בישראל משלמים המון מסים, האמנם?

מאמר מיוחד לכ"ט בנובמבר

כל מאמר או פוסט שאני כותב זוכה למספר אנשים המסכימים לו ומספר אנשים שבאופן טבעי אינם מסכימים לו. יש סוג אחד של פוסטים שאני מפרסם מידי פעם ברשתות החברתיות שזוכה באופן מובהק לאחוז בלתי מסכימים, מתנגדים וכועסים גבוה של הרבה מעל מחצית הקוראים. הפוסטים שיוצרים הכי הרבה כעס הם הפוסטים המציגים נתונים טובים על כלכלת ישראת בפרט או מדינת ישראל באופן כללי. משום מה נתונים חיוביים גורמים להתנגדות הגדולה ביותר. לכבוד כ"ט בנובמבר בחרתי להציג התכתבות שהייתה לי עם מישהו בקבוצה הפייסבוק המומלצת חתול פיננסי ודרכה לנסות לנתח תופעה מעניינת זו של התנגדות לקבלת נתונים חיוביים.

השיחה שמייד אציג הייתה על שיעור המס בישראל. אני אוהב שיח על מסים. אני שונא לשלם מסים אבל אוהב לדבר על מסים בפרט ופעילות הממשלה בכלל.

מאמר זה יוצא לאור בכ"ט בנובמבר, תאריך בעל משעמות כפולה עבורי. המשמעות המקובלת:

ומשמעות אישית לאירוע משמח פרטי ב- 29 בנובמבר שנת 2005.

חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס

בפסיכולוגיה מקובל לדבר על חמישה שלבים נפשיים שעובר אדם המקבל הודעה קשה – שהוא חולה במחלה סופנית, או שמישהו ממשפחתו נהרג/נוטה למות וכו'. חמשת השלבים הינם:

1. הכחשה – זה לא יכול להיות. הייתה טעות באבחנה, הייתה טעות בזיהוי וכו'
2. כעס – למה דוקא אני? למה דוקא לי?
3. מיקוח – אני אעשה הכל רק תן לי עוד… אם אחלים אעשה…
4. דיכאון – ללא מילים…
5. קבלה-השלמה

מדוע אני מעביר אתכם משמחות לאבלות? שמתי לב שכשאני כותב נתונים חיוביים על המדינה התגובות פעמים רבות מזכירות את חמשת שלבי האבל. ראו בשיחה זו למשל:

בדיון כלשהו מישהו טען שבישראל משלמים פי שלוש מסים ממדינות אחרות. הצגתי לו את נטל המס במדינות השונות מתוך אתר ה- OECD בו רואים שנטל המס בישראל הינו פחות מהממוצע(בגרף ישראל באדום והממוצע בשחור):

שלב ראשון: הכחשה – הנתונים אינם נכונים, המדידה לא טובה:

שלב שני – כעס

שלב שלישי – מיקוח ומעבר לשלב 4 – דיכאון

אולי אם היינו ממשיכים את השיחה היינו מגיעים גם לקבלה. איני יודע. שיחה דומה אך קצרה הרבה יותר:

המצב בפועל? מזה 20 שנים הפשיעה בארץ במגמת ירידה מתמדת כמעט

הספר עובדתיות מאת הרופא השבדי דר' הנס רוסלינג עוסק בפער בין המציאות לבין האופן בו אנו תופסים אותה. רסלינג הסתובב בכל העולם ושאל סטודנטים, חוקרים ומרצים שאלות בנוסח ב- 1996, נמרים, פנדות ענקיות וקרנפים שחורים היו ברשימת בעלי החיים הנכחדים. כמה משלושת המינים האלו נמצאים בסכנה גדולה יותר היום?

1. 2 מהם.
2. 1 מהם
3. אף לא אחד מהם

אילו שימפנזות או ילדים שאינם יודעים לקרוא היו שומעים שאלה זו, ככל הנראה 33% מהם היו מצביעים על התשובה הנכונה באופן מקרי. לעומת השימפנזות והפעוטות ביפן ענו על תשובה נכונה 26% מהנשאלים. זו הייתה תוצאה טובה בהרבה מהבאה בתור, ארה"ב עם 12% שענו נכונה וזה הולך ומתדרדר לכיוון צרפת, נורווגיה, גרמניה בריטניה ואחרות עם 5%-7% אנשים שבחרו בתשובה 3 – אף לא אחד מהם.

