לא צריך לראות התקדמות כדי שהיא תתרחש

סקירת AI של המאמר(אלון, עכשיו אין תירוצים 🙂 )

באחד מימי הסתיו רצתי סביב שדה הכותנה שנקטפה והשדה החל להיחרש:

מצד ימין החלק שכבר נקטף והשיחים נעקרו ובחלק השמאלי כבר בוצע החריש כשלב ראשון בהכנת השדה לזריעת השנה הבאה. ברקע, למי שמתעניין, הרי הגלעד שנמצאים בירדן.

כשהייתי ילד הכותנה הייתה הגידול החקלאי המשמעותי ביותר באזורינו והיה אתגר משמעותי לסיים לקטוף אותה ולחרוש אחריה עוד לפני בוא הגשם שמזיק מאד לכותנה שעוד לא נקטפה וגם מקשה על החריש שלאחר הקטיף. בשל כך חרשו בעונת הסתיו בשלוש משמרות, שבעה ימים בשבוע. עד היום אני זוכר את הפעמים שביום שישי בלילה, לאחר הארוחה החגיגית, כילד צעיר, הייתי הולך עם אבא שלי לחרוש. זו לא הייתה העבודה הקבועה של אבי אלא תגבור, סוג של "מילואים" עקב הלחץ העונתי. עד היום אני זוכר את החוויה של ישיבה על ברכיו של אבי, מחזיק בהגה, מתאמץ לשמור על קו ישר בכלי עם מאות כוחות סוס. אח"כ קפה שחור מטרמוס וכעבור עוד קצת זמן, הירדמות מכווץ בפינת הקבינה של הטרקטור עד הזריחה בה הגיע מישהו אחר להמשיך.

היום כותנה היא רק עוד גידול מתוך מגוון גדול בהרבה של גידולים ומצד שני גם הכלים יעילים הרבה יותר ולכן הלחץ לגמור הקטיף והחריש לפני הגשם כבר לא גורם לעבודה סביב השעון.

אבא עוסק ועסק כל חייו בבניה.

פעם כשדיברתי איתו על עבודתי בבנק ענה שהוא חייב לראות משהו מתקדם מתחילת יום העבודה ועד סופו. הוא לא היה מחזיק מעמד במקום בו לא רואים את השינוי: השדה משנה את הגוון לאחר החריש, הבית מוסיף עוד שורות בלוקים וכדומה.

הצורך לראות את ההתקדמות הוא לדעתי מהמכשולים הגדולים להתקדמות הכלכלית

לאורך מיליוני שנות ההתפתחות שלנו למדנו לסמוך בעיקר על החושים שלנו. "טוב מראה עיניים", "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים" וכו'. רק שחלק מאד גדול מההתפתחות בתחומים רבים, איננו יכולים לראות או לחוש. לפעמים אפשר להחליף את תחושת ה"ראיה" בתחליפים. למשל, איני יכול לראות את השינוי שעובר על הגוף שלי כתוצאה מריצה. אני מחליף תחושה זו במדידת הריצה עצמה ובהבנה שאם ב- 2020 יכולתי לרוץ 100 מטרים והיום 10 קילומטרים ואני יודע שריצה זה טוב אז ככל הנראה עשיתי לגוף שלי משהו טוב. כפועל יוצא מכך, אנשים מעלים לאט לאט את המינון. לאחר 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון שלם, איש ברזל והלאה… הגוף ככל הנראה לא צריך את העלייה במינון כדי להיות במיטבו אולי אפילו ההיפך אבל לשמר כל הזמן "רק" עשרה ק"מ פעם ביומיים נניח זה משעמם וזה נוגד את רעיון ההתקדמות. גם בתחומים אחרים, העובדה שאיננו רואים את השפעת המעשים שלנו היא לרועץ. מראם שרמן, בעל ההסכת המומלץ ג'יקונומי שמעתי את הדוגמה הבאה: תארו לכם שהייתם רואים את הנוירונים נוצרים במח של הבת הפעוטה שלכם בזמן שאתם עושים איתה פעילות כלשהי. נניח מקריאים סיפור, מטיילים, מנדנדים נדנדה, שרים יחד, שואלים איך עושה כלב? וכו' הראש היה שקוף והייתם רואים על המוח את ההשפעה של כל פעולה לטוב ולרע. האם במצב כזה הייתם מקדישים יותר זמן לילדים? הייתם מעדיפים לשוחח איתם במכונית או לתת להם מסך כלשהו? האם היה אותו מספר מעשנים בעולם אם אפשר היה לראות מיד את השפעת הסיגריה הנוכחית על הגוף?

זו בדיוק הבעיה למשל עם רעיון ההשקעה לטווח ארוך. נניח שיש לי חצי מיליון שקלים ואני צריך להחליט אם להשקיעם בבורסה או בנדל"ן. אני לא נכנס לשאלה איזה מבין האפיקים עדיף. יש לכל אחד יתרונות וחסרונות. אבל, אני טוען שרבים בוחרים בבורסה תחת האמירה "אני לא רוצה לחכות עכשיו 20 שנה עד שדירה תניב לי משהו". דירה מניבה "משהו" מהיום הראשון לרכישתה בשני אופנים:

1. שכר הדירה שמקבלים מקטין את החוב לבנק. ההון שלנו הוא סך כל הנכסים פחות סך כל ההתחייבויות. אם שילמנו חלק מהמשכנתה, ההתחייבות ירדה – ההון עלה.
2. על פני השנים סיכוי גבוה שהדירה תעלה את ערכה ב- X אחוזים לשנה בממוצע. כל אחד קובע את X כרצונו. לדעתי 3% לשנה(בניגוד ל- 10% בעשור האחרון), זה ממוצע סביר.

מנגד, אם שמתי את הכסף בבורסה אני יכול בכל יום לראות את השינוי בערכו. היכולת לראות בעיניים(כאילו יש דרך אחרת לראות) דבר אחד לעומת הדבר השני שאנו מבינים(לאחר קריאת מאמר זה) אך לא רואים היא דבר שגורם לרבים לבחור בחלופה א' לעומת חלופה ב'. אני לא אומר שחלופה א' עדיפה על ב', אבל את ההחלטה בין החלופות כדאי לבצע על חישוב ולא על סיפור שאנו מספרים בהתייחס לנטיה האבולוציונית בת מליוני שנים המעדיפה ראיה על הבנה.

על אותו עיקרון של רצון לקרב אלינו את הדברים כך שנוכל כמעט לחוש או לפחות להיות במצב הקרוב ככל האפשר לחישה, אנשים שואלים שוב ושוב על משיכת כספי הפנסיה כדי "להשקיע בעצמי". לו השקעה עצמית והשקעה על ידי מנהל ההשקעות של קרן הפנסיה היו זהות מבחינת התפעול אז היה בסיס להנחה שאולי את יודעת להשקיע טוב ממנהלי הקרן(בסבירות גבוהה מאד זה לא נכון וגם אם את משקיעה טוב ממנהלי הקרן אז קרוב לוודאי שלא טוב יותר מסתם מדד מניות מפוזר). במצב הרגיל, משיכת כספי הפנסיה גוזרת על השקעתך שני דברים:

1. להתחיל עם כ- 30% פחות כי זה המס שישולם בעת המשיכה על הכספים הצבורים.
2. לשלם מס של 25%, מס רווחי הון, על כל רווח שההשקעה העצמית תניב.

חיבור שתי מגבלות אלו עם העובדה שלכתחילה אנו כנראה לא משקיעים טובים מהממוצע(המחשבה שכן או הטיית המקצוענות היא נושא למאמר אחר), מביא להבנה שאמנם נוכל לראות כל הזמן את הכסף, כמעט לחוש בו, אבל בסופו של דבר יהיה לו הרבה פחות ממנו.

בחזרה למראה עיניים – מחשבון רווחי השקעות שפיתחתי

כדי להמחיש בכל זאת את האופן בו הון נצבר ולא משנה באיזה אפיק הוא מושקע, בניתי מחשבון תשואת השקעה. אם מדובר על השקעה בשוק ההון אז ייתכן ומדובר על סכום חד פעמי כלשהו והפקדה חודשית נוספת. אם מדובר על השקעה בנדל"ן אז ככל הנראה מדובר רק על השקעה חד פעמית(ברכישה) ואז צמיחה לפי הערכת עליית ערך פלוס כאמור ירידת החוב. את שני המקרים אפשר לבצע באמצעות מחשבון ריבית דריבית להשקעה שפיתחתי. בכוונה השתדלתי שהמחשבון יכלול גם חוויה גראפית וגם מספרית. לכניסה אל המחשבון הקליקו כאן

שימו לב שככל שמספר השנים גדול יותר כך משתנה לטובתינו היחס בין כמות הכסף שהפקדנו לבין כמות הכסף שהרווחנו.