ראשי » בלוג » לקראת החירות – מאמר חגיגי לפסח

לקראת החירות – מאמר חגיגי לפסח

עוד מילדות אני מתרגש לקראת חג הפסח. בקיבוץ בו גדלתי חגיגת הפסח התחלקה לשניים. אחר הצהריים קציר העומר – קציר ראשון של חיטה המבוצע כמו לפני מאות שנים עם חרמשים. לעת ערב סדר פסח. כשהייתי ילד, פסח היה המועד בו מקבלים סנדלים חדשות (תנ"כיות) לקראת הקיץ.

משפחות רבות איתן אני נפגש מדברות אתי על הכמיהה לחירות כלכלית. כל אחד מגדיר חירות כלכלית באופן שונה. יש המגדירים חירות כלכלית כיכולת לא לעבוד כלל ולטייל בעולם ללא הפסקה. אני פחות מתחבר לכך אבל השאיפה לא להיות חייב לעבוד או היכולת לבחור במה לעבוד או כמה לעבוד היא בהחלט שאיפה שאני מתחבר אליה.

אנו גרים בבית פרטי. כבר לפני שנים שמעתי על האפשרות לייצר חשמל באמצעות משטחים (פאנלים) סולריים תמורת כסף. התשואה שחישבתי להשקעה זו הינה כ- 8% בשנה וזו תשואה ללא סיכון (חוזה לעשרים שנים וכך גם אחריות יצרן לתקינות המערכת). אני מחובר מאד גם לערכים הנוספים שיש במערכת כזו: הקטנת זיהום אוויר מצד אחד הקטנת מידת הפרנסה שאויבינו מקבלים ממכירת נפט וגז מצד שני. למרות זאת לקח לי יותר משבע שנים כדי לקבל החלטה להתקין את המערכת ועדיין אני הראשון ברחוב שלנו. שמתי לב שהדברים שעיכבו אותנו מלבצע משהו שאני משוכנע שהוא מעולה הם אותם דברים שמעכבים אחרים בסוגים שונים של השקעות. כמה סיבות שמעכבות אנשים ולבסוף הסיבה האידיוטית שעיכבה אותנו.

עזוב אותי באמש'ך / זה כאב ראש

עומס יתר יומיומי כל כך גדול עד לכדי חוסר יכולת להרים מעט את הראש כדי לבחון אפשרויות נוספות. זה מצער כי אלו שנמצאים בעומס כל כך גדול הם אלו שצריכים את ההקלה בצורה דחופה ביותר. כך, אנשים שלחוצים כלכלית בוחרים פעמים רבות את הפתרון היחיד שהם מכירים ללחץ זה – עבודה בשעות נוספות למשל. הוספת עבודה נוספת אולי יוצרת הקלה רגעית מבחינת כניסת כסף אבל היא מעמיקה ממשמעותית את העומס ומאוחר יותר תיתן אותותיה בחיי המשפחה ובבריאות הנפשית והגופנית. לדעתי כל מי שרוצה להתקדם חייב לעשות שני דברים:

א. לדאוג שלא כל ההכנסה השוטפת שלו (ולא משנה כמה הוא מכניס) הולכת על צריכה אלא שבסוף כל שנה הוא יוכל להסתכל על דו"ח היתרות שלו ולראות שיש לו יותר כסף (או נכסים) ממה שהיה לו בשנה שעברה. אם זה לא המצב, לא בוצעה התקדמות.

ב. לדאוג שהוא עצמו לא נשאר אותו דבר כמו בשנה שעברה. אני לוקח בכל שנה לפחות 5 סדנאות של אימון אישי, אימון עסקי ופיתוח כישורים כאלו ואחרים. חוץ מזה אני נמצא בתוך חבורת אנשים הנפגשת בקביעות ומדברת בדיוק על הנקודות האלו – התקדמות אישית וכלכלית. אם אינך משקיע בעצמך ומתקדם באופן אישי, סבירות נמוכה מאד שתתקדם גם באופן כלכלי. ובהתחלה אולי תהיה התקדמות. אני זוכר שכשעבדתי בהייטק כל מעבר מחברה לחברה לווה בהגדלה של כ- 50% בשכר וחשבתי שאם אמשיך ככה כל שנתיים תוך 20 שנים אני 'עושה את זה'. מאז ראיתי שגם הגדרת ה'עושה את זה' השתנתה וגם השכר לא באמת ממשיך לעלות.

אז כן, עניין המשטחים הסולריים התעכב אצלי משך שנים כי 'לא היה לי זמן'. אחד המעצורים מלעשות דברים הוא ההבנה שאם יש הרבה חברות שמבצעות התקנה ואיני יודע איזו חברה עושה עבודה טובה במחיר נמוך ואיזו עושה עבודה גרועה במחיר גבוה אז בסוף איני עושה כלום ומפסיד הרבה יותר מאשר אילו הייתי בוחר את החברה שעושה עבודה גרועה במחיר גבוה. אז אני לא ממליץ להכנס להשקעות בלי בדיקה. אבל שימו לב שהבדיקה לא מעכבת אתכם עד לכדי שיתוק. חישבו מה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות אם בחרתם לא טוב לעומת אם לא בחרתם כלל ולא עשיתם. חישבו על אותו אבא שלאחר לידת בנו הבכור עושה סקר שוק משך שנתיים איזו מצלמה הכי טובה ואז מסתבר לו שאין לו אף תמונה מהשנתיים הראשונות של הבן שלו.

איחרתי את הרכבת

המחירים כבר עלו, המחירים כבר ירדו, אני מחכה ש… וכו'. מה לעשות כלכלה מכילה גורם נרחב של אי וודאות. כלכלה היא חלק מהפקולטה למדעי החברה ולא המדעים המדויקים. היה הרבה יותר קל אם היינו יודעים בדיוק לכמה זמן הבורסה או מחירי הנדל"ן יעלו ומתי תהיה ירידה. גם בנושא הפנלים הסולריים, הייתה ירידה משמעותית בתשלום שחברת חשמל מוכנה לשלם. היום מקבלים סכום נמוך בהרבה ממה שקיבלו לפני כמה שנים. האם זה אומר שלא כדאי להתקין פנלים? זוהי שגיאה כפולה.ראשית, השקעה לא מודדים לפי צד ההכנסות או לפי צד ההוצאות בלבד אלא לפי היחס בין שניהם. את זה רוצים שתשכחו אלו שמפרסמים מודעות בנוסח 'רק 200,000 שקלים ויש לכם דירה בבוקרשט'. בהקשר של הפנלים הסולריים אכן מקבלים היום פחות לכל קילווט חשמל שמוכרים לחברת חשמל. מצד שני גם מחיר הפנלים עצמם ירד משמעותית ולפיכך היחס שצריך למדוד בין ההכנסות השנתיות לבין ההשקעה הוא עדיין גבוה מכל השקעה אחרת שאני מכיר ברמת סיכון דומה. היחס בין הכנסה שנתית להשקעה (או שווי) נקרא תשואה. גם אם התשואה הייתה גבוהה משמעותית לפני חמש שנים זה לא רלונטי להחלטה אם להכנס היום להשקעה. מה שרלונטי זה רק אם היום אני יכול למצוא השקעה אחרת טובה יותר.

חבר/אח/אב אמר לי שזה לא משתלם

כתבתי למעלה על חשיבות המעגלים החברתיים בהם אתם נמצאים. מטבע הדברים אתם בדרך כלל נמצאים עם אנשים הדומים לכם. המשפחה היא זו שבתבניתה פחות או יותר אתם ממשיכים. והחברים הם אלו שתפיסת עולמם דומה לשלכם ולכן נוח לכם איתם. כאשר אתם רוצים לפרוץ גדר תודעתית או לחשוב מעט מחוץ לקופסה המשפחה והחברים יכולים להיות גורם מעכב. הרי אם הם היו חושבים שזהו מהלך נכון לבצע הם היו עושים. כלומר, למעשה המשפחה והחברים מסבירים לכם מדוע לא כדאי לעשות משהו שאין להם ניסיון וגם לא מושג לגביו. כאשר התלבטתי אם להוציא לאור את הספר הראשון שלי – משכנתה יעילה, היה קונצנזוס מסביבי ש"מספרים לא מרוויחים". ככלכלן אני יודע לחבר ולחסר מספרים ובאמת לא היה נראה הגיוני שאפשר להחזיר את כ- 50,000 השקלים שעלה לי להוציא את הספר לאור. אבל לא עצרתי במחשבותיי, ועם חבריי והלכתי לייעוץ אצל מישהו שבאמת הוציא ספר לאור. במקרה שלי דר' יניב זייד אשר אמר לי כי הוצאת הספר לאור תשנה את חיי. בסיכומו של דבר לדעתי הספר הכניס לי מעל פי חמש מאשר עלותו. תמיד כשאתם מתלבטים אם לבצע משהו, שאלו את מי שביצע ולא את מי שיסביר לכם מדוע הוא לא ביצע.

אז מה בעצם עצר אותי כל כך הרבה שנים מביצוע מהלך כלכלי שלדעתי הוא מצוין? ולא רק כלכלית הוא מצוין, מבחינתי הייתי מוכן למהלך גם אם הוא היה כמו שהיו אומרים לי בבית ספר: כמעט טוב. אני חושב שחוץ מהערכת מיקרו – איך המהלך ישפיע עלי ועל משפחתי, צריך לעשות גם הערכת מקרו – איך המהלך ישפיע על כלל החברה. במקרה זה, אין ספק כי הקטנת זיהום האויר הוא ערך חשוב. כישראלי, הקטנת השימוש בנפט או גז חשובות לי מאד גם מבחינה גיאופוליטית – תעשיית הגז והנפט היא הממנת הגדולה של כלל הטילים וחומרי הנפץ שמושלכים עלינו פעם מצפון ופעם מדרום. רק חישבו איפה היינו אם כבר בשנות השבעים כאשר הערבים הטילו חרם נפט על המערב, היינו הופכים לבלתי תלויים בנפט.

אנו רוצים לבנות עוד קומה

כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת קבע בן-גוריון כי "אנרגיה שמשית" היא העתיד של מדינת ישראל. חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן אך כשהגיעה ההזדמנות כדאי לנצלה. מה שעצר אותי מלבצע מהלך זה היה הרצון שלנו לבנות קומה נוספת לבית שלנו. זה הרי טפשי להתקין מערכת ואז לפרק אותה, לבנות עוד קומה ואז להרכיב אותה מחדש. טפשי? כלכלן לא אמור לחשוב במונחים של טפשי ולא טפשי כפי שהוא לא אמור לחשוב במונחים של אני אצא פרייר או לא. כלכלן אמור לחשוב במונחים של חלופות. איזו חלופה תהיה טובה יותר: פירוק והרכבה בעוד נניח שנה או המתנה של שנה ואז הרכבה. ככל שהפירו וההרכבה עולה פחות מההכנסות של שנת פעילות, זו חלופה שאמורה להיות טובה יותר. במקרה שלנו אני מתבייש לומר ששבע שנים המתנו בגלל המחשבה ש"עוד מעט נבנה…". שמח שיצאנו מלופ מחשבתי מגביל זה.

בן גוריון אנרגיה סולארית
תמונה שצילמתי לפני שנה בצריף בן גוריון. איש חזון מדהים

סיכום

אין לי ספק שמי שעושה הרבה דברים לא ירוויח מכולם. איני מצפה לרווח תמידי. אבל מי שלא עושה פעולות, יישאר כבול כל הזמן באותו לופ. יש שיאמרו לי זה לא נורא שאני חייב ללכת לעבודה עד גיל 67, אני אוהב את העבודה שלי. בתשובה אני שואל, כמה היית מוכן לשלם בכדי להמשיך ללכת לעבודה שלך אם לא היית חייב? לשלם בשביל לעבוד? ברור, אני אוהב לאכול במסעדה או לראות הצגה ולכן אני משלם על זה. אם אתה אוהב את העבודה שלך, כמה אתה מוכן לשלם כדי לעשותה? אם אינך מוכן לשלם כדי לעבוד או אם אינך בטוח לגמרי שגם בגיל 66 תאהב את העבודה באותה מידה, השוק יזדקק למה שאתה עושה באותה מידה והבוס שלך יאהב את עבודתך באותה מידה, אז לדעתי זה הזמן לחשוב על מהלכים שיקרבו אותך לחירות כלכלית – היכולת לבחור אם לעבוד או לא.

גרסת הוידאו של המאמר
פורסם ב: *

תגובות על: “לקראת החירות – מאמר חגיגי לפסח

  1. איך מתקינים? דרך איזו חברה עשית?

    כמה זמן המערכת מחזיקה עד שצריך להחליף אותה?
    האם שווה לקנות נכס/ שטח בזול כדי להתקין את המערכת הזו?
    כמה עולה וכמה תשואה?

    1. שלום משה,
      תהליך ההתקנה פשוט – חותמים על חוזה וכותבים שיק.
      אני בחרתי לא לעסוק בשום בירוקרטיה הקשורה להתקנה.

      ביצעתי דרך חברת ענבר אנרגיה סולרית כחלק מפרוייקט מאה אלף גגות סולריים. המחיר תלוי בגודל.
      אני שילמתי כ- 70,000 שקלים.
      למערכת אחריות יצרן של 20 שנים.
      לרכוש נכס בזול בשביל המערכת? לא נראה לי שיחד עם עלות
      הנכס תצליח להרוויח מהמערכת. מה שכן, אם על הנכס אתה מקבל גם שכר דירה
      זו יכולה להיות הצלחה גדולה. לגבי תשואה, כתבתי למעלה 8%-12%. מטבע הדברים בעוד שנה יהיו לי נתוני אמת. בהצלחה.

  2. תודה על המאמר המחכים רימון!

    לא מזמן שמעתי הרצאה אינטרנטית מ-'מל רובינס' על כך שהמוח שלנו מתוכנת כדי לשמור עלינו מסכנות. ומשכך, אנחנו נזהרים טו-מאצ' מלבצע פעולות שמעבר לנורמה. וזה היא מסבירה, עבודה קשה מאוד. לפעול כנגד טבענו, כנגד הטבע שאומר לשמור על עצמנו ממהלכים שיסכנו אותנו.

    ובנוגע למאמר השני,
    לקראת ליל הסדר עם המשפחה עברתי על פרשיות השבוע הנוגעות ליציאת מצרים.
    וראיתי פירוש מדהים! פירוש 'קואו'צרי' שנוגע לחיינו-אנו:
    עמ"י עבר כל כך הרבה תלאות במסעו ההיסטורי, שתחילתם במצרים. עבדות של 210 שנה.
    ולא רק, אלא לאורך כל 2,000 שנות גלות. לא היינו אדונים לעצמנו, תמיד היה אי-שם מישהו מעלינו.

    והנה חזרנו לארצנו הקדושה. הארץ לה חיכינו כל כך הרבה זמן.
    ועכשיו, הגיע הזמן לעבוד. אבל רגע, מה לעבוד? לבד? איך?! איפה ה'בוס'/העריץ/ה'פרעה' שיגיד לנו מה לעשות ואיך לפעול?
    איפה מה שהורגלנו אליו כל כך הרבה שנים? להיות סוג של 'עבדים' ברמה כזאת או אחרת?