שאלו כמעט כל אדם מה דעתו על המוסיקה שיוצרים היום בעולם. אם אותו אדם נולד לפני שנות התשעים, סיכוי גבוה שהוא יאמר שהמוסיקה היום לא טובה כמו המוסיקה פעם. לגבי הגדרת ה"פעם", בוצע על זה מחקר מעניין שהראה שרוב האנשים מגבשים טעם מוסיקלי בסביבות גיל 16 ומאותו רגע הם אוהבים אחת משתי חלופות ההאזנה – המוסיקה שהם שמעו בגיל 16 פחות או יותר או המוסיקה שאהבו הוריהם. קוראים בני 30 יחשבו שהמוסיקה היום פחות טובה. גם קוראים בני 50 יחשבו שהמוסיקה היום פחות טובה מפעם אבל כל אחד מהם יצביע על מוסיקה אחרת מ"פעם" כעדיפה. לא אכנס כעת לשינויים פיסיים שממש רואים בשינוי מבנה המוח בסביבות גיל 16 אבל בהחלט אפשר לשים לב לתופעה כלל עולמית – אנשים חושבים שהמצב נעשה רע יותר. זוהי תוצאה כלל אנושית שלא תלויה בארץ המגורים. כמעט בלתי אפשרי לשנות תחושות באמצעות נתונים. יותר מכך, אנשים נותנים משקל גדול ולא פרופורציונלי לדבר האחרון ששמעו. זה נכון ל"מצב המדינה" שאתה מגבש לעצמך עשר דקות או יום לאחר ששמעת חדשות על אירוע פלילי נוראי וממשיך להחלטות כלכליות כביכול ניטרליות להרגשתך. במחקרה של דר' מורן אופיר מאונב' רייכמן היא גילתה שאנשים מקבלים החלטות על משכנתה לפי שינויים הריבית בחודשיים האחרונים. כלומר אנשים לוקחים החלטה האם לבחור בריבית קבועה או משתנה לשלושים שנים לפי השינויים בחודשים האחרונים: אם הפריים עלה אנשים יקחו יותר משתנה בהנחה שהוא יירד. המחקר בוצע על נתונים משנים קודמות בהם הריבית הייתה תנודתית יותר. כלומר גם כשאנו מקבלים החלטות כביכול על בסיס נתונים, אנו עושים זאת פעמים רבות על בסיס נתונים שאינם מתאימים להחלטה שאנו מתכוונים לבצע.

נזקי האמונה שהמצב הולך ונעשה רע

אנו כעת לקראת החורף. בחורף בני האדם לאורך רוב ההיסטוריה היו צריכים לעשות דבר בודד פחות או יותר כדי לשרוד. להתכנס לתוך המערה או הבקתה, להוציא מינימום אנרגיה ולקוות שהאוכל יספיק עד שאפשר יהיה לצאת החוצה עם התחממות מזג האויר. דיכאון במצב כזה הוא גורם מסייע להשרדות. אנשים מתכנסים לתוך עצמם מחבקים ילדיהם ומתפללים שלא יקפאו או ירעבו. בגדול – הופכים לפאסיביים – חסכנים באנרגיה חיונית.

אנו לעומת אנשי העולם הקדום לא מתמודדים עם החשש לחוסר אנרגיה אלא עם החשש מעודף משקל. סביר שאף אחד מקוראי מאמר זה לא יסבול מקור קיצוני החורף(חוץ מחיילי הסדיר והמילואים – ליבי אתכם כאבי הגוף ממארבים וסיורים בחורף שמורים בעצמותיי לעד).

עדיין, המערכות שלנו בנויות כך שלנוכח חדשות לא טובות אנו נגיב בהתכנסות לתוך עצמינו לצורך שמירה על אנרגיה. התוצאה תהיה כמובן בדיוק הפוכה. אם הסכמנו שהסכנה הגדולה שלנו היא עודף משקל ולא חוסר בקלוריות אזי התכנסות לתוך עצמינו ומעבר לפסיביות תגרום לנו לנזק גופני. גם מבחינה כלכלית שמעניינת אותי, אנשים המאמינים שיהיה רע יותר לא יפתחו עסק חדש ואפילו לא ערוץ יוטיוב שיכול לקדם אותם אפילו כשכירים.

בעת שאני כותב זאת נזכרתי בלקוחה שלי, מתרגלת בפיסיקה באחת האוניברסיטאות. בזמן הקורונה היא העבירה שיעורי זום. עלה במוחה רעיון להקליט שיעורים אלו. היא עשתה זאת. הקליטה, ערכה וכיום מוכרת את ההקלטות בתור סיוע לסטודנטים מכל הארץ. יש לה הכנסה של כ- 3000 שקלים בחודש המתווספת להכנסה הרגילה שלה כמעט ללא מאמץ נוסף. היא עשתה זאת כי גם בתקופת הקורונה שמרה על אופטימיות. אילו הייתה בתחושה שהכל הולך לתהום. תחושה שלא היה קשה לקבל בתקופת תחילת הקורונה היא ודאי לא הייתה טורחת לייצר את התכנים המעולים שיצרה. התכנים שלא נוצרו לא היו מפיקים תועלת כלכלית עבורה (ותועלת לימודית לסטודנטים), המצב הכלכלי היה לוחץ יותר, מצב הרוח היה קשה יותר וכן הלאה. והפוך – התכנים יצרו רווחה ופתחו דלת לעוד פעילות שאותה אישה לא ידעה שאפשרית בכלל. הפעילות החדשה יצרה לא רק כסף אלא גם עניין וכו'. באותו אופן הקורונה יצרה אצלי פתח להבנה שדאגה מאד גדולה שלי – ממה אתפרנס כשאעבור לצפון כפי שאנו מתכננים הייתה דאגת סרק. גם בלי שאעבור לצפון אנשים רבים מעדיפים שיחת זום על עמידה בפקקים. העובדה שבחרתי לנסות ולעבוד ככל יכולתי בזמן הקורונה למרות שהדבר היה כביכול לא כלכלי – נמנעו ממני כל מענקי חוסר הפעילות גרמה לכך שגם בעתיד מצבי יהיה טוב יותר.

אנשים שחושבים שהדברים הולכים ונעשים רעים בגלל הממשלה, רשות המסים, רמי לוי, בנק כזה או אחר וכו' מפסידים את הדבר הכי טוב שאפשר לקבל בתקופה פחות טובה – היכולת ללמוד איך לשפר. אם אין לי חלק במציאות, אני משתדל פחות כדי לשנותה. לא הכל כמובן אני יכול לשנות. כל ממשלה שנבחרת בישראל זוכה לשמחה של מקסימום רבע מהעם. עוד רבע משלים עם אותה ממשלה בחריקת שיניים בגלל המבנה הקואליציוני וחצי שני של הציבור היה רוצה לראות קבוצה אחרת מרכיבה ממשלה. הקבוצה "שלו", גם בה הוא כמובן לא מזדהה עם כולם. אז מה? האם בגלל שאיני מרוצה ממשהו שאיני יכול לשנות, עלא להפסיק לפעול עבור הדברים שאני בהחלט יכול לשנות? לדעתי חד משמעית לא.

אם אני חושב שהממשלה תעשה מעשים כלכליים גרועים – עלי לפעול ביתר שאת כדי לדאוג לכריות הביטחון הכלכלי שלי.

אם אני חושב שאני עלול לחלות (מי לא?) עלי לדאוג שתהיה לי מערכת חיסון טובה ככל האפשר. אקרא ספרים מהם אלמד איך לחזק את גופי כדי להתמודד עם אתגרי חמישים השנים הבאות.

האתגר הגדול ביותר

המאמר הזה לא יגיע לאחוז גדול מאוכלוסיית המדינה. יקראו אותו אל פי סטטיסטיקת הביקורים באתר כמה אלפי אנשים. אם אקליט את תוכנו כפרק בהסכת שלי, יאזינו לו עוד כמה אלפי אנשים. נכנסתי לאתר החדשות המוביל בארץ, YNET. ב- 22/11/2022, יום כתיבת המאמר. אלו החדשות שאפשר לראות:

מלבד ה"אפשרות לגשם" מימין למטה בתחזית, האם אפשר לראות משהו טוב שקרה? האם ייתכן שלא קרה שום דבר טוב במדינה ב- 24 שעות? קשה לי להאמין אבל עברתי על גלובס, YNET, ודה-מארקר ולמעט ידיעה אחת על ירידה משמעותית בעלויות התובלה הימית לא מצאתי שום דבר טוב. גם הידיעה המוצנעת על עלויות התובלה חשובה בהרבה מאותה מטפלת רשלנית שהשאירה סבון שטיפת כלים בבקבוק תינוקות (לא נגרם נזק לאף אחד מהם). עדיין, הידיעה הרעה וחסרת המשמעות קיבלה נוכחות בעמוד הראשון ובשביל ידיעה אחת טובה הייתי צריך לקרוא עמוד ראשון של שלושה עיתונים שונים. ניתחתי בעבר את הסיבות לאופן בו נראית התקשורת אז אין טעם לחזור על זה. האתגר הגדול הוא איך להתמודד עם שטף הידיעות הרעות ולהישאר בתחושה טובה ומציאותית שראינו שתועיל לנו.המלצותיי:

1. צמצמו חשיפה. אם דבר מסוים עושה לנו רע כדאי לצמצם חשיפה אליו. לא משנה אם זה זיהום אויר או זיהום תודעתי.
2. איפשרתם לידיעה חדשותית להיכנס לתודעה שלכם? קיראו את כל המאמר. לא פעם קרה לי שאנשים רצו לבסס טיעון כלשהו ושמו קישור בו הכותרת הייתה פחות או יותר הפוכה ממה שנכתב בהמשך המאמר. קיראו הכל ולא רק את הכותרת שכל תכליתה למשוך תשומת לב.
3. חפשו את הנתונים עצמם. בעיתונות לא מקובל לשים מקורות לדברים הנטענים. אני משתדל לעשות בדיוק ההיפך. אם אני כותב את מחיר מעבר סחורה בסואץ אני שם קישור למחירון. כן, אני עלול להפסיד קוראים של אנשים שיחשבו שהמאמר שלי פחות מעניין מאתר רשות סואץ במצרים. לא נורא. כשאני מדבר על מאמר אקדמי אני משתדל לקרוא אותו ולא רק את מה שאמר עיתונאי על אותו מחקר.
4. ראו תמונה גדולה למרות שתשומת הלב תמיד נמשכת לחריג. אתם תמיד תשמעו על החייל שנהג בצורה חריגה אך לא תשמעו כלום על רבע מיליון החיילים שהתנהגו למופת. אתם תשימו לב לנהג שעקף את הפקק בשוליים ולא למאות הנהגים שעומדים יחד אתכם כחוק וכו'.

חלק מהדברים כמו חיפוש מקורות וקריאת הנתונים עצמם יכול לצרוך מאיתנו זמן שלא תמיד יש לנו. אבל, אם תקפידו על צמצום כללי אז יתפנה לכם זמן. אם לא הלכתם לקרוא את הנתונים, הטילו ספק. בכל מקרה הטילו ספק.

אנו שואפים לחשוב שיש סיבות לדברים. פוליטיקאים רוצים שנאמין שיש סיבות לדברים ושאם משהו רע קורה אז הם כבר יטפלו בו. הוזכרו במאמר הנבל ככלי לשליטה תודעתית. זו לא המציאות. לעתים דברים פשוט קורים. כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להיות מוכנים ככל האפשר כדי להתמודד איתם.

מילה אישית

אני חושב שישראל היא הנס הכלכלי הגדול בעולם. אנו כיום בצמרת התוצר לנפש האירופי. אבל בשונה מהאירופים לא עשינו זאת תוך צמצום הוצאות צבאיות והסתמכות על ארה"ב שתגן עלינו. לא עשינו זאת תוך יציבות אוכלוסיה או אף קיטון שלה. עשינו זאת תוך כדי אתגר חד פעמי בכל העולם של מעבר ממדינה בת 600,000 תושבים ב- 1948 למדינה בת קרוב לעשרה מיליון תושבים היום. אפשר לדבר אם יש משמעות לעובדה שעברנו בתוצר לנפש את הכלכלה הגרמנית שהיא המובילה באירופה כי אצלינו מחירי המוצרים יקרים יותר, לדעתי באופן זמני לאור פערי האינפלציה הגדולים אבל אי אפשר להתעלם משתי עובדות:

1. עצם זה שאנו בתחרות עם גרמניה על ראש המצעד האירופי היא דבר שלפני שני עשורים לא היינו מדמיינים. אילו היינו מפסידים לברזיל בגמר המונדיאל הייתי די שמח בחלקי. שם פחות או יותר אנו עומדים מבחינה כלכלית.
2. את ההצלחה שלנו במונחי הכנסה לנפש אנו עושים כשאנו גדלים ביותר מפי עשר מגרמניה שאוכלוסייתה בכלל קטנה לאורך השנים

מקור(תמיד בידקו מקור) – https://data.oecd.org/pinboard/4xnZ

לא רק שהאוכלוסיה שלנו גדלה אלא שהיא גדלה על ידי קליטת עליה משמעותית המהווה מצידה אתגר נוסף. אני חושב שביום זה של כ"ט בנובמבר, אפשר להיות גאים. אל תטעו, זה שאני חושב שיש הרבה טוב לא אומר שאני עיוור לאתגרים ולדברים שיש לתקן. אני פשוט חושב שאם מסתכלים על הדברים הטובים, מודים עליהם ואז עוברים למאמץ תיקון הדברים שיש לתקן, הסיכוי לשפר גדול בהרבה מאשר אם חיים בתחושה שהכל אבוד כפי שאומר עזרא דהן הקבלן פרי עטו של שלום חנוך(אין כמו המוסיקה של שנות השמונים במהלכן הייתי בן 16 🙂 ).

.

---

כתמיד אשמח לכל תגובה. הכי טוב למטה בתגוביות(טוקבקים). אפשר גם לפנות אלי בכל נושא למייל rimon@effm.co.il או בטלפון 054-5232-799

הקליקו כאן כדי להכנס לערוץ היוטיוב שלי

הקליקו כאן לקבוצת הפייסבוק צומחים כלכלית ביחד שם אנו עוסקים ב… צמיחה כלכלית.

---