שאגת אביב

מעדיפים שמיעה על קריאה? אפשר כאן בפודקאסט אוטומטי המבוסס על המאמר. אישית, אני מעדיף קריאה של המקור

לפני כמה שבועות ראיתי אונליין סמינר בן שלושה ימין של טוני רובינס. רובינס למי שלא מכיר הוא אחד מגדולי המנטורים להתפתחות אישית. חייו החלו כנער שעזב ביתו בגיל 17 לאחר שעד אז היו לו שלושה אבות גרועים כלומר בני זוג של אימו. לאחר שעזב את ביתו הוא למעשה גם תקופה במכונית ולאחר מכן בדירת חדר ומשם החל מסע שהביאו להיות היום מיליארדר דרך סיוע לאנשים להתקדם בחיים. יצא לי להיות בכנס שלו בתל אביב, להיות בסמינר 3 ימים ולאחר מכן בסמינר מתקדם, ביזנס מאסטרי. בין לבין אני ממשיך לצרוך תכניו כמו לפני כמה שבועות.

בסמינר הוא הקדיש חצי שעה כדי לדבר על הקושי של אנשים להתאושש מהטראומה הגדולה של חייהם שהייתה רק לא מזמן ב- 2021 – הקורונה. קורונה? אתה רציני אתי? מי זוכר זאת? אז כן, ברוב העולם הקורונה היא עדיין טראומה שלא עומעמה על ידי חוויות קשות בהרבה שחווינו כאן בישראל. למעשה כשאני מסתכל על תקופת התיכון של בנותיי, הייתה עם יותר תהפוכות כלל עולמיות ומקומיות ממה שאני חוויתי בחמישים שנה שלפני החמש שנים האחרונות.

אני חובב גדול של התפתחות כלכלית, אישית וגופנית שלדעתי שלובות זו בזו. חלק גדול מההתפתחות היא למעשה הבנה שימים קשים או תקופת חורף כפי שקרא לכך ג'ים רוהן המנוח, מורו של רובינס הנ"ל תמיד יגיעו(אם כי אני מקווה שלא באותה עוצמה). כמה דברים שלדעתי כדאי לעשות כעת.

מיקוד חיובי וטבע

בשבעה לאוקטובר החלטתי להתמקד בטוב. לא ימים קלים למיקוד בטוב אבל במסגרת נסיונות שיקום עצמיים יצרתי אלבום תמונות פרחים. כל פעם שראיתי משהו יפה צילמתי. יש המון כח בעצירה רגע והתבוננות במשהו יפה. ירוק בכלל(כולל בריסטול ירוק) וטבע בפרט הם דברים שהוכחו כיוצרים רוגע ומשפרים מערכת חיסון, תחושות אישיות ודברים טובים רבים אחרים. פרסמתי בעבר אלבום זה והוא אף זכה לכמה עוקבים: אנשים המקבלים(כולל הבוקר) עדכונים על תמונות חדשות שאני מצלם ברחוב, בשדה, בגינה הפרטית וכו'. כל התמונות צולמו בישראל. מוזמנים בשמחה להכנס – https://photos.app.goo.gl/wLXW7Gb9LvXvE1hh8

אין ספק שקשה ויש שיאמרו בלתי אחראי לצאת עכשיו לשדות או לגנים ציבוריים אבל גם הפיכת הטלויזיה בסלון למצגת של תמונות טבע היא פעולה מבורכת בהקשר זה. עוד על טלויזיה בהמשך.

תנועה

דיכאון קליני הוא מחלה קשה ובמקרים מסויימים קטלנית. דיכאון קל הוא מנגנון הישרדותי. דיכאון סוגר אותננו במערה מתחת לפרוות שהשגנו במהלך הקיץ והסתיו וכשאנו סגורים במערה שלנו יש לנו סיכוי טוב יותר לעבור את החורף עם צריכת מינימום אנרגיה ואוכל. אם היה לנו מזול שרדנו את החורף. לשמחתינו אנו כבר לא בעולם של האדם הקדמון. יש לנו דרך לחמם את בתינו ובמקום ברעב אנו נלחמים בעודף קלוריות. אבל, המנגנונים הביולוגיים משתנים הרבה יותר לאט מאשר השינוי שאנו יוצרים בעולם באמצעות טכנולוגיה. כשהמוח שלנו שם לב לחוסר תנועה הוא מבין שזה זמן החורף המאופיין במחסור במזון, קור ובאופן כללי סכנת מוות ומצידו יוצר לנו תחושה שתגרום לנו לחוסר רצון לפעילות. כך יש כדור שלג שלילי מבחינה גופנית ורגשית ביחד: חוסר תנועה–>הבנה שזה זמן התכנסות במערה–>תחושה פחות טובה–>הסתגרות וחוזר חלילה עד האביב.

