ביטול מעכבי חירות

בימים שבין חג החירות ליום העצמאות אכתוב כמה מאמרים על דברים שלדעתי כדאי לשחרר כדי להתקדם כלכלית ואישית – ביטול מעכבי חירות.

המון אנשים מדברים על חופש כלכלי, חירות כלכלית, הכנסה פאסיבית וכו'. באותו אופן המון אנשים מדברים על הרצון בבריאות טובה – העיקר הבריאות וכו'. מעט מאד אנשים מוכנים לשלם את המחיר שנדרש לשלם כדי לזכות גם בזה וגם בזה.

מאמר זה יהיה הראשון לכמה מאמרים שאני מקווה לכתוב בין חג החירות ליום העצמאות על יציאה מעבדות לחירות בתחומים שונים.

במערכת הבחירות של שנת 1964 הבטיח השר הצעיר שמעון פרס ז"ל שיום יבוא ובישראל תהיה מכונית לכל פועל. חיפוש בארכיון העיתונות הישראלי מראה עשרות פעמים בהן צוטטה הבטחה זו, בדרך כלל כדי ללגלג על פרס. לפני כמה שבועות כתבתי ברשת על בחירתנו להחזיק במכונית אחת במקום שתיים במשפחה. מסתבר שבחירה זו היא קוריוז מספיק מעניין כדי לשלב אותי בכתבה שנעשתה בערוץ i24 על העניין:

לדעתי בחירת האופן בו נתנייע ממקום למקום הוא מהדברים החשובים ביותר לכלכלה המשפחתית שלנו. זה מתחיל בגיל צעיר עם ההחלטה מתי לרכוש את המכונית הראשונה(האם כחייל/סטודנט או לאחר מכן אוכל להסתדר בלי מכונית?) וממשיך לשתי שאלות חשובות לא פחות:

1. מה מחיר המכונית שארכוש?
2. איך אממן את המכונית שהחלטתי לרכוש בסעיף 1.

אם הייתי צריך להסתכל על חבורת צעירים בני נניח 25 ולנחש מה הם יחשבו על מצבם הכלכלי בגיל 50, לדעתי אוכל לחזות זאת בצורה די מדוייקת באמצעות שאלה בודדת: האם לקחת הלוואה לרכישת רכב?

על הלוואות בכלל והלוואות רכב בפרט עסקתי בעבר מספיק. עכשיו אני רוצה להתעסק ברכב השני של המשפחה. אותו רכב שקונים נניח ב- 60,000 שקלים. רכב זה יעלה בחודש נניח 3000 שקלים: ביטוח, תיקונים, טסט, דלק והכי חשוב, ירידת ערך בהנחה שלאחר הרכישה הראשונית נרצה גם להחליפו בעוד כמה שנים. אם נבחר לא לרכוש רכב זה ובמקומו להשתמש בתחבורה ציבורית ובמקביל להשקיע סכום זה בשוק ההון בתשואה ממוצעת של 8% יהיו לנו בעתיד:

כ- 310,000 שקלים לאחר 5 שנים, 680,000 לאחר עשור או אם נתמיד בכך, מעל 5 מיליון בעוד 30 שנים. אל תטעי, איני ממליץ להיות עם רכב אחד או שניים. זה לא ענייני. הדבר היחיד שאני חושב שכדאי לדעת זה את ההשלכות של כל החלטה. זה הקטע שלעתים מזניחים בעומס החיים הרגיל. נניח זוגות שאומרים, "לעולם לא נוכל לרכוש דירה", הנה הדירה שלכם בגיל 35, אם בגיל 25 בחרתם באופן שונה מרוב הסובבים שלכם. גם לאחר מכן, כשרואים את המספרים למעלה אפשר להבין שהשאלה עוד X שקלים בשכר כשמתלבטים בין מקומות עבודה או דירה X לעומת דירה Y כשבוחרים דירה יכולה להיות שווה בסופו של דבר מאות אלפי שקלים בגלל האפשרויות להיות תלויים ברכב אחד ולא שניים באחת החלופות של עבודה או מגורים.

למאמר זה עשיתי "בדיקת חומרים" בקבוצה צומחים כלכלית ביחד. כמה נושאים שאלו שם וכדאי לתת עליהם את הדעת:

• הגזמת: רכב שני לא עולה 3000 בחודש. מן הסתם מדובר בדוגמה. אני מזמין כל אחד לשים את המספרים המתאימים לו ולחשב את התוצאות האישיות שלו. לרבים רק ההלוואה על רכב שני היא 3000 שקלים. אפשר גם לטעון שלא לקחתי בחשבון עלות תחבורה ציבורית(כעשרים שקלים ליום בתוך גוש דן). מצד שני לא לקחתי בחשבון גם עלויות חניה שלדעתי גבוהות בהרבה. זה לא משנה. כאמור, שכל אחת תבדוק עם המספרים האישיים שלה. בעתיד אכניס לאתר מחשבון ריבית דריבית משוכלל. עד אז מוזמנות לבדוק זאת באתרים רבים אחרים.
• בדיחה: איש אחד מדליק סיגריה לייד חברתו. אומרת החברה, אם לא היית מעשן, היית יכול בכל הכסף שחסכת לקנות למבורגיני. את מעשנת? שואל החבר. לא. עונה האישה. אז איפה הלמבורגיני שלך? 😊אחרי שצחקנו, ברור שהעובדה שחוסכים בסעיף הוצאות אחד לא תיצור איתנות פיננסית משמעותית אם פשוט נעביר את הכסף לסעיף הוצאות אחר. מצד שני, אין ספק שאם אנו צרכנים מודעים ואנו באמת שמים את הכסף במקום שייתן לנו מקסימום רווחה(בניגוד למקסימום רווח) והחלטנו שבמקום סיגריות נעשה כל שנה טיול לחו"ל או במקום רכב שני נעשה כל שנה טיול לחו"ל אז אולי לא יצרנו בסיס כלכלי יציב יותר אך זו בהחלט הזמנה לבדוק האם סדרי העדיפויות שלנו באמת הם כאלו המביאים למירב הרווחה או שמה אנו פשוט זורמים עם מה שהחלטנו פעם או מה שראינו אצל משפחה וחברים וכלל לא חשבנו על החלופות וההשלכות של כל חלופה.
• בישראל אי אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית: זה טיעון מוזר כשאתם מדברים עם אדם שמשתמש לא מעט בתחבורה ציבורית כולל בחירה בכך כשמכונית חונה לייד הבית. דוגמה משבוע שעבר. אמצע השבוע בערב ואשתי חפצה בארוחה ויטנאמית. הנטיה הטבעית, ברירת המחדל, היא כמובן להכנס למכונית ולנסוע לתל אביב. שניה לפני שעשינו זאת, בדקנו וראינו שנסיעה ברכבת קלה תהיה מהירה הרבה יותר שלא לדבר על נטולת מתח הניווט בים הקורקינטים והליך חיפוש החניה המעיק עד מוציא חשק בכלל להגיע ללב ת"א. אוקיי, תאמרו, יש לך מזל, אתה גר במקום עם נגישות טובה. העניין הוא שאנשים פעמים רבות כלל לא בודקים. מישהו כתב לי, מפתח תקווה זו לא חוכמה, נראה אותך מגיע מראש העין לת"א. ובכן, גם מראש העין לתל אביב בבוקר עדיפה תחבורה ציבורית על רכב פרטי:

אז ברכב פרטי נסיעה מראש העין לתל אביב תיקח בממוצע שעה אבל בפועל לעתים 40 דקות ולעתים שעה וחצי. בתחבורה ציבורית הנסיעה תיקח 40 דקות.

ראש העין ירושלים?

בממוצע אותו זמן אך ברכב פרטי יש שונות גדולה בין שעה לבין שעה וארבעים דקות. שתי הערות חשובות על השוואה זו:

1. נראה שאין יתרון מובהק מבחינת זמנים בשעות העומס בין רכב פרטי לתחבורה ציבורית. לצד זאת לדעתי יש הבדל אדיר באיכות הנסיעה כשאתה צריך להילחם בכל האחים לצרה על הכביש עם שעה של גז-ברקס לעומת העברת אותה שעה בדיוק(או פחות מכך) בקריאת ספר.
2. בחישוב זמן הנסיעה בתחבורה ציבורית נלקח בחשבון גם זמן ההליכה ברגל ממקום התחנה אל היעד בפועל. בנסיעה במכונית לא נלקח בחשבון זמן חיפוש החניה וההליכה ממקום החניה אל היעד אליו רצית להגיע בפועל.

• תחבורה ציבורית זה נורא: האוטובוסים מאחרים, צפופים וכו'. נכון. לעתים יש בעיות. אבל זה שווה בדיקה. גם במכונית כפי שראינו בדוגמאות מעלה זמן הנסיעה הוא מאד מאד לא אחיד. לגבי צפיפות, תלוי בקו. יצא לי להיות כמעט לבד באוטובוס. הייתי בהחלט שמח לראות משרד תחבורה שבמקום להתעסק כל כך הרבה במחירי הכרטיסים שגם ככה נמוכים מאד, תתעסק בשיפור חווית המשתמש של התחבורה הציבורית. חישבו למשל על פרוייקט נטיעת עצים להצללת תחנות אוטובוס.
• מכונית שניה זה חופש: את הערה הזו אהבתי במיוחד. שניים כתבו לי אותה כל אחד עם תיאור החופש שמקנה לו המכונית. ראשית אני מסכים, מכונית זה חופש תנועה גדול יותר אבל במחיר כלכלי שיכול היה לקנות חופש אחר. שתי הדוגמאות שנתנו אלו שכתבו זאת הן המחשה טובה. אחד כתב לי שבזכות המכונית השניה הוא יכול לעשות קניות כשאשתו בעבודה וכך הוא חוסך משלוח מהסופר. אני מצידי, אם היו לו 10 מכוניות ועלות המשלוח מהסופר הייתה כפולה, עדיין הייתי מעדיף משלוח על סיוט הקניות בסופר. כאמור, עניין של טעם. השני אמר לי שבזכות המכונית השניה הוא יכול לנסוע לעבודה בשבת כשאשתו מבקרת משפחתה. אינו יודע במה עובד האיש הזה אבל אם לא מדובר בעבודה חיונית(רופא/כבאי) אז בהחלט יכול להיות שסדר הדברים שונה ולו היה מוותר על המכונית השניה לא היה נאלץ לעבוד בשבת.

מה הקשר לחירות?

אפשר לקשר זאת לחירות כלכלית והדרך הקצרה יותר להגעה אליה אם נבחר לפעול בצורה שונה מזו שנראתה לנו ברורה מעליה. אני חושב על זה בצורה רחבה יותר ומציע לקחת חירות מהשאלה מה חושבים עלינו. מכונית היא פעמים רבות מענה לצורך שיחשבו שאנו מצליחים, מוצלחים וכו'. לומר בעבודה אני צריך לצאת בחמש וחצי כי ברבע לשש יש לי אוטובוס עלול לפגוע לי באגו, בעיני עצמי בלבד, לעומת שיח על יתרונותיה של הטסלה החדשה לעומת המודל הקודם או לעומת רכב אחר. אבל… אלו שאולי חושבים שאני מוצלח כי יש לי רכב X, לא רואים את השיחות המתוחות שלי עם אשתי על השאלה איך מצמצמים דבר X או דבר Y כדי לא להכנס למינוס או בתקווה לסגור המינוס. חיזרו לטבלה למעלה או בנו לעצמכם טבלה דומה ותראו ישועות. בכל מקרה, אני מציע להרחיב העדשה דרכה אנו בוחנים מציאות כלשהי ותמיד לשאול עצמינו מה יקרה אם נבחר חלופה. הייתה אצלי פעם לקוחה, שבייעוץ הגענו ביחד להבנה שההלוואת הרכב עומדת בינה לבין הדירה שהיא רוצה לקנות. הצעתי למכור את המכונית הזו כיוון שעבודתה ברמת החיל לא רחוק מתחנת הרכבת. לדבריה זה לא אפשרי כי כמה פעמים בחודש היא נשארת לשיחות ועידה עם ארה"ב בלילה. המלצתי לה לבחון כמה יעלו לה 4 פעמים בחודש מונית מפתח המשרד עד הבית בערבים בהם היא מסיימת לעוד מאוחר. בקיצור, משמעותית זול יותר מהרכב.