בהצעה לא סבירה נשארת לנו. בוט הציעה לי בעבר להתקין את אפליקציית ההשקעות שלו והוא יסדר לי ארוחה עם חברו אילון מאסק. כשהבעתי מתוך שעשוע פקפוק בעניין, הוא ביקש את הנייד שלי וביקש שאמתין שמאסק יפנה אלי. "מאסק" אכן פנה. בעברית 🙂

גניבה בוטה

דמיינו את האירוע הבא. כל המשפחה יושבת שבעה על האב שהלך לעולמו. מתקשרת אישה חביבה אל האם המבוגרת והאבילה ואומרת שהיא מידיעות אחרונות ולצערה נפלה טעות בחיוב כרטיס האשראי עבור מודעת האבל ולא נלקח בחשבון המע"מ. האם תוכלי לתת לי את הפרטי הכרטיס כדי שאחייב את 47 השקלים החסרים? האישה המתקשרת יודעת את כל הפרטים(המודעה לפניה אז היא יודעת את שמות הילדים, כתובת המגורים וכו'). 99% מהאנשים אני מניח היו מוסרים את מספר הכרטיס וכמובן שזו מטרת הגנבים ולא החיוב הקטן. אמא של חבר יקר שזה קרה לה, עשתה את הדבר הלא טבעי וביקשה שיתקשרו לבנה.

תמיד כשמישהו מתקשר אליכם ומבקש לחייב על משהו עשו לעצמיכם טובה ובקשו את הטלפון שלו כדי שתוכלו להתקשר אליו בחזרה. את מספר הטלפון שלו אפשר גם לחפש בגוגל לפני שמתקשרים.

סיפור נוסף. אדם נהג להמתין בחדר המתנה של רופא משפחה. כשראה אנשים מבוגרים הולכים ברגל הביתה עקב אחריהם. מעתה כשהוא יודע היכן גרים אנשים מבוגרים הוא בדק בתיבת הדואר שלהם. לכם אולי שולח הבנק הודעות במייל אבל מבוגרים פעמים רבות ממשיכים לקבל הודעות בדואר רגיל. כשראה האדם מכתב מבנק לקח אותו. עתה יש לו את פרי חשבון הבנק, תנועות אחרונות ופעמים רבות גם את שם הבנקאית המטפלת בחשבון. כל מה שנותר לו לעשות זה להרים טלפון לאיש, לומר לו משהו בנוסח מדברים מבנק X, ענת שבדרך כלל מטפלת לך בחשבון חולה אך היא ביקשה לאמת אתך מספר פרטים ובאופן כזה מוציאים מהאדם עוד פרטים שיאפרו מאוחר יותר להוציא כסף מחשבונו.

Summary

הדרך הטובה ביותר לא להסתבך בקטטה ולא ליפול קורבן לתרמית כזו או אחרת היא לספור עד עשר(או עד מאה) לפני שמקבלים החלטה. למעט במקרה והתקשרתם לקבל ממני הצעת מחיר לייעוץ, משפט מצוין כמענה לכל הצעה הוא "אתייעץ עם בעלי/אשתי". כשמספרים על ההצעה למישהו אחר פעמים רבות מבינים לבד את מגבלותיה. גם אם לא, אותו מישהו אחר שומע את פרטי ההצעה בלי השטיקים של גונב הדעת ולכן יכול לסייע בקבלת החלטה.

בקשו לחזור טלפונית או לקבל גם מייל ממי שיוזם שיחה אליכם. אל תלכו לפגישות "חינם" ואל תאפשרו להגיע אליכם הביתה "לפגישת חינם". הזמן שלכם שווה הרבה. מי שמתעקש לא לדבר בטלפון/בזום אלא להיפגש רוצה בדרך כלל להשפיע עליכם בדרכים לא ענייניות. מידת הפאר במשרדים של מישהו אינה אומרת כלום על טיב ההצעה שהוא מציע לכם.

את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

בשיר על חירותי של ג'ורג' מוסטקי(מילים ולחן). תרגום יורם טהרלב, ישנו בית המתאר את החירות שבין השאר נוכל להשיג באמצעות ויתור על "תפנוקים ונועם". זה נראה מוזר. אנו כבני תרבות השפע תופסים דוקא את התפנוקים והנועם כביטוי של "חירות" או חופש כלכלי. היכולת לצרוך היא החופש. פעמים רבות אני שומע מאנשים את השאלה מה צריך לעשות כדי לא לדאוג כל פעם לפני שצריך לרכוש משהו? השאלה אינה של אנשים עם הכנסה נמוכה. רוב המגיעים אלי עם הכנסה מעל הממוצע. התשובה היא כמובן באופן כללי להרגיש פחות פעמים ש"צריך" לרכוש משהו. ככל שתרגישו פחות פעמים שאתם "צריכים" משהו ויותר פעמים שאתם רוצים משהו, כך בסופו של דבר תהיו הרבה יותר חופשיים. מול הבנה אינטואיטיבית זו ישנם כוחות רבי עוצמה ומשאבים כדי לשכנע אותנו בדיוק בהיפך הגמור ובכך לשעבדינו גם בלי שוטים ונוגסי עבדים. כתב גלובס עידן ארץ(המלצת מעקב) הפנה את תשומת ליבי לפרסומת של בנק דיסקונט שכדאי להתעכב עליה:

זו פרסומת שכדאי לנתח את כל מרכיביה. ככל שאנו מודעים למניפולציות רגשיות ואחרות שעושים עלינו פרסומאים כדי שנקבל החלטות רכישה שלא יקדמו אותנו אלא את מי שמשלם למפרסם כך נתחזק, נקבל החלטות טובות יותר ונהיה ברמת חורין/חופש גבוהה יותר.

המניפולציה הראשונה היא כמובן שימוש במלחמה ובכך שרבים עם תחושת הזדהות רבה כל כך עם חיילים בסדיר ובמילואים. מי שראה סרטוני טיק טוק של חיילים "משוגעים" מבין על מה אני מדבר. אם לא, זה גם לא נורא, אנו פה בשביל כלכלה.

לפרסומת שלושה חלקים ובכל חלק מישהו אחר מקבל החלטה "משוגעת". בחלק הראשון בעל עסק לוקח הלוואה כדי לפתוח עסק. את זה בהחלט ניתן להצדיק. לא ראיתי את התכנית העסקית. אין לי מה לומר לחיוב או לשלילה על חלק זה שתופס גם את הנתח הקטן ביותר בפרסומת. למעשה המצב היחיד(למעט נניח אירוע רפואי) בו כדאי לקחת הלוואה זה כדי להשקיע את הכסף במשהו שבסבירות גבוהה יניב יותר מעלות ההלוואה.

