הוראה חדשה של בנק ישראל

בשנים האחרונות גדל מאד נפח ההלוואות לדיור (משכנתאות) שנתנו הבנקים בישראל.

הבנקים כשיטה מגלגלים כל שקל שמופקד אצלם מספר פעמים.

נניח שאדם רוכש דירה. לצורך הרכישה הוא נוטל משכנתא של חצי מיליון שקלים. מוכר הדירה בתורו מקבל את אותם חצי מיליון שקלים ומפקידם בבנק. נוצר מצב בו לבנק יש לווה החייב לו חצי מליון שקלים ומצד שני יש לו שוב חצי מליון שקלים במרתפי הבנק (או למעשה במחשבי הבנק). אם כך, הבנק לוקח את אותם חצי מליון שקלים ומלווה אותם שוב ללווה נוסף וכן הלאה. למעשה כל שקל שקיים בבנק יכול להיות מגולגל מספר פעמים כאשר במהלך התהליך הבנק חייב כסף לאלו שהפקידו אצלו את הכסף (כאמור, על כל גלגוליו) ובמקביל יוצר הבנק עוד ועוד אנשים החייבים לו כסף ומשלמים לו כל חודש.

ישנם שני תרחישים אשר יכולים לסכן את הבנק:

א.      לווים לא יעמדו בתשלומים ולא ישלמו כסף לבנק.

ב.      מפקידי כספים רבים יבקשו את כספם מהבנק בבת אחת.

כדי להימנע מסכנות אלו הבנק נדרש לשמור בצד חלק מהכסף בכל גלגול נוסף שלו. כלומר, לאחר שהבנק הלווה חצי מליון שקלים והם הופקדו אצלו מחדש, הוא אינו יכול להלוות שוב את כל הסכום אלא חייב לשמור חלק מהכסף אצלו.

הוראת בנק ישראל הגדילה את הסכום שהבנק חייב לשמור בצד, או במילים של בנק ישראל, על הבנק להפריש סכום גדול יותר לחובות מסופקים על משכנתאות שמעל 50% מימון.

כלומר בנק ישראל רואה סיכון בהלוואות עם יותר מ- 50% מימון ולכן מחייב את הבנק לשים בקופתו כספים לעת צרה בשיעור גבוה יותר על הלוואות אלו.

צפוי כי את הנזק שגורם הצורך של הבנק להפקיד לחובות מסופקים הוא יגלגל על הלקוחות ולכן ייקר את הריבית על הלוואות בעלות שיעור מימון של מעל 50%.

על פי בנק ישראל, בניגוד לצעדים קודמים, צעד זה אינו נועד על מנת להקטין את הביקוש למשכנתאות ועל ידי כך להוזיל את מחירי הדירות. מטרת צעד זה הינה שיפור יציבות הבנקים ויכולתם לעמוד בתרחישי קיצון.