טוני רובינס הוא אחד מגדולי המנטורים להתפתחות עסקית ואישית הפועלים כיום. הוא מרצה בפני מאות אלפי אנשים בכל העולם בכל שנה. בישראל הופיע רובינס בפני 8,000 אנשים באולם יד אליהו בתל אביב.

ראשית היה מדהים בעיני לראות כל כך הרבה אנשים ששילמו ממיטב כספם מתוך הבנה שהרחבת דעת תקדם אותם בחיים.
למחיר הכרטיס עוד אגיע בהמשך כי משום מה זה הפך לחלק משמעותי מהשיח על הכנס.

היו בכנס המון דברים ולא תמיד היד והראש כתבו מספיק מהר. סיכמתי כמה ראשי פרקים ודברים שאני למדתי מהכנס.

רובינס מדבר הרבה יותר ממה שאני יכול לכתוב (באנגלית) ולכן יש כאן בעיקר טעימה ולא איזה ניסיון להקיף את כל התכנים.

מומנטום

הרצון הטבעי ל"הוגנות" מכתיב שאיפה לכך שחלשים יתחזקו וחזקים יתייצבו. בפועל רואים הרבה פעמים שחזקים מתחזקים עוד יותר וחלשים נחלשים יותר.

חוזקה או חולשה אינם נמדדים רק בכמות הכסף שיש לך אלא גם במידת האושר שלך, בבריאות שלך וכו'.
מגמה הנמשכת לכיוון מסוים הינה תוצאה של מומנטום. ניתן לשנות מגמה קיימת אך נדרש לכך מאמץ גדול יותר מאשר שמירה על המגמה.

אם נחבר זאת לעולם שלי, שמירה על חשבון בנק מאוזן קלה יתר מאשר התאוששות מחובות.
חשבון שאינו רק מאוזן אלא גם מפריש סכום קבוע להשקעה הינו חשבון עם מומנטום חיובי אשר יביא לכך שבעליו יילך ויתחזק מבחינה כלכלית.
העניין הוא שגם דברים כמו אושר או כל תחושה אחרת ניתן לנהל באופן כזה.

אם לא עושים זאת מגלים אנשים שמצד אחד הצליחו בכל מובן ולמרות זאת חוו תסכול וקשיים בחייהם.
רובינס הביא כדוגמה את "מר ויטנאם" – רובין ויליאמס אשר היה מולטי מיליונר, זכה בכל פרס קולנוע אפשרי ובאופן כללי הצליח בכל אתגר שבחר אך לא מצא מנוחה לנפשו ובסוף שם קץ לחייו.

התנהגויות המאפיינות חוסר שביעות רצון מהחיים כגון צריכת סמים, אלכוהול ותרופות נגד דיכאון קיימות גם אצל אנשים שמבחוץ אנו חושבים שהם "חיים את החלום" בגלל אי ההבנה ששפע אינו עניין כספי אלא עניין של איזון. איזוני (מלה שהמצאתי אך נראית לי מתאימה).

בהקשר זה אני ממליץ בחום לעקוב בארץ אחרי התכנים של לוהאריה –  מבית "מימוש מועצם" – https://www.facebook.com/Louharya
לפני כמה חודשים השתתפתי בסמינר השפע שלה ואני ממליץ עליו בחום.

מחזור הצלחה

לכולם יש פוטנציאל להצליח. רק מעטים מאד מממשים אותו. כאמור, "הצלחה" פנים רבות לה וכל אחד מגדיר לעצמו האם "הצליח". באופן טבעי כדי שאדם יצליח הוא צריך לעשות פעולות.

לדברי רובינס פעולות חייבות להיות מלוות בתחושה הפנימית המתאימה – מהות ומשמעות כדי שיהיו יעילות בהבאת התוצאה הרצויה.

מעגל ההצלחה של טוני רובינס

את עניין האמונה בהצלחה הדגים רובינס באמצעות הסיפור על ריצת מייל בארבע דקות.
במשך שנים אף אחד לא הצליח לרוץ מייל בפחות מארבע דקות. מומחים קבעו שמדעית זה בלתי אפשרי. אך לאחר שרוג'ר בניסטר הצליח לבצע זאת, הדבר בוצע שוב רק חודשיים לאחר מכן על ידי לאנדר ומאז על ידי ספורטאים רבים אחרים.