מייד אחר כך אנו רואים שתי משפחות שממש מחרבות את חייהן הכלכליים. כדי לא להאריך יותר מידי בדברים נניח שגם המתחתנים וגם אנשי הבת מצווה מתכוונים להוציא 60,000 שקלים שאין להם ובגלל זה נזקקים להלוואה. נניח שההלוואה ניתנת להם בריבית לא גבוהה של פריים + 2% כלומר נכון לאפריל 2024, 8% לשנה. משפחות אלו לוקחות הלוואה ארוכה כי הן יכולות לשלם מעט בכל חודש. אחרת מטבע הדברים היו יכולות לחסוך כדי לצאת לטיולים או לערוך חתונה יקרה. דיסקונט בטובו מאפשר לקחת הלוואה זו ל- 18 שנים. התשלום החודשי יהיה כ- 525 שקלים. התשלום הכולל יהיה כ- 113,000 שקלים. כמעט כפול מההלוואה שנלקחה. תאמרו אולי, חיים פעם אחת. אנו יכולים לתת לילדה חוויה. אנו יכולים לתת לזוג הצעיר חתונה רבת רושם וכו'. בואו נתקדם עם בחינת החלופות. אותם הורים שבחרו לשלם על ההלוואה 525 שקלים לחודש משך 18 שנים. אני עוד לא מדבר על השאלה מה הם יעשו עם הילדה הבאה? אבל עבור הילדה הזו שאת חופשת בת המצווה שלה יסיימו לשלם ההורים כשהיא תהיה בת 30. מה לדעתכם היא תעדיף בגיל 30, רבע מיליון כדי לקנות יחד עם בן זוגה דירה או להסתכל באלבום בתמונות מיורודיסני? האמת אין לי מושג מה היא תעדיף. העניין שהוא שרוב האנשים כלל לא יודעים את המשמעות המלאה. נניח שההורים היו אומרים לעצמם, עד היום לא חסכנו מספיק בשביל הטיול. אנו לא "משוגעים" ולכן לא ניקח הלוואה יקרה אלא נעשה טיול צנוע. עתה, כשאנו עכשיו מבינים את המשמעות של מה שכמעט עשינו, אנו נתחיל היום לחסוך את אותם 525 שקלים שהתכוונו לשלם על ההלוואה. לא רק שנחסוך אלא שניקח 20 דקות כדי לקרוא את המאמר של רימון ולצפות בוידאו על ההשקעה הראשונה שלכם בבורסה כדי לצבור גם Return על החיסכון. עם תשואה צנועה של נניח 7%, השקעה כזו תניב ב- 18 שנים 226,000 שקלים. קרוב לרבע מיליון. רוצים לראות איך חישבתי את כל המספרם לעיל? Click here (או האמינו לי) אם משהו לא ברור בקובץ האקסל, בחישוב וכו', אין מה להתכב על זה. מה שחשוב הוא העיקרון.

בשלב הזה פעמים רבות אנשים אומרים לי, אבל אתה מדבר על צבירת כסף עתידית בעוד שאת החוויות של טיול בת המצווה לא נוכל להעניק בעתיד. יש לי עבורכם כמה תשובות לעניין זה:

1. עיזבו את המשפחה הדמיונית שבראתי עבורכם. בין הקוראות יש רבות שאין להן כלל ילדים או אפילו בן זוג עדיין. העקרונות עומדים בעינם.
2. אותה משפחה שיצאה לטיול צנוע לבת המצווה והחלה להשקיע, תוכל להעניק טיול לפני גיוס. בכל מקה משפחה זו תהיה לאורך כל חייה במצב טוב בהרבה. כעבור שנתיים היא כבר צברה 13,500 שקלים. זה אומר שאם יילך לה הממיר הקטליטי במכונית היא לא תתרגש. זה אומר שאם יצטרכו ליישר שיניים לבן, זה לא סוף העולם. ב- 6 שנים ייצברו כמעט 50,000 שקלים. כעת עוד הרבה דברים לא יגרמו למשפחה לזעזוע כלכלי נוראי.

ב- 2017 פורסם מחקר אמריקאי בו הראו ששליש מהאמריקאים טענו שלא יוכלו לגייס 2,000$ בתוך חודש. בישראל עשו בדיקה דומה ב- 2023 עם 8,000 שקלים והגיעו לתוצאות דומות.

כשאתם נענים להצעה לקחת הלוואה לטובת משהו שאינו מביא חזרה תשואה אתם מקטינים את האיתנות הפיננסית שלכם. גם אם עשיתם חישוב שתוכלו להחזיר כל חודש את עלות ההלוואה ואפילו אם לקחתם בחשבון את הסיכון להתייקרות התשלום החודשי להלוואה אתם עדיין חושפים את עצמכם לסיכון גדול יותר שבמקרה של הפתעה כלשהי, תתקשו להתמודד. מכיוון שהפתעות מגיעות מידי פעם בצורה של קלקול במכונית, קלקול בבית, צורך בטיפול כלשהו לילדים, פיטורין או המון דברים לא נעימים אחרים, מי שבנה מערכת משפחתית בה יתקשה להתמודד עם תקלות בלתי צפויות אלו גוזר על עצמו פחד קבוע מהפתעות. פחד קבוע הוא שיעבוד עצום. במחקר אחר הראו ב- 2013 שחששות ולחץ כלכלי מורידים נקודות IQ. בלי מחקר אוכל לקבוע שגם הבריאות נפגעת במצב כזה ובסבירות גבוהה גם היחסים במשפחה.

