שלושה דברים חשובים להצלחה שלכם

רוצים לראות גם את הנוף בירושלים? בסוף המאמר ישנו סרטון ובו אני מדבר על תוכן מאמר זה.

לפני כמה ימים הייתי בפגישה לצורך חתימת משכנתה עם משפחה חביבה בירושלים, בסניף תלפיות של בנק הפועלים. בחרתי להגיע לירושלים באוטובוס לאחר שבבדיקה הסתבר שמהבית שלי עד ירושלים יהיה מהיר יותר באוטובוס. כשהגעתי לתחנה המרכזית החלטתי ללכת ברגל אל הסניף. משהו כמו ארבעה קילומטרים. חשבתי שבמזג האויר של ירושלים זה יהיה סביר ושבכל שלב אוכל לעלות על מונית וכך עשיתי.

הלכתי בנחת דרך ימק"א, מלון מצודת דוד אשר הזכיר לי את ראש השנה עם המשפחה לפני כמה שנים ואת העיר העתיקה. תוך כדי הליכה חשבתי על כמה דברים בנושא הצלחה ואושר אותם אני רוצה לחלוק אתכם.

נהלו את ה"לימודים" שלכם

כמו שאתם יודעים אני חסיד של לימוד מתמיד. אבל מתמיד בנוסח ללמוד כל השנים ולא בנוסח כל דקה פנויה תוקדש ללימוד. זה מאד טבעי לי להחליט שאם יש שעה של הליכה אז אבחר הרצאה טובה באחד ההסכתים (פודקאסטים) שאני שומע ואלך איתה. זה גם מה שאעשה בחלק גדול מהמקרים. אבל וזה לדעתי אבל חשוב. לא תמיד. המוח מצד אחד אוהב ללמוד דברים חדשים ולכן האדם חווה עונג כשהוא לומד אך מצד שני המוח צריך גם הרפיה. זמן של מחשבה חופשית. הסתכלות פנימה ולא רק הכנסה של מידע במבחוץ פנימה. אנו רגילים לחשוב על שעמום כדבר שלילי אבל שעמום הוא דבר מאד חשוב. בזכות הבחירה ללכת בלי אוזניות הרווחתי פעמיים: חוויתי בצורה מלאה יותר את העיר, חשבתי על המאמר הזה ועל עוד הרבה דברים אחרים.

נהלו את החוויה שלכם

לנסוע מפתח תקווה לירושלים בשביל ללוות משפחה בחתימה על משכנתה זהו תיק. אגלה לכם סוד, יש דברים שאני יותר אוהב מלהיות בתוך בנק או בתוך רכב (לא משנה איזה רכב). אבל אם אקום בבוקר עם מחשבה, אוי, אני צריך להיות בירושלים בתשע וחצי, איזה עונש לקום מוקדם לנסוע שעה, להכנס לבנק…

לעומת זאת אם אחשוב על החוויה הפוך. היום במקום לעשות הליכת בוקר בפתח תקווה אוכל לשנות אוירה. לצאת מוקדם. להגיע מוקדם, לעשות הליכת בוקר בירושלים, מקום שאני לא מכיר. מקום בו אהיה תייר. לחוות מקום חדש. אולי בדרך לשבת גם בבית קפה שלא הייתי קודם. להיפגש עם משפחה חביבה שעד אותו רגע ראיתי רק בזום. לומר תודה לבנקאית שנתנה לי שירות מצוין.

שתי התחושות מתארות בדיוק את אותם אירועים. אם בחרתי לשרת לקוחות מירושלים לא אוכל לשלוט בשאלה אם אצטרך להגיע לירושלים. כן אוכל לשלוט בתחושות שלי לגבי צורך זה.

מה שיפה בכל העניין הוא שגם החוויה עצמה תשתנה לפי האופן בו אתייחס אליה. אם אהפוך את החוויה לפרס עבורי על זה שסיימתי משכנתה ללקוחות ועכשיו יש לי יום טיול בירושלים, היום שלי יהיה מוצלח יותר מאשר אם אחשוב על זה כ"אוף, איזה תיק להגיע עכשיו לירושלים". כאשר הרגש שלי הוא חיובי אחייך יותר למלצרית בבית הקפה, לבנקאית, ללקוחות, לנהגת האוטובוס ולכל מי שיעזור לי בטיול שלי. סיכוי גבוה שגם היחס שאקבל יהיה טוב יותר והיום שלי ישתפר עוד יותר.

ביחרו את הקבוצה שלכם

לפני כמה ימים התחלתי את פרויקט כותרת כלכלית ביום במסגרתו אני מעלה כל יום כותרת כלכלית אחת ומדבר עליה משך דקה. באחד הסרטונים לפני ראש השנה דיברתי על נתון שבעיני הוא מדהים. כלכלת ישראל הגיעה להיות אחת משלושים הכלכלות הגדולות בעולם. העליתי את הסרטון בשתי קבוצות שונות בהן אני חבר. בקבוצה אחת קיבלתי תגובות כמו כל הכבוד, שנמשיך לצמוח בהתמדה, שנה טובה, גאווה גדולה וכו'. בקבוצה שניה קיבלתי תגובות כמו אבל מה עם הזקנים? מה עם השחיתות? מה עם הפערים החברתיים(בירידה אבל זהו סרטון עתידי) וכו'.

שימו לב שסעיף זה דומה מעט לסעיף הקודם רק שבמקום מחשבות פנימיות שלנו יש כאן מחשבות של הסביבה שלנו. הראיתי לאנשים נתון חיובי. חלקם אמרו איזה יופי. כל הכבוד והלוואי שנמשיך לצמוח ואילו אחרים הגיבו ממש כאילו חדשות טובות מפעילות את מערכת החיסון שלהם. הם כאילו מסרבים להרגיש טוב ולנוכח נתון חיובי ומרגישים צורך עז להביא נתון "מאזן". פעם חשבתי שאוכל לשנות אנשים. אני לא יכול לשנות אנשים אחרים כמו שלא יכולתי לשנות את הצורך שלי לנסוע לירושלים. אני בהחלט יכול להחליט מי האנשים הסובבים אותי ולדעת באיזו קבוצה או מעגל כדאי לי להיות ומאיזו קבוצה כדאי לי להתרחק.

אנשים שמרגישים צורך לאזן חדשות טובות עם חדשות רעות, יהיו להם פחות חדשות טובות. חדשות טובות גורמות להם לחוסר נוחות. אם אספר להם על רעיון עסקי חדש, סיכוי סביר שהם יאמרו לי שהרעיון מופרך. אבוא אחרי שנה ואספר שהעסק מצליח הם יאמרו לי שמחצית העסקים קורסים תוך חמש שנים. אגיע כעבור 6 שנים לספר שהעסק סיפור הצלחה והם יאמרו "איזה מזל יש לאיש הזה". ייתכן והם צודקים. להצליח לאחר שכל הסביבה שלך מראה לך למה הסיכוי שתצליח נמוך באמת מצריך לא מעט מזל.

אבל מה לעשות אם אי אפשר להחליף קבוצה?

לפעמים את הדעות המורידות אנו מקבלים מהמשפחה והחברים שלנו. לא כי הם לא רוצים שנצליח. להיפך הם רוצים להגן עלינו. הם חוששים לנו. אבל… הם עלולים גם לסרס אותנו. אז "חברים" בפייסבוק או קבוצה בפייסבוק אפשר להליף. חברים מהתיכון אולי חבל יותר להחליף. משפחה אי אפשר להחליף. נכון. מצד שני לא עם כל אחד צריך לדבר על כל נושא. יש מספיק נושאים לשוחח עם ההורים, האחים החברים חוץ מהנושאים שזיהיתם שבהם דעתם שלילית בדרך כלל.

לסיכום

אני חושב ששליטה בהלך הרוח והסביבה שלנו (שבתורה משפיעה על הלך הרוח) הינם מפתחות חשובים ביותר להצלחה ובמיוחד אם ההצלחה כוללת גם יזמות וקפיצה מסוימת אל לא נודעים כאלו ואחרים.

עוד מילה לסיום. את המאמר הזה כתבתי כשברקע שרות זמרות האופרה הישראלית. בין השירים היה השיר ים של דמעות. שיר זה סימל עבורי תמיד תורנות מטבח בטירונות. אחרי שלושים שנים בערך, עם הביצוע האופראי, שחררתי :-). על שחרור מטעני עבר אולי אכתוב בעתיד. בנתיים במשפט אחד אוכל לכתוב כיוון שאנו עוד בתשרי. יום כיפור מלמד אותנו לסלוח לאחרים. זה חשוב. לצערי אין חג בלוח השנה המלמד אותנו לסלוח לעצמנו. לשחרר.