כמה צריכה לעלות טיסה?

פעמים רבות מוטחת בכלכלנים הטענה ש/הם חושבים על כסף/שורה תחתונה וכו' ולא על בני אדם. 

טענה נוספת היא שכלכלה זה מדע(אם בכלל) די פשוט ושכל אדם עם שכל ישר מבין אותו(או לחילופין שכלכלה אינה מדע אלא רק הבעות דעה). 

"סערת" אל־על נותנת הזדמנות לדון על כלכלה ותפקידה בחיינו. 

עם פרסום הדו"חות הכספיים הסתבר שאל-על הרוויחה לא מעט כסף מכך שהמשיכה לטוס במלחמה, עת שאר החברות סרבו לטוס לישראל. אל־על גבתה על הטיסות מחיר גבוה יותר ובשל כך גם הרוויחה יותר. 

גילוי נאות מוקדם: אין לי כל קשר לאל־על מלבד זה שעוד לא זכיתי לקבל החזר על כרטיס נסיעה שבוטל עקב הקורונה ואת הזיכוי הייתי אמור לקבל לפני שנה פלוס. זה לא משנה, אל־על היא רק דוגמה לטובת דיון. אפשר למצוא דוגמאות רבות אחרות מתחום הירקות, התחבורה, הרפואה או בעצם מכל תחום אחר. 

ראו למשל את דבריו של איש תקשורת(לא כלכלית) מוביל:  

או את הכותרת בעיתון(כלכלי):

אינטואיטיבית זה באמת מרגיז. מישהו נשאר לבד בשוק כי החלה מלחמה ואז הוא "מנצל" המצב ומעלה מחירים.

ראשית, האם הכעס צריך להיות מופנה לחברה שהמשיכה לטוס? זה קצת כמו תחילת ישיבה בה שליש מאחרים ולא מגיעים ואז המנהל מתחיל בכעס שמופנה לאלו שמולו, אלו שכן הגיעו. אם כבר רוצים לכעוס על מישהו אז אולי על החברות שהפסיקו לטוס? לא משנה, נחזור לדיון. אנו לא כאן כדי לכעוס על אף אחד(חוץ ממי שלא פרע את חוב הקורונה שלי). 

נניח שיש בניו יורק 1500 אנשים שרוצים להגיע לישראל ורק 500 מקומות על הטיסה. איך נקבע מי יעלה על המטוס?

שיטות מקובלות לעשות זאת: 

1. מי שקנה ראשון. ההרשמה נפתחת. ראשון קונה, ראשון נכנס. 500 בפנים 1000 בחוץ. 
2. הגרלה. 1500 רוצים. 500 יכולים. נעשה הגרלה. 
3. ועדה שתקבע מי באמת צריך לטוס דוקא עכשיו. בנוסף כמובן ועדת ערר לעיון מחדש בהחלטות הועדה הראשונה. 

כמובן שאפשר לשלב בין השיטות. למשל הגרלה רק בין אלו שועדת הזכאות קבעה שהם זכאים וכו'. כל אחת מהשיטות משמשת במקומות שונים. למשל שילוב של זכאות עם הגרלה הוא הבסיס למתן תלוש הנחה של מעל מיליון שקלים בפרוייקט מחיר למשתכן. זכאות על בסיס מקום מגורים מאפשרת הנחה במס הכנסה.

קונה ראשון נמצא בפנים ואחרים בחוץ הוא האופן שבו קונים כרטיס לקולנוע. 

איך שלא נהפוך את הדברים יהיו לנו בסוף 1000 אנשים מאוכזבים. כשכלכלן מסתכל על הבעיה הוא אומר לעצמו. אני יודע שעלי לאכזב 1000 אנשים בשלב הראשון אבל אני מחפש שיטה ש: 
א. לא תתייחס רק לכמות המאוכזבים אלא גם לאיכות האכזבה. יש הבדל בין להתאכזב מלהגיע יום אחד מאוחר יותר הביתה לאחר טיול לבין להגיע יום אחד מאוחר יותר כשבדיוק ביום הזה אשתך הודיעה לך החלו לה צירים מוקדמים. 

ב. תתייחס לכמות המאוכזבים לא רק היום אלא בכלל ולא רק היום אלא גם בפעם הבאה שיהיה אירוע דומה. 

ג. תתייחס לאיכות החיים של האנשים גם בשגרה.

 הדגש כאן הוא שכלכלן כאחד שהוכשר במחלקה למדעי החברה של האונב' שואף תמיד להשיא(למקסם) את הרווחה ולא את הרווח. רוצים להשיא רווח? לכו לראיית חשבון במחלקה לניהול :). גם בחיים הפרטיים אני ממליץ לחפש רווחה ולא רווח אך זה למאמר אחר. הכלכלן אומר לעצמו יש לי מצד אחד תועלת: טיסה ישירה מארה"ב לישראל ומצד שני עלות: המחיר שיש לשלם על הטיסה. כביכול הטיסה היא מוצר בעל תועלת אחידה לכולם. בפועל, עבור זה שאשתו החלה צירים הטיסה בעלת תועלת גדולה בהרבה מאשר לזה שבעצם התלבט לכתחילה אם לא להישאר ליום נוסף בניו יורק ואי יכולת לעלות על הטיסה כלל לא משמעותית עבורו. אם נחליט להקצות כרטיסים בהגרלה או באמצעות הראשון זוכה השני בוכה בהחלט ייתכן שלא נקצה את הכרטיסים בצורה יעילה. כולם אמנם שילמו אותו דבר אבל מבחינת האושר-הרווחה, יכולנו לבצע הקצאה אחרת שהייתה מוצלחת הרבה יותר. גם בשיטת הועדה המסדרת כנראה נקצה את הכרטיסים בעיקר לאלו שידעו לדבר הכי טוב וממילא עד שהועדה תקבל החלטות עבור 1500 אנשים המטוס כבר יצא לדרכו. אנו צריכים שיטה שתהיה מהירה ויעילה להקצאה של הכרטיסים. עד עתה לא נמצאה שיטה שתעשה את ההקצאה בצורה יעילה וממקסמת אושר באופן מוצלח יותר משיטת השוק החופשי. עליית מחיר הכרטיס בשעה של מחסור עד שחלק מהאנשים יאמרו לעצמם במחיר כזה, אני מעדיף לשלם על עוד יום במלון. שיטה זו נראית לעתים לא הוגנת. מדוע שעשירים יעלו על טיסה רק בגלל שהם עשירים? למה שחברה תרויח יותר בגלל שיש מלחמה?

מסופר על אחד שהגיעה פיה לביתו ואמרו לו שהיא מוכנה להגשים לו כל משאלה אבל שיידע שהשכן שלו יקבל כפול. האיש לא היסס לשניה וביקש שהפיה תוציא לו עין.

אז כן, לא נעים לשמוע אך יש אנשים שקל ונעים להם יותר בחיים. להיות עשיר, יפה ובריא טוב מעני וחולה. בכל מקרה שיטה זו של עליית מחיר עד שאלו שלא מתאים להם המחיר הגבוה בין אם הם עניים ובין אם הם עשירים היא השיטה שככל הנראה תבטיח למירב האנשים את השאת(מיקסום) ההנאה כי הוא יוכל להחליט אם להתאמץ מאד ולעלות על הטיסה או לוותר עליה ולחסוך את הכסף. חשוב לזכור שבמקרה הנוכחי עליית המחיר הכואבת עליה דיברו רבות היא לכרטיסים מניו יורק. לכל אחד מהנוסעים הייתה אפשרות לבחור בטיסה לא ישירה. למשל לטוס לאתונה במחיר רגיל ורק באתונה לעלות על טיסה ישירה לישראל. גם אם כל הטיסות לישראל התייקרו פי שלוש אז פי שלוש מטיסה ב- 200$ של יוון ישראל זה כואב פחות מ- פי שלוש של 1000$ מניו יורק לישראל. דוגמה לא מייצגת מהרשת:

זו דוגמה נפלאה. אדם אמיד שיכול להרשות לעצמו טיסה במחלקת עסקים לניו־יורק מחליט שהוא מעדיף לא לטוס כעת אלא במועד מאוחר יותר ובכך פינה מקומו למי שהטיסה חשובה לו יותר. הוא היה יכול גם להחליט שבמקום מחלקת עסקים הוא יטוס מחלקת תיירים או שבמקום טיסה ישירה ייקח טיסה עם חניית ביניים באתונה(או בדובאי או במקומות אחרים) ובחר לא לעשות זאת. אילו היו מחייבים את אל־על לטוס במחיר נמוך, סביר שיכולת הבחירה של אדם זה ואחרים הייתה נשללת. היצע הטיסות היה בהכרח נמוך יותר והשאלה אם יהיה על הטיסה או לא ואפילו אולי באיזו מחלקה יישב הייתה תוצאה של הגרלה/ועדה או כל שיטת החלטה אחרת.

אפשר להסתכל על זה גם הפוך. ננניח שהיו מחוקקים פיקוח על מחירי טיסה כך שהחברות לא יוכלו להעלותם. כלל לא בטוח שיותר אנשים היו מצליחים להגיע מארה"ב לישראל. למעשה די בטוח שפחות אנשים היו מצליחים בכך ורמת הרווחה הייתה יורדת:

1. כשהמחיר עולה יש לחברות תעופה נוספות תמריץ לחזור ולטוס. לחברה שמוכנה לטוס במחיר הקודם, יש תמריץ להסיט טיסות מקווים אחרים אל הקו שהפך רווחי יותר ואולי אפילו להגדיל היצע הטיסות למשל על ידי שכירת מטוסים.
2. לחילופין, אם מגבילים המחיר החברה עשויה להפסיק לטוס בקו זה ולהעביר פעילותה לקווים רווחיים יותר. תאמרו, אז נחייב אותה לטוס. בסדר, אז בהיותה מחוייבת, היא תיתן את המינימום מבחינת שירות ומבחינת תדירות.
3. שינויי קווים וטיסות וביטולי קווי טיסה זה דבר שאני משער שכל החברות היו מעדיפות להימנע ממנו. חברה שבוחרת לטוס לישראל לוקחת על עצמה סיכון בתקופה זו. כל חברה מצפה לפיצוי מסוים על הסיכון. אם בנוסף לסיכון המצב הבטחוני מדיני(חרמות) יתווסף גם סיכון של רגולציה המתערבת בקביעת מחיר "נכון" לכרטיס, יהיו פחות חברות. אנו כבר יודעים שהמחיר שחשבנו בעבר שהוא המחיר ה"נכון" לטיסה הסתבר כמחיר גבוה בהרבה מהמחיר אותו גובות חברות הלואו קוסט. כתבתי בעבר על שר הכלכלה שכשמחיר מסיכות הקורונה טיפס לעשרים שקלים למסיכה קבע שהוא יטיל פיקוח ויגביל המחיר למחיר "נכון" של 3 שקלים. למזלינו אותו שר לא מימש הבטחתו ותוך זמן קצר המחיר הגבוה דחף עוד יבואנים להביא מסיכות והמחיר ירד לכשלושים אגורות למסיכה – עשירית מהמחיר ה"נכון".

בכל הפעמים בהן מישהו מנסה לקבוע מחיר "נכון"/"הוגן" או כל שם אחר הוא יוצר אחד משלושה דברים:

1. מחסור. במצב זה לא משנה מה המחיר, רבים לא מצליחים לקנות את המוצר. פעמים רבות נוצר שוק שחור.
2. מחיר גבוה ממחיר השוק שהיה נקבע לבסוף: החברות משכנעות את הפקיד הקובע מהו המחיר הנכון והמחיר לא משתנה יחד עם תנאי השוק.
3. חוסר יעילות: כשקובעים מראש מהו הרווח "המתאים" לחברה, מעודדים אותה לחוסר יעילות. חברה תמיד יכולה להרוויח פחות למשל על ידי העלאת משכורות או התעלמות מאבטלה סמויה.

אנו שותפים

ראינו מעלה שיש שתי אפשרויות לחלק את המקומות ובכל מקרה נאכזב נניח שני שליש מהרוצים לטוס. בשיטת ההגרלה או המזמין ראשון שליש קנו שליש נשארו. בשיטת המחיר הגבוה החלק הראשון זהה שליש עלו, שני שליש נשארו. אבל… הבדל קטן, חלק מההכנסות הנוספות שהרוויחה החברה מחולק לשני השלישים שנשארו ולשאר אזרחי המדינה דרך מס גבוה יותר.יש הטוענים גם שבמקרה של אל־על זה לא הוגן כי אל־על קיבלה חילוץ בקורונה. כמובן שאת הדוגמאות שלמעלה אפשר לשנות לכל חברה שתרצו כולל ארקיע שלא קיבלה סיוע. אבל כמי שהסיוע יצא בחלקו הקטן מכיסו, בכל זאת אני משלם מסים, אני אמור דווקא לשמוח שאל־על מרוויחה המון בשעה שאני מוותר על טיסה וכך מחזירה את מה שקיבלה במהירות גדולה יותר.

מזמינכם לכתוב דעתכם מטה. לימים שקטים וטובים. רימון: 054-5232799 rimon@effm.co.il

אני מבקש להקדיש מאמר זה לזיכרו של רב סרן נאיל פיק פוארסה מהיישוב מע'אר שבגליל. נאיר, מפקד פלוגה בן 43, נהרג בגבול הצפון והשאיר אישה וילד. החלל ה- 11 מהעדה הדרוזית בחרבות ברזל.

—–