עבד מקבל מאדונו אוכל, בגדים ומקום לישון. עבד לא מקבל את האפשרות להתקדם מבחינה כלכלית. לכם, אם השכר הוא מעל סף די נמוך, יש אפשרות להתקדם מבחינה כלכלית, ראו שאתם מנצלים פריווילגיה זו ומגדילים את החירות הכלכלית שלכם עוד ועוד בכל חודש או שנה שעוברים.

חירות כלכלית

חירות כלכלית או חופש כלכלי או שמות שונים אחרים הינם דבר שכל אחד מגדיר באופן שונה. נושא זה ראוי למאמר נפרד אבל בנתיים נגדיר לצורך העניין חירות כלכלית כמצב בו ההוצאות החודשית שלנו ממומנות על ידי נכסים מניבים כך שאנו לא חייבים ללכת לעבודה. רבים מסתכלים על עניין זה כמצב של אחד או אפס. או שהגעתי או שלא הגעתי. זו טעות לדעתי. במקום זאת עדיף להסתכל על ספקטרום. על טווח. לפני שנים עבדתי במקום שחיפש המון זמן עובד כי היה לו יכולת לשלם רק על שלושה ימי עבודה בשבוע. לרוב האנשים הסידור לא מתאים. עבורי זה היה נפלא. עבדתי כמה שנים 3 ימים בשבוע, אח"כ 4 ימים בשבוע ולבסוף עזבתי כשרצו רחמנא ליצלן שאתחיל לעבוד 5 ימים בשבוע. כשעזבתי את הבנק עלתה מאד תחושת החופש שלי כשהתחלתי ללבוש לעבודה טי שירט וסנדלים במקום חולצה מכופתרת ונעליים גם בקיץ. אני עובד קשה היום אבל העובדה שאלף אני אוהב מה שאני עושה(לכתוב מאמר כמו זה נקרא עבודה?), בית איני צריך לעמוד בפקקים בשביל להגיע לעבודה(יחידת דיור בבית) יוצרת לי תחושת חופש גדולה. נסו לראות איך אתם יכולים לשפר את החירות שלכם גם אם מדובר נניח בירידת שכר. זה עשוי להשתלם מאד.

שיעבוד מדומה

בעתיד אכתוב על כך אולי מאמר שלם אבל בנתיים הערה על שיעבוד מלא. שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות היא למה "להשתעבד" לבנק עם משכנתה במקום נניח לשים את הכסף בפיקדון, לקבל 4% ועם הכסף הזה לשכור דירה. כך כביכול "לא משתעבדים" לבנק. ראיתי היום מישהו שהגדיר רכישה למגורים כהחלטה רגשית לעומת מגורים בשכירות והשקעת הכסף כהחלטה "כלכלית". לא יהיה כאן דיון על איזו חלופה עדיפה כי אני חושב שדיון זה הוא דיון עקר לחלוטין. אין פתרון עדיף לכולם. לכל אחת ולכל משפחה יש רצונות העדפות ומטרות שונות וההחלטה צריכה להיות כזו שמתאימה הכי טוב למשפחה. לא במקרה פגישות ייעוץ על נושאים כאלו לוקחות לעתים יותר משעתיים עד שלפחות אני מחליט מה עדיף למשפחה כלשהי ולא במקרה בפגישות שונות התשובה שונה.

אני רוצה להתעכב על "להשתעבד לבנק" כמשהו רגשי לעומת כלכלי כמשהו רציונלי. כשמישהו אומר "להשתעבד" אני כבר מבין מה הוא חושב שנכון. המילה להשתעבד היא מילה מאד מאד רגשית. קודם כל אנו לא באמת "משתעבדים" לשלושים שנים או 20 שנים או עשר שנים. בכל יום נתון, אפשר להחליט שמוכרים את הדירה וסוגרים את המשכנתה. זה שלקחנו משכנתה לא אומר שאנו חייבים להחזיק בה. שנית, אלא אם מגורים בקרטון בכיכר המייסדים בפתח תקווה הם חלופה סבירה עבורכם אז יש לי חדשות, כך או כך אתם "משועבדים" להוצאות דיור כאלו ואחרות. מבחינה כלכלית זה לא מאד משנה אם ל"שיעבוד" הזה קוראים משכנתה(שכירות על כסף) או שכר דירה(שכירות על דירה). כלומר, אם אתם באמת רוצים לנהל דיון על איזו חלופה הכי טובה למשפחה שלכם, נהלו את הדיון באמת עם מינימום משקל רגשי שמילים כמו "להשתעבד" בהכרח מעמיסות עליו. אם אתם משווים בין שכר דירה לבין מה שתקבלו מפיקדון אז עשו לעצמכם טובה והשוו לא לפיקדון רגיל שאינו צמוד למדד אלא בדומה לשכר דירה שצמוד למדד, השוו לפיקדון שצמוד למדד ומניב נכון לאפריל 2024 בבנק הפועלים 1.15%(בתוספת הצמדה למדד).

אני מקווה שבזמן שבין סיום חג החירות לחג עצמאות נראה את כולם וכולן בביתם.

I've already written several times about the need for parents to instill For their children Financial education. It is not right to rely on school. Even more importantly, if you are 30 or 50 and still complain about what you weren't taught in school, you are doing a great injustice not only to yourselves and your bank accounts, but also to your children, who are not receiving a good example. In this article, I will describe a family scene from which I believe you can benefit, and not just financially.

---

---

My daughter, 16, said she's starting to work and needs a bank account to receive her salary. Initially, I replied somewhat automatically, praising her, congratulating her, and telling her there was no problem and we'd go together to Poalim or Mizrahi, where I have an account, and open an account for her there too.

To my delight, my daughter put me back on the right track when she answered: "Exactly those? I want to check all of them, how they invest their money, and choose who..." The most ecological.

Advertisement:

Test A – Respecting a different opinion even if it comes from a 16-year-old

The natural inclination to say something like "I want a bank that adheres to a certain value" instead of, for instance, "a bank with low fees" might be met with a response like "they're all the same." This is a big mistake, one I'm glad I didn't make (this time). The mistake here is threefold:

1. I don't really know. Why confidently state something I haven't verified, even if I believe it to be true? I often write about the need Critically and with doubt Regarding things said with great confidence, should I slide into this pit of spreading ignorance with confidence?
2. A large part of financial education is Comparison Prices. It's not for nothing that I emphasized the word "comparison." Someone who gets used to comparing values will later compare prices as well. Someone who thinks "everyone is the same" will not compare values, service, or price, and in the end will find himself losing hundreds of thousands of shekels because he didn't check the management fees on his pension or the management fees on his stock portfolio at the bank. It's similar to how I would want my daughter to be more physically active, I get annoyed when she skips gym class at school, and then when she says she wants to walk to the library, I would insist on driving her.
3. Misunderstanding of my role as a parent. I suppose all parents want their children to be independent, know how to make decisions, and do well in life. On the other hand, parents are used to solving problems for their children. It starts in childhood when a girl is essentially a being with fairly limited functionality: crying, peeing, pooping—and we really do have to make all the decisions for her, including whether to dress her warmly or lightly. The point is to notice that, little by little, the "software versions" in the child are updated, and her capabilities rise to the level of "Dad, you’re being annoying"—and even beyond that. The trick is to know when to step back. I remember when the girls were in elementary school and we went on vacation with a few other families. The other parents were very surprised when they realized that our girls had chosen their own clothes and packed their own bags. So yes, there is sometimes a price to pay. Maybe you don’t look like the perfect Instagram family (which hadn’t been invented yet) at Friday dinner at the hotel if the girls chose what to bring on their own, but in my opinion, there are also very important things to it. We had a rule that we’d allow anything that wouldn’t cause irreversible harm. On the other hand, I once read a survey conducted in the UK that found that over 80% of children had never climbed a tree. I get where the British parents are coming from. From experience, a kid with a cast is a pain. But it’s a pain that lasts, say, two months. A child—and later an adult—who isn’t willing to take risks, doesn’t challenge themselves with new things, and fears the world is something that could negatively impact their life for 80 years. Bottom line: if, while the girl—without me noticing—has grown into a young woman capable of exploring things and making decisions, she still leans on me because she’s used to it, or as in our example because I’m used to it, that’s not a good recipe. She might make a mistake and choose a bank that charges her, say, too many fees. Is it better for her to do that today with a salary of 600 shekels, or at age 40 when she’s used to relying on me but I’ll be less capable than I am today? I remember once attending a conference hosted by a contractor for people interested in buying an apartment from him. I gave a talk there and had a booth selling my book and offering consultations. A hostess worked with me, walking around the crowd and inviting people to my booth. Years have passed since then, and I still remember the reaction of one of the couples who were invited to the booth; I happened to hear the woman’s reply: "I don’t need a book or advice on a mortgage—"my dad knows everything."" That saddened me. Not because I might have lost a client. But because someone is walking around with such a mistaken perception. I have a degree in economics and have been involved in various aspects of mortgages for 20 years—as a client (returning time and again), as a lecturer, as a consultant, and as a student. I am far from "knowing everything.” I don’t know her father, but I think it’s a safe bet to assume he doesn’t know everything. Even if he does know everything, I think it’s bad to go through life relying so heavily on someone else and not taking responsibility for your own life. What if, years from now, it turns out that Dad “knows everything” but based on data, assumptions, and perceptions that were current when he took out a mortgage 30 years ago? In my opinion, I should gradually transition from being the decision-maker I was when she was a baby to the role of advisor during adolescence, and later to an advisor only if asked for advice once she’s an adult. For the times I forget, I have my wife to remind me.

Test B – Ego Restraint

"When I was 14, my father was so ignorant I couldn't stand being around him. When I was 21, I couldn't believe how much he had learned in seven years." - Mark Twain.

We continued talking, and I asked my daughter to do all the checks, but to also consider the prices and the fact that if she ultimately chose Mizrahi or Poalim, I could help her with the branch's administrative tasks. Her response was, "Dad, just because you understand mortgages doesn't mean you understand everything related to banks." The natural reaction to this statement is, of course, to point out that I don't just "understand mortgages" but I'm also an economist, I was a banker for a decade, and a bunch of other things that cause others to pay a lot of money for my opinions, while she can get my opinion for free. This is foolish. She knows all of this. All she probably wanted was to set a boundary. I want to be independent. Excellent. I want her to be independent too. Instead, I told her the truth. I didn't mean anything other than courier services if she needed someone to bring a magnetic card, checkbook, etc. There is parking next to the two branches we work with, and I would be happy to help.

If ego had taken over, I would have simply lost out on future opportunities for my daughter to share things with me. At her age, she could already open an account without me.

Ultimately, I believe one of the important challenges is fulfilling the verse ”Educate a child according to their way; even when they are old, they will not depart from it“ (Proverbs 22:6). That is, educate the child according to their way, and the education will last forever. Try to act like a system, such as the education system, which, due to its structure, tries to educate everyone together according to a fixed template, and the education will last for a short time – until the next test or shortly after. Therefore, even though I think it's important to teach economics and statistics in school, I don't think the change will be substantial if it happens. Substantial change comes from education through personal example, and such education can only be received at home. Be an example. Don't be afraid to take risks from which you can recover. Don't limit your children from experiments, trials, and errors as long as they are things from which no irreversible damage will be created. Long-term and invisible damage can be more severe.

---

---

I wrote the article above to the sounds of the children of Jaffa. I highly recommend it:

---

Selected chapters for free from the book Effective Mortgage – https://bit.ly/3o0WtEc
The podcast Capital and Microphone – http://bit.ly/HonAndMic
Community growing together economically – https://bit.ly/zomhimcal
Real Estate Course: The Rules of the Game – https://nadlanrules.co.il/

As always, I welcome any comments. You can write everything below in the comments or directly to me – rimon@effm.co.il Or by phone at 054-5232-799.