קראתי לאחרונה את הספר 12 כללים לחיים של הפרופסור לפסיכולוגיה הקנדי ג'ורדן פיטרסון. בספר שנים עשר פרקים (הפתעה הפתעה) אשר כל אחד מהם מתאר סוג של התנהגות אנושית שכדאי לנו לאמץ או להמנע ממנה על מנת שחיינו יהיו טובים יותר. הספר אינו קל לקריאה אך לדעתי המאמץ שווה (לא נורא גם לדלג מידי פעם עם כמה דפים).

אימרו אמת או לפחות אל תשקרו לעצמכם

במאמר זה אני רוצה להתמקד בכלל מספר 8 – אימרו אמת או לפחות אל תשקרו. נראה ברור מאליו. עוד בעשרת הדיברות הוזכר השקר כמשהו שכדאי להימנע ממנו –
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. מדוע החליט פיטרסון לציין כלל זה ולא למשל "לא תגנוב"? פיטרסון לא מדבר על השקר שאדם מספר לחברו או אשתו. פיטרסון מדבר על שקר שהינו הרבה פחות מדובר – השקר שאדם מספר לעצמו. דוגמאות לשקרים שאנשים מספרים לעצמם: הבוס שלי צועק עלי אבל רק כשיש לחץ והוא מאבד את זה, העבודה שלי לא באמת גרועה כל כך (יש לי קביעות). בעצם אומר פיטרסון – ברגע שהתנהגו אליך שלא כיאות ולא הגבת, שיקרת לעצמך ושקר זה רק יילך ויגדל ויכביד יותר ויותר.

נזכרתי בנושא השקר העצמי בשיחות ייעוץ שמגיעות לעתים לנקודה בה אני מסתכל על הנתונים הכלכליים של משפחה ועל מה שאותה משפחה מתכוונת לבצע – רכישת דירה Y עם משכנתה X ואני נאלץ לומר למשפחה זו שהיא לא תוכל לעמוד במשכנתה שהיא מתכוונת לקחת. לעתים זה עובר בנחת לעתים יש גם קצת דמעות. שני נימוקים חוזרים על עצמם כדי להצדיק את אותה רכישה שלדעתי לא כדאי למשפחה לבצע:

הבנק אישר לנו את המשכנתה

א. הבנק אישר לנו את המשכנתה – לא ארחיב בעניין זה ורק אציין כי הבנק עובד על פי חוק המספרים הגדולים: על פי קבוצת קריטריונים מסויימת הסתבר לבנק שנניח רק 10% מהלווים לא מצליחים לשלם את המשכנתה ומבחינת הבנק זה מספיק טוב (את הכסף הוא מקבל ממילא דרך מכירת הדירה). עבור אותם 10% של הלווים, אי עמידה בתשלום משכנתה תעלה בשברון לב עצום, עלויות גדולות נוסף על המשכנתה ופעמים רבות הלחץ הכלכלי יגרום גם לגירושין כפי שהראו מחקרים שונים (אבל לא באמת צריך מחקר כדי לדעת זאת נכון?).

אפשר לקחת משכנתה אחרי גירושין, אבל אל תתנו לתכנון משכנתה לקוי לפרק לכם את הבית.

אנחנו לא חוסכים ומשכנתה תכריח אותנו לחסוך

ב. אנו גרים עם ההורים ולא חוסכים שקל (או שוכרים דירה ב- 3000 שקלים ולא חוסכים) אבל כשתהיה משכנתה עם תשלום חודשי של 4500 שקלים לא תהיה לנו בעיה. כשאנו חייבים אנו יודעים לצמצם ולעבוד שעות נוספות.

זהו השקר הגדול והמזיק ביותר. השקר שיש לו פוטנציאל להרוס לכם את המשפחה. אין דבר כזה כשנהיה חייבים נצמצם. אם אתם רוצים לרכוש דירה אתם חייבים לצמצם כבר היום עוד לפני המשכנתה כדי להיות בטוחים שהצמצום לא מביא לחייכם כל כך הרבה לחץ שאולי כלל לא שווה לגור בבית שאתם רוצים לרכוש עם כל הלחץ החדש שאתם מתכננים להכניס אליו. אל תהיו דיירי עמידר בתוך ארמון.

גם עניין השעות נוספות הוא שקר מסוכן שאתם מספרים לעצמכם. אם אתם יכולים לעבוד יותר, התחילו עכשיו ובחנו האם כך תרצו להתנהל בשלושים השנים הבאות. שלא לדבר על העבודה שהרבה זוגות ללא ילדים מדברים על שעות נוספות כמשהו שיקרה במקביל להגדלת המשפחה בעוד ילד-שלושה. נו באמת, על מי אתם עובדים? (על עצמכם בלבד). זה לא יחזיק מים.

המלצה שלי, אתם אמורים לשלם X שקלים עבור המשכנתה המתוכננת? בידקו עם הנחות שינויי ריבית ומדד כמה יהיה ההחזר גם בשנים הבאות. עכשיו בידקו, על פי אורח החיים הנוכחי שלכם האם אתם מסוגלים לשלם סכום זה. שכירות לא תצטרכו לשלם לאחר המעבר לדירה, בדקו האם השכירות יחד עם הכסף שאתם חוסכים כל חודש יכולים לשלם את המשכנתה המתוכננת. זה לא המצב? אל תרמו את עצמכם בנוסח כשנהיה חייבים נצליח, היו חייבים כבר היום, צרו הוראת קבע לחיסכון כאילו יש משכנתה והחזיקו ככה לפחות חצי שנה. רק לאחר שתתאמנו ותראו את משמעות הסכום שאתם מתכוונים לשלם, תהיו בשלים לביצוע העסקה המתוכננת. לא באמת צריך "מחקר" כדי לדעת שבעיות כלכליות מקלקלות רומנטיקה נכון? ובכל זאת, מחקרים שונים הראו שבעיות כלכליות הינן גורם משמעותי בהחלטה להתגרש. דוגמה בטבלה למטה אשר נלקחה ממחקר זה:

שיעור מתגרשים לפי סיבה.
שיעור מתגרשים לפי סיבה. אני מניח שגם "ויכוחים" קשורם פעמים רבות לנושאים כלכליים.

שקר עצמי אצל עצמאים

אצל עצמאים אתגר האי עבודה בעיניים על עצמנו גדול יותר. שכיר יודע בדרך כלל מה יהיה כתוב בתלוש הבא או לפחות מה היה כתוב בתלוש הקודם. עצמאי חי בסוג של אפילה המוארת חלושות על ידי משפטים כמו "רואה החשבון שלי אומר שהמצב טוב". או "עכשיו המצב חלש כי חורף/קיץ/מלחמה אבל אני יודע לעשות מה שצריך ולאחר שאקח משכנתה המצב ישתנה. כנ"ל לגבי שעות נוספות – קודם שנה את המצב ואז התקדם הלאה. אל תשקר את עצמך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *