ראשי » בלוג » דברים שהייתי מוסיף וגורע מתכנית הלימודים

דברים שהייתי מוסיף וגורע מתכנית הלימודים

ספטמבר, חם, ואני אוכל חומוס בתל אביב לאחר פגישה בבנק. מסביבי חבורת צעירים וצעירות, משתתפי הריאלטי המירוץ למיליון מנסים לשכנע עוברים ושבים להשתתף איתם באיזו השפלה פומבית בטלויזיה. שוב ושוב הם שואלים "תוכל לעזור לי"? "תוכלי לעזור לי"? אפילו חיילים שלא נראו עם סדר יום מאד עמוס סרבו להם. חשבתי שאילו היו מלמדים אותם שיעור בסיסי במכירות הם היו מבינים שני דברים:

  1. שבמקום לבקש עזרה, עדיף להציג ללקוח הפוטנציאלי את התועלת שיוכל להפיק. למשל במקום "תוכל לעזור לי" אולי לנסות "רוצה שחברה שלך תראה אותך בטלויזיה"? יכול להיות שזה היה עובד יותר טוב.
  2. שאם אתם שניים או שתיים ושניכם יחד עם כל שאר הזוגות שואלים את אותו דבר ומגיעים לתוצאות עלובות, אולי כדאי לפחות לנסות שאלה אחרת. כלומר, אתם זוג, נסו שכל אחד ישאל שאלה שונה כדי לבחון מה עובד טוב יותר.

לפני שנות אלף כשעבדתי בהייטק מכירות זה היה משהו שמקביל לקללה פחות או יותר. לא פעם יצא שאמרנו ללקוח אנו מהפיתוח לא מהמכירות. כלומר, אנו האנשים הרציניים שעושים את העבודה ויש גם את הבלופרים מהמכירות שאצלם תוכלו להתלונן אם משהו לא בסדר כדי שימכרו לכם גם את הגרסה הבאה של שקרכלשהו. זו כמובן גישה מטופשת לחיים ואני שמח שהתבגרתי מאז. ראשית, איש הפיתוח הטוב בעולם, אם לא יהיה סביבו צוות מכירות, לא תהיה לו הכנסה. שנית, מכירות סובבות את כל חיינו ולא רק את מקום העבודה שלנו. האמא שצורחת על הילד שלה "תפסיק לצעוק כבר" עושה עבודת מכירות גרועה. האבא שהבן שלו לא נכנס למקלחת עושה עבודת מכירות גרועה. המהנדס שבישיבת צוות הפרויקט כמעט אף פעם לא מתקבלת דעתו אינו יודע למכור. הרופא שלא מצליח לשכנע מטופל לקחת תרופות בעקביות או להמנע מסוכר עושה עבודת… הבנתם את העיקרון. מכירות למעשה היא אמנות שיכולה לשפר את כל היחסים הבינאישיים לצד הביצועים העסקיים ולא משנה אם אנו שכירים או עצמאים.

לו אני הייתי זה שקובע את תכנית הלימודים הייתי בודאי מכניס לתכנית גם את היכולת לשוחח עם אחר, לשכנעו בדרכי שלום בדעתך, להשתכנע בדעתו או ללמוד איך להמשיך להיות חברים למרות שכל אחד מכם חושב משהו אחר לגמרי.