שיא העולם כיום הוא 3:45. כלומר עצם האמונה שהדבר אפשרי גרמה לאנשים רבים לעשות זאת.
מהו הדבר שאתה חושב שאינו אפשרי עבורך?

לפיזיולוגיה יש השפעה על הפסיכולוגיה

כיף עם היוונים האלו שלכל דבר יש להם תורה – לוגיה – λόγος.

מעבר לדרישה לאמונה שדבר מסוים אפשרי כדי שהפעולה הדוחפת אליו באמת תביא לתוצאה הרצויה, ניתן להשפיע על המוח שלנו באמצעות הגוף שלנו.
אנשים שאולצו (בניסוי) להחזיק עיפרון בין שפתיהם כלומר לייצר באופן מלאכותי צורה של חיוך בשפתים היו באמת שמחים יותר לפרק זמן הניסוי.
אנשים בתנוחה של ניצחון באמת יצליחו יותר. תנוחת ניצחון לדוגמה:

אשת חיל - עמידה עם ידיים על המתניים מגדילה ייצור טטוסטורון עפ הרוורד

כלומר, ככל שזה נראה מוזר, אם למשל לפני שיחה מאתגרת בטלפון תעמדו בתנוחה זו, יש סיכוי שהשיחה תהיה מוצלחת יותר.

Leaders are Readers

רובינס מדבר רבות על הצורך לקרוא ספרים כדרך להתקדם.
אבל מעבר לכך התרשמתי מהעובדה שהוא הזכיר את מי שהיה המורה שלו להתפתחות אישית – ג'ים רון. אפשר לראות סרטון שלו כאן:


כל כך הרבה אנשים מתנהלים כאילו הם נולדו עם הידע שלהם. נחמד לראות את אחד הגדולים בתחומם מודה שבעצם היה לו מורה ממנו הוא למד. פתאום חשבתי שיכול היה להיות נחמד לדעת למשל מי לימד את ג'ון לנון גיטרה.

מעבר לתובנות

אפשר היה לראות רוק סטאר אמיתי.
בגיל 60 הוא מתרוצץ על פני כל האולם.
מלהטט בין 8000 האנשים בקהל כאשר במהלך ההופעה יש רגעים של דמעות, רגעים של צחוק והרבה תנועה גם של הקהל.

בחזרה למחיר

כרטיס לכנס עלה בין 700 שקלים ל- 5000 שקלים עבור ארבע שעות הרצאה של רובינס,  עוד כחמש שעות הרצאה של מרצים אחרים והטבות לפעילויות של מנטורים אחרים, כל אחד לפי מחיר הכרטיס ששילם.

קראתי ביקורות רבות על המחיר ועל היכולת או אי היכולת של פלוני ללכת להרצאה זו.
שמעתי גם את כל ה"פריירים לא מתים" וכו'.

לא יודע מהו המניע של מישהו לבקר אירוע בו לא נכח. זה נראה לי מוזר.

עקרונית, אני משקיע בשנה כמה עשרות אלפי שקלים בעצמי – בהתפתחות אישית.

כנס זה היה אחד מהם. איני יודע אם השקעה זו חוזרת ביחס של 1:1, 1:2, 1:10 וכן הלאה.
אני כן יודע שמאז שהתחלתי בכך, אני מכניס מספיק כדי לאפשר זאת.

פגשתי באולם מספר "פריירים" ואני חושב שחייהם די טובים.

אין לי עניין לשכנע ואין לי כמובן אחוזים בהכנסות של רובינס או כל מנטור אחר.
אני רוצה להצביע על דבר הנכון לגבי החלטה כלכלית באופן כללי.
אני החלטתי לקנות את הכרטיס ב- 3000 שקלים. זה איפשר לי מקום די טוב באולם:

למעשה זו הייתה הפעם הראשונה בה באירוע מסדר גודל כזה ראיתי את האמן באופן טבעי בגודל גדול יותר מאשר על המסך.
אבל העניין הוא לא רק איך רואה את המרצה / אמן וכו'.
העניין הוא לנסות להרחיב את מעגל המכרים. אז נכון אי אפשר לדעת כלום בוודאות.
אבל באירועים כאלו יש בהחלט סיכוי להכיר אנשים שאיתם אפשר יהיה לעשות דברים ביחד.
הכרויות קל יותר לעשות כשיש חדר אוכל מיוחד לאלו ששילמו כרטיס יקר
והכרויות קל יותר לעשות כאשר לאחר ההופעה יש כאלו שבאים ללחוץ לך את היד ואומרים שראו אותך על המסך הגדול.
עבורי ככל הנראה תוחזר עלות הכרטיס היקר יותר כבר בזמן הקרוב.

מעבר לכך ישנה נקודת עיוורון שבהחלטות כלכליות מפילה הרבה אנשים.

בכל החלטה כלכלית יש בדרך כלל שני צדדים: עלות ותועלת.

לפעמים קל לנו לראות את שניהם.
אני יודע שטיסה במחלקה ראשונה יקרה יותר ואני גם יודע שהיא נעימה יותר. אני מחליט שתוספת ההנאה לא שווה את המחיר.

אבל פעמים רבות אנו מצליחים לזהות בקלות רק צד אחד של המשוואה.
למשל אם במשכנתה אני מגדיל את התשלום החודשי ב- 500 שקלים לחודש אני יודע שזה ימנע ממני שתי ארוחות במסעדה אבל קשה לחשב מהי התועלת מכך ולכן רבים מתעלמים מזה.

גם בכנס (יקר) להתפתחות אישית יש תופעה דומה.
קל לשים לב שמחיר הכרטיס ימנע ממני נניח שלוש ארוחות במסעדה אבל לא ברור כלל מה אקבל מהכנס, אם בכלל.

כדאי לזכור שלפחות מי שרוצה להתקדם בחיים צריך להשקיע בכך. או במילים אחרות. יש עלות להשתתפות בכנסים ובהשקעה בהתפתחות. אבל יש גם עלות לא מבוטלת בקפיאה על השמרים ובאי השתתפות.

בכל מקרה אני ממשיך להיות פרייר הייתי בכנס סופשבוע של מרק אסטה בניס (הריביירה הצרפתית) בסוף אותו חודש.
נראה לי שזו יכולה להיות התחלה טובה לשנת החמישים שלי.

12 תגובות על “תובנות להצלחה עסקית: טוני רובינס

  1. שמחתי לקרוא את תובנותיך ומקווה שתרבה להיות בכנסים כאלו. אני חושב שכל השקעה בכנס שווה, אפילו רק מעצם ההנאה לרכוש ידע חדש ואף מכרים חדשים.
    המשך חג שמח ושנה טובה לך ולמשפחתך.

  2. "והכרויות קל יותר לעשות כאשר לאחר ההופעה יש כאלו שבאים ללחוץ לך את היד ואומרים שראו אותך על המסך הגדול."
    איזה כיף, זה אני 😉
    מאמר מעולה, תודה!
    אגב, כמו שאמרנו, יום-יומיים לאחר הכנס שלחתי לך מייל לגבי הייעוץ.

      1. היי רימון.
        צפיתי בלא מעט תוכן שלך ואני חש שיש בו המון דברי אמת. העובדה שלמשל חשפת שאתה נוסע ברכב ששוויו אלפי שקלים בודדים אבל אתה משקיע נכבד בדירות היא עובדה שמראה שאתה לא מדבר "על", באופן חיצוני, אלא אתה מדבר מתוך מה שאתה באמת עושה, וזה מרשים מאוד. כל הכבוד.
        אתה אומר את הדברים מתוך רצון לעזור ולא מתוך שחצנות או ניסיון לתפוס גובה. באמת כל הכבוד.
        בהצלחה רבה.
        דע לך שלסרטונים (אפילו החינמיים ) שלך היה חלק גדול בצורת ההשקעה בה אני פועל ויוזם.
        תודה רבה.
        שנה טובה ופתקא טבא.

        1. שלום דוד ותודה רבה רבה על הדברים החמים.
          מעבר לפרנסה ("כמובן) אחד הדברים שדוחפים אותי כל יום קדימה
          הוא תגובות מאנשים כמוך שאיני מכיר אבל אומרים שהם קיבלו השראה
          ללקיחת אחריות והתקדמות בחיים. יישר כח ושנה טובה לך ולמשפחתך.
          םתקא טבא הוא מטבע לשון שאיני מכיר. אודה להסבר.
          רימון.

          1. פתקא טבא הוא איחול להושענא רבה (היום. היום האחרון של חג הסוכות) בו לפי תורת הסוד "נמסרים" פתקי גזר הדין שנחתמו במהלך יום כיפור ובזמן שבינתיים מי שפספס את הרכבת היתה לו הזדמנות שניה לתיקון. האיחול הוא שה"פתק" שלך יהיה טוב, בדומה לאיחול "גמר חתימה טובה"

  3. אומרים שהריצה בפחות מארבע דקות אפשרית רק בגלל הטכנולוגיה של הנעליים החדשות ובאמת יש דיבורים לאסור עליהן. כלומר לא בגלל האמונה שזה אפשרי. לכן אני לא מחבב גורואים שמחרטטים

    1. לא נראה לי שאפשר לומר על משהו מ- 1954 שהוא מכיל "טכנולוגיות חדשות".
      ממליץ לקרוא על ריצה זו כאן – https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9C_%D7%91%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2_%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%AA
      ובאופן כללי, איני חובב של "אומרים ש…"
      ממליץ לך לבחור את אלו שלטעמך לא "מחרטטים" וללמוד מהם.
      הטעם שלי ושלך אינו חייב להיות זהה :-).
      בהצלחה.

  4. רימון שלום, אהבתי את תגובתך למישהו.
    אכן כל אדם זכאי לדעה משלו וטעם- הוא עניין של טעם…
    התחלתי לקרא את הכתוב כאן ועלתה בי השאלה מה דעתך בנושא מעצורים במציאות-
    האם אתה מאמין שאין דבר העומד בפני הרצון?
    נתונים אובייקטיביים בזמן הווה הרי משפיעים על יכולת הניווט באותו הווה. לא? אשמח לתגובתך.
    עטרה

    1. עטרה יקרה,
      תודה רבה על קריאת המאמר כולל התגובות.
      אני אוהב את הדיאלוג שנוצר מתחת למאמרים אפילו
      אם לפעמים דיאלוג זה מאתגר אותי כמו אותו כותב אליו
      התייחסת.
      אין דבר העומד בפני הרצון? ברור שיש. לא משנה כמה ארצה
      לעוף, אם אקפוץ מעזריאלי זה בודאות לא ייגמר טוב. גם לפני האחים
      רייט הרבה אנשים מאד רצו לעוף ורבים מתו תוך נסיונות שונים ומשונים
      לעוף. פשוט לא היה להם ידע וטכנולוגיה. האחים רייט גדלו בבית ללא
      חשמל וללא מים זורמים אך עם ספריה עצומה. אין ספק שהרצון העז שלהם
      היה בעל משקל גדול והתחבר הייטב עם כישורים וסביבה מתאימה כדי שהם
      יצליחו לעוף.
      לקח זה הוא לדעתי משמעותי להרבה אנשים שרוצים למשל "להיות חופשיים כלכלית"
      אך לא מוכנים לוותר על חופשות בחו"ל או מכונית יקרה. באותו אופן כולם מאד רוצים להיות
      בריאים ולהזדקן בכבוד. השאלה לא אם יש להם רצון גדול להיות בריאים אלא אם יש להם רצון
      להמנע משתיית קוקה-קולה ורצון לקום מוקדם בבוקר כדי להשקיע שעה בפעילות גופנית.
      וכן הלאה… אני חושב תוך כדי כתיבה על כך שלמעשה אנשים למעשה מכוונים את המחשבות
      אולי למקום הלא נכון. במקום לכוונן ל"אני רוצה בריאות" אפשר לכוונן ל"אני רצה לצאות לרוץ
      כל בוקר" ובריאות כבר תגיע ממילא. שוב תודה על עוררות המחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *