אוקטובר 2023כמה ימים לאחר טבח שמחת תורה פרסם פרופ' יובל אלבשן את המאמר תמיד יהיה לנו בארי. קטע קטן מתוך המאמר הקראתי בשידור המיוחד שעשיתי על המלחמה והדברים שכדאי לעשות ולא לעשות מבחינה כלכלית ובכלל. הקלטת אותו שידור כאןקיבלתי תגובות טובות מאד על שידור זה ואם לא ראיתם אותו אז צופים אחרים ממליצים עליו. בהסכמת יובל אלבשן יצרתי סרטון בו אני מקריא את כל הטור שלו ומוסיף כמה מילים משלי: את הסרטון והמייל אני רוצה להקדיש לשני אנשים:בסוף אוגוסט היו אצלי בייעוץ תום גודו וזוגתו לימור הבדלה. הפגישה איתם הייתה כל כך נעימה וטובה. תום סיפר שבתקופת הקורונה העסק שלו נפגע קשות והוא הפך לשכיר במשתלה. הוא נתן לי עצות לגבי צמחים בהם כדאי לי לגוון את הגינה. דיברנו על ההבית שהם מתכוונים לבנות ועל דברים אחרים. כותרת השיחה שלנו הייתה פגישת ייעוץ אך באמת הייתי שמח שתימשך עוד ועוד. מערכת היחסים שלנו הייתה אמורה להיות ארוכה יותר, לאורך לקיחת המשכנתה ובניית הבית שהם תכננו לבנות. בשבת הנוראה של שמחת תורה נכנסו לימור ותום עם ילדיהם אל הממ"ד בבית שהם שכרו בקיבוץ כיסופים. בשלב כלשהו הצליחו המחבלים לרצוח את תום ז"ל בתוך הממ"ד ולימור נשארה סגורה עם הילדים משך 25 שעות. בסופו של דבר לאחר שלא הגיעה עזרה החליטה לימור לברוח עם הילדים והם הצליחו להכנס למכונית ולצאת משם בשלום. אין לי ספק שאם עלי תום השפיע לאחר שעתיים שיחה אז על מעגלים רחבים הוא השפיע הרבה יותר בחמישים ושתיים שנותיו בעולם. יהי זכרו ברוך מאד. באותה שבת התעורר אלוף במילואים יוסי בכר בביתו שבבארי מרעש הטילים והירי. את יוסי הכרתי כשאני הייתי רב"ט והוא היה סגן צעיר, מפקד פלוגת ההנדסה בחטיבת הצנחנים. יוסי פיקד על מוצב כאוכבה ברצועת הביטחון בלבנון. במוצב היו פלוגת צנחנים ושני צוותי טנקים שלאחד מהם הייתי שייך כחייל עם פחות משנה בצבא. באחד הלילות בהם לא היה מארב הייתי בעמדת שמירה במוצב. כראוי לחייל צעיר קיבלתי את שעת הסיוט – 2 עד 3 בבוקר. באמצע השמירה אני מרגיש יד כבדה מונחתת על כתפי. כיוון שלא שמעתי אף אחד מתקרב, הבנתי שכנראה לא הייתי בשיא העירנות(בלשון המעטה) והתחלתי לחשב כמה ימים נוספים לא אגיע למקלחת בבית(במוצב היה קיצוב מים). כשהסתובבתי ראיתי את יוסי, מפקד המוצב עם אפוד מלא וקסדה על ראשו והוא אומר: "שריונר, לך למיטה נראה לי שאתה צריך את זה. אני בעמדה במקומך". לא שמעתי ממנו שום הערה פרט לכך. ובקפיצה 33 קדימה, לבארי ב- 7/10/2023, יוסי מתעורר כאמור ומבין שמשהו רע מתרחש. הוא לוקח נשק אבל מבין שאין לו הרבה תחמושת ואולי מבין שגם אינו רץ באותה מהירות כמו אז. הוא עושה את מה שעשה במארבים בלבנון: תופס פינה, מסווה עצמו ומתחיל לצלוף. 15 מחבלים הכירו מקרוב את קליעיו המדוייקים של יוסי. את יום הקרב הוא סיים שלם. כל המציל נפש אחת… בימים שלאחר הקרב השתתף יוסי בלווית אימו שנרצחה בבארי ומשם המשיך להמשך מילואים. לימים טובים ורגועים. זיכרו, עם אנשים כמו תום ז"ל, לימור, יוסי ואלפים אלפים אחרים שיש בעמינו, עם ישראל חי היא לשון המעטה גדולה. עם ישראל יחיה וישגשג. רימון 054-5232-799