דברים שלמדתי בחדר ניתוח

בשבוע שעבר בתי,17,  עברה ניתוח. הכל בסדר כעת תודה. 

תכנית היום כללה השכמה בארבע לפנות בוקר. יציאה מהבית בחמש והתייצבות באסותא רמת החייל בשעה שש. במצוות אשתי שתיתי את הקפה לפני היציאה בהחבא במשרד כי לא שותים או אוכלים מול עיני מי שנדרשת לצום מלא.

אל תניחו הנחות

אישפוז מתחיל בשרשרת חיול. מילוי טפסים, בדיקות כאלו ואחרות, שאלות ואז החלפת בגדים לפיג'מת בית חולים וכניסה אל המוסך האנושי. 

אפשר לעשות את הדברים בצורות שונות. אסותא בחרו שאת קבלת הפנים יעשה באופן אישי לכל הנכנס בשערי המחלקה איצ'ו הליצן שתפקידו להעלות חיוך מצד אחד ומצד שני לקחת מדדים(חום, לחץ דם, גובה ומשקל) ולהתאים לכל אחת ואחד את הפיג'מה המתאימה. 

גיל 17 הוא גיל מוזר בהקשר זה. מצד אחד רשמית מדובר בילדה והאישפוז במחלקת ילדים. מצד שני מדובר על ילדה שגבוהה מהליצן(וממני) בראש שלם. הסתקרנתי איך הוא יגיב. האם יעגל פינה ויאמר לעצמו עבור משהי בגובה 179 ס"מ(מדדו) אני יכול פשוט לתת את הפיג'אמה ולהתקדם ללקוחה הבאה? 

אולי איצ'ו קרא את הספר ארבע ההסכמות ואולי לא קרא אותו אבל מה שהוא כנראה יודע זה שלא טוב להניח הנחות. כשהוא החל את הקטע המשעשע שלו, שני ההורים והנערה המפוחדים חייכו מאוזן לאוזן. הוא שם לב לכך והמשיך. זה היה מרענן.

אם כבר חייבים להגיע לבית חולים, האם יש דרך טובה יותר להתקבל? מדוע בעצם לא לקבל ככה את כולם?

לאחר מכן הגיע שלב החלפת הבגדים כלומר הוצאה שלי מהמחלקה והישארות הבת עם אמא בלבד. לכן, אין תמונה אבל דמיינו את הסניטר דוחף את העגלה מהחדר במחלקה אל חדר הניתוח לצד המיטה אמא דואגת, על המיטה בת מפוחדת ומאחוריהן הולך איצ'ו הליצן, מפריח בועות סבון ומשמיע קריאות עידוד. האם יש דרך טובה יותר לעבור מעולם הערות להרדמה כללית מאשר כשאת עפופה בועות סבון והומור? אסותא לא יכולים לבחור את מצב הרוח של לקוחותיהם. אף אחד לא נמצא במצב רוח טוב כשהוא נכנס בשעריהם. הם בהחלט עשו מאמץ מבורך כדי לשנות את מצב הרוח. כל אחד שנמצא בעבודה הקשורה במגע עם אנשים(כל עבודה בערך) או סתם במגע עם אנשים יכול להחליט האם הוא נסחף עם מצב הרוח של מי שמסביבו, מתעלם ממנו או מנסה לשנותו. זה נכון בבית חולים, כשמישהו חותך בכביש או במשרד.

קבלת החלטה כלכלית

השלב השני בכל ניתוח מחלק כמובן את המשפחה לשניים. החצי החשוב מורדם על מיטה והחצי הממתין, ובכן באולם ההמתנה. 

אחד הדברים שאני אוהב בהמתנות הוא לנסות להתנתק מהטלפון או המחשב שהבאתי אתי ולהסתכל על הריאליטי הטוב בעולם – האנשים עצמם. אסותא ציידו את חדר ההמתנה במיטב המכונות האוטומטיות המספקות את המזון והשתיה המזיקים ביותר לבריאות שניתן להעלות על הדעת. חוץ ממכונה לממכר קופסאות סיגריות היה שם הכל. על זה בפעם אחרת אולי. תפסו את עיני שתי מכונות. אחת, מכונה לממכר מים מסוננים של תמי 4 בבקבוקים:

לצד מכשיר זה יש את המכשיר הרגיל לממכר בקבוקי מים "מינרליים" רגילים לצד קוקה־קולה ושאר מרעין בישין. הדבר המדהים בעיני הוא המכישר הפחות מרשים שנמצא בצידו השני של מכשיר זה. מדובר במכשיר לסינון מים מתוצרת תמי4 ממנו אפשר לקבל מים בחינם:

כלומר זה לצד זה יש מכשיר המוכר בקבוק מי ברז מסוננים על ידי תמי4 ומכשיר נוסף המספק כוס של אותם מים בדיוק אך בחינם. 

הניסוי הזה בהתנהגות אנושית עניין אותי מאד. מדוע אדם שצמא לשתות משהו יעדיף לשתות אותו בעשרה שקלים במקום לקבל את אותו משקה בדיוק בחינם?

לא הייתי מספיק נועז כדי לגשת ולשאול את הרוכשים את בקבוק המים המדובר. במקום זה עשיתי את מה שאנשים עושים עם תמונות. שמתי אותן באינסטגרם. התגובות לתמונות אלו היו מעניינות לא פחות מהאירוע עצמו. חלק גדול מהאנשים אמרו שזה לא אותו מוצר בדיוק כי בתמורה לתשלום מקבלים את המים בבקבוק לעומת מכונת החינם בה מקבלים המים בכוס. לשאלת ההמשך שלי האם אותו אדם היה קונה בקבוק פלסטיק חד פעמים בעשרה שקלים אף אחד לא השיב בחיוב. זה נראה לי גם עניין חסר היגיון. זהו חדר המתנה. כולם יכולים לגשת בכל עת למכונה כך שהבקבוק יוצר דוקא עול נוסף: במידה ולא מסיימים אותו, צריך להתחיל לקחת אותו אתך ממקום למקום. הרבה יותר הגיוני לטעמי לשתות כוס או שתיים ואז אם צמאים לקום שוב ולשתות עוד כוס. 

אילו זה היה ניסוי מתוכנן, היה מעניין לראות מה הייתה התוצאה אם גם המכונה בתשלום הייתה מספקת את המים בכוס כמו נניח מכונת הקפה הסמוכה. 

אישית אני חושב שהסיבה אחרת לגמרי. ראו את שתי המכונות זו לצד זו:

/

לדעתי כל מי שיסתכל על שתי מכונות מי הברז המדוברות יסכים שהמכונה שמוכרת מים בתשלום הינה מכונה מושכת, קולית, רבה יותר מהמכונה שמוזגת מים בחינם ונראה כי נשארה שם מעידן אחר בו אנשים שתו מים בכוס. 

זה נראה כאילו מוזר ללכת, להוציא כוס, וסתם לקבל מים קרים לעומת שימוש במסך מגע, הצמדת כרטיס אשראי ואז… קבלת מים קרים. 

אני משוכנע שכשתמי4 או מישהו אחר ביקשו אישור להעמיד מכונה זו היה שם מישהו שאמר לאשת המכירות אחותי, זה בזבוז חשמל, לא תמכרו כלום, צמודה למכונה זו מכונה המספקת את אותו מוצר בדיוק ללא תשלום. למה שמשהי תשלם לכם? סמוך עלי, אמרה כנראה אשת המכירות, יש לי ניסיון מהרבה מקומות אחרים. אנשים ישלמו. שילמו. 

במעבר משנת 2024 לשנת 2025, ב- 30/12/2024 עד 2/1/2025 יהיו שלושה ימים של כנס מקוון להתפתחות אישית ובכלל. פרטים ייתנו בהמשך. אני ארצה על האותנטיות כמפתח להצלחה כלכלית. אני חושב שה"אומץ" לקחת מים מהמכונה הפחות מרשימה כשכל הקהל מסביב רואה אותך רחמנא ליצלן בוחר בחלופת החינם מהמכונה השחורה וה"עצובה" לעומת מכונת המסך מגע הצבעוני שנותנת בדיוק את אותו דבר הוא דוגמה טובה לכך.

הכרת הטוב והכרת תודה

אני משער שכבר שנה חלק גדול מישראל אינם במיטבם. בוודאות קרוב ל- 100% מהממתינים לייד חדר ניתוח אינם במיטבם ולא רק בגלל שכמונו הם קמו בארבע בבוקר כדי להגיע לשם ועוד בצום. המתח מערער. לא משנה כמה הדברים פשוטים ובסבירות גבוהה יסתיימו היטב עדיין המקום מתוח. 

בנוסף על המתח המובנה, מסיבות אבולוציוניות אנו שמים יותר לב למשהו רע מלמשהו טוב. אנו נוטים לחשוב על חלופות גרועות לסט נתונים נתון. רעש בשיח? אם אחשוב שזו הרוח ובסוף זה נמר או נחש – אמות. אם אחשוב שזה נמר או נחש וזו רק הרוח אז כל מה שקרה זה שרצתי לחינם. באופן כללי תחושה שלילית מפעילה אותנו יותר מתחושה חיובית. אדם המתעצבן על משהו ייטה הרבה יותר לכתוב מכתב תלונה משוב גרוע וכו' מאדם שמרוצה ממשהו. 

אם למרות זאת תתאמצו לתת משוב חיובי או לפחות להכיר תודה בלב על דברים טובים שקורים לכם תרוויחו כמה פעמים: 

1. תרגישו טוב. למשוב חיובי מקבלים תגובה חיובית. חיוך, מילה טובה ועוד. נעים לקבל מילים טובות. 
2. המאמר נכתב בסביבה רפואית. מערכת החיסון שלנו מגיבה למצב הרוח. לא יכולנו לשלוט בשאלה האם הבת תעבור ניתוח. יכולנו בהחלט לשלוט בשאלה מה אנו חושבים על כך ועל הסביבה בה בוצע הניתוח. אם נאמן עצמינו לראות את 90% הכוס המלאה ולא את 10% הכוס הריקה כפי שקורה לעתים, סביר להניח שהכל יעבור בקלות יותר והילדה גם תתרפה בצורה טובה יותר. 

לאופן מתן המילה הטובה יש משמעות גדולה. רבים שרוצים להחמיא מעבר לרגיל וחסרים את יכולת הביטוי לכך משתמשים בהשוואות. את המאמר אנוכחי אני כותב כשברגע זמרת האופרה טל גנור. בתגובות לסרטון יש תגובות שונות רובן חיוביות. שימו לב להבדל בין התגובה הראשונה לשתי התגובות האחרות:

המגיב הראשון נהנה מאד מהביצוע. כשהוא רצה להרים עוד יותר והחל לדבר על זמרות אחרות ועל מה שלדעתו לא מוצלח באופן שירתן הוא העכיר את המחמאה והפך אותה למשהו שמבחינת התחושה הרגשית שהיא יוצרת, היא לא ממש נעימה. מחמאה חמוצה כפי שאשתי מכנה מחמאות מסוג "הפעם הצליחה לך העוגה". שתי המחמאות הבאות הינן מחמאות שכתובות טוב בהרבה וגם נכנסות הרבה יותר ללב. לו אני הייתי הזמרת הייתי שמח הרבה יותר לקבלן. עוד משהו מזמרות האופרה

ברוח זו, תודה רבה רבה למנתחת המוכשרת והאישה המדהימה דר' גלית אבן-בנדהן. לא יצא לנו להיפגש אך הביקורות של אשתי ובתי מהללות לא רק את התוצאה הטובה מבחינה רפואית אלא גם את האנושיות, הרגישות ויכולת ההכלה במצב לא פשוט. תודה רבה לך, לליצן איצ'ו ולשאר צוות המחלקה.