מה למדתי במלחמת ישראל-אירן?

ביום הפסקת האש ראיתי הזמנה לבוא לתרום דם. כיוון שיש לי סוג דם O אני מהמבוקשים לתרומה. לא לעתים קרובות יוצא לאדם לשכב על גבו באמצע היום ולהרהר. על מיטת מד"א חשבתי על ראשי הפרקים למאמר זה

מקצועיות

במהלך 2024-2025 הפציצה ארצות הברית מספר פעמים בתימן את החות'ים בתגובה על הפרעתם לתנועת הספינות. במהלך תקיפות אלו שהיו בסדרי גודל פשוטות יותר ממהלכי חיל האויר במלחמה, איבדו האמריקאים שני מטוסי קרב F18: אחד בתאונה ואחד נורה מאש ידידותית מאחת מספינות הקרב. עוד לפני שמדברים על הצלחות המבצע ועל הביצוע המדוייק. העובדה שאף מטוס לא סבל מתקלה משביתה במהלך אלפי הקילומטרים אל המטרות וחזרה למרות שחלק מהמטוסים בני למעלה מארבעים שנים(מטוסי תדלוק למשל) היא מופת של מקצועיות ודיוק בתחזוקה ובהטסה. זה מתחיל בטבח שמכין אוכל שיאפשר לטייסים לשהות למעלה מחמש שעות סגורים בתא טייס קטן וצפוף מבלי להיות במצוקה גופנית, ממשיך בצוותי הקרקע, ונגמר בצוות האוויר. עזבו רגע את כל עניין ההטסה וחישבו מה הייתם עושים אם הייתם צריכים לנהוג במכונית 5 שעות רצוף בלי יכולת לעצור אפילו ברמזור, בלי רדיו או כל מוסיקה אחרת, בלי מישהו לשוחח איתו, בלי טלפון. רמה אחרת של ריכוז ומקצועיות. כמובן שגם ההישג המבצעי בסוף הוא דבר מופלא שעליו עוד ייכתבו וודאי ספרים וסרטים.

בכוונה כתבתי על הטבח וכל אנשי הצוות ממנו ולמעלה כי פעמים רבות בעבודה או בחיים, למשל לפני הרצאה כלשהי, אנו נוטים לחשוב שמשהו הוא פחות חשוב ממשהו אחר וזה יכול להיות ה"הכל בגלל מסמר קטן" שישבית הכל. לשם דוגמה, בזמן הטיסה להפצצת הכור בעירק בשנת 1981, פתח אחד הטייסים פחית שתיה עם משקה תוסס כלשהו. טלטולי המטוס לפני כן גרמו לכך שבעת פתיחת הפחית, השפריץ המיץ על פני כל תא הטייס ועל השמשה. זה כמעט גרם לאותו טייס לבטל את המשימה ולחזור. מניח שגם כאן היו כמעטים כאלו ואחרים עליהם נדע בשנים הבאות אבל בגדול הדברים עבדו היטב.

תכנון קדימה והכנות

דובר על כך שישראל הכינה מהלכים אלו משך לפחות 20 שנים. כלומר למעשה דורות של חיילים וקצינים ישבו ובקפדנות תיעדו את כל המתקנים של אירן, את השינויים, את מקומות הסוללות נגד מטוסים שנחשבו מהטובות בעולם. את מקומם של בסיסי הצבא, מתקני הגרעין, מקומות ההתכנסות, המגורים והבילוי של אנשי המפתח בהם כדאי לפגוע ועוד ועוד. אני זוכר איך לפני כמה שנים היה מהלך דיפלומטי כושל לנסות למנוע מהרוסים למכור לאירן סוללות הגנה אוירית S-300. הרוסים מכרו וחיל האויר התגבר עליהן.

אין כמעט שבוע בו אני לא שומע ממישהו שהוא רוצה הצלחה כלכלית אבל שאין לו סבלנות לחכות עכשיו איזה 20-30 שנה עד שזה יקרה. אז כן, יש אנשים עם כישורים מאד מיוחדים שבונים חברת הזנק או סתם זוכים בלוטו ובאמת ההצלחה הגיעה להם מהר. לכל האנשים הרגילים, המפתח הכי חשוב להצלחה הוא היכולת לעבוד בשקדנות לאורך זמן. כשאנו כותב לעבוד בשקדנות איני מתכוון לעבודה הרגילה שלכם. זו שמבוצעת מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים. העבודה הזו עושה רק חצי הדרך. החצי הקל של הדרך. עבודה זו יוצרת זרם הכנסות קבוע. לכולם יש זרם הכנסות כזה או אחר. זרם הכנסות מעל סף לא גבוה במיוחד אינו זה שיפריד בין המצליחים כלכלית לאחרים. מה שיפריד בין המצליחים לאחרים הוא קביעת מטרה, תכנון המהלכים שצריך לעשות כדי להגיע למטרה זו ועשיית מהלכים אלו. אם נניח ניקח שני זוגות בני 30 עם הכנסה משותפת של 25,000 לכל אחד מהם. זוג אחד הלך לאחר החתונה לשוחח עם אשת המקצוע, הגדיר מטרה כלכלית, שמע מה צריך לעשות ועשה את הדברים. הזוג השני "זרם". כעבור 20 שנים, בגיל 50 יהיה בסבירות גבוהה פער גדול איתנותם הכלכלית. בשביעות הרצון שלהם מחייהם. פעמים רבות מהלחץ שהם חווים ועוד ועוד. היפה הוא שדווקא הזוג שבילה יותר כדי "לצאת מהלחץ". הוא זה שידווח על לחץ גדול יותר לעומת אלו שצברו הון ונכסים לצד בילויים צנועים יותר.

הצוות

כל פצצה שהגיעה לכתובתה וכל מטוס שחזר הביתה בשלום הם פרי עבודה ושיתוף פעולה של עשרות אנשים כאמור. הקיפו עצמכם בצוות של אנשים שאינם מעגלים פינות. אנשים שאתם יכולים לפעול איתם בהרמוניה לפחות כמו טייס קרב עם טייס מטוס תדלוק או טייס קרב עם נווטת קרב. אף פעם לא הייתי על מטוס קרב אבל את רוב חיי הצבאיים העברתי בצוות טנק. צוות של 4 אנשים שאת רובם אינך בוחר(למעט בני, התותחן שלי משך 3 שנות סדיר+25 שנות מילואים שבלעדיו לא הסכמתי להכנס לאף טנק. בצירוף מקרים משונה, שנינו קנינו בית באותה שכונה מבלי לדעת זאת ולמרות שאף אחד מאיתנו לא גדל בסביבה. בהזדמנות זאת מזל טוב לבני שהכרתי כשהיה בן 18 והשבוע בכורתו, שקד, מתחתנת).

במלחמה ראינו את חשיבות הצוות לא רק ברמת צה"ל אלא גם במעגלים רחבים בהרבה. אפשר לדבר על המובן מאליו – סיוע של ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות נוספות להגן על מדינת ישראל. זה לא מקרה שמאות כטב"מים יצאו לדרכם ובודדים הגיעו. אבל עוד שנים לפני המלחמה טיפחה המדינה את הצוות שלה. מדינת ישראל קטנה מידי בשביל לעשות אימונים של 5,000(הלוך חזור מאירן) של מטוסי קרב, מטוסי תדלוק, מטוסי לוחמה אלקטרונית ופיקוח אוירי. חיל האויר נעזר ביוון וביצע את אימוניו על הקו יוון-קפריסין-ישראל. חלק גדול מהניצחון טמון באיכות הצוות. בצד הישראלי ירדן, סעודיה, ארה"ב ומדינות באירופה. בצד האירני תימן, עירק וסוריה שיצאה ממנו במהלך ההכנות למלחמה. אפשר לומר שכל אחת מחברות הצוות בצד הישראלי עשתה זאת משיקולים אישיים. מעולה. עבודת צוות צריכה להיות מועילה לכולם. יוון, קפריסין, ירדן, סעודיה, כולן היו מדינות עם רמת עויינות לא מבוטלת לישראל בעבר. ככל שישראל התחזקה, היא הפכה למושכת יותר והכניסה לצוות שלה הפכה למשתלמת יותר.

אותו דבר בפיתוח עסק או השקעות. זה בלתי יעיל עד בלתי אפשרי לעשות הכל לבד. כדאי לחפש איפה עוד אנשים יכולים להרוויח מכך שאתם מרוויחים. בחלק גדול מהמקרים ההוצאה על אותם אנשים לא תגרום לכם להרוויח פחות כפי שאומר האינסטינקט(אני משלם ל-X על שירות שיכולתי לעשות לבד אז אני מרוויח פחות) אלא להיפך, בזכות התשלום לאותו אדם תקבל תועלות נוספות ושניכם תרוויחו יותר. מאמר זה הוא תוצר של ידע שלי אבל גם של עשרות אנשים אחרים מהם רכשתי ידע לאורך השנים במסגרות שונות בארץ ובחו"ל.

מדע

בסופו של דבר המלחמה הייתה ניצחון מדהים של מדע על. האירנים ירו מאות טילים רובם הגדול לא הגיע ליעדו. הנזקים העצומים של אלו שכן הגיעו רק ממחישים עוד יותר מה היה קורה אם לא היה לנו מדע על. לשם דוגמה טיל חץ 3 פוגע פגיעה ישירה(בלי חומר נפץ) מחוץ לאטמוספירה בטיל שטס במהירות של עד 9,000 קמ"ש(7 פעמים מהירות הקול). לשם כך טס החץ במהירות 11,000 קמ"ש(9 פעמים מהירות הקול). ההחלטה לפגוע בטילים מחוץ לאטמוספירה נוצרה בגלל החשש מטילים עם ראש נפץ גרעיני. הנזקים בישראל מירי הטילים האירני קשים מאד אבל עכשיו כשכולנו יודעים שכל טיל כזה יכול לחסל כמעט שכונה שלמה א בניין רב קומות, חישבו מה היה קורה אם כל כ- 600 הטילים של האירנים היו פוגעים בישראל. זה לא קרה לא רק בגלל מערכת ההגנה שלנו אלא גם בגלל כמות לא מבוטלת של טילי סרק(נפלו בדרך, בים או במקומות לא מאוכלסים). המדע נוכח בכל היבט של המלחמה. גם הפצצות והטילים ששימשו להתקפות באירן היו רוויות במדע ואיפשרו פגיעה במטרות עם סיכון מזערי למפעילים.

משאבים

כל טיל חץ שתואר מעלה עולה 3 מיליון דולר. המלחמה עלתה לישראל כמיליארד שקלים ליום. דברים בלתי צפויים תמיד קורים. מדינה או משפחה הבונות לעצמן איתנות פיננסית יכולות להתמודד טוב יותר עם הפתעות. אני כנראה לא מחדש לך שום דבר בעניין זה. למרות זאת פעמים רבות אני נתקל במשפחות שניהולן הכלכלי אינו כולל הכנה לאירועים כולל אירועים צפויים לגמרי כמו בת מצווה לילדה(עליה ידעו 12 שנים מראש). לא משנה כלל כמה אתם מרוויחים. אם חלק מההכנסה אינו מופנה באופן קבוע להשקעה נושאת תשואה, אתם עלה נידף ברוח האי וודאות. אין לי ספק שחלק משמעותי מהפערים בין מאות כתב"מים ומאות טילים אירנים שלא פוגעים בכלום נעוץ גם בגרף שלמטה. הגרף מראה את השינוי בתוצר לנפש משנת 1979 אז לקח חומייני את השלטון ועד שנת 2023. בשתי המדינות גדלה האוכלוסיה פי 2.5 בערך אך בישראל לצד הגידול בכמות התושבים גדל גם בתוצר עבור כל תושב יותר מפי 10. באותו זמן, אירן, אחת המדינות העשירות ביותר במשאבי טבע(גז ונפט) בעולם כמעט לא יצרה שום גידול ברמת החיים של תושביה בקרוב לחמישים שנים אלו. כשיש הרבה פחות, ואת מה שיש משקיעים בטילים ופיתוח צבאות טרור בכל רחבי המזרח התיכון התושבים עצמם חווים חיים קשים. מעגל זה הוא מעגל הרסני כי כשהחיים קשים אז דווקא אלו שיכולים לשנות את המצב – האנשים עם ההון האנושי(משכילים) עוזבים למדינות בהן יכולו לחיות חיים טובים יותר וכך המעגל הולך ומחמיר את המצב. אין כל ספק שחלק גדול מהפערים שראינו נובע מעושר גדול בהרבה של מדינת ישראל. זה גם תמרור אזהרה בוהק. אם שוויץ תעשה שטויות כלכליות אז רמת החיים של אזרחיה תרד. אם ישראל תעשה שטויות כלכליות ותתמרץ דוקא חוסר יצרנות, הוא לא תוכל לקיים את ההגנה הדרושה נגד אוייביה שכמותית גדולים ממנה בהרבה.

הקמת הרפובליקה האיסלמית של אירן בשנת 1979 כללה שתי סיסמאות שהיו אמורות לשפר את חייהם של תושבי אירן שסבלו מדיקטטורה דכאנית וממצב כלכלי שכבר אז היה לא מתאים להיקף משאביה של המדינה: "האיסלם הוא הפתרון" ו"מוות לאמריקה, מוות לישראל".

בעת הקמת מדינת ישראל נפתחה מגילת העצמאות עם סקירה היסטורית ובשלב הגדרת המדינה הובאה הפיסקה "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."

בין שתי ההצהרות יש הבדלים רבים אבל שמתי לב להבדל אחד ברור. אירן מסתכלת רק החוצה כפתרון לבעייתה. מוות ל… מצד אחד והקצנת האמונה הדתית מצד שני בתקווה שאללה יסייע. ישראל מנגד מסתכלת רק פנימה עם משפטים שהם ממש הוראות הפעלה לתושביה תהיו שקדנים ותפתחו את ארציכם.

האירנים מעבירים את האחריות לאללה ולכך שמדינה אחרת תושמד והישראלים קובעים שרק הם אחראים לגורלם. לשיטה האירנית שתי מגבלות: אמריקה וישראל מסרבות למות ומה רוצה או עושה אללה אף אחד לא באמת יודע(לדעתי הוא ציוני, לא במקרה יש מתאם בין הצלחתה של מדינה באיזור לבין המתינות שלה כלפי ישראל). אני חושב שיש כאן גם נקודה שעלינו לזכור תמיד לגבינו: כשלוקחים אחריות מצליחים יותר מאשר אם מגלגלים אחריות ובמיוחד אם מגלגלים אותה לשמיים. יש כאן גם תמרור אזהרה. יותר ויותר ישראלים מתאהבים ברעיון גלגלול האחריות אל "דיפ-סטייט", "בג"צ", "טייקונים", "מונופולים" וכו'. כל אחד שמצליח לשכנע שמישהו אחר אחראי לאי הצלחתו, ממשיך להתאמץ להצליח מצד אחד ולא מוחלף על ידי המשוכנעים מצד שני ובכך ממשיכה התדרדרות. אל תסכימו לקבל תשובות מסוג זה מאף פוליטיקאי, בוס, חבר וכו'.

התאוששות מכשלונות

צה"ל בכלל וחיל המודיעין והאויר בפרט חטפו בשבעה לאוקטובר 2023 את המכה הקשה הגדולה ביותר שארגון כלשהו יכול לחטוף. מראות של הרס, סבל בל ישואר והכל במשמרת שלהם. היכולת להתאושש ולהצליח לחשוב ולתכנן מכת נגד מקורית ומתוחכמת, כזו שלא נראתה באף מלחמה בעולם עד עתה היא יכולת מדהימה. בהקשר זה ראוי לדעתי לברך גם את ראש אגף מודיעין לשעבר אהרון חליבה, את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ואת מפקד חיל האויר תומר בר יחד עם שאר אלופי המטכ"ל וראש הממשלה ושר הביטחון. הכישלון בשבעה לאוקטובר רובץ על כולם וגם להצלחה הנוכחית שותפים כולם. כתבתי בעבר על תרמית ההמלצה על מניות. לצערי לא כולם קראו מאמר זה וכעת אני מתחיל לראות אנשים שכותבים ברשתות על הפסדים שהם ספגו כתוצאה מתרמית זו. חלק מהפוסטים מסתיימים במשפט החוזר "איך מתאוששים מדבר כזה?". אני מבין היטב שאם מישהו הפסיד 150,000/70,000/20,000 שהיו כל כספו באותו רגע אז זה כאב גדול המבטא את כל השנים שלקח לאסוף סכום כזה אבל בסופו של דבר, היכולת להתאושש היא הדבר החשוב. תמיד תיכשלו במשהו(אלא אם לא תעשו כלום ואז הכישלון ודאי). להיכשל זה לא נורא. להיכשל בלי יכולת לעלות משם מעלה זה הדבר הנורא. לימדו מצה"ל איך אפשר לקבל את המכה הגדולה ביותר שאפשר לדמיין או אם להיות מדויק יותר, מכה שלא יכולת לדמיין עד אוקטובר 2023 ואז להתאושש ממנה ולהפוך את הקערה על חיזבאללה, סוריה, אירן וחמאס. זיכרו איך רק לפני שנתיים חששנו לטפל באוהל של חיזבאללה שהוקם בחרמון.

לצד כל זאת יש לזכור שכל אחד שונה. זמן ההתאוששות שונה. ההתמודדות שונה. אין מה להלקות עצמינו אם אנו מגיבים אחרת ממישהו אחר. אנו צריכים לעשות את הטוב שלנו. זה היה משונה לראות איך מכריזים על הפסקת אש, חזרה לשגרה(אם יש דבר כזה בישראל) ואז מצופה מכולם להמשיך בעבודה כרגיל. לרבים לקח יותר מיום אחד כדי לחזור ל- 100%. הכל טוב. אין כל טעם להשוות לאחרים אלא רק להכי טוב שלנו.

עשיה

ההחלטה לפעול היא החלטה מאד קשה. הרבה יותר נוח להתכונן לפעולה ואז להמשיך להתכונן ולהמשיך להתכונן. איני נכנס לשאלה אם היה נכון לתקוף בזמן זה. אין לי מושג. פרשנים יודעי כל יש מספיק בתקשורת הרגילה. אבל עצם העשייה של משהו פורץ דרך הוא המעניין בעיני. בדרך כלל ממשלות ישראל מאופיינות בדיוק בדרך הפעולה ההפוכה: אם זה עובד למה לתקן?(ואז הדבר מחליד/נרקב עוד ועוד ועוד בהדרגה ורק כשהוא באמת נשבר ויש קטסטרופה מבצעים תיקון שעולה בסדרי גודל יותר מאשר אילו היו מבצעים תחזוקה שוטפת). אנשים אינם נוטים לדחות טיפול שורש למרות עלותו הגבוהה. פשוט כשצריך טיפול שורש ולא מבצעים אותו סובלים מכאבים איומים. לעומת זאת טיפול שיננית בפחות מעשירית מחיר אנשים נוטים לדחות עוד ועוד מבלי להבין שדחיית האחד מקרבת את השני.

אני פוגש המון אנשים ש"לומדים איך להשקיע" משך שנים. בשנים אלו גם אם היו משקיעים ומגיעים לתוצאה שהיא 50% מהתוצאה המיטבית, עדיין היו מרוויחים המון כסף לעומת אי הביצוע.

התעלמות מרעשי רקע

בזמן כתיבת מאמר זה עברתי אינספור להסחות דעת כאלו ואחרות. בדיקת מיילים. בדיקה רשתות. ווצאפ וכו'. אני יודע שזה פוגע קשות ביעילות ומנסה לצמצם זאת. למשל על ידי תוסף במחשב שחוסם אתרים מסיחי דעת למשך X שעות בכל פעם. עכשיו חישבו על נווטת המילואים שטסה 5 שעות רצוף בריכוז מלא אל אירן וחזרה. אין פייסבוק. אין שיחה עם או על הילדים. אין ווטצאפ. 5 שעות של דריכות וריכוז מלא. לעתים פעמיים ביום כלומר 10 שעות של ריכוז מלא. אני משוכנע שמי שמצליח להיות מרוכז לזמן ארוך זו תכונה שגוברת על מנת משכל או הרבה תכונות אחרות מבחינת התקדמות.

אני ממליץ מאד על תוסף כרום StayFocos או תוכנת Freedom(לוגו של פרפר). בשבילי היכולת להישאר על דבר אחר לאורך זמן הוא אתגר גדול ותוכנות אלו הן סיוע גדול.

אנו לא יודעים הכל וכנראה גם אחרים לא

לפני מבצע הביפרים בלבנון היינו בתחושה שמלחמה עם אירן וחיזבאללה תגרום למאות או אלפי הרוגים בישראל. מסתבר שלא רק שאנו לא ידענו כלום, גם הפרשנים שאמורים כביכול להביא לנו מידע נוסף לא ידעו כלום. המלחמה יוצרת מצב בו מצד אחד "לא נעים" לרשתות הטלויזיה לחזור לשגרה מלאה ומצד שני יש הרבה זמן שידור למלא. התוצאה היא המון אנשים שמדברים בלי להביא שום דבר בר משמעות. אני חושב שיש כאן שני לקחים:

אל תהיו פסקניים בדעתכם. אני משתדל להשתמש כמה שיותר במילה הנשכחת "לדעתי" ולהקשיב לציווח חז"ל: "למד לשונך לומר איני יודע". שמעתי אתמול את נשיא לשכת רואי החשבון קובע ש"לא רק שצריך להוריד את הריבית אלא שיש להורידה בבת אחת בחצי אחוז". נזכרתי בתחילת הקריירה שלי כשעבדתי בתור יועץ בנושא מחסני נתונים וניתוח נתונים, אנשים בגיל של הוריי היו פונים אלי, "אתה עובד במחשבים? יש לי בעיה במדפסת…". כן, היה במשרד מדפסת וכשהיה בה בעיה היינו קוראים לטכנאי. אין בלימודי ראיית חשבון ואפילו לא בלימודי כלכלה תואר ראשון(כפי שעשיתי) או אפילו תואר שני שום דבר שבעקבותיו אדם יכול לקבוע בפסקנות מה צריך לעשות עם הריבית. אין לי ספק שאם היו מביאים לאולפן זוכה פרס נובל בכלכלה עם התמחות בדיוק בתחום זה ושואלים אותו מה לעשות עם הריבית הוא היה עונה: איני יודע. אין לי את מלא הנתונים על כלכלת ישראל. הבעיה היא שמישהו, גם אם זכה בנובל בכלכלה אומר שאינו יודע משהו, זה לא עובר טוב בטלויזיה ולכן תמיד יעדיפו להביא מישהו שאין לו מושג אבל מדבר בביטחון עצמי רב. זה במידה מסויימת מחזיר אותנו לסעיף ה"מקצוענות". יש כאן פרדוקס. אנשי מקצוע יהיו פחות פסקניים כי הם יודעים שאינם יודעים. דווקא אנשים בלי מושג, יהיו אלו שמדברים בביטחון עצמי רב. היזהרו מהם.

הסעיף הקודם דיבר על צמצום רעשי רקע. פרשנים מסוג "יש להוריד את הריבית לפחות בחצי אחוז" הם בדיוק אלו שכדאי לצמצם בחיים שלנו. לא כל אזרח במדינה צריך להחזיק בדעה על סוגיית הריבית. עדיף שכל אזרח במדינה יכין עצמו גם למצב בו הריבית עולה וגם למצב בו הריבית יורדת. העיסוק המתמשך במה מישהו אחר(בנק ישראל) צריך לעשות, הוא פעמים רבות על חשבון ההכנות שלנו לכל מצב או אם קרה משהו מנוגד למה שחשבנו, נותן לנו פתח תהסרת אחריות: "זה לא אני זה בנק ישראל".

כאנקדוטה אספר שסביב צאת ספרי, משכנתה יעילה לאור בשנת 2017 הוזמנתי כמה פעמים כפרשן לתכניות רדיו וטלויזיה כאלו ואחרות. ראו למשל הופעתי בתכנית כלכלי בלילה:

בתכנית טענתי שלא ניתן לדעת מה יקרה לריבית בעתיד(תעלה או תרד). שני חברי הפאנל , עו"ד דנה סנדלר סמנכ"לית פיתוח עסקי(שיווק) בהראל פיננסים והשני ד"ר(מערכות מידע) אלכס קומן. למי הייתם מקשיבים? לזה שאומר שאינו יודע אבל מוסיף שיקולים שכדאי לכם לקחת כשאתם מקבלים החלטה או לאלו שאומרים "ללא צל של ספק…" יקרה X ולכן עשו עכשיו Y?

מה קרה בפועל? הריבית הקבועה ל- 25 שנים במועד שידור התכנית הייתה 5.19%. מאותו רגע הריבית לא הפסיקה לרדת עד נובמבר 2023, תחילת מלחמת חרבות ברזל. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה הריבית ירדה שוב והיום היא סביב 5% לאחר עליה חדה בשלוש השנים האחרונות. כלומר בעת ששני המומחים טענו ש"ללא צל של ספק" הריבית תעלה עוד, למעשה ב- 99 החודשים מאז שידור התכנית ועד כתיבת מאמר זה ביולי 2025 הריבית הייתה גבוהה מ- 5.19 בשישה חודשים בלבד, סביב תחילת מלחמת חרבות ברזל. מה עוד קרה? אני לא הוזמנתי שוב מעולם לתכנית ואלכס קורמן ממשיך להגיע עד היום לפרשן דברים שונים. זה הגיוני מצד הטלויזיה – מביאים את מי שמביא רייטינג. "ללא צל של ספק" עדיף על "איני יודע". אבל, כדאי להכיר בכך ולקחת בעירבון מוגבל מאד את הפרשנים בעלי הביטחון העצמי. אישית איני רואה ולו תכנית אחת עם אולפני אנשים מדברים אלו.

הסתכלו על מחיר המניה של שתי חברות אלו שכתבה עליהן הייתה השבוע בגלובס:

באיזו חברה תעדיפו להשקיע? בזו שירדה בחדות מאז ההנפקה אבל בשנה האחרונה הניבה 143% תשואה או בזו שמאז ההנפקה עולה כל הזמן? אנשים מנסים לענות על שאלות במידע חסר עם השלמה של פרטים שונים מדמיונם. למשל ההנחה שאם הייתה ירידה במחיר אז מדובר כעת בהזדמנות. הנחתם היא שיש מחיר כלשהו שהוא המחיר ה"נכון" ואם הייתה ירידה, בשלב כלשהו תהיה עליה לאותו מחיר נכון. לגבי זו שעולה בקביעות יניחו אותם אנשים שהיא "בשיא של כל הזמנים" ושאיחרנו את הרכבת. ברור ששתי ההנחות הינן חסרות בסיס לחלוטין. התשובה היחידה הנכונה לשאלה זו היא אין לי מושג. אין בגרפים אלו שום מידע שיכול ללמד האם בעתיד חברות אלו יעלו את ערכן עוד או שלא. אם עשיתם עם עצמיכם את החסר של הפסקת הצפיה בפרשנים מקצועיים, אל תשמידו הצלחה זו על ידי הפיכת עצמיכם לפרשנים בטוחים בעצמם.

עם התחזקות הדיבורים על החזרה נוספת של חטופים אני מייחל לראותם איתנו בקרוב יחד עם כל החיילים בריאים ושלמים.