    אלא, שזאת בדיוק עבודתנו: עבודת החירות!
    להשתחרר מדברים שמגבילים אותנו!
    להיות מי שאנחנו!
    מה שאנחנו רוצים להיות! ולא מה שהחברה מכתיבה או ההורים הכתיבו 20 שנה ("עצמאי? מסוכן. שוק ההון? אוי ואבוי! השקעה? מאן דכר שמיה..")

    אז שנזכה לפעול פעולות שישחררו אותנו מהתפיסות העבדותיות שלנו.
    ויחד, כדוגמת יציאתנו ממצרים, נצא כולנו לחירות הכלכלית/אישיותית/חברתית, כל אחד היכן שהוא זקוק.

    ולמשה שמעליי, אני לא מתיימר להחליף את רימון, אבל אם יורשה לי – ספציפית למאמר זה, אני חושב שכדאי לקחת את העיקרון העומד מאחורי מה שרימון כתב, והוא: לפעול פעולות שיקדמו אותנו אל עבר חירות כלכלית. בעיניי, זה שווה הרבה יותר מכל נתון טכני: לפעול פעולות שמעבר לנורמה.

    חג שמח לכולם!

    1. שלום רון ותודה על הקריאה והתגובה המושקעת.
      אנו פחות או יותר מתוכנתים לפאסיביות. בכל סיטואציה כמעט אנו נבחר את החלופה בה יש
      לעשות פחות פעולות. כדאי לזכור שרוב שנות קיום האנושות היינו רעבים ללחם (במקומות שונים
      גם היום יש רעב). במצב של רעב, מיעוט פעולות הוא יתרון גדול.

      האדם הוא גם בעל חיים חלש ביותר. לא רק שהוא לא יכול להתמודד כמעט עם אף טורף
      אלא גם אין אף מזג אוויר שמתאים בעצם לאדם. אנו נשרפים בשמש וקופאים בקור.
      היכולת היחידה שבגינה השתלטנו על העולם היא השבט-הקבוצה. ובאמת בעולם הקדום
      לא הייתה לאדם ללא קבוצה כמעט שום יכולת קיום. העונש הכמעט הכי קשה שיכלו להטיל
      על יהודי היה נידוי או חרם. כל מי שעושה משהו שחורג מקווי הקבוצה נמצא בעיני שאר החברים
      בסיכון וכך מתוך רצון טוב מנסים להניא אותו מאותה עשיה. במקרה שלי למשל: "השתגעת לעזוב
      עבודה עם קביעות ושכר גבוה בבנק בשביל להיות עצמאי"?

      בחזרה לפסח, השאיפה לחזור אל סיר הבשר או אל הרע המוכר היא בדיוק זו. החשש מפני
      פריצת מסגרות.

      שוב תודה וחג חירות שמח, רימון

  3. רימון תודה רבה על פוסט מעשיר ומעורר השראה !
    אשמח להמלצה לסדנאות אימון אישי/אימון עסקי

    1. שלום אילן ותודה רבה,
      אני נמצא בחבורה שנוסעת 3 פעמים בשנה, כל פעם למדינה אחרת באירופה לסופי שבוע של התפתחות. אם מעניין אותך להצטרף לחבורה שלנו אשר נפגשת גם בארץ מידי פעם, אשמח לשוחח אתך (054-5232-799).
      מעבר לזה תוכל לחפש באינטרנט אנשים כמו יניב זייד, עופר מלמד, אלון אולמן ואחרים.
      אני מאד ממליץ גם לקרוא ספרי התפתחות.
      בהצלחה רבה.

      1. מעולה, אתקשר מחר.
        צפיתי גם בסרטון ואני שוב רוצה לומר תודה רבה על הערך הרב שאתה משתף איתנו.
        שבוע טוב 🙂

  4. היי
    תודה על המידע
    מהו מינימום המטרים הנדרשים
    והאם חוזה מול חברת חשמל נחתם לתקופה של 25 שנים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


תגובות מפייסבוק: