איך ממשיכים מכאן?

11/10/2023 – יומיים לאחר טבח שמחת תורה.

מה לדעתי כדאי לעשות, מה לא כדאי לעשות בזמן מאתגר זה ודרישת שלום מהשלגים של אוקטובר 1973.

הקדמה

לפני החג פרסמתי ראיון שעשיתי עם שני הוריי על מלחמת יום כיפור החודש לפני 50 שנים. לפני ראיון זה התרגשתי מאד ועשיתי אותו למרות שאבי אמר, בשביל מה לך להקליט אותי? הייתי איש חיל האויר אבל לא טייס. לא כבשתי את רמת הגולן ולא חציתי את התעלה. אני, מצידי חשבתי שאיש בן 33 שעוזב ביום אחד אישה ותינוק ויוצא לחצי שנה של מילואים זה סיפור שראוי לספרו גם מצד החייל וגם מצד האישה שנשארה בבית. שני החלקי הראיון היום מוצלחים בעיני. אהבתי איך למרות התקופה הכל כך קשה, השיחה היא בסופו של דבר שיחה אופטימית. אמא שלי סיפרה למשל שהתקופה הארוכה בה הייתה לבד עם תינוק לאחר שלימודיה במכללה הופסקו עקב המלחמה הייתה תקופה בודדת. כדי להפיג בדידותה, כך היא מספרת היא הייתה הולכת כל ערב לחברה טובה שישבה שבעה על בעלה שנהרג יחד עם שני ילדים קטנים והריון מתקדם. חשבתי שההקלטה עם נימתה האופטימית למרות חוויות קשות המתוארות בה תהיה סוג של סמן פרופורציות לתקופה הנפלאה בה אנו נמצאים. עקב תקלה המייל לא נשלח בערב החג, הגיע החג והסתבר שהחוויות הקשות שתוארו מלפני 50 שנים הם טיול בפארק לעומת הדברים איתם משפחות מתמודדות היום. לפני שאתם עוברים הלאה, אפשר לשמוע ההקלטה המדוברת למטה או בכל אפליקציות ההסכתים:

דברים שלא כדאי לעשות בעת הזו

כבני אדם יש לנו תכנות כמעט קבוע. לנוכח בעיה אנו אמורים לפעול. התפתחנו לסביבה יחסית פשוטה. רואים נמר וצריך לחשוב האם להתאגד כמה אנשים ביחד כדי לנסות לצוד אותו או לחילופין לחפש איך לברוח כדי שהוא לא יצוד אותנו. כל הזמן אנו חושבים על הפעולה שיש לנקוט לנוכח "נמר" כלשהו המתקרב אלינו אישית או לשבט שלנו. הבעיה שהיא שבעולם שלנו אין לנו שום נמר אותו נוכל לתקוף. אעיד על עצמי שבשבת קמתי לריצת הבוקר ובסיומה החלו להגיע החדשות מגבול עזה. הנטיה הראשונה הייתה לעלות על מדים, לקחת נשק ו"להיכנס בהם". הכי טוב עם בני על הכוונות, רמי על הטעינה וראעד בעמדת המפקד בדיוק כמו אז ב- 1990 ככשמענו בקשר במוצב כאוכבה את הצעקה של חברינו בטנק סמוך בקשר "זוגיטה כאן 1א יורים עלי יורים עלי". אבל… עברו כבר למעלה מעשר שנים מאז שצה"ל ויתר על שירותי לאחר שמספר שנים עוד התנדבתי למרות שעברתי את גיל 40, הטנק איתו לחמתי הוא גבר גרוטאה המשמשת כמטרות לטנקים אחרים. לפיכך חלופה זו לא מתאימה עבורי כמו שאינה מתאימה לרוב אזרחי ישראל. עדיין, המוח שלנו משדר רצון לפעולה. זה השלב בו אנו מגיעים לאזור הסכנה בו אנו רוצים לפעול מצד אחד אך אין לנו איך לפעול מצד שני ואז אנו מתחילים לעשות דברים מזיקים. הנה כמה דברים מזיקים שאפשר לעשות

רצון מוגזם "להבין" את הבלתי ניתן להבנה

המוח הוא פריק של מידע. מידע מספק תחושת ביטחון. הבעיה שאין מקור מידע שיספק את היצר. בתגובה אנשים ממשיכים לצרוך עוד ועוד מהסם הזמין והקיים. צורכים יותר ויותר תקשורת, רשתות וכו'. אין במקורות המידע האלו שום דבר מועיל. אני אשמע אולי חסר רגישות באופן קיצוני אבל שום סרטון טיקטוק מזעזע שתראו לא ישפר מצבו של אף הרוג או חטוף. אתם חייבים לשמור גם על עצמכם ונפשכם.

פסיכולוגים הגדירו את העדכון האינסופי כמשרת שתי מטרות נפשיות:

1. תחושת שליטה – אני יודע מה קורה משמע אני בשליטה. כתבתי למעלה מאיפה זה נובע. לעולם המודרני זה לא קשור אלא אם אני בתפקיד של קצין בשטח, רופא בחדר ניתוח וכו' והמידע הוא המשאב באמצעותו אדע מה לעשות.
2. תחושת אשם – אנו מרגישים נורא על מה שקרה וחושבים שאם נראה עוד סרטון או כתבה איומה על מישהו משלנו שסובל נורא, אנו נחלוק עימו את הסבל ואולי נקל. זה נכון במקרה ואנו מדברים עם מישהו. מנהג השבעה בנוי בדיוק על זה. אנו מגיעים למי שסובל את הנורא מכל וחולקים איתו. צפיה בסרטונים על חטופים, נרצחים וכו' לא מועילה לאף אחד ומזיקה לנו מאד.

כמות המידע והסרטונים הינם הרבה מעבר למה שהנפש שלנו יכולה לשאת. זיכרו שנפשינו התפתחה באלפי שנות סיפורים סביב המדורה או בבית ממעט יחסית של אנשים וללא אפקטים חזותיים. האנשים שהיו עם ילד קטן שלראשו כוון רובה נשרטו כנראה לנצח. בשביל לסייע להם אנו שלא חוינו זאת ממקור ראשון למזלינו צריכים להיות איתנים כדי לסייע בשיקום החברה והמדינה שלנו בשנים הקרובות. אין כל סיבה שאנו נזיק לעצמינו על ידי כניסה מקוונת אל תוך התופת. אלו המשחררים סרטונים כעת מתוך עזה הם אומנים שרוצים בדיוק את זה. לפגוע מלבד באלפים של המעגל הראשון של הלוחמה גם באלפים רבים נוספים. היו חזקים ואל תיתנו להם זאת.

רובינו יודעים שאכילה של ג'אנק-פוד מעבר לכמות מסויימת מזיקה לנו מאד. התודעה נראית כמשהו חסין יותר. אלפי סובלים מתוצאות פוסט טראומטיות מלמדים אותנו שאין זה המצב. התייחסו אל הדברים שאתם מכניסים אל האוזניים והעיניים בדיוק כמו אל הדברים שאתם מכניסים לפה. בזהירות רבה.

פעולות חפוזות

זוכרים איך בתחילת משבר הקורונה והסגר הראשון אנשים בכל העולם קנו נייר טואלט? כבר אז זה נראה לי מוזר מאד. כלומר, גם אם אתם חושבים שתהיה קטסטרופה בלתי נתפסת ותהיו סגורים לתקופה ארוכה בלי יכולת להצטייד וכו' אז עדיף לקנות קופסאות שימורים זמינות לאכילה ולא נייר טואלט שבלי אוכל ממילא לא יהיה בו שימוש. זה היה נראה כמו אינסטינקט של "חייבים לעשות משהו" משולב עם היגיון שאמר אם כבר מצטיידים אז נקרנה משהוא שאנו ממילא קונים. הגיוני זה לא היה גם אם היה מתרחש תרחיש יום הדין.

באותו אופן החדשות האיומות עלולות לגרום לנו להעריך את המציאות באופן שונה מהאופן בו נעריך את האירועים האלו בעוד נניח שנה כשנסתכל אחורה. אל תבינו אותי לא נכון. מדובר בקטסטרופה איומה שתשנה את המדינה. אבל… אני די בטוח שלטוב ולרע בעוד שנתיים נסתכל אחורה ומלבד הנפגעים ואלו שזוכרים את ימי האימה, זה עוד זיכרון של משהו שעד 2020 לא חשבנו שיכול לקרות ומ- 2020 אנו יודעים שכן. בדיוק כמו שהיום השלטים המזהירים מצונאמי בתל אביב נראים הזויים אבל אם יום אחד יקרה צונאמי בים התיכון נדע מאותו רגע שדבר זה אפשרי. לא חשבנו שיישוב יכול להיכבש.

אני רוצה לעצור לרגע ולהחזירכם לסיפור מהמילואים שלי. היינו במוצב בשומרון ואז נקבע שנלך לילה אחד להחזיר לבעליהן 5 מכוניות ישראליות שנגנבו ומידע מודיעיני קבע שהן נמצאות באחד הכפרים הסמוכים. מפקד הפלוגה שלנו ביקש שאל הכח יתלוו כלבנים. זו נראתה בקשה מוזרה שתעכב את כל המבצע ועלולה אף להופכו לחסר תועלת אם המכוניות יילקחו הלאה. הוא הסביר. לו אני הייתי מחבל. מה יותר קל מלגנוב חמש מכוניות. למלא את תא המטען בחומר נפץ ואז לתת לחיילי צה"ל להכניסן אל אחד הבסיסים? אני רוצה שכלבנים וחבלן יבדקו את המכוניות לפני שחיילים שלי נכנסים לתוכן. מפקד הפלוגה לא המציא את אמריקה. בלבנון היו כמה אירועים בהם מחבלים השאירו כביכול נשקים וציוד במהלך מנוסתם אך היה מדובר בחפצים ממולכדים.

עד היום לא חשבנו שאירוע מסוים יכול להתרחש ומעתה אנו יודעים. ברמה האישית אני חושב שיתברר במהירות שלא מדובר בערעור סדרי עולם מלבד בהקשר של תפיסת הביטחון בעזה. הנה דברים שלא כדאי לעשות בעקבות האירועים:

1. שינויים בתיק ההשקעות שלכם. אם בחרתם להשקיע בשוק ההון זה היה מתוך ידיעה שיש ימים של עליות וימים של ירידות. אם תיבהלו מימים של ירידות, לא תהנו מימים של עליות. אין דרך לדעת מתי "המצב נרגע".
2. שינויים או משיכה של כספים מהפנסיה – לא קשור רק לאירועים הנוכחיים אבל באופן כללי יש גל של אנשים עם מחשבה שאילו ימשכו את הכספים מהפנסיה וישיקעו אותם לבד, יחיו ברווחה גבוהה יותר בגיל מבוגר. זה בסבירות גבוהה מאד לא יקרה. אל תעשו זאת. לא סומכים על הפנסיה שתיתן לכם רמת חיים מספיק טובה בזיקנה? השקיעו בעצמכם בנוסף להשקעה בקרן הפנסיה. אין לכם כסף פנוי כדי להשקיע? אז אולי ההתנהלות הכלכלית שלכם צריכה שיפור אבל זה רק מחזק את חוסר כדאיות משיכת כספי הפנסיה. אין גם צורך שינויים במסלולים. כן, אני יודע שיש הרבה שאומרים דברים הפוכים. זה המצב. לאנשים שונים מחשבות שונות. אולי בעתיד אכתוב מאמר מיוחד על הפנסיה ואתייחס לכל טענה שמושמעת מפעם לפעם.

קונספירציות

המוח שלנו אוהב תשובות לדברים. כשהתמונה לא שלמה המוח משלים אותה. ראו בבקשה תמונה אמיתית:

איזה רקע של ריבוע כהה יותר זה שעם האות A עליו או זה שעם האות B עליו?

כשאני מראה את התמונה הזו בהרצאות רוב האנשים בטוחים שהאות A נמצאת על ריבוע עם רקע כהה יותר. גם אתם בטוחים בכך? אני כן. זה ממש ברור שהרגע של ריבוע A כהה יותר. אבל… אם אגזור באמצעות תוכנה גרפית(מוזמנית לעשות זאת בעצמיכם) רק את הריבועים ואציגם מחוץ להקשר התמונה הגדולה אקבל:

עכשיו אני מניח שנוכל להסכים שהרגע של שני הריבועים באותו גוון בדיוק. אה…? איך זה קרה?

העין שלנו היא איבר מדהים אבל בעצם רוב הראייה מבוצעת במוח. העין על מערכותיה הופכת פוטונים של אור הפוגעים בה לאותות חשמליים(קצת מזכיר מכונת פקס שהפכה החזרים של אור לאותות קול שהומרו לאותו חשמליים כדי להעבירם למכשיר מרוחק אחר שביצע תרגום הפוך. המוח מקבל אותו חשמליים משתי עיניים ועושה עיבוד של התמונה גם על ידי יצירת תמונה תלת מימדית על איחד התמונה משתי עיניים לתמונה אחת וגם על ידי השלמה של פרטים חסרים לפי ההיגיון וניסיון העבר שלו. בתמונה למעלה העין קיבלה מריבוע B בדיוק את אותו זרם פוטונים שהיא קיבלה מריבוע A והפכה אותו לאותן אותות חשמליים. המוח מצד שני אמר לעצמו קיבלתי בדיוק אותו אות מ- B ומ- A אבל על B מוטל צל(מהגליל הירוק) ולכן אם שניהם נראים אותו דבר אבל אחד בצד אז ברור שהוא במקור בהיר יותר. עוד גורם המטעה את המוח הוא העובדה שהאות עצמה הכתובה על כל ריבוע(A או B) כתובות בגוון שונה. ה- A בהירה יותר מה- B.

המוח שלנו רגיל להשלים סיפור שהוא מקבל לא מושלם. בלי השלמה של הסיפור אנו בחוסר שקט. כשמתרחש אירוע כל כך מוזר וקשה להבנה כמו מצב בו גדר המערכת נפרצת, מאות מחבלים נכנסים באור יום ופשוט משתלטים על יישובים ובסיסים, רוצחים ולוקחים כבני ערובה תינוקות, ילדים, זקנים ומבוגרים. תמונות בלתי נתפסות וקשות להבנה אנו שונאים להשיאר עם תחושת איני מבין איך זה קרה וחלק מאיתנו עוברים לסיפורים חליפיים. אין לי עניין לחזור על קונספירציות מסוג בגידה של X,בגידה של Y וכו'. כל מה שאוכל להציע זה שלא תלכו לשם עם המחשבות שלכם. במקרים רגילים צצות קונספירציות ואחר כך מתות. מי זוכר היום את הקונספירציה על סגרי קורונה כדי להתקין אנטנות G5 בלי שנדע או התאוריה ההפוכה שרשת G5 היא הגורם לקורונה וכו'. את מקור תאוריית הקונספירציה הקשורה לדור החמישי של הסלולר זיהו ברוסיה כסוג של לוחמה פסיכולוגית שנועדה לערער משטרים במערב. באמת היו מדינות כמו הולנד, בריטניה, קפריסין, שוויץ, בליגה, איטליה ואחרות בהם אזרחים פתחו במסע הרס של אנטנות סלולאריות.

אחד הדברים הגרועים ביותר במצב מלחמה הוא אזרחים וחיילים שחושבים שיש בתוכם בוגדים ולכן עליהם להסתכל כל הזמן מעבר לגב כדי לבדוק אם בוגדים בהם ולהסס לפני ביצוע כל הנחיה ופקודה כי אולי היא מגיעה מ"בוגד". כבר לפני חודשים זוהה מאמץ של אירן ברשתות בהפצה של לוחמה פסיכולוגית נגד ישראל. אל תשתפו עם זה פעולה ואל תפיצו תאוריות. יש לנו מספיק צרות. כמי שמשך 20 שנות מילואים היה חודש בשנה ליד גדר מערכת כזו או אחרת יש לי השערה די טובה אני חושב לגבי מה קרה אבל איני מתיימר לחשוב שבוודאות השערתי נכונה וממילא זהו לא אתר פרשנות צבאית ופכל פרשנות צבאית עדיף שתינתן על ידי מישהו שהוא יותר מסמל ראשון במילואים.

מה כדאי לעשות ומה יעזור לכם

אם תקשיבו לסרטון עם אמא שלי למעלה תשבעו אותה מספרת איך בכיפור 73 היא ונשים אחרות מצאו עצמן לבד עם ילדים כולל ילדים של אחרים כמו התינוק שאביו נפצע ואימו שעתה לייד מיטת האב בבית החולים או האישה בהריון מתקדם ושני ילדים קטנים שישבה שבעה על בעלה שנהרג בחזית. אמי אינה אשת מקצוע בתחום הנפשי ולמען הסר ספק גם אני לא אבל מתוך אינסטינקט של הישרדות הן עשו שלושה דברים מומלצים מאד על ידי אנשי מקצוע:

1. נסו לקבוע שיגרה – גם אם אין יכולת מלאה להיות יעילים בעבודה, נסו לעבוד. אם הילדים בבית ולא הלכתם לעבודה, נסו לקבוע שיגרה בייתית מועילה. נסו לשחק עם הילדים. לקבוע שלוש ארוחות מסודרות. ועוד ועוד. בסרטון עם אמי למשל היא סיפרה כמה היה חושב להן כחילוניות להקים את הסוכה כמה ימים לאחר יום כיפור.
2. שהו עם אנשים טובים – הסביבה בה אתם נמצאים משפיעה עליכם. הלכתי קודם לקנות את הקפה הקלוי שאני אוהב. רבים מדברים בתור על סרטון נוראי כזה וסרטון נוראי אחר ועל קרה דבר כזה או דבר אחר. אתמול הייתי משך 6 שעות בתור אחר ולא שמעתי ולו אחד שזה נושא השיחה שלו.
3. חפשו דברים שאתם אוהבים ועשו אותם במסגרת האפשר – אמי סיפרה כמה חיזק אותה השיר לו יהי שהיה על שפתיה כל חודשי ההתמודדות. מוסיקה היא אכן תרופה גדולה למי שאוהב. זמן טוב לנסות לעשות מדיטציה, פעילות גופנית או כל דבר אחר המאפשר למוח להרפות.

נתינה

ציינתי קודם את הצורך הטבעי שלנו בעשיה כלשהי. אתמול לא יכולתי לשבת יותר בבית וגם העבודה הייתה ממני והלאה מעבר לחתימת משכנתה אחת שכן בוצעה והלכתי לתרום דם בתל השומר. ובכן, אם אתם רוצים לפגוש אנשים טובים זה המקום המתאים.

בית החולים הקים שלושה מתחמי ענק לתרומת דם. למרות עשרות מיטות תרומה אנשים חיכו בנחת, ללא דחיפות, ללא כעס משך שש שעות במקרה שלי. על הכל ניצחה אישה שצפיתי בה משך שעות מנהלת את כל האירוע בלי שניה של מנוחה. מקריאה מספרים, מרגיעה, מסבירה. שאלתי אותה אם היא תמיד עוסקת בתחום זה והיא הפתיעה: אני בכלל לאובדת במד"א או בבית חולים. אני מנהלת בחברת הזנק. באתי עם הבת שלי לתרום דם בבוקר וראיתי שהם צריכים עזרה אז נשארתי. בעבודה שלי לא אוכל להתרכז אז עדיף שאהיה כאן. את הדם לקח ממני מתמחה ברפואת נשים שגוייס למילואים יום קודם. שאלתי אותו אם צריך את כל הדם הזה ולדבריו בניתוח צריך נניח 4 מנות. חלק מהפצועים יצטרכו יותר מניתוח אחד. או כמו שהוא אמר, אתה יועץ משכנתה, עשה את החשבון. כבוד גדול לאם עם התאומים שבאה לתרום כשהיא מביאה גם את הסבתא לתמיכה בתאומים:

גיבורות גם שתי הצעירות שבאו לתרום דם וניסו בעדינות לבקש להיכנס לפני אחרים. כשאמרו להן שאחרים ממתינים כבר שעות הן ענו שהן ניצולות הטבח הפסטיבל ויש להן שתי הלוויות של חברות להשתתף בקרוב אך בכל זאת הן מבקשות לתרום דם לפני כן. לא יודע אם הן קראו זאת בספר או שזה אינסטינקט, אבל כן, כשנותנים מאמת מקבלים המון ולא רק טרופית ועוגיה במקרה של תרומת דם.

באופן כללי, אחת הדרכים הטובות לצאת ממצב קשה הוא לעזור לאחרים. היום הבת שלי עם עוד כמה מדריכות תנועות נוער ישבו כל הבוקר על הזום עם ילדים צעירים ועשו איתם פעולות שונות. מחר היא תלך לארוז מנות מזון. יש אינסוף אפשרויות לעסוק בנתינה וזו דרך נפלאה לערב את כל הכתוב מעלה: משמעות, חברת אנשים טובים, שגרה, עשיה ומניעת חשיפה לתכנים מזיקים.

רוצים לתרום כסף, התנדבות, הרבה דברים אחרים כולל אם אתם צריכים סיוע נפשי או אחר – הקליקו כאן

הסתובבתי אתמול במרכז העיר. שומם כמעט כמו בזמן הקורונה. עכשיו חישבו על שני בעלי פיצריות. לאף אחד משתיהן אין לקוחות. הראשון יושב עם בבית או בפיציריה הריקה ומתלונן על הממשלה שלא מפצה אותו, שלא מביאה לו, שלא נותנת לו וכו'. השני בדיוק באותו מצב. יש לו פיצריה ללא לקוחות. אבל הוא מחליט לשנות הלך רוח ולעשות משהו משמעותי במקום לשבת ולגלול בפיד. הוא משאיל את הפיצריה שלו לאנשים שרוצים לארגן התרמה של ציוד לאנשים שפונו מביתם או שביתם נשרף. הוא לא מרוויח שקל אבל הוא בעבודה מלאה מהבוקר עד הערב. עבודה עם משמעות. סביבו אנשים טובים. הוא רואה חיוכים. אומרים לו תודה. הוא אומר לאחרים תודה. בעוד כמה זמן מה כשהכל ייגמר, אובייקטיבים שניהם חוו את אותו אירוע אך בפועל כל אחד מהם יהיה במקום אחר לגמרי.

אם הגעתם עד לכאן אז כל הכבוד לכם. לכך לי לכתוב מאמר זה יותר מהרגיל. מאמר זה היה סוג של תרפייה גם עבורי. בכלל, כשאנו מודים על על דברים טובים שיש בחיינו ומתרכזים בכך, מצבינו משתפר ויש סיכוי שעוד דברים טובים יגיעו. בעבר פתחתי לכם את אלבום התמונות האופטימי שלי. אין ספק שעדיף להתרכז בדברים כאלו.

אני מבקש להקדיש מאמר זה לזכרו של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב שכאזרח הסתער על מחבלים שחדרו לקיבוצו ונהרג. בנו, ניצן נפגע ונעדר. אופיר הינו אחיו של דורון ליבשטיין ממנו למדתי ואני לומד הרבה על זמנים קשים וזמנים טובים. מקווה שיעבור תקופה זו ששום דבר אינו יכול להכין לשכמותה. כל כך הרבה שכול וכאב. אני בטוח שמתוך החשיכה נקום מחר בבוקר ונתחיל מבראשית. אני מבקש שתינתן לנו ולכל אהובינו שלווה וגם כח. כל שנבקש לו יהי.

מוזמנים לחלוק למטה בתגובות כל מחשבה. אני קורא הכל.

לימים טובים, רימון 054-5232-799 rimon@effm.co.il