החדשות הטובות הן שאפשר גם לייצר היפוך מגמה. תנועה של הגוף משדרת למוח שהדברים בשליטה ובסך הכל בסדר, תחושה טובה יותר, אופטימיות, בריאות טובה יותר. עד הקורונה לא זזתי כמעט בכלל אבל בדיוק בשל ההסבר הזה והרצון מצד אחד לשפר מצבי ואם לומר את האמת גם בגלל שאמרו שאפשר לצאת מהבית רק לספורט התחלתי להניע עצמי. לא הגעתי למצב של הנאה מפעילות גופנית אך מתוך הבנת החשיבות אני מקפיד גם עתה לשמור על קצובה של בערך מרתון לשבוע. לא בבת אחת אלא במצטבר:

מעבר לשיפור העצום ביכולת של אדם להתמודד עם זמנים קשים אם הניע עצמו, יש בשיפור כושר ובריאות הרבה מאפיינים הדומים לשיפור כלכלי. הכנה של יתרות זכות לשימוש עתידי. אנו חיים באי וודאות כלכלית גדולה(תמיד) אז אנו מכינים קרן חירום. אנו חיים באי וודאות בריאותית אז אנו מכינים יתרות כושר לימים קשים. בניגוד לימים קשים כלכלית שאולי יגיעו ואולי לא, הגוף שלנו בוודאות ייחלש. אנו יכולים לשלוט רק בקצב. מודע לחלוטין באתגר הזמן והמאמץ הנדרשים לכך. אבל הנה מתנה קטנה, בניגוד להשקעה כלכלית שכדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר. בנושא כושר אפשר להתחיל בכל גיל. עניין נוסף ששונה בין שני הדברים הוא שמצב גופני טוב אי אפשר לרשת ואי אפשר לקבל עבורו סיוע מאחרים או לשכור מישהו שיתאמן בשבילנו.

הנהיגו משפחתכם

על פוטנציאל המלחמה אנו יודעים כבר כמה שבועות. גם את הנחיות פיקוד העורף לגבי דברים שאמורים להיות בבית אנו יודעים. אפשר להתייחס ביותר רצינות או בפחות רצינות להנחיות אלו אבל אם(בדומה אלי) בחרתם לא להצטייד בכ- 12 ליטר מים לאדם לפני תחילת האירועים אז הדבר הכי פחות הגיוני הוא לצאת בשבת בבוקר לאחר שכבר החלה המלחמה ולעמוד בתור בסופר כדי לרכוש מים מינרלים ונייר טואלט תוך סיכון חיים. אפשר לטעון שהסכנה אינה גדולה למרות שלא ממש ידענו בהתחלה מה הולך להיות אבל אם מישהו מספיק נרעש כדי לחשוב שתהיה הפסקת מים ממושכת(מה הוא יעשה עם נייר הטואלט במקרה כזה), הפסקת חשמל וכו' אז הוא ודאי לא אמור להתרחק לא מהממ"ד ובטח לא ממשפחתו. הריצה לקנות ציוד או באופן כללי לעשות משהו היא נטייה טבעית לנוכח כל צרה המגיעה אלינו ואין לנו באמת מה לעשות כנגדה. איננו יכולים לקחת את החנית ולעמוד בשער הבית נגד הנמר אז אנו עושים מה שאנו כן יכולים – הולכים לקניות. אפשרות טובה בהרבה היא לספור עד 200(או 2000) לחבק את בני הבית. לברך את מזלינו הטוב. אם צריך לצאת מהבית למקלט, לוודא שיש לנו תיק מוכן. אם יש לנו ממ"ד אז לוודא שהוא מאורגן כהלכה. אם צריך יהיה לבצע קניות נבצע קניות מושכלות לאחר שרמת האנדרנלין תרד והמחשבה תתבהר. אותו דבר בדיוק בכל פעם שיש אזעקה. לפחות במרכז אנו מקבלים בדרך כלל התראה של כמה דקות לפני האזעקה. פיתחנו נוהל משפחתי: עוצרים הכל, שמים מים לקפה, עושים קפה, אם דלת הבית נעולה, פותחים אותה(השכן מחוסר הממ"ד מצטרף אלינו לממ"ד בבית), נכנסים לממ"ד ובאזעקה רק סוגרים את דלת הממ"ד ונועלים אותה על פי ההנחיות. באופן זה הדופק כמעט לא עלה, לא היה לחץ, הכל היה שליו יותר וכך גם לא נבנה לחץ לצאת לפני הזמן. בקצה הרחוב שלנו יש מיגונית ציבורית. מישהו סידר כיסאות כתר מחוץ למיגונית כדי לנהוג בדיוק כמונו. שאנשים יוכלו להתקבץ בהתראה. לשבת בנחת בחוץ ואז להכנס באזעקה עצמה. בסוף, יש סיכוי לא מבוטל להיפגע בריצה הלחוצה אל המחסה. עדיף בלי לחץ.

ביום שבת בו החלה המלחמה היה מטבע הדברים הלחץ הגדול ביותר. מנהיגת המשפחה מייד הכריזה על מרתון סרטי ממ"ד. בכל פעם שנכנסנו לממ"ד ראינו עוד קטע מהסרט מאמא מיה(שירי להקת אבבא, נטפליקס). כשהאזעקות המשיכו עברנו לבקשת הבנות למאמא מיה2. אם כבר ממ"ד אז למה לא עם שירים וריקודים?

באותו לילה הבנו שיהיו לנו כמה לילות שנלך לממ"ד. אור בוהק באמצע הלילה גורם למוח שלנו לחשוב שהגיע בוקר ולכן אחר כך קשה יותר לחזור לישון. החלטנו שלא נדליק בממ"ד את האור הרגיל. במקום זה קניתי נורת לילה קטנה של ילדים שלא חזקה הרבה יותר מנר וכשיש אזעקה באמצע הלילה אנו מתנמנמים לאורה. כלומר אשתי ובתי עברו לישון בממ"ד אז הן אפילו לא צריכות לקום מהמיטה הפריבילגיות. 🙂 אגב, פריבילגיה, אני יודע שלרבים מהקוראים אין ממ"ד וההתארגנות לירידה למקלט או שינה במקלט ציבורי שונה לחלוטין. אני חושב שבכל סיטואציה אפשר לפעול בצורה יותר מקדמת ופחות מקדמת. גם במקלט ציבורי עם ילדים קטנים אפשר להיות זה שמביא ספר ומקריא לכל הילדים האחרים, זה שמביא עוגיות, זה שמביא קלפים ומזמין למשחק או לחילופין זה ששקוע בטלפון שלו או גרוע מכך זה שמעשן ומסרב לכבות את הסיגריה. זה ללא ספק דורש מאמץ כדי לא לשקוע. לחלק כמו העו"סית שאתי זה רוב הזמן בא טבעי. לי זה יותר קשה, לאחרים אולי עוד הרבה הרבה יותר קשה אבל זה כמו כל אתגר אחר, זה שהוא יותר קשה רק אומר שאנו צריכים להתאמץ יותר לא שאנו צריכים לוותר.

עניין נוסף הקשור להנהגה הוא האחריות. אם אתם מנהיגי המשפחה אז כשקורה משהו רע מסתכלים עליכם ומחפשים תשובה להתמודדות עם המצב. אתם מבינים שאין לכם שליטה על קרות המצב אבל יש לכם מלא השליטה על ההתמודדות איתו. אם לעומת זאת הילדים מסתכלים עליכם וכל מהשהם מקבלים חזרה זה דיבורים על ביבי, חמינאי, השמאלנים, הימנים, המתנחלים והקיבוצים, החרדים והערבים שאחראים למצב, למה שהם יקשיבו לכם כשתנחו איך כדאי להתמודד? כבר הכרזתם מראש שמישהו אחר אחראי. רק שאותו מישהו לא נמצא עם הילדים כעת.

שום דבר טוב לא ייצא לכם מהחדשות

כשאנו בלחץ הנטיה הראשונה שלנו היא לברר כמה שיותר פרטים. בילפו אותנו שידע הוא כח. אנו רוצים כח בסביבה בה אין לנו שליטה ואנו מנסים להשיג שליטה במצב על ידי עוד מידע. טעות! למידע נוסף יש ערך רק אם יש פעולות שאנו יכולים לעשות בעקבות מידע זה. למעט אם אנו טסים כרגע מעל אירן, אין למידע נוסף ערך רב. מנגד, ישיבה מול הטלויזיה מזיקה לנו בכמה אופנים:

1. מכניסה דאגות ומתח נפשי נוסף על זה שממילא יש לנו.
2. גורמת לנו פעמים רבות לתזונה נחותה.
3. מנתקת קשר מאהובינו בדיוק כשגם להם קשה.
4. אם זה בלילה אז האור של הטלויזה יקשה עלינו לחזור לישון

מאז הטבח באוקטובר לא ראיתי אף מהדורת חדשות או "אולפן פתוח". למעט בכמה הזדמנויות בעת ביקור אצל הוריי. למעשה עד אוקטובר 2023 כלל לא הייתה לנו טלויזיה בבית. לאחר שפרצה המלחמה הוספנו ממ"ד לביתנו והפכנו אותו לחדר עם טלויזיה לראשונה לאחר 16 שנים בערך(הבנות היו בערך בנות 3 כשהטלויזיה המאד מאד לא שטוחה פונתה לגזם ואחרת לא נכנסה במקומה). מעט האולפנים שראיתי עם הפרשנים ששם הזכירו לי את אפקט דאנינג-קרוגר(Dunning-Kruger): אנשים עם מעט ידע מדברים עם יותר ביטחון עצמי מאנשים עם הרבה ידע על נושא מסוים. יש המתארים אפקט זה כ"הר הבורות":

בצד שמאל של הגרף כל תוספת זעירה של ידע או מיומנות מעלה את הביטחון העצמי של האדם בצורה חדה מאד(הר הטפשות). לאחר שנצבר קצת ידע מבין האדם כמה מעט הוא יודע בסך הכל ואז הביטחון העצמי צונח(עמק הייאוש) ומתחיל תהליך בריא יותר של ביטחון עצמי העולה בצורה מתונה עם המשך צבירת המידע.

עכשיו חישבו על מישהו שמוזמן לאולפן הטלויזיה כדי לענות על השאלה מתי טראמפ יחליט לסיים את המלחמה. הוא לא יכול לומר אין לי מושג ואני לא חושב שאפילו טראמפ עצמו יודע. הוצא צריך לדבר על הנושא עשר דקות והוא היה לפני 30 שנה קצין בכיר או בעל תפקיד אחר. באמת שאין לכם שום טעם, ממש שום טעם כדי לבזבז מול זה את דמנכם כשיש כל כך הרבה דברים הרבה יותר מועילים לעשות גם אם אתם סגורים בממ"ד. למשל לנמנם.

איך אני כן מתעדכן?

שאלה שחוזרת כשאני אומר שאני נמנע מתקשורת משודרת היא "אבל איך אתה יודע מה קורה"?

ראשית, אם אתם עוקבים אחרי "כלכלה ודקה" אתם יודעים שיש לי מושג על מה שקורה. איני בבועה. פשוט אני בוחר לצרוך התקורת באופן שונה. בחרתי עיתון יומי אחד שלדעתי נותן מידע בצורה מאוזנת יחסית ואני מנוי בתשלום עליו. מקבל גלובס דיגיטלית כל ערב למייל. ישנם הסכתים, פודקאסטים שאני מקשיב להם תוך כדי הליכה. בניהם אפשר למנות את ג'יקונומי של ראם שרמן, הקרנף של יואב רבינובית, הסכתים של רשתות השידור השונו, המשחק הגדול של ניצן פוקס-דורש מנוי חודשי ואחרים. באופן כללי הסכתים זו דרך עדיפה בהרבה על הטלויזה הרגילה כדי לדעת משהו. במקום כמה דקות לכל נושא בהן מי שאמור לתת פרשנות מותח דבריו או מצמצמן לפי הזמן המוקצב כשתוך כדי זה אנשים אחרים חותכים אותו, בהסכת הפורמט הפוך להזמן נמתח או מתקצר לפי הדברים שיש לאדם לומר והעומק אליו הוא רוצה להיכנס.

מה כן כדאי לעשות

אתמול יצאתי לחדש אספקה בבית ונקלעתי להתראה על אזעקה. הלכתי למיגונית ציבורית שפיזרו בעיר(תודה עיריית פתח־תקווה). המיגונית התמלאה, האזעקה החלה וליידי ישבו שני אנשים שהחלו לומר דברי תפילה. "אָנָּא יְיָ,
הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא יְיָ הַצְּלִיחָה נָא: אָנָּא יְיָ, הגן עלינו, פרוס עלינו ועל כל אחינו סוכת שלומך שלא יארע לנו ולהם שום נזק כלל. אָנָּא יְיָ,
תן כוח גבורה ועוצמה לכל חיילי צבא הגנה לישראל להכרית את כל האויבים שרוצים לכלותינו. הגן ושמור על חיילנו. החזירם לביתם בריאים ושלמים…עוֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְֹרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵֹה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִּתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל: יְיָ שֹׁמְרֶךָ יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

איני דתי ולא נוהג להתפלל. ברם, זהלא כל כך משנה אם נכנה מנטרה מעצימה כתפילה, מדיטציה, מיינדפולנס או כל דבר אחר המאפשר לנו רגע לעצור, להתנתק מעט מהמתרחש בחוץ, להסתכל פנימה, להודות על הטוב, להבין שסיכוי טוב שהטוב יימשך ובגדול שככל הנראה יהיה בסדר.

תזונה, שינה, פעילות, התקדמות

ללא קשר לעת חירום, שלושה מפתחות חשובים לנו כדי לשפר איכות חיינו. על פעילות כתבתי מעלה.

תזונה

עת של לחץ מעודדת אותנו לאכול אוכל נחות תזונתית. זה עצוב כי דווקא כשאנו אמורים להיות במיטבינו אנו אוכלים זבל. המלחמה בין חטיף כלשהו לבין מלפ=ון או בין מים לבין קוקה־קולה היא מלחמה כמעט אבודה מבחינתי. במלחמה אבודה אני משתדל לא להשתתף. לכן, אין בבית קוקה קולה כלל. אם יש אוכל נחות אז בודאי שלא ברמת מלאי אלא מידי פעם נרכש ונגמר. בסופו של דבר אנו הרבה פחות מתוחכמים ממה שנדמה לנו וחלק גדול מההחלטות הן פשוט לפי מה שזמין. לכן בין הסלון למטבח אצלינו, הדבר הכי זמין הוא הדבר שאנו רוצים שהבנות ואנו נאכל הכי הרבה:

בא למישהו לחטוף משהו? הוא והיא יכולים לבחור בשמחה בין תפוז, בננה, עגבניה שרי, אפרסמון וקיווי. רוצה חטיף? זה כבר דורש הליכה למכולת.

שינה

ציינתי קודם את אחד הדברים שאנו עושים כדי לקצר את הזמן עד ההירדמות אם יש אזעקה באמצע השינה. אבל שינה טובה ומספקת הוא אתגר גם בשגרה. אחד האתגרים כאמור מעלה הוא עניין האור הלבן הבוהק(מכונה אור כחול דווקא) שגורם למוחנו לחשוב שהשמש זורחת. בחדר השינה ובשירותים מומלצות נורות עם אור צהוב בדיוק בגלל זה. לחדר השינה מומלץ לא להכניס את הטלפון הנייד. גם אם לא נתעורר מהתראה כזו או אחרת, איכות השינה תיפגע. כמובן שבזמן מלחמה כדאי להשאיר את הנייד במקום בו נשמע התראת פיקוד העורף. בנייד שלי החל משעה תשע בערב הוא הופך להציג את המסך בגווני אפור ולא צבע. בנוסף, למעט התראות וצלצולים מהבנות ואשתי הוא לא מספק שום התראה. רוב האנשים ישנים פחות מידי. התאמצו לישון כמה שצריך. זה חשוב בהרבה מצפיה בטלויזיה.

פעילות גופנית

כתבתי על זה כבר קודם אבל בכל מקרה, המלצה חמה במידה ומתקשים להתחיל. לא למדוד מרחק, משקל, כמות כפיפות בטן או כפיפות סמיכה. במקום זה להחליט על משך זמן וזמן קבוע ביום. במקרה שלי משך הזמן הוא כשעה והזמן הוא סביב הזריחה. פעם אמא שלי שאלה אותי למה אני יוצא כל כך מוקדם, לפעמים כשחושך עדיין(בחורף) ובטח כשקר או מעט גשום. תשובתי: אני חייב להוציא את הגוף החוצה לפני שהמוח מתעורר. אם אתחיל לחשוב על מתי לצאת או האם לצאת, אין סיכוי שאצא. כדי שזה באמת יפעל ואצא כאוטומט, אני מכין בפינת חדר השינה או מחוץ לחדר השינה מכנסיים קצרות, נעליים וחולצה מתאימה. כך לא יהיה לי תירוץ מסוג לא מצאת את החולצה, או איני רוצה לחפש החולצה ולהפריע לאשתי לישון וכו'.

התקדמות

אם קיבלתם הצעתי להימנע מטלויזיה נוצר לכם זמן פנוי. את זמני הפנוי אני אוהב להשקיע בהקשבה להסכתים(פודקאסטים) וקריאת ספרים. השבוע למדתי למשל שעד המהפכה באירן, היא הייתה ספקית של 85% מהנפט לישראל ולמעשה החזיקה את משק האנרגיה של ישראל בשעה שמדינות ערב החרימו אותנו. למדתי היסטוריה מההסכת המעולה שנה בשעה של אורן נהרי, שמעתי אירני שגדל בטהרן ולמד שם עברית מצויינת ואז ברח לארה"ב בהסכת ג'קונומי, אני לומד(עוד ועוד) כלכלה בהסכת עושים חשבון של פרופ' עומר מואב ושרה הדס נקר, מקבל אנרגיות מחברי עו"ד גיא מנדלסון בהסכת אושר כלכלי ועוד ועוד.

מבחינת קריאה, החלטתי מתחילת המערכה לקחת חופש מספרי עיון שאני קורא בדרך כלל ולעבור לבידור קל של לי צ'ילד וגיבורו ג'ק רייצ'יר. ספרים נותנים לנו פרופורציות, מפעילים את הדמיון ועוזרים לנו לפתח יכולת ביטוי. אין כל רע בבריחה או לקיחת חופש מהמציאות השוטפת. זה אפילו מצוין כל עוד לא מבלבלים בין העולמות כמו מפיצי קונספירציות שונים מהם יש להתרחק.

מה עוד לעשות

אם נוצר לכם זמן פנוי עקב האטה בעבודה. הנטייה הטבעית היא להשתבלל ולהגביר צפייה בנטפליקס או חיפוש הקצה של הגלילה ברשתות. בנוסף לכל ההצעות שלמעלה אני מציע לבחור נושא כלכלי אותו נרצה לקדם. שני בני הזוג בבית. זו הזדמנות.

שלושה דברים כלכליים שאתם אמורים לדעת

1. איפה קרן הפנסיה שלכם. כמה כסף נצבר בה, כמה דמי ניהול אתם משלמים ובאיזה אפיק השקעה בחרתם.
2. איפה קרן ההשתלמות, כמה כסף צבור בה, מהם דמי הניהול ואיזה אפיק השקעה בחרתם
3. מהם המסלולים המשכנתה שלנו. מהו החוב בכל מסלול, כמה ריבית אנו משלמים וכמה נחסוך אם נחסוך באמצעות ביצוע מיחזור משכנתה.

למתקדמים יותר אפשר לשאול אותן שאלות פחות או יותר על השקעות פרטיות, על מגמת צבירת ההון שלנו או החובות רחמנא ליצלן.

אלו שאלות קריטיות להתקדמותכם הכלכלית. בקרוב אשיק שירות שעוזר לענות בדיוק על שאלות אלו כולל אפשרויות לשיפורים בדיוק בנקודות אלו בהן אנשים בדרך כלל נמנעים מלטפל ובכך מפסידים לעתים רווחים של מאות אלפים ויותר שקלים.