דברים נוספים שהייתי מוסיף למערכת החינוך

סטטיסטיקה

אני לא מצליח להבין איך אפשר לשחרר בוגר תיכון אחד אשר אינו יודע להבדיל בין חציון לבין ממוצע ובין ממוצע עם סטיית תקן X לעומת ממוצע זהה אך עם סטיית תקן Y הגדולה בהרבה. מילים כמו מדגם, מובהקות וכו' אמורות להיות חלק מהידע הבסיסי של כל אדם. אילו זה היה המצב לא היינו לוקחים ברצינות גדולה כל כך כתבות בנוסח בישראל הכי הרבה ילדים עניים ב- OECD והיינו מבינים שאם למשל יפטרו מחר 5,000 מאינטל ישראל אז לפי המדד המקובל יהיו פחות עניים ולא יותר(מדידת העוני בישראל היא יחסית. כך כאשר מפטרים הרבה עובדים בשכר גבוה, המשכורת החציונית יורדת ופחות אנשים ימצאו מתחת לקו העוני אשר מוגדר כמחצית המשכורת החציונית). אנו מוקפים בהחלטות מבוססות סטטיסטיקה כל הזמן. בימי קורונה אנו למשל שומעים ללא הרף מגורמים שונים כי רוב המתים מקורונה מתים בגיל 80 שהיא גם תוחלת החיים הממוצעת ולכן כביכול הקורונה לא קיצרה חייהם. נתון זה המושמע על ידי רופאים, פרופסורים ואנשים מהפייסבוק שלי הוא נתון שגוי לגמרי להתייחסות. תינוק שנולד יש לו תוחלת חיים ממוצעת של 80 שנים. תוחלת חיים ממוצעת זו לוקחת בחשבון את אלו שמתו בגיל שבוע, בגיל 3 או בגילאים צעירים אחרים. לשמחתנו יש מעט כאלו אבל השפעתם מטבע הדברים גדולה יותר על הממוצע. הנתון החשוב אינו תוחלת החיים הממוצעת אלא למשל תוחלת החיים הממוצעת של גבר בן 50 או 70. כלומר, אם אדם בן 80 נפטר מקורונה, הוא לא נפטר בזמנו אלא זמנו על פי הנתונים הסטטיסטיים, לאחר שהגיע לגיל 70, היה רחוק הרבה יותר. לדוגמה בגיל 70 82,900 גברים עדיין בחיים מתוך 100,000 – כ- 83%. בגיל 80 המספר יורד ל- 61,012 – כ- 61%. כלומר במספר שהוא כביכול תוחלת החיים הממוצעת יש יותר מ- 60% מהגברים שעדיין בחיים. בגיל 90 המספר הוא 24% מהגברים עדיין בחיים – בערך רבע. אולי אעשה דיון אחר על הקורונה בהזדמנות אבל שימו לב- אותם פרופסורים שדיברו על תוחלת חיים ממוצעת בעצם סוג של גזרו דין להפחתה של עשור עבור רבע מהגברים.

תוחלת החיים הממוצעת היא 80 אבל בשביל רוב האנשים 80 הוא ממש לא סוף החיים. בסרטון למעלה, צעיר בן 80.

אני חושב שהדבר נובע ממחסור ברקע מתאים בסטטסטיקה ושילובה בחיי היום יום שלנו. מחסור אותו הראו יפה כהנמן וטברסקי ז"ל כאשר עשו סדרת ניסויים בהבנת הסתברויות עם רופאים (כשלו בשאלת הסבירות שפלונית חולה לאחר שהוצגו להם נתוני בדיקה שבאחוז מסוים נותנת חיובי בטעות ובאחוז אחר נותנת שלילי בטעות. רק לאחר מכן סיפרו לרופאים הגניקולוגים שהנתונים שהוצגו להם הינם של תוצאות בדיקת סרטן כמוה הם מנתחים לעתים קרובות) וסטטיסטיקאים מומחים (אשר כשלו בשאלה אם בעיירה שני בתי חולים – אחד גדול ואחד קטן ואתם יודעים שביום מסוים נולדו בבית חולים אחד 60% זכרים, באיזה בית חולים זה כנראה קרה? התשובה בסוף המאמר).

למעשה הדבר הכי חשוב בנושא סטטיסטיקה הוא משהו שאפילו מי שלומד את הקורס הבלתי משעשע "סטטיסטיקה ללא סטטיסטיקאים" לא בהכרח התוודע אליו – ההבדל בין אנקדוטה לסטטיסטיקה. בכל מיני קבוצות שאני חבר בהן בפייסבוק אנשים שואלים שאלות בנוסח: מישהו התנסה בהשקעה ברומניה? המלצות/אי־המלצות? ושאלות דומות. אחי, נניח יענו לך ארבעה אנשים שהכל עבר להם חלק במשך החודשיים מאז שהם קנו. איזה מידע זה מספק לך? שאל תרנגולת בלול מה היא חושבת על בני אדם. 40 ימים היא תגיד לך שמדובר ביצורים חביבים שמביאים אוכל וביום ה- 41 היא תהיה בדרך לקצב. אתה לא אמור לשאול האם מישהו הצליח או נכשל בהשקעה ברומניה ואז בהגדרה תקבל אנקדוטה, אתה אמור ללמוד על רומניה או לשאול בפייסבוק האם מישהו מכיר מומחה לרומניה או סתם להפעיל את גוגל ולראות שהאוכלוסיה ברומניה מתכווצת בקצב גבוה ולכן הביקוש לדירות כנראה לא יגדל.

קריאה ביקורתית של תקשורת ובכלל

שוב ושוב ישנן כתבות בנוסח "עכשיו זה מדעי". עשו ניסוי: כיתבו בגוגל "עכשיו זה מדעי YNET". אתם תגלו תוצאות מוזרות כמו עכשיו זה מדעי – גברים מתקשים להקשיב לנשים, העולם לא מושלם ועוד אנקדוטות מוזרות "מדעיות". מישהו גילה שהמילה "מדעי" עושה לנו את זה ומאז כל סקר בו נבדקו 5-6 אנשים הפך לעובדה "מדעית". שימו לב למשל ל"מחקר" אשר "גילה" שטבעונים פחות פוריים. קורא ביקורתי של המאמר היה אמור לשאול לפחות שאלה אחת (סטטיסטיקה ולא אנקדוטה): מה גודל המדגם. בפועל אפילו פורפ' משיח, מומחה לפוריות הצליח לקבוע שכדאי לחדול מטבעונות כשרוצים ילד על פי "מחקר" שבדק חמישה טבעונים בלבד. מספיק שאחד מהם לא פורה מסיבה אחרת לגמרי וכבר קיבלנו 20% של בעיות פוריות (זוכרים את את בית החולים הקטן שנולדים בו הרבה בנים?). עוד על כך במאמר של מכון דוידסון למדע אשר השתמש במחקר זה כדוגמה למה שהם מכנים מדע רע. כשאתם שומעים עובדה מסוימת, נסו לשאול את מוסר העובדה: איך אתה יודע? על איזה מדגם אתה מתבסס? מי מימן את המחקר? וכו'. שימו לב בעיתונות למשל להבעת דעה של הכותב לעומת עובדות.

מדיטציה

אני קורא המון ספרים של אנשים מצליחים. נושא המדיטציה חוזר שוב ושוב אצלם כדבר שהם עושים וכמפתח חשוב להצלחתם. מדוע שלא ניתן כלי חשוב זה לילדים שלנו?

שבירת מסגרות

הקורונה הראתה לנו שאפשר להשתמש בזום כדי ללמוד. ובכן, מדוע לא לנצל כלי זה גם לאחר הקורונה? חישבו על ילדים מישראל המנהלים שיעור אנגלית ביחד עם ילדים מהולנד דרך זום? הצורך לתקשר עשוי להביא לשיפור גדול במוטיבציה. מה דעתכם על שיעור בנושא המהפכה הצרפתית עם ילדים מצרפת? וכו'. ובכלל, כיום לומדים יחד ילדים מקבוצת גיל זהה. על פניו זה נראה לא הגיוני. אם ילד אחד למד לדבר בגיל שנה והשני בגיל שנתיים (קצת לפני איינשטיין שחיכה עוד קצת), מדוע אנו מצפים שהם ילמדו לקרוא באותה שנה רק כי הם בגיל 6? אבל זה כמובן לא סוף הסיפור. אחד הילדים יכול להגיע בגיל 6.5 לכיתה א' בעוד שחברו בגיל 6. יכול להיות שזה שבן 6 הוא זה שגם צריך יותר זמן כלומר הוא נמצא עם מישהו שאמור לרכוש קריאה (או חשבון או…) יחד איתו אך בפועל הוא צריך עוד שנה עד שיגיע לבשלות זו. כך מתחילים תסכולים בנוסח איני טוב ב… אשר יכולים ללוות אנשים עד סוף חייהם. מדוע לא ללמד מקצועות מסוימים כמו שפה לפי רמת הילד במקום לפי גילו?

הכנסת המזרח התיכון לעולם

למדנו המון את ההיסטוריה של אירופה. מעט את ההיסטוריה של ארה"ב וגם את ההיסטוריה של היהודים. לא למדנו בכלל את ההיסטוריה של המזרח התיכון. חבל. הבנת המושגים שיעים, סונים, דרוזים וכו' היא לדעתי מפתח חשוב שחיינו כאן. האם למשל האמונות שלנו לגבי אפשרות של שלום במזרח התיכון היו משתנות אם היינו יודעים שהשיעים והסונים היו במלחמה כבר מאות שנים? אולי כן ואולי לא, אבל כדאי לדעת.

מה לצמצם במערכת החינוך

זו חוכמה קטנה לומר רק מה להוסיף. בסוף יש שעות לימוד מוגדרות ואם מוסיפים תכנים צריך גם להסיר תכנים. באותו אופן אם מישהו אומר "הממשלה צריכה לעשות… או לשלם…" אבל לא מוכן לומר בכמה הוא מוכן להגדיל את המסים שהוא משלם כדי שזה יקרה, אין לקחת דבריו ברצינות יתירה. אז אתמודד גם עם המשימה הלא פשוטה של הסרת תכנים ממערכת החינוך

סיפרות

אני מאד אוהב ספרים (וחנויות ספרים). אני קורא ספר בשבוע או בחודש אם הוא באנגלית. התקופה בה קראתי הכי מעט ספרים הייתה בתקופה שהכריחו אותי להתמודד עם מאה שנות בדידות. אני גם לא חושב שצריך לשכנע את הציבור שאם יזרקו כמה ילדים לאי בודד הם מיד יהפכו לחיות טרף כפי שמציע הספר בעל זבוב. ועוד לא נגענו בשירת ימי הביניים וכו' שלא השאירה בי שום רושם.

מתמטיקה

בכל סקר שראיתי לגבי מקצועות חשובים לחיים הופיעה המתמטיקה. לדעתי יש כאן בלבול עם חשבון. אז אי בהחלט חושב שכדאי לכל אדם לדעת היטב את לוח הכפל גם אם יש לו מחשבון בסביבה. כדאי לדעת גם לבצע ארבע פעולות חשבון ולהבין את מושג האחוזים בצורה טובה. המהדרין יכירו גם חזקה ושורש. מעבר לכך, יש מעטים שעבודתם דורשת הבנה של לוגריתמים או טנגנס. העובדה שאנו בוחנים האם אנשים מתאימים להיות רופאי משפחה, עורכי דין או אפילו כלכלנים לפי היכולת שלהם לעשות נגזרת לפונקציה היא לדעתי עינוי מיותר. כל חיי אני עובד עם מספרים ו- 99.9% ממה שלמדתי במטתמטיקה של התיכון והאקדמיה איני זוכר כי איני משתמש בהם.

תנ"ך והיסטוריה

לא לבטל אבל לדעתי הלימוד יהיה חוויתי הרבה יותר אם שני מקצועות אלו יאוחדו. במקום "מי אמר למי ובאיזה הקשר" מלימודי תנ"ך אפשר לעשות סיור משולב של תנ"ך והיסטוריה בארמון אחא

ב ובתל מגידו הסמוך ממנו מאמינים הנוצרים האוונגליסטים תחל מלחמת בני האור והחושך – ארמגדון – מגידו. ללימודים אלו לא כדאי לקרוא תנ"ך אלא מסורת ותשולב בהם גם חוכמה יהודית עתיקה. כחילוני לא ידעתי אף פעם שעל השאלה האם אפשר להשתמש ב- WIFI של השכן אם הוא לא הגדיר סיסמה אפשר לענות כבר מתוך המקורות למשל בדיון על ישיבה בצילו של עץ שמגדל אחר או קטיפת לימונים מעץ שמגדל השכן אך הענף שלו פולש אל ביתך. גם ביאליק יילמד טוב יותר אם ישולב בהיסטוריה הכללית וכך "על השחיטה" לא יילמד כמטלה ספרותית בלבד אלא כתיאור של קורות העם ובאותו אופן השיר ואולי (כנרת שלי) של רחל יילמד כחלק מתולדות היישוב היהודי, השיר מהוידאו למעלה – ניגונים הוא למעשה שיר מחאה נגד דרישת היישוב מהעולים החדשים לשכוח את הגולה (ניגוני ההורים). טוב אני כבר נסחף, בכל זאת אוהב גם ספרות וגם היסטוריה.

למה לא הכנסתי כלכלה

כלכלה היא עוד נושא שכמעט תמיד עולה כצורך במערכת הלימוד. יש עוד המון כישורי חיים שכדאי ללמוד. אני חושב שכלכלה אפשר ללמוד גם מאוחר יותר ושהכלים שמעניקים המקצועות סטטיסטיקה, קריאה ביקורתית ויחסי אנוש, יגרמו גם לקבלת החלטות כלכליות טובות יותר. אני לא נגד לימודי כלכלה. אני מאד בעדם אבל למרות שלאור עיסוקי זו הייתה כמעט הבחירה המובנת מאליה חשבתי שנושא זה עדיף לכל אחד להשלים כשיהיה מבוגר יותר ויוכל לתת להשלמה זו את הציביון המתאים עבורו. בכל מקרה לא הייתי מכנה זאת לימודי כלכלה אלא לימודי עסקים עם דגש על יזמות במקום הדגש הנוכחי של לימודים לצורך מציאת עבודה כשכיר. לימודים אלו אפשר לדעתי לשלב היטב בתוך לימודי סטטיסטיקה, מכירות כאמור מעלה וקריאה ביקורתית. בסופו של דבר כל הנושאים האלו מביאים אותנו לקבלת החלטות בתחומים שונים ובתוך זה גם בכלכלה. כך למשל כאשר מציעים לי שיטה למילוי לוטו, ביטוחים, השקעות שונות וכו', מחשבה סטטיסטית וקריאה ביקורתית יאפשרו לי לקבל החלטות טובות יותר בכלכלה, תזונה, פוליטיקה והרבה נושאים אחרים.

תשובה לשאלת בית החולים

אם נניח שבאופן רגיל חצי מהתינוקות הינם בנים והשאר, עוד חצי הינן בנות אזי כל סטיה מהנורמה, סביר יותר שתתקיים בבית חולים קטן. לשם הדוגמה הקיצונית. אם בבית החולים הקטן ישנה לידה אחת ביום אז ברור שבמקום חצי בנים וחצי בנות יש בכל יום 100% מאחד המינים בלבד. אם בבית החולים הקטן יש 10 לידות ביום עדיין הגיוני שביום מסוים יהיו שישה בנים וארבע בנות. לעומת זאת אם בבית החולים הגדול יש 1000 לידות ביום אז הרבה פחות סביר שתהיה סטיה של 400 בנות לעומת 600 בנים. ככל שהמדגם גדול יותר כך ההתכנסות לממוצע ודאית יותר. ולכן 60% הבנים נולדו בסבירות גבוהה יותר בבית החולים הקטן. בכוונה אמרתי בסבירות גבוהה יותר ולא באופן ודאי כי יש כמובן גם סיכוי ליום מסוים בו בבית החולים הגדול זה יקרה. הבחנה זו חשובה. לעתים אנשים שומעים שהתחזית אינה ודאית ואת מתעלמים ממנה לגמרי – "אף אחד לא יכול לדעת…". אבל זה שאף אחד לא יכול לדעת בוודאות למשל מה יהיה מדד המחירים לצרכן בעתיד לא אומר שעלינו לא לקחתו בחשבון לפי האפשרות הסבירה.

כל הסטטיסטיקאים שלהם הוצגה שאלה זו ידעו ודאי את הכלל שאומר שסטיות מהנורמה שכיחות יותר ככל שהקבוצה קטנה יותר אך כשהבעיה הוצגה עם נתונים מחיי היום יום הם חלקם הגדול כשל כשאר האנשים.

תודה לאופיר גלעד אשר הדיון עימו במסגרת קהילת צומחים כלכלית בפייסבוק העשיר מאמר זה.

מוזמנים לעקוב אחרי גם ביוטיוב – https://www.youtube.com/c/effectivemortgageil, בהסכת (פודקאסט) הון ומיקרופון או פשוט להתקשר 054-5232-799

Facebook Comments

תגובות על: “דברים שהייתי מוסיף וגורע מתכנית הלימודים

  1. רטוריקה חשוב מאד.
    מקרה שהיה: השכנה סיפרה לי שהבנים הביאו מבית הספר גור חתולים שהילדים התעללו בו, היה קטן ופגוע, השכנה שיקמה אותו וכעת הוא בריא ומתפתח יפה והם יוצאים לחופש, האם ידוע לי על שיהו שיכול לבוא פעם ביום להאכיל אותו. דיברתי עם נכדתי שהיתה לקראת סיום התיכון, היא שואלת אותי, כשהטלפון בידה,מה להקליד, אמרתי לה לא, תרימי טלפון ותדברי איתה. תגידי שלום, שמי ע' אני הנכדה של ח', שמעתי שיש לך בעיה עם החתול, אני חושבת שאני יכולה לעזור, מתי אני יכולה לבוא לראות איפה האוכל ולסגור אתהפרטים . היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי משמים, הרבה מהם לא יודעים לדבר,פנים אל פנים, הכל בהקלדה, חשוב ללמוד רטוריקה, כמעט כל שיחה היא מין משא ומתן וצריך לדעת לנהל את זה.

  2. לצערי הרב הרבה מהכותבים יורים סתם…מאמינה שמרביתם לא מורים ולא ערך מחקר מקיף כדי ך
    לדעת מה אין או מה יש בבתי הספר.
    חבל שהכותב הנכבד גם נותן לזה תוקף כדי להוכיח את צדקתו. איבדת קוראת.
    אולי הדבר החשוב ללמד הוא להעריך ולכבד את הזולת.

    1. שלום טלי,
      תודה על הקריאה וחבל לראותך הולכת. כמורה, הייתי מצפה ממך להצליח להתמודד
      גם עם חומרים שלא נעימים לאוזנייך. יש קוראים רבים אשר מאמר כזה או אחר
      לא לרוחם והם ממשיכים לקרוא מתוך הבנה שאולי מאמר אחר יועיל להם.
      את עשויה מחומר אחר וזה עניינך. שימי לב שהעלית טענות רבות (מבלי לבססן)
      על הכותב (ועל רבים אחרים שאין לי מושג איך הם קשורים לכאן) אך ללא כל מילת ביקורת על התוכן וגם על זה חבל.
      לגופו של עניין בדקתי באתר משרד החינוך מהם התכנים הנוכחיים לבגרות.
      העברתי את המאמר לביקורת אצל כמה אנשים העוסקים בחינוך כולל מנהל בית ספר
      תיכון. ומרצה באונב'. לא על הכל הסכמנו אך לא הייתה להם ביקורת בנוסח הביקורת שלך.
      אני מבקש לאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ושבמהרה תזכי לעמוד מול תלמידייך במקום לשבת
      מול זומם (הזום שלהם).

  3. מאמר יפה.
    תיקון טעות – ארמון אחאב (ולא אחהב) נמצא בסבסטיה, היא שומרון העתיקה, שהוא אתר המורשת הלאומי היחיד הנמצא בשליטה אזרחית זרה. מישהו חשב שזה רעיון טוב, אפרופו לימודי היסטוריה, שכנראה גם לא כיכבו אצל חותמי הסכמים למיניהם

    1. תודה רבה על הקריאה ותיקון שגיאת הכתיב. תיקנתי. לגבי הארמון, ככל הנראה היו לו יותר מאחד:
      הסיפור במלכים א, כ"א על כרם נבות התקיים לפי דעות חלק מן הפרשנים והחוקרים בסביבות יזרעאל. שם שכן אחד מבתי המלוכה של אחאב (הדעות חלוקות אם מדובר בבית חורף, בית קיץ או שמא בנכס משפחתי מסוג אחר).

      בהמשך, כפי שמצוין במקרא, התקיים העיר משפט נבות ובהמשך שם נענשה איזבל.

      "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"

      — מלכים א', כ"א, א'

  4. מאמר מהנה לקריאה ולמחשבה.
    הייתי שמח ללמוד כבר בבית הספר או להחזיר ללימודי החובה, מקצועות שהועילו ובדיעבד היו עוזרים לי בחיי היומיום בהמשך דרכי:
    1. שפות כמו ערבית, צרפתית ואפשרות לבחירת שפות נוספות כמו גרמנית, ספרדית, איטלקית.
    2. ניהול עצמי ופיננסי.
    3. מלאכת עץ /ברזל.
    4. חשמל, בניין וביצוע תיקונים פשוטים ושכיחים בבית וברכב.
    5. חקלאות/ גינון.
    6. חוק ומשפט.
    7. גאוגרפיה ותרבויות עולם.
    8. טכנולוגיה, מדע ותעשיה – איך דברים מיוצרים? איך דברים פועלים?
    כקורא ספרים נלהב אני מסכים, שלספרות אין מקום כמקצועות חובה; מורתי המאיסה עליי את הקריאה של ספרות המקור.
    תנ"ך והיסטוריה חשובים להילמד באופן מעניין ומסקרן, מעורר מחשבה ופרשנויות ו חשובים לידע הכללי. בפרט לגבי היסטוריה, לימוד טעויות והחלטות, שנעשו בעבר, עשוי לסייע להתנהלות עתידית. יחד עם זאת, יש להוציאם מבחינות הבגרות.

    1. תודה רבה יובל. כיף לראותך כאן.
      בתיכון למדתי 4 ימים בשבוע בלבד.
      יום אחד בשבוע היינו עובדים בקיבוץ במקום לימודים.
      בהחלט יכול להיות שהיום עבודה תרם לא פחות מהלימודים.
      בחטיבת הביניים באמת ניסו להכין אותנו לחיים ולמדנו לרתך,
      עיבוד שבבי, תפירה ובישול (בדור הקודם הייתה חלוקה
      לבנים ולבנות אבל אצלינו הבנות למדו לרתך, אנו למדנו לטגן שניצלים
      ובשיעור תפירה גילו שאני צריך משקפיים בגלל החוט ומחט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


תגובות מפייסבוק: