מדוע נראה לנו שמדד המחירים לצרכן "מזייף"?

פעמים רבות קראתי או שמעתי מאנשים רבים שמדד המחירים לצרכן "מזייף" במקרה הטוב או נתון למניפולציה מכוונת במקרה הרע ובכל מקרה אינו משקף נאמנה את השינויים במחירי המוצרים בפועל. במאמר זה אנסה להתמודד עם טענה זו.

מהו מדד המחירים לצרכן?

בכלכלה בריאה מחירי המוצרים עולים עם הזמן בצורה מתונה. בכלכלה לא בריאה המחירים לא עולים כלל, יורדים(דפלציה) או עולים בצורה תלולה(היפר־אינפלציה). ההסבר מדוע בכלכלה בריאה המחירים עולים במתינות יהיה אולי במאמר אחר. עליית מחירים מכונה אינפלציה המגיעה מהמילה הלטינית Inflatio – התנפחות. בפועל משתמשים במילה זו היום רק לשינויי מחירים של מוצרים אך לא מוצר בודד אלא סל מוצרים. מדד המחירים לצרכן הוא הדרך שלנו לתת אמת מידה לאינפלציה. כמו שגרם הוא הדרך שלנו למדוד משקל ומעלות סלצזיוס זו הדרך שלנו למדוד טמפרטורה.

איך קובעים את מדד המחירים לצרכן?

אחת לכמה שנים עושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר בין כמה אלפי משפחות ובסופו היא מפרסמת את סל המוצרים הממוצע של משפחה ישראלית. הסל הזה כולל מאות מוצרים ואפשר לראותו באתר הלשכה. לא רק שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את רשימת המוצרים שקונה המשפחה הממוצעת אלא גם את אחוז ההוצאה המשפחתית על כל מוצר בסל זה. סל המוצרים שבודקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למ"ס, כולל כ- 1,300 מוצרים. אם נראה לכם ש- 1,300 מוצרים זה הרבה יותר ממה שאתם קונים בחודש אז כדאי לזכור שאינכם משפחה ממוצעת אלא משפחת כהן, ספיר, נחמיאס, הלוי, חייט וכו'. ייתכן והחודש לא רכשתם מכונית, ספה, טלויזיה ואופניים. אבל, בממוצע אתם רוכשים כל חודש חלק קטן ממוצרים אלו אם קניתם אותם אי פעם וגם אם לא קניתם אותם אף פעם, ככל שמספיק משפחות כן קונות אותם אז מוצרים אלו הינם חלק מהסל. לדוגמה מוצרי תחבורה ותקשורת הינם 2.2% מהמדד. אגב, תחבורה, חלק מהמוצרים הכלולים בסעיף זה אתם כלל לא שמים לב שאתם קונים. אתם משלמים על טיפול 15,000 לרכב ובתוך הטיפול יש שמן מנוע. גם אם המכונית שלכם בכלל חשמלית, בממוצע אתם קונים שמן מנוע. אחזקת דירה, 9.5% מהמדד. מזון ללא ירקות ופירות 13.5% מהמדד וגם כאן, הטבעוני סובל מעליית מחירי הבשר והחלב כי בממוצע הוא "צורך" אותם. בהקשר לזה מעניין לראות את השינויים שחלו לאורך השנים. למשל תחבורה בעבר צרכה חלק זעיר מסל הצריכה המשפחתי כי לרוב האנשים לא הייתה מכונית. היום למשפחה הממוצעת יש יותר ממכונית אחת. מזון לעומת זאת ירד בצורה משמעותית בצריכה המוצעת כחלק מההכנסה. לא בגלל שהמזון הוזל אלא שבניגוד נניח לנסיעות לחו"ל שככל שיש לך יותר כסף אתה נוסע יותר, מזון הוא דבר שיש גבול ביולוגי לצריכה שלו וכיוון שהסל הכללי התרחב מאד, משפחה ישראלית היום עשירה בממוצע הרבה יותר ממשפחה בדורות הקודמים, חלק המזון בו ירד. לצערי לא מצאתי נתונים עדכניים אבל המגמה עד 2014 מרתקת בעיני:

ברגע שיש ללשכה את סל המוצרים שהמשפחה הממוצעת קונה בחודש, הולכת הלשכה באופן וירטואלי כל חודש ומנסה לרכוש סל זה, כלומר לפנות למי שמוכר את המוצרים המרכיבים את הסל ולבדוק באיזה מחיר הם מוכרים את מוצרי הסל. אם המחיר עלה לעומת החודש הקודם אומרים שהמדד עלה ומפרסמים באיזה אחוז הוא עלה. אם מחירי סל המוצרים ירד לעומת החודש הקודם, אומרים שהמדד ירד וגם כאן מפרסמים בכמה ירד המדד באחוזים לעומת החודש הקודם.

מדוע המדד מעניין אותנו?

למידע על שינויים במחירי מוצרים יש חשיבות גדולה גם מצד מקבלי ההחלטות הקשורים לניהול כלכלת המדינה וגם לאזרח הרגיל(שלעולם אינו קטן ואינו פשוט). מצד המדינה, ציינתי קודם שעליית מחירים תלולה היא תהליך הרסני לכלכלה שגם גורם לסבל רב לאזרחים ולכן צריך לנסות ולפעול כדי למונעו. לממשלה ולבנק ישראל שאמונים על בריאות הכלכלה יש יכולת לבצע מהלכים למיתון עליית מחירים. כדי לדעת האם המחירים עולים ובכמה, יש למדוד את עליית המחירים. מי שלקחה הלוואה או חתמה חוזה עם רכיב צמוד למדד, ודאי חשוב לה לדעת האם המדד עלה או ירד.

ברמה הפרטית משתמשים במדד פעמים רבות כשרוצים לדבר על ערך ריאלי של מוצרים – ערך בפועל. חישבו על מצב בו אתם משלמים נניח 10,000 שקלים על רכישת מקרר אבל המקרר לא מגיע אליכם. אתם מגישים תביעה נגד המוכר וכעבור שנתיים מקבלים פסק דין לטובתכם. מקרר אתם כבר לא צריכים כי קניתם אחר וגם לקבל 10,000 שקלים לא מבטא היטב את הנזק שלכם בפועל. נניח שבשנתיים אלו היה מדד של 5% בכל שנה. התשלום שאתם אמורים לקבל אינו מקרר כי אינכם זקוקים למקרר אבל הוא אמור להיות שווה ערך למקרר. השופטת יכולה להסתכל באינטרנט כמה עולה מקרר זהה לזה שקניתם במחירי היום אבל לא בטוח שמקררים כאלו עדיין נמכרים וזמנה של השופטת מוגבל. מה שמקובל לעשות זה להצמיד את המחיר המקורי למדד המבטא עליה ממוצעת במחירי מוצרים. מה שתקבלו בפועל הוא 10,000 * 5% (עליה של 5% עבור השנה הראשונה)=500 ועוד 10,500*5%(תוספת עבור השנה השניה) = 525 ובסך הכל תקבלו שווי של 11,025 שקלים. ייתכן ובפועל מחירי המקררים עלו יותר, עלו פחות או אפילו ירדו אבל זו הדרך המקובלת לשנות ערך כספי על פני זמן. זה עובד גם הפוך. נניח שאני רוצה לסגור חוזה עם בעל אולם חתונות על חתונה שתהיה עוד שנה. אנו יכולים לסגור על מחיר מנה של 250 שקלים. אבל מה יקרה אם במהלך השנה מחירי חומרי הגלם להכנת מנה יעלו ואז במועד החתונה כבר לא ישתלם לבעל האולם להאכיל את אורחיי? כדי למנוע מצב כזה אנו יכולים לקבוע שהמחיר שסגרנו צמוד למדד המחירים. לאחר עשור של מדד שואף לאפס, כמעט לא נדרשנו לחישובים מסוג זה אבל הכלי כדי לבצעם עדיין קיים. דוגמה אחרונה מעולם הנדל"ן. בעת מכירת דירה משלמים לעתים מס שבח: מס של 25% על הפער בין מחיר הרכישה של הדירה לבין מחיר המכירה שלה. נניח שקניתי לפני 20 שנים דירה בשווי 400,000 בקרית אונו והדירה הזו שווה היום 2,000,000 שקלים אז בעת המכירה אשלם מס של 25% על 1,600,000 שקלים. בפועל, לא זה מה שעושים. זיכרו את הכלל ש- 400,000 שקלים לפני 20 שנים אינם שווים ל- 400,000 שקלים במונחי כח קניה היום. לפיכך, דבר ראשון מהוונים(מלשון הון או הווה) את ה- 400,000 לשווי הנוכחי שלהם. אפשר לעשות זאת עם מחשבון הצמדה למדד כאן. ה- 400,000 מלפני 20 שנים שווים בנובמבר 2024 569,000 שקלים ולפיכך המס שהשלם הוא "רק" 25% מתוך 2 מיליון פחות 569,000 = 357,000 במקום 400,000 שהייתי משלם לו לא הצמדתי את המחיר המקורי למדד. חיסכון של יותר מ- 40,000 בפעולת חישוב קטנה.

מי שקונה דירה מקבלן מכיר ודאי את מדד תשומות הבניה. העיקרון דומה אבל במקום להסתכל על מחירי עגבניות ומקררים מסתכלים על מחירי הברזל והמלט.

אז למה נראה לנו שהמדד לא משקף את עליות המחירים בפועל? התחושה שהמדד אינו משקף נאמנה את עליות המחירים בפועל משותפת לאזרחים רבים בכל העולם. יש לכך מספר סיבות וחשוב להכיר זאת. הסתובבות בעולם הכלכלי עם תפיסות שגויות כמו קונספירציה כזו או אחרת של הממשלה נגד האזרחים או חברות שונות נגד האזרחים, כפי ששמעתי מרבים לאורך השנים היא תפיסה שמזיקה לכל קבלת ההחלטות שלנו. כשאנו חושבים שיש כל מיני כוחות לא ידועים וזדוניים שמתכמנים כדי לפגוע בנו, אנו מפחיתים את האחריות שלנו ובמגיעים לתוצאות פחות טובות. יש מספר סיבות לכך שאנשים חושבים שהמדד לא משקף את המציאות:

דגש על רכישה אחרונה

נניח שאני זוכר שמנה פלאפל עלתה 10 שקלים, כעבור זמן מה אני רואה שמנה עולה 15 שקלים והיום היא עולה 22 שקלים. אני אומר לעצמי, יש אינפלציה מטורפת. למעלה מ- 100% אינפלציה בנניח עשר שנים זה כ- 10% בשנה(לא בדיוק אבל ממילא מדובר בתפיסה שגויה). מה שאני שוכח כשאני חושב על 100% אינפלציה בעשור זה את משקל מנת הפלאפל בסל המוצרים שלי. אם למשל החלק של פלאפל בסל הוא 0.0001%(בהנחה שמנת פלאפל בכלל חלק מהסל) אז לעליה של 100% אינה משמעותית כלל. יותר, מזה, כשאני רואה תופעה כזו אני בדרך כלל שוכח שדוכן הפלאפל לייד בייתי אינו מייצג את כל דוכני הפלאפל. בהחלט יכול להיות שבמקום אחר פלאפל עדיין נמכר ב- 15 שקלים ולא 22 שקלים. אני רואה מולי אנקדוטה ולא ממוצע.

יתירה מכך אם מנת פלאפל עלתה עשרה שקלים ועתה היא עולה 20 שקלים אז הייתה עליה של 100% במחיר מנת פלאפל משנת 2010 עד שנת 2024 נניח. אבל אם אנו לקראת שנת 2025 ואולי אפילו 2026 ומחיר הפלאפל עדיין 20 שקלים אז עליית המדד בו היא אפס משך כל החודשים האלו למרות שבראש שלנו אנו זוכרים את הפלאפל שעלה עשרה שקלים אז בכל פעם שאנו קונים אותו במחיר כפול, יש לנו תזכורת מתמדת שהמחיר עלה ונראה לנו שהאינפלציה ממשיכה לרוץ.

סל מוצרים שנראה כלא מייצג

נניח שאני רואה מול עיני, את הירקות, הפירות, הדלק והחשמל מתייקרים בחדות. נראה לי שהמדד אמור לעלות באופן המייצג עליית מחיר זו. מה שלא שמתי לב אליו כי לא קניתי זאת החודש הוא שמערכת סלון עם ספה פינתית בעלת חמישה מקומות ישיבה הוזלה משמעותית. במקביל הוזל משמעותית אוסף המוצרים הכולל מצפן, פנס, נווט דיגיטלי, נגן מוסיקה נייד וקונסולה למשחק וידאו נייד. אין לי מושג אם מוצרים אלו באמת הוזלו אך ודאי שאלתם עצמיכם מי קונה אוסף מוצרים מוזר כאלו כשאת כל הדברים האלו יש בתוך הטלפון הנייד. זה בדיוק העניין שיפור טכנולוגי מאפשר לדחוס 5 מוצרים לתוך מוצר אחד ואז עלות כל המוצרים יחד הופכת לזולה בהרבה. כך, אם בעבר נניח היה בסל רכיב רכישה של שלושה תקליטורים בשנה למשפחה, זה הומר למנוי ספוטיפיי זול בהרבה. שינוי זה עובר לנו מעל הראש כי כשאנו חושבים על המדד אנו חושבים נניח על המוצר תקליטור ולא על שירות השמעת מוסיקה בבית שיכול להתבצע עם ספוטיפיי. לעניין השירות לעומת מוצר עוד אחזור. באותו אופן רבים מוותרים על רכישה של מערכת סטריאו יקרה הביתה עם רמקולים אימתניים אלא מסתפקים ברמקול רשת כזה או אחר המתחבר לטלפון. במקרים אלו לא באמת חווינו ירידת מחירי מוצר אלא מבחינתינו החלפנו טנולוגיות. מבחינת הלמ"ס זה בהחלט הוזלה של שירות נגינת המוסיקה בבית שלנו. הטלויזיה הצבעונית הראשונה של ההורים שלי הייתה בגודל 22 אינטש. ככל שזה מוזר, מסך המחשב שלי גדול יותר וטלויזיות של 60 אינטש וגם יותר נפוצות מאד. כשאנו משלמים אותו דבר אבל מקבלים יותר, גם זה מחושב כהורדת מחיר.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעדכנת את סל המוצרים אחת לשנתיים על פי השינויים בשוק ובהעדפות הצרכנים אבל בעולם של שינויים כל כך מהירים זה בהחלט עשוי להיות לא מספיק.

לפעמים חוסר הייצוג של המדד פועל בצורה חריגה. ראו למשל את משפחות המוצרים השונות של מדד אוגוסט 2024 ואת השפעתם על המדד הכללי:

אפשר לראות ששירותי טלפון, טלויזיה, הלבשה ודלק ושמנים לרכב ירדו בשיעור די משמעותי אן כי בגלל שחלקם בסל הצריכה נמוך, ההשפעה הסופית הייתה נמוכה. מנגד הטיסות לחו"ל עלו בשיעור עצום של 22%. רובינו לא הרגשנו זאת כי לא היו טיסות ומעט אנשים טסו. זו גם הסיבה לזינוק המחירים בטיסה לחו"ל. זה השפיע על המדד ודרכו על משכנתאות או דברים אחרים הקשורים למדד למרות שמעליית מחירי הטיסות סבלו מעטים מאד כי פשוט לא היה אפשר לצאת. את שיעור עליית העבניות כולנו הרגשנו בכיס אבל העליה של 37% במחיר(בתוך חודש) תורגמה לעליה נמוכה הרבה יותר במדד עצמו בגלל חלקו הלא גדול של מוצר העגבניה בסל הצריכה המשפחתי.

למה מחירי הדירות אינן חלק ממדד המחירים לצרכן?

אחד הדברים המוזרים ביותר לאנשים הוא העובדה שמחירי הדירות אינו חלק ממדד המחירים לצרכן. מדד המחירי לצרכן מייצג מוצרי צריכה ושירותים שוטפים. תיארתי מעלה איך מבחינה של מחירי תקליטים עברו לבחינה של שירותי מוסיקה. התוצאה היא אותה תוצאה – רצון שלנו במוסיקה בבית אך האמצעי התחלף. את סעיף הדיור אפשר עדיין לצרוך בשתי צורות: דירה בבעלות מי שגר בה או שכירה של שירותי דיור – מגורים בשכירות. הלמ"ס בארץ ובעולם בוחנים את שירותי הדיור – מחירי השכירות והם מהווים כרבע ממדד המחירים לצרכן כלומר רבע מההוצאה המשפחתית החודשית. התפיסה המקובלת גורסת שרכישת דירה למגורים או ההשקעה היא בכל מקרה השקעה ולא צריכה שוטפת. יש הגורסים שדירה למגורים היא צריכה בעוד שדירה שבעליה ישכירה היא השקעה. אני מציע שיטה שונה להבחין בין השקעה לבין צריכה. כשקונים נכס להשקעה, ללא קשר לשימוש שנעשה בו, הציפייה(הריאלית) שלנו היא שערכו יעלה לאורך זמן או שהוא יניב לנו הכנסה שוטפת. כשרוכשים נכס לצריכה, הציפייה שלנו היא שערכו יירד והוא בדרך כלל יניב לנו ערכים אחרים כמו הנאה. כשאנו רוכשים דירה, זו ציפייה מאד הגיונית שערכה יעלה לאורך השנים ולכן היא השקעה. כפי שמחירי מניות לא נכנסים למדד וגם מחיר הביטקוין לא נכנס למדד, כך גם מחירי הדירות. באופן כללי יש קשר בין מחירי הדירות למחירי השכירות. שכירות מקובלת בשנה היא כ- 2.5%-3% מערך הדירה וכשערך הדירה עולה, בחלוף הזמן גם השכירות תעלה. כך שההבחנה איך להתייחס למחירי הדיור בתוך המדד לא כל כך